ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

חמוץ מתוק: טיילור סוויפט נותנת לכם עוד מאותו דבר, וזה משעמם

האלבום החדש של טיילור סוויפט הוא פס ייצור של שירים שבלוניים ומתקתקים שממשיכים לכבוש את לבם של האמריקאים חובבי הג'אנק פוד. אבל מבחינה אמנותית, זה כבר לא מספיק

כשהייתה בת 14, הרגישה טיילור סוויפט שהיא כבר בשלה מספיק בשביל להיות כוכבת קאנטרי פופ ובהחלטה נועזת ועם הרבה נחישות, עקרה עם משפחתה מביתה שבפנסילבניה לנאשוויל, טנסי כדי להגשים את חלומה. כנראה שהיא קראה את המפה נכון מכיוון שתוך שנתיים הציבו אותה האמריקאים על פסגת האולימפוס כדבר הגדול הבא.

בלי עזרה של תוכניות ריאליטי ועם הרבה כישרון מולד לפרוט על מיתר לבם של המאזינים, כבשה סוויפט פסגה אחר פסגה, גרפה פרס אחר פרס ושברה שיא אחר שיא. כעת, עם יציאת אלבומה הרביעי, הילדה כבר בת 22 ומוערכת בכ-170 מיליון דולר. ממש סיפור אגדה.

לאלבום החדש של סוויפט קוראים Red, אבל יש בו נציגות של כל צבעי הגלידה בהפקה הוליוודית סמוקה ושטופת שמש. יש לה קול מתוק כמו מרשמלו עטוף בנייר צלופן ורוד, הטקסטים שהיא כותבת נעריים ושובבים כמו מעודדות על רולר בליידס שמאוהבות בקפטן קבוצת הפוטבול, והלחנים הקליטים שלה מרחפים כמו חיצי אהבה אל לבה של שאנייה טוויין, מושא הערצתה ומודל החיקוי שלה. ככה היא נשמעה בגיל 16 עם צאת אלבומה הראשון, ככה היא נשמעת היום וכנראה שככה היא תשמע עד היום שבו תחליט לפרוש.

16 שירים מרכיבים את האלבום הזה, כולם בהפקה בנאלית ומדויקת

עד אימה, מקצועית ומשעממת עד מוות, גאונית ומכוערת באותה מידה. 65 דקות מייגעות של פס ייצור שהשבלוניות שבו כה צורמת שאפשר לנחש את הסינגל הבא מהאלבום בצורה רנדומלית לחלוטין - לא משנה איזה שיר יבחר, הוא יכבוש את הפסגה ויקלע למטרה. בפרמטרים של קאנטרי פופ מתקתק, מבחינת הפקת המוצר והגשמת ייעודו המסחרי, מדובר בהצלחה עצומה שראויה לחמישה כוכבים ולשלל פרסי גראמי על הדרך כבונוס. אבל בעין ביקורתית בוחנת ובכל מדד אמנותי, מדובר בתמצית כל מה שרע בארצות הברית: ג'אנק פוד במסווה בלונדיני עם חיוך וקריצה במחיר שווה לכל נפש.
 

ומה לגבי השירים? את הרצועה הראשונה באלבום State of Grace אפשר בקלות לבלבל עם You Belong to Me מאלבומה השני של סוויפט; הפזמון של שיר הנושא מסתיים בסימפול ווקאלי זוועתי שנוצר במרתפי השאול של הבלאק אייד פיז ומאז מצופה מכל להיט עכשווי; הטקסט של השיר "22" כולל את המשפט האלמותי: "אנו שמחים, חופשיים, מבולבלים ובודדים באותו הזמן, זה עלוב וגם קסום, הו כן"; ואם למישהו היתה הערכה כלשהי כלפי הסולן של סנואו פטרול גרי לייטבדי שיאזין לדואט The Last Time, שאמור להיות בלדה מרגשת אבל מעניק בעיקר תחושה של קרירות.

למען האמת, זו לא ממש אשמתה של סוויפט המוכשרת. אין ספק שהיא השקיעה בקריירה שלה הרבה מאוד עבודה קשה, ובנוסף, היא ידועה גם כפילנתרופית רצינית שתורמת רבות מזמנה ומכספה לארגוני רווחה, לנפגעי אסונות טבע, לארגוני צדקה לילדים חולים ולזכויות הקהילה הגאה בארצות הברית. אז אולי היא השיגה את מקומה בספרי ההיסטוריה וברשימת העשירים של מגזין פורבס בדם, יזע וכבוד, אבל האלבום החדש והמלוטש שלה ייכנס אולי לרשימת מוצרי הג'אנק פוד הפופולריים.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...