שיעמום מרתק
משדרי הבחירות בערוצים השונים היו תצוגה טפלה של אותו הדבר: שעמום ממוחזר
הבחירות של ערוץ 2. לאחר תוצאות המדגם כנראה שאפשר להוריד את הכנראה של לוי. אין פרשן אחד בשלושת הערוצים, ששיווה לנפשו, או ניבא רחמנא לצלן, כי זה מה שיקרה בסופה של מערכת הבחירות הזו. לא שלא קיוו שם, באולפני הטלוויזיה, למכה גדולה בכנף של נתניהו, אבל על יירוט כזה אפילו אמנון אברמוביץ' לא חלם.
זה לא היה ערב פשוט לצפייה, לוי הייתה אומרת על זה: "ראוי לציין כי מדובר במראות קשים". אם יש דבר שהוא על גבול המשימה הבלתי אפשרית במתח של יום הבחירות, זה לצפות ב"גארבג' טיים", כשאתה רק רוצה לדעת מהי התוצאה, ואלוהים אדירים זה היה זמן מסך מבוזבז, משעמם וצפוי כמו מה שכתוב בפתק של נתניהו שהושחל לכותל. נכון שכולם התכוננו יפה: "האולפן החכם" של ערוץ 10, המגה פאנל של ערוץ 2 ואיילה חסון וגאולה אבן ב-HD. אבל התוכן, אפעס, היה שטחי יותר מהבייגלה שפואד קונה בסוף השבוע.
אפשר להבין את זה, הרי אסור לראיין פוליטיקאים (לא שמישהו יכול לשמוע פעם נוספת את לפיד אומר "שוויון בנטל" או את בנט קורא לנו "אחים שלו"), הסקרים כבר לא רלוונטיים ואסורים על פי חוק, וכל פרשן כבר איבד מזמן את הזווית המקורית שהייתה או לא הייתה לו.
אז מה עשו מיטב העורכים והכתבים? את הצפוי מכל, כמובן. שני כתבים לכל מפלגה, ארבעה פרשנים באולפן וכתבות צבע בשקל תשעים שכבר מוחזרו לעייפה במהלך השבועיים האחרונים. בערוץ 2 שלחו כתב לכל ראש, כל מפלגה קיבלה את הפריים הנדרש של המועמד מס' 1 ביומו החשוב, ואילו המתחרים מערוץ 10 החליטו להתחכם וקיבצו את שלוש ראשות המפלגה לכתבה אחת על הקול הנשי. באו לברך ויצאו מקללים, שלוש נשים, אז בואו נדחוף את כולן לסד אחד, בערך כפי שעשו לערבים בסקרים. לא יפה.
וכך דילגתי בין הערוצים, מחדר העבודה של לפיד בערוץ 2, דרך סיורי השטח של יחימוביץ' בערוץ 10, וכלה בשלל בדיחות עגומות בקלפי מהגיבור הטרגי של הבחירות, בנימין נתניהו בערוץ 1, שיעמום כזה שלא ברא השטן. בסך הכל דומני שבערוץ 10 התכוננו טוב יותר למשדר, האולפן נראה מצוין, הגרפיקה הייתה יוצאת דופן, והחיבור לגיא לרר ומה שנעשה ברשת היה נכון, בעיקר בהתחשב שבמהלך היום הבאזז התחיל באינטרנט וחזה בדיוק את מה שקרה כאן: מהפך, או חצי מהפך.
הזפזופ היה בעיקר בין 2 ל-10. אני יודע שזה נמוך, אבל בכל פעם שהעברתי לערוץ הראשון המראה של גאולה אבן, עיתונאית בחסד עליון בימים כתיקונם, עשה לי לא טוב. הויז'ואל שלה ושל גדעון סער קורעים את תל אביב לא הצליח לעזוב אותי, אז עזבתי אותם.
גם המשדר המקדים של רוממה עם גדי סוקניק - שאמור היה להתחרות באותה שעה מול "ארץ נהדרת" שלא הבריקה, ו"בובה של מדינה" שמעולם לא הבריקה - היה לא פחות ממחפיר. זה נע בין בדיחות גסות וטיפשיות של רמי ורד, התחכמויות שאבד עליהן הכלח של קובי אריאלי ופינה הזויה של דפנה לוסטיג על הגרדרובה של הפוליטיקאים. כן, שוב מדברים על הכפתור בצווארון של בנט. חשוב מאוד.
בסופו של יום דרמטי, מרגש ובעיקר מפתיע אי אפשר היה להימנע מהתחושה שערוצי הטלוויזיה, כמו ציבור הבוחרים ורוב העיתונות, התעניינו בטפל, בלא חשוב, במה בעל הבית של המפלגה חושב, עושה ואיך הוא נראה. תוכן? חפשו אותו ב"יס דוקו" או בערוץ שמונה.
משדר הבחירות, ערוץ 1, 2 ו-10
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם