הלילה של ערוץ 1: קמצנות בשחור לבן
זה התחיל כרעיון מבריק ונגמר בלופ מזלזל עם הרבה תוכניות חסרות ערך. יונתן גת קיווה לראות בלילה של ערוץ 1 את האלטרנטיבה הנוסטלגית האולטימטיבית ונשאר עם "בטברנה" ותוכניות טו בשבט
לראשונה מזה שנים, החליטו צופים צעירים דווקא, לתת צ'אנס ללילה של שחור לבן, כדי להיזכר בתוכניות ילדות, בזמרים שעליהם גדלו ובכתבות ומשדרים מיוחדים שמעולם לא ראו בעבר, כדי להבין מה היה כאן לפני שהיה כאן משהו.
ובכלל, מדובר בהחלטה אסטרטגית חכמה. שכן בזמן ששעות הלילה של ערוץ 10 ו-2 מבוססות על שידורים חוזרים שאיש לא רואה, ערוץ 1 יכול להכות עם תכנים שאין לאף אחד אחר.
תפריט השידורים בישר טובות: "סיבה למסיבה", "שעה טובה", "סוף סוף" ועוד שלל תוכניות בידור נשלפו מהמרתפים, מיטב תוכניות "מבט שני" (הנפלאה באותן שנים) שודרו מחדש לצד כתבות נפלאות של הבמאי חיים גיל ז"ל ולילות שלמים הוקדשו לאמנים אלמותיים כמו יוסי בנאי, שייקה אופיר, אריק לביא ועוד ז"לים שהארכיון שלהם מרתק ויקר ערך.
אבל כבר מתחילת הדרך, התגלה כי משאירים אותנו עם חצי תאווה: רק 4 תוכניות משודרות באמת בכל לילה ואחר כך הן חוזרות על עצמן שוב ושוב עד הבוקר. חצי עבודה ללא הגיון. כי מה? הרי אם מישהו יפסיד את השידור של השעה 2 בלילה הוא יחכה ער עד 5? בעידן היס מקס והוט מג'יק עם ההקלטה הקלה והצפייה הנדחית, המחשבה הזו היא לא יותר ממבודחת. ובכלל, ארכיון רוממה מפוצץ ב-45 שנות שידור עם חומרים שיספיקו לנו עד למלחמת העולם השלישית. מדוע לא למלא את כל הלילה בתכנים שונים? הלופ הזה, מעיד אם כן, על עצלנות וקמצנות.
שתי התכונות הללו הולכות ומקצינות עם הגיל, כי עוד לפני שהתרגלנו ל-4 תוכניות בסיבוב, אנשי הערוץ הראשון החליטו להוריד את המינון אפילו עוד יותר, ובימים מסוימים אנחנו מתבקשים לדגור רק על 3 תוכניות במחזור. עוד קצת מהגישה המזלזלת הזאת ונגיע לתוכנית אחת ולשלמה ניצן מחזורי אחד עד אור הבוקר.
מנהרת זמן לשום מקום
אבל לא רק תחבולות מילוי זמן יש בלילה הרוממי הזה. גם החמצות תמוהות ומקוממות. הנה מופיעה הזדמנות פז: הבחירות מתרחשות ובערוץ הראשון קיימות תוכניות מופלאות שיכולות למלא את כל שלושת חודשי ההמתנה האלה ועוד ישאר עודף. הסדרה המופתית של חיים יבין למשל – "הנבחרים", בה סקר את מערכות הבחירות משנת 1981 ועד 2001, היא נכס שערוץ 2 ו-10 יכולים רק להתקנא בו. אז מדוע זה לא שודר? לא, העותקים לא הלכו לאיבוד. הם קיימים ובמצב מצוין. אבל מישהו החליט להקטין ראש.
ומה עם כל אותם עימותים פוליטיים נדירים? בגין מול פרס, שמיר מול רבין, נתניהו מול פרס, שלא לדבר על עימות הפריימריז הברוטלי שהתקיים בין דוד לוי ונתניהו בליכוד (לוי: "אתה צלופח". נתניהו: "חבורה פושעים סוחטת אותי"). הרי זו חגיגה טלוויזיונית שאין לה מתחרים. ומה מתאים יותר מתקופת בחירות כדי לשדרם? יוק.
חטא על פשע: לא רק שהללו לא שודרו, אלא שלאחרונה, השידורים החלו לטבוע בתכנים שאין להם כל ערך ארכיוני: "בטברנה", "שישי עם מיכל", "צימרים", "אנשים במילואים" ועוד סדרות שלא בטוח שמישהו מכיר או מתגעגע אליהן. יש מישהו שבאמת מחכה כדי לצפות בספיישל טו בשבט עם אבשלום קור ויחיאל ספרא? לזה כבר לא קוראים ארכיון. לזה קוראים ערוץ 33.
נכון, לא הכל שחור. או מושלג. מדי פעם גם מתגנבות להן מציאות שבאמת כדאי לראות: העיבוד הטלוויזיוני ל"כלה וצייד הפרפרים" של ניסים אלוני, "חיים שכאלה" עם דמויות מעניינות כמו יפה ירקוני, חיים טופול או אפרים קישון ז"ל (ישודר בחמישי הקרוב) וגם עיבודים טלוויזיונים נדירים למחזות נחשבים. לפעמים גם זורקים לנו איזה סרט שהופק במיוחד לטלוויזיה.
אבל היכן כל היתר? איפה האוצרות ומדוע לא משתמשים בהם במועדים הנכונים? לאיפה נעלמה התוכנית "מוקד" עם יצחק רבין ז"ל, שהתקיימה ימים ספורים לפני שנרצח? מה קרה לזו עם מנחם בגין ואריאל שרון בזמן מלחמת לבנון? יש מועד טוב יותר מציון 30 שנה למלחמה כדי לשדרן? יום השנה למותו של מאיר אריאל, לא מצדיק איזו פיסת ארכיון? מותה של זהרירה חריפאי לא אמור להוביל ללילה מיוחד לכבודה?
כנראה שאפילו נוסטלגיה, כבר קשה לקבל מהמדינה הזאת. אם אתם רוצים באמת לחגוג על העבר - לכו ליוטיוב. תמצאו שם כמעט כל מה שצריך, או כל מה שרשות השידור לא שמה אליו לב ולא טרחה לדרוש שיוסר.
כך או כך, עדיין לא מאוחר לשנס מותניים. הלילה של ערוץ 1 יכול להשתנות ולהפוך לפנינה אמיתית אם יתייחסו אליו ביתר רצינות ומשאבים. וכדאי שזה יקרה מהר. הסבלנות של צופי הערוץ הולכת ונגמרת ועוד מעט וגם וועדת המדרוג תתקשה לדגום את שברי האחוזים שישארו שם. עוד מעט וגם לא יהיה בשביל מי לתחזק את הארכיון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם