גמר "מאסטר שף": מנה עתירת שומן
עונתה השלישית של "מאסטר שף" הוכיחה סופית שאפשר לעשות ריאליטי חף מרשעות ומזימות, אך סבלה מאובר דרמטיות מיותרת
באה טוב לכולם. רגע הזכייה בגמר יח''צ
זה בעצם סוד ההצלחה של "מאסטר שף": לבוא בטוב לכולם, או כמו שהשופטים מגדירים "מנה עתירת פחמימות ושמן": לנחם , לנחם, לנחם. ואכן צפייה ב"מאסטר שף" מנחמת, הרי כולנו אוהבים אוכל, כולנו חולמים שיכינו לנו בערב כבד עוף מהורהר עטוף בקדאיף חולמני. שישקיעו בנו את מה שאנחנו מתעצלים לעשות בעצמנו. וזו הסיבה שרובנו מתנחמים בקאדר המתמודדים החובבניים הללו שמתייחסים לאוכל כפי שהיינו רוצים שינהגו איתנו, באהבה, הרבה חום וים של פינוק.
העונה הזו, יחד עם הגמר ששודר, שבניגוד לאחרים לא הציק ולא סבל מקלישאתיות יתר, הוכיחו מחדש שנמצאה נוסחת העל ליצירת ריאליטי חף מרשעות, נטול תככים ומזימות, שמחבק פרגון ולא מקדש קומבינות והדחות מעליבות. וכך כש"במאסטר שף" אוהבים אוכל, אצל הקולגות ב"האח הגדול" אוהבים לאכול את הראש, מה שמוביל למעשה לעובדה שאין אדם שמתבייש לצפות בג'קי מפרקת מוח עגל ובתום מגדיר מחדש זוגיות עם דג היום. את זה לא ניתן להעיד לדוגמה על "האח הגדול" שרבים צופים בו בארון ולא בסלון.
דווקא מתוך ההצלחה הזו ב"קשת" שגו העונה הזו כשלא סמכו יותר על השף והחלו לצקת יותר מדי רגש לתוך מקום אמיתי שלא דורש את התוספת הסכרינית של "אמא זונה ואבא חסר אונים". זה מיותר, משעמם, קלישאתי ובעיקר חוטא למטרה שכולם התכנסו עבורה: אוכל טוב. הליהוק השנה, שהיה לכל הדעות מבריק ברבגוניות שלו עם דמויות נפלאות לפריים-טיים (ג'קי, תום, דליה, שלי), סבל מהתמקדות מיותרת בסיפורים אישיים מלודרמטיים במינון מוגזם וגרם לתחושת קבס במקום להזדהות.
בגמר בסך הכל נעשה צדק; סלמה חזרה לתחרות בדרך לא דרך, יש כאלה הנשבעים כי מדובר בתיקון בשם הפוליטיקלי קורקט של "קשת" שנפגעה מהביקורת האדירה בעקבות ההדחה, אבל זה לא באמת משנה עכשיו. ואם ג'קי הייתה ללא ספק חביבת הקהל, עם ההתקדמות הקולינרית מעוררת התיאבון שלה והחן העממי, המלך האמיתי היה ונשאר תום פרנץ עם הדיוק מעורר ההשראה והדמיון המפותח שלו. מגיע לו, ודומני שגם לנו.
גמר "מאסטר שף", ערוץ 2, 21:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם