"הייתי רוצה שיגידו שבזכות ג'ודי אין ילדים רעבים בישראל"
רגע אחרי הבחירות, ג'ודי שלום-ניר-מוזס בוערת. בראיון לרגל חזרתה למסך ("מועדון המבקרים"), היא מספקת פרשנות משלה למפץ הפוליטית, נכנסת באויבת הטרייה רינה מצליח, מסבירה למה כל אישה צריכה להזריק בוטוקס ומסמנת יעדים: למגר את הרעב, לכתוב ספר ולהיות אשת ראש הממשלה. לא בהכרח בסדר הזה
מה עם שדרוג?
"ברור שיהיה שדרוג. חד-משמעית. אין סיכוי שלא יהיה שדרוג".
ביבי לא יהיה ראש ממשלה לעד. נערכים לתקופה שאחרי?
"אחרי שביבי יסיים את הקדנציה שלו, ואני מאחלת לו שזה יהיה עוד הרבה שנים, סילבן יהיה ראש הממשלה. בעלי היה בגיל 42 שר בממשלת ישראל. סילבן יתמודד לראשות הממשלה ואין לי ספק שהוא ינצח. הוא בן 54, יש לו עוד זמן".
בדיעבד סילבן הרוויח כשלא עבר עם שרון לקדימה. כל מי שהיה שותף התרסק.
"לא בטוח. אם הוא היה עומד בראש קדימה הכול היה נראה אחרת, לא היו כישלון ושחיתות פוליטית. אבל סילבן היה ויהיה בליכוד, ולא עלה על דעתו לעזוב בכלל, גם כששרון ואנשיו ביקשו ממנו, גם כשלא היה קל לעזוב את תיק החוץ. זה הבית, הדרך והיושר של הבנאדם. ברמה היפותטית בלבד, אם הוא היה עומד בראש קדימה היא הייתה נראית ומתנהלת אחרת לגמרי".
את מדגמי הבחירות ראתה בבית, ברמת גן. "סילבן היה באולפן חדשות 2", היא מסבירה. "אם הוא לא היה שם אין מצב שהייתי נשארת על החדשות. הייתי עוברת ל'מחשבות פליליות', 'חוק וסדר'. חיכיתי שהוא יסיים והעברתי ".
בלי פאניקה. מקסימום רעד קל בכנף. הבהלה שאחזה במטה הליכוד ביום הבחירות, מבכיר ועד פעיל קטון, לא הגיעה לשלום-ניר-מוזס. הליכוד-ביתנו דימם מנדטים, דימום שנעצר על 31 מאכזב, אבל עדיין מספיק בשביל להחזיק נסיעה נוספת לארבע שנים. "לא הרגשנו את הפאניקה כי לא היינו קשורים למטה בשום צורה", היא רומזת. "לא שותפנו. סטיב לא שותף בפעילות המטה, בהתייעצויות, בישיבות, בשום צורה. אין לי טענות, אבל זה פשוט חבל: הוא היה יו"ר מטה הבחירות של אריק שרון פעמיים, והצליח מאוד. כנראה חשבו שהכישורים שלו לא מתאימים".
הביקורת שאת מעלה פה הושמעה עוד במהלך הבחירות.
"אני לא מבקרת, רק אומרת את העובדות. הוא לא שותף בקמפיין, לצערו הרב, כי הוא היה שמח מאוד לתת. גם ככה הוא קרע את התחת ביוזמות שלו. השורה התחתונה, יקירי, בנגב, בגליל, בבאר שבע - במקומות שסילבן פעל בהם - היה אחוז ההצבעה הגדול ביותר לליכוד. באזורים שטופלו במשרד שלו קיבלנו הכי הרבה קולות, וזו עובדה. לא מתווכחים עם זה. זה אומר הרבה, לא? "
מאוכזבת מהתוצאות?
"ברור שאני מאוכזבת. רציתי ליכוד כמה שיותר גדול, אבל בשורה התחתונה ביבי הוא ראש הממשלה והוא ימשיך להיות ראש הממשלה. זה מה שחשוב. נתניהו ניצח, סימן קריאה".
בואי נדבר על הסיבות לנפילה. בין השאר, גם סילבן התבטא נגד האיחוד עם ישראל ביתנו.
"הוא ציין עובדה. כבר כשדיברו על האיחוד הוא יצא נגדו, כי הוא עשה רע לשתי המפלגות. יש הרבה מצביעי ישראל ביתנו שלא הצביעו בגלל הליכוד ולהפך".
גם המלחמה בבית היהודי לא עזרה.
"ברור שלא. לא הייתי בעד. אני זוכרת שלפני הרבה שנים צביקה פיק תקף את אריק איינשטיין. שאלתי אותו למה, אז הוא אמר לי: כשאומרים את השם שלי ושל אריק איינשטיין באותה נשימה, זה מעלה אותי. וזה מה שקרה. ברגע שהליכוד תקף, הוא העלה את בנט לאותה רמה של הליכוד. היה חרגול, בא הליכוד ועשה אותו נמר".
הבחירות עברו, אבל המטה האישי של ג'ודי שלום-ניר-מוזס מתקתק כרגיל. האסטרטגיה? בעיקר ניו-מדיה טוויטר ופייסבוק - עם אחיזה יציבה בפלטפורמות הוותיקות. הפאנל הטלוויזיוני "מועדון המבקרים" (רביעי וחמישי, 18:50, "רשת") שבו היא משתתפת הצטרף לאחרונה לתוכנית הרדיו הוותיקה שלה ברשת ב'.
ג' ודי נמ"ש מתרוצצת במרחב, לא רק בזה שדורש לייק או שיתוף ויראלי. אוחזת בזה וגם מזה לא מניחה ידה. אבל עכשיו זמן משא ומתן, מוצאי בחירות, בין כסה לכיסא. לנמ"ש אין רגע פנאי: היא עסוקה בלבחון את לוח התוצאות, מנתחת את סידור הכוחות החדש במרכז השדה ומאבחנת. "הקטע של לפיד מוזר בעיניי", היא אומרת. "היום ישבתי עם חברות ומישהי סיפרה שהיא פגשה ברמת אביב החדשה כמה חברות צפונבוניות. הן הצביעו ללפיד. למה? 'כי הוא נורא חתיך'. אני מקווה שזה היה בצחוק. אני הייתי בהלם מהתשובות האלה. חובת ההוכחה עליו. אני מקווה בשביל עם ישראל שהוא יצליח. לא ברור איך זה יגמר".
תני לי לנחש, בבכי.
"מאה אחוז אתה צודק. עזוב את מה שהוא הבטיח. אומרים לך החבר'ה מש"ס שהם מוכנים ללכת להסכם גיוס. זה מטומטם לעשות הסכם על גיוס חרדים בלי לשתף אותם. יהיו פה מהומות אלוהים, מלחמת אחים קשה. החרדים מוכנים ללכת לקרא- תך בגיוס, אין להם ברירה והם מעשיים, אז למה להטיל עליהם וטו? כי הם לא אשכנזים? אולי אני לא מבינה כלום בפוליטיקה, אבל אם יאיר לפיד רוצה להיות שר חוץ, לחדש את התהליך המדיני ולשלב את בנט בממשלה, זה לא מסתדר. בנט ותהליך מדיני? נראה לי מוזר. אני רוצה מאוד שיאיר לפיד יהיה בממשלה. לדעתי הממשלה המושלמת היא עם יאיר לפיד, ש"ס, ציפי ומופז".
את חושבת שהוא יכול לעמוד בהבטחות שלו?
"אני לא מכירה את יאיר לפיד כל כך. הוא עיתונאי נהדר, חתיך, איש מקסים, אבל היכולות שלו כביצועיסט? אני לא חושבת שיש מישהו שיכול להגיד לך. הוא לא עמד אף פעם למבחן. שלי ויאיר מדברים תאורטית, אבל בסוף צריך ניסיון כדי להצליח. צעירים לא נכנסים לעומק, הם חושבים שאפשר לעשות נסים, ואי אפשר. חשוב מאוד שמקצוענים ינהלו את המדינה הזו, ולא מי שהיה לפני דקה עיתונאי ואין לו שום ניסיון בעבודה ציבורית. אנשים לא מבינים שפוליטיקה היא מקצוע. אני מעריכה ומחבבת את יאיר מאוד, אבל אני חושבת שקצת צניעות הייתה עושה רק טוב למדינה".
נמתחה עליו ביקורת על כתיבת הטור ב"7 ימים " במקביל לריצה לפוליטיקה.
"אין שום בעיה עם זה. שום בעיה. סתם, אנשים במדינה לא מפרגנים. זכותו לעשות מה שהוא רוצה".
לא לחינם מזכירה נמ"ש את השיקול העדתי, באשר לווטו על החרדים, שעדיין בוער בה. כמעט בכל ראיון היא מתעקשת, דווקא היא, על פערים עדתיים, על אוכלוסייה שמתויגת כנחותה ולא מיוצגת. בבית המשפט, באוניברסיטאות, אבל קודם כל בפוליטיקה. הבוחרים, אני מנסה, אחראים גם הם לרשימות, לנבחרים. "נבחרים? ", היא מתקוממת, "איפה ראית נבחרים חוץ מבליכוד? אצל יאיר לפיד אנשים נבחרים? אין פריימריז לא בש"ס, לא אצל איווט ולא אצל לפיד. אלו דיקטטורות קטנות וחמודות".
ועדיין , סילבן קיבל מקום טוב בפריימריז בליכוד.
"לא מספיק. ציפיתי שהוא יהיה במקום גבוה יותר. גם הוא ציפה. פסיכולוגית זה משנה. לצערי, ההצבעה בקרב המתנחלים הייתה פחות טובה בשבילו. הם לא היו נגדו, אבל לא היו לו תוצאות טובות שם".
את מזכירה את המוצא, אבל סילבן הוא פוליטיקאי ותיק ובכיר.
"והכי משכיל. ארבעה תארים יש לו. למה סילבן לא נחשב לשר חברתי? כי חברתי לא יכול להיות מי שמדבר בלי מבטא ויש לו ארבעה תארים. אתה מבין? חברתי הוא מי שמדבר עם קצת מבטא, שלא הולך עם חליפות ועניבות, שהוא משכיל אבל לא עם כמה תארים מאוניברסיטה. לליכוד הביאו את שלמה מעוז, שיש לו מבטא כבד".
אבל לא מקורי. הוא אימץ את המבטא וגם סיפר על זה.
"אז זה מצחיק. הביאו גם את כחלון, שמשדר יותר פשטות. אתה מבין? מחפשים מזרחי, אבל לא אחד כמו סטיב עם תארים וחליפות, עם שפה רהוטה. למה? כי המזרחים, מה הם? הם לא פחות משכילים וטובים ורהוטים מאחרים, אבל זה הסטריאוטיפ. הנה, היום למשל יום השואה הבינלאומי. מי עשה את זה? יום אחד סטיב קם בבוקר ואמר: אני רוצה שכל העולם יזכור שהייתה שואה. כולם אמרו לו שאין לו סיכוי אבל הוא לא ויתר, דיבר עם מרקל וקלינטון או בוש, מי שהיה אז, וזה עבר באפס מתנגדים באו"ם. בזכות סילבן שלום מציינים את יום השואה הבינלאומי בכל העולם. זה לא חשוב? אתה לא חושב שזה מדהים? סילבן הוא ביצועיסט. הוא היה שר החוץ הטוב ביותר שהיה פה הרבה מאוד שנים, אבל הוא לא משווק את עצמו כמזרחי. למה תמיד שר חברתי הוא מזרחי? "
שלי יחימוביץ' נחשבת למנהיגה חברתית.
"בסדר, תעשה לי טובה, שלי יחימוביץ' הייתה הורסת את המדינה. המשנה הכלכלית שלה פשוט הזויה. מה בדיוק היא עשתה? מה רשום על שמה? "
ועוד לא הזכרנו את שרה. הסיבה והמסובבת, האישה שדמותה מפצלת את הציבור לשניים: חצי מאמין בעוול, ברצח אופי; החצי האחר רואה בה אשת כל חטאת, דמון שידו בכל. נמ"ש, בהחלטיות מפתיעה, שייכת לחצי הראשון. "שרה חוטפת הרבה דברים שממש לא מגיעים לה. היא הפכה לאויב העם, ולא בצדק. הרבה פעמים הכעס של העיתונאים מופנה אליה במקום לביבי. בגלל זה היא חוטפת, אין ספק. למה להכניס אותה לזה? "
היא הכניסה את עצמה.
"איך אתה יודע, היית שם? ראית את זה? זה מוגזם, מה שעושים לשרה, כי בסך הכל היא לא דמות ציבורית. היא לא חייבת לאף אחד שום דבר. זכותה לעשות מה שבא לה. אשכרה, מה שבא לה".
מערכת הבחירות הזו התנהלה לפי מי רב עם שרה ומי לא. נשמע לך הגיוני?
"לך זה נשמע הגיוני, הסיפור הזה? אז מה זה אומר, שזה נכון? כי איילת שקד ובנט אומרים את זה? 'מקורבים, מקורבים'. מי שרוצה לדבר שידבר בקולו. זה באמת מעצבן. די, יש גבול. לרכילויות אני לא מתייחסת בכלל. היום ישבתי עם חברה שסיפרה לי על שתי עיתונאיות שהן לסביות. אני יודעת שהן חברות קרובות ושהן לא לסביות. זה לא נכון, וכבר הופכים את זה לשמועה שמתפשטת. כמה פעמים אני שומעת שקרים שאנשים יודעים ?בוודאות'".
שום דבר לא בוודאות. הנה, למשל, השדרה המוארת שמנצנצת בשעת לילה מחלון המשרד של ג'ודי שלום-ניר-מוזס, ממרום המגדל על גבול רמת גן ותל אביב. נוף אורבני, אשליה אירופית. מבט נוסף, מפוקס, מנפץ את האידיליה. לא שדרה ולא מוארת. פקק עומד באיילון. מכאן מנהלת נמ"ש את עסקיה. שותפות בחברת השקעות עם איש העסקים זכי רכיב (שהחזיק כשנה וחצי בבעלות על "מעריב"), יוזמות פילנתרופיות שעליהן גאוותה (בעיקר עמותת "חום", שבראשה היא עומדת לצד נסים משעל, הדואגת לילדים מבתים מעוטי יכולת). נמ"ש מגייסת תרומות, מפיקה הקרנת בכורה לסרט ("הגלובוסים נותנים לי את הסרט להקרנה"), ומקדמת את המשדר המיוחד שתערוך בקרוב ברדיו תל אביב.
אלא שהפוליטיקה, כמו מים עכורים, מחלחלת גם ליוזמות תמימות, והנה לנו זיהום דיפלומטי. לאחרונה, זמן קצר אחרי שנכנסה לתפקיד, נאלצה נמ"ש לעזוב את ראשות הקרן הישראלית של יוניסף, ארגון שדואג לזכויות ילדים ברחבי העולם. "מקווה שיחליטו להחריב את עזה אם לא יופסק הירי. שגם הם יסבלו", צייצה במהלך מבצע "עמוד ענן". יוניסף העולמי, ארגון הפועל מכוח האו"ם וגם כך לא נחשד בפרו-ישראליות, מיהר להגיב. נמ"ש התפטרה.
"זה פשוט ארגון אנטי ישראלי", היא תוקפת. "הייתי תמימה. כשמכרו לי את זה אמרו לי שהם רוצים להתבסס בישראל, שאנשים פה מאוד נגד יוניסף. במבצע 'עמוד ענן' ארגנתי תרומה של צעצועים ל-40 גנים ובתי ספר בשדרות. הגיעה אליי פקודה שלא אשתמש בשם של יוניסף, כי אני צריכה לקבל אישור לזה מהסניף שלהם במזרח ירושלים. אני צריכה לקבל מהם אישור לחלק צעצועים לילדי שדרות? זה כבר הדליק נורה אדומה. חילקתי את זה כיו"ר עמותת 'חום', והתעצבנתי בטירוף.
"התחיל מבצע 'עמוד ענן', ואני כותבת בפייסבוק שאנחנו צריכים לרצוח את הרוצחים מעזה שמנצלים את הילדים שלהם וכולי. פתאום אני שומעת שהאחראית על יוניסף ישראל, אישה ממוצא איראני, יושבת בז'נבה ומאוד כועסת שכתבתי את זה. כאילו אני עובדת אצלה. בדחילו ורחימו אומרים לי 'תעשי טובה'. אמרתי : מה כתבתי? לא כתבתי להרוג ילדים או חפים מפשע. כתבתי לרצוח רוצחים. משהו לא בסדר? פתאום גיליתי שאסור לי להגיד 'יוניסף ישראל' אלא 'הקרן הישראלית למען יוניסף'. יש יוניסף אמריקה, פקיסטן, אוסטרליה. מה, אנחנו לא מדינה? עד שיום אחד באו אליי ואמרו לי שאם לא אתחייב שאמתן את עצמי, הם לא יעבירו את התקציב לישראל. אמרתי: סבבה, אני מתפטרת".
עיקר הכעס של נמ"ש מופנה אל אנשי הארגון בישראל, שלטענתה יישרו קו עם הנהלת הארגון. "ציפיתי שאנשי יוניסף ישראל, שהביאו אותי, יעמדו על הרגליים האחוריות ויגידו 'היי, חבר'ה, מדובר באשתו של המשנה לראש הממשלה, ואתם לא תגידו לנו את מי למנות'. אבל לא, הם מיד התקפלו וקיבלו בשמחה את התפטרותי. התאכזבתי מאוד מהם וגם מראשי יוניסף בארה"ב, ששניהם יהודים".
נמ "ש יורה דרך מקלדת, ואם צריך תשלים סבב נוסף על המטרות. לעתים חוזרת בה, מוחקת (לבקשת סילבן), מבהירה. לעתים, כששמו של סילבן נישא לשווא, שוברת את הכלים. האחרונה שפתחה חזית, פרשנית חדשות 2 רינה מצליח, זכתה למטר ציוצים. איך נגיד, מלטפים הם לא היו. "היא אמרה שסילבן הצביע נגד שחרור גלעד שליט, והוא הצביע בעד", נזכרת נמ"ש. "היא המציאה ובכותרות בערוץ 2 הופיע שהוא הצביע נגד. הלו, תבדקי. זה מאוד עצבן אותי. גלעד שליט הוא קונצנזוס ישראלי, אז את הולכת ומוציאה את הבעל שלי כאילו הוא נגד השחרור? זה הרתיח אותי. לא מתחרטת כמעט על שום דבר שכתבתי"
.
תגובות?
"מלא. בעיקר עמיתים שלה, שהתקשרו אליי ואמרו לי שאני מאה אחוז צודקת. היא גם לא נותנת לדבר, היא נכנסת לכל אחד לדברים. היא קצת מכניסה אווירת שוק לאולפן שישי. ממנה לא שמעתי, אבל אני רואה שהיא ממשיכה לרדוף את סילבן, לא לפרגן לו ולהמעיט בערכו. דווקא היא, שבאה מאותו הכפר. כל הזמן היא מדברת ככה, בחוסר כבוד. אני מאחלת לה שהחיים שלה יהיו בסדר. חוץ מזה הייתי רוצה שנסים משעל יראיין אותי בתוכנית שלו ויתקיף אותי, כי לדעתי אני הבנאדם היחיד שיענה לו".
אני מעדיף את קושמרו, יעקב אילון, דרוקר, יונית לוי.
"טוב, זה חדשות, פה זה שואו. אני מאמינה ברייטינג. הוא הביא 22 אחוזי רייטינג לתוכנית טוק-שואו פוליטית".
תחשבי שבעלך היה שם.
"נכון, הייתי מתעצבנת מאוד. אבל אחרי בנט הוא נרגע, כי אף אחד לא רצה לבוא, אני חושבת. אני אוהבת את נסים משעל, אוהבת את השואו שלו. יכול להיות שאם זה היה בעלי הייתי חושבת אחרת, אני אומרת לך את האמת".
עוד אזרח של כבוד בבנק המטרות של נמ"ש הוא סגן שר החוץ היוצא, דני אילון. כשמונה שנים עברו מאז הפיצוץ בין השניים. אילון היה אז שגריר בארה"ב, נמ"ש אשת שר החוץ. אילון טען שאשת השר דרשה לפטר את עוזר השגריר לאחר שלא סידר לה פגישה עם מדונה בביקורה בארץ. משרד החוץ הכחיש וטען שאילון צותת לבכירים בלשכתו. שנים עברו. הכעס עדיין מבעבע.
גיא לרר היה האחרון שניסה לארגן סולחה בשידור חי, בעת שהשניים התארחו בתוכנית בערוץ 10. התוצאה הייתה עגומה. בעוד לרר מנסה לגרד מנת פיוס, התעלמה נמ"ש במפגיע מנוכחותו של אילון המובך. "תזכיר לי מי זה? " היא ממשיכה השבוע באותו הקו. "מה שעשיתי בשידור היה ילדותי, אבל אתה לא עברת מה שאני עברתי. האיש הזה העליל עליי עלילת דם. הוא המציא עליי סיפור כדי להוריד מעצמו את כל הכותרות על ההתנהלות הבעייתית שלו ושל אשתו בשגרירות בוושינגטון. השטות הזו פתחה מהדורות חדשות, מה שאומר גם הרבה על התקשורת"
.
את מחזיקה בבעלות על חלק ממנה.
"אוקיי, אבל אני חשבתי שזה צריך להיות ברכילות. אפילו אודי סגל, שהתחיל את הסיפור, היה בהלם מהתאוצה. בסוף הפרקליטות הגיעה למסקנה שלא נמצאה שום ראיה להתערבות השר או אשתו בפרשה. הוא פשוט העליל עליי עלילה שלא הייתה ולא נבראה. איווט עשה את טעות חייו כשלקח אותו. גם הרס את יחסי ישראל בעולם וגם לימד אותו שנאמנות לא נמצאת בלקסיקון שלו".
ובכל זאת, הסצנה באולפן של גיא לרר הייתה מוגזמת.
"כן? זה היה מוגזם? בשבילי הוא כלום. אפס מאופס. לא מרגישה שום רגשות חרטה. אפילו לא טיפה. זה המעט של המעט שיכולתי להחזיר לו ולהשפיל אותו. רק לא נעים לי מגיא לרר החמוד שהיה קצת נבוך. אני לא חייבת לשכוח ולסלוח. זו הייתה טראומה בשבילי".
בת 54, עדיין רמת-גנית, עדיין שומרת על השם מוזס, כמו גם על 12 האחוזים שהיא מחזיקה 'בידיעות אחרונות'. "אני קודם כל אשת תקשורת", היא מבהירה. "ינקתי תקשורת. התקשורת היא כל החיים שלי וככה אני מגדירה את עצמי".
דור שלישי למשפחת מוזס, מייסדי העיתון ובעלי השליטה בו. סבה יהודה מוזס, שעל שמו היא נקראת, ספג לפני שנות דור עריקה לילית של בכירי העיתונאים לטובת הקמת עיתון חדש, מתחרה, "מעריב" שמו. היריבות והעלבון עברו בדם, עם השנים. דרך הוריה, נוח ופולה, ועד לאחיה הגדול, נוני מוזס, כיום בעל השליטה בקבוצת ידיעות. אחותה הקטנה, תמי מוזס-בורוביץ', מכרה את אחזקותיה בעיתון. אחיה הבכור, גלעד, נהרג בתאונה לפני שנים רבות.
בצעירותה, מספרת נמ"ש, ניסתה לצאת מהקלחת המשפחתית. "אחרי הצבא ניסיתי להיות דיילת קרקע, למרות שהייעוד המשפחתי הוא בתקשורת. בתוך זמן קצר הגעתי לבית 'ידיעות אחרונות'".
למה?
"לא התעניינתי בדיילות, לא התחברתי לזה. אין בעולם דבר מרתק יותר מהתקשורת. בהתחלה הייתי כתבת במוסף של הצעירים, והיה לי הרבה יותר קשה להתקדם מאשר כל אחד אחר. מגיל אפס הסתובבתי במסדרונות, רוב האנשים הכירו אותי כילדה קטנה, והיה להם קשה לעכל את זה שאני פתאום בת עשרים, שיכולה לכתוב ולעבוד. בסוף הגיע ל'7 ימים' עורך שלא הכיר אותי כילדה, אדם ברוך, והתחלתי לכתוב במוסף למרות שם המשפחה שלי. אבא שלי לא התערב בשום שלב בעבודה. זה החינוך בבית מוזס. רוצים שתתחיל מלמטה. גם אח שלי התחיל מלמטה. כולנו".
אגב אחים, מערכת הבחירות הציפה גם את שמו של אחיה הגדול, נוני, שם שאינו מוכר לקהל הרחב. אנשי "ארץ חדשה" ובראשם אלדד יניב אמנם לא עברו את אחוז החסימה, אבל ניהלו קרבות וירטואליים בעיקר נגד מוקדי הכוח בפוליטיקה ובתקשורת הישראלית. אחד מהם היה מו"ל ידיעות אחרונות. בין היתר הגיעו אנשי "ארץ חדשה" לביתו הפרטי של מוזס, ואף הציבו שלט בגנותו מעל לנתיבי אילון. משפחת מוזס, לפחות כלפי חוץ, שתקה.
"אני בטוחה שזה לא מזיז לנוני", מגיבה לראשונה האחות הצעירה. "אלדד יניב עשה טעות בהתנהלות שלו. כלומר, יכול להיות שזה מזיז, אבל נוני לא מתייחס לדברים האלה. אני אומרת לך, אנחנו עשויים מחומר אחר. הוא עשה עוול גדול לנוני ומאוד מאוד הגזים. אין לי כלום נגד אלדד יניב אבל אני חושבת שהדרך שלו פסולה. ללכת להכפיש? מה הוא רוצה, לכתוב נגד נוני? מה יצא לו מזה בדיוק?"
הוא טען שלא הזכירו את "ארץ חדשה" ב-ynet.
"רק העורכים של האתר יכולים להחליט. גם אותי לא מזכירים בהרבה מקומות, אז מה, אני עושה סרטים על הבעלים? מה זה שייך בכלל? "
את הסרטונים ראית?
"לא. מה הנזק בזה? במה זה משפיע? בתכל'ס, גם לאלדד יניב נגרם הרבה נזק. זה חכם בעיניך? וממה הוא יתפרנס למחרת? מי יעסיק אותו? מבחינה משפחתית זה חסר אחריות, מה שהוא עשה. אולי אני נאיבית, אבל אני מרחמת על הילדים והמשפחה שלו, כי לאנשים שהוא עשה עליהם את הסרטים זה לא מזיז. אולי לחמש או עשר דקות. ברור שזה דגדג אותם קצת, אבל באמת, אני לא חושבת שמישהו התרגש".
כשזה נוגע למעורבות בעיתון, אין חדש תחת השמש. נמ"ש מתעקשת: היא אינה מעורבת. אבל "רק פעם אחת", היא מספרת, ספגה ידיעה שלילית בעיתון שבבעלותה החלקית.
עם דני אילון?
"רק אז זה היה. אני כבר לא זוכרת, אבל בטח כעסתי. ביקורת לגיטימית, אין בעיה עם זה. אני לא מתערבת ולא מעורבת בשום דבר".
ב"מועדון המבקרים" היא דווקא מעורבת. לוסי אהריש, לינוי בר גפן, רן שריג וג'ודי מדלגים יחד בין סרטים לתערוכות, מסעדות והופעות. בפאנל הם פורקים תובנות וציונים. "את כמות התרבות שצרכתי בשבועיים האחרונים לא צרכתי בשנה. מחר אנחנו נוסעים יחד לבאר שבע, ברכבת, ואחרי זה למסעדה ולהצגה. אנחנו הולכים עם המצלמות הקטנות שלנו, הולכים לסרטים יחד. שלוש שעות ב'הוביט' היו סיוט בשבילי".
שנים נעדרה מהמסך. אחרי "ג' וד לאק" ו"ג'ודי" - שם הגישה סולו - היא חוזרת, אבל לא לבד. "זה משהו שונה", היא מאבחנת. "משהו שאנחנו ממציאים מחדש. פה אנחנו חווים חוויות יחד. עכשיו כולם הפכו לחבריי הקרובים והאהובים. לא הכרתי אותם, חוץ מלינוי, והייתה בינינו כימיה גדולה מאוד. כל אחד בא מרקע אחר ומאג'נדה אחרת. אני הסמן הימני, למרות שאף אחד מהם לא שמאל קיצוני, חס וחלילה, חס ושלום".
צייצת בתוכנית הראשונה שהדינמיקה לא באה לידי ביטוי.
"כי לא ידענו בדיוק מי נגד מי, איך ומתי לדבר, כמה זמן. היינו קצת בתוך הריבוע שלנו, ולאט-לאט אנחנו משתחררים. בתוכנית האחרונה נראה לי שהתפרענו. אנחנו מוצאים את המינון הנכון והדינמיקה בינינו טובה".
ביקורות ? תפאדל. "שיכתבו מה שהם רוצים. אני שלמה מאוד עם עצמי ואוהבת ביקורת עניינית. גם החברים שלי אמרו לי בשישי האחרון מה דעתם ואיפה אני יכולה להשתפר. חברה אחת אמרה לי שאני מדברת עם הידיים, מישהי אמרה לי שאני מדברת בקול רם מדי, היום מישהי אמרה לי שאני קצת משתלטת על השיחה. אלה הדברים הרעים, בדרך כלל אומרים לי דברים טובים". חדשות וריאליטי - אם יש בכלל הבדל ביניהם - היא לא רואה. "רק סדרות פשע", היא אומרת.
"דה וויס" ?
"התחלתי עכשיו. רציתי קצת 'צומי' מהבת שלי, והיא ראתה אז הצטרפתי. נחמד דווקא. חדשות אני לא רואה, אלא אם כן סטיב מגיע ומכריח אותי לראות כי הוא רואה בחדר. בבוקר אני קוראת את כל העיתונים. כל בוקר".
מכירה את קותי?
"בבר מצווה של שולה זקן מישהו בא אליי ואמר לי 'תכירי, זה קותי'. אוקיי . לא ידעתי מי זה, אז אמרתי ?אה, נכון, קראתי עליו'. זה לא מעניין אותי".
אמא לנמרוד, בעל משרד פרסום, ולדביר. ילדיה מנישואים הראשונים לעמירם ניר, איש צבא וביטחון ועיתונאי שנהרג בהתרסקות מטוס. מנישואיה השניים, לסילבן שלום, נולדו התאומים תומר ושירה, עכשיו חיילים טריים, ואלון בן ה-15 ("ערס. הולך עם גורמט, כל היום מוזיקה מזרחית בפול ווליום. חולה עליו").
ילדים עצמאיים, היא מעידה. משתדלת לא להתערב, גם לא בבחירות הרומנטיות. לזוגיות של הבכור עם דניאלה פיק, הבת והשושלת, היא מפזרת מחמאות מדודות. "דניאלה? אף פעם לא היה לילדים בן זוג שלא חיבבתי. כרגע לכולם, חוץ מלאלון, יש זוגיות. אני תמיד מחבבת את בני הזוג שלהם כי הם באמת בוחרים אחלה אנשים. אף פעם לא הביאו מישהו שלא אהבתי. את דניאלה אני מאוד אוהבת".
התעסקו הרבה בהון שלכם. בתקשורת נטען שאתם חולשים על 167 מיליון שקל.
"זה אפילו לא מתקרב לסכומים האמיתיים. הלוואי שזה היה נכון. אין לזה שום קשר למציאות, לצערי הרב. אני חיה טוב מאוד ומצוין, לא גנבתי מאף אחד, אני לא מתביישת, אבל אני לא בעלת הון. אנשים חושבים שיש לנו סכום כזה בבנק? כמה ארוחות אפשר לאכול ביום?"
בין הציוצים וההתנגשויות, בין הפרלמנט השבועי של שישי צהריים ב"קנטינה" לתוכנית הקבועה, נמ"ש לא מסופקת. חשבתם, בהשראת החיקוי הזכור מ"ארץ נהדרת", על מופע אור-קולי של עליצות ודרמה? תחשבו שוב. "אני אדם משעמם מאוד", היא קובעת. "התסכול היחיד שיש לי בחיים הוא שאני לא משאירה אחריי בינתיים כלום. לא עשיתי מספיק בחיים שלי, לא יצרתי משהו שיישאר אחריי. אני עוד לא מתה, אבל עד עכשיו לא הצלחתי להשפיע, לשנות, לדאוג שלא יהיו רעבים במדינת ישראל. הייתי רוצה לכתוב ספר, אבל יש לי בעיה קשה של קשב וריכוז והיא בעוכריי. רק לפני כמה חודשים התחלתי לקחת ריטלין".
אבל עשית טלוויזיה, למשל. זו לא עשייה?
"זו עשייה ואני נהנית ממנה מאוד, אבל זה לא למען הציבור. הייתי רוצה שיגידו שבזכות ג'ודי מוזס אין ילדים רעבים בישראל. הייתי רוצה לכתוב ספר. זה יקרה. אני נמצאת במקום שיש לי הכוח והקשרים ואני יכולה להזיז דברים. כנראה זה עדיין לא מספיק".
אולי את לא מספיק סלב?
נמ"ש צוחקת בביטול. "סלב הוא קונוטציה לא טובה במיוחד", היא אומרת. "הדבר הכי בולט אצלי הוא שאני לא שופטת אף אחד ותמיד מסתכלת על חצי הכוס המלאה. לכן אין לי הרבה קמטים".
או שזה קשור לבוטוקס. הייתה?
"כן. קצת. כל אישה צריכה. אני רוצה לשפר את עצמי. כל אדם שאכפת לו מעצמו ואוהב את עצמו מנסה להוציא את המרב שהוא יכול מבחינה חיצונית. אני ממש אוהבת את עצמי, ואסתטיקה היא דבר חשוב, אז כשצריך להזריק - מזריקים. סוד העור שלי הוא מכונה שממצקת את העור פעם בכמה חודשים. זריקות הן דבר מאוד מינורי. רק כשאני מסתכלת על עצמי בטלוויזיה ואני לא אוהבת את מה שאני רואה. סטיב אף פעם לא רואה כלום. תמיד אני נראית טוב בעיניו".
זה די והותר.
"כן, אבל הוא לא אומר לי את זה. אני צריכה לשאול אותו עשר פעמים. 'איך אני נראית, איך אני נראית'. אולי אחרי הכתבה הזו הוא יבין את הרמז".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם