שי שטרן, ירושלים
בספר הביכורים של איש הטלוויזיה שי שטרן, המסופר על רקע ירושלים, כל אחד יכול למצוא את עצמו בתקופה כזו או אחרת בחייו
כל אחד צילום: יוסי אלוני
שטרן מחליק בנינוחות לתוך נעליהם של מספרי הסיפורים של פעם. כמותם הוא יושב ומספר לקוראיו בגוף ראשון על חבריו הטובים, שהם חלק בלתי נפרד ממארג חייו, ועל המושג "משפחה", המשמש נדבך יסוד בין דפי הספר. הוא מספר על אהבה שמסמנת התבגרות, ומשרטט את ירושלים ברגישות ובאהבה רבה.
בזו אחר זו קמות הדמויות לתחייה בספר המתגבש לכלל התבגרות והתפכחות, שלוקחת את הגיבור למקום של סליחה וחזרה אל האהבה שהכיר במנזה באוניברסיטה העברית. "מיכל ואני גרים בירושלים", הוא כותב, "העיר הזאת שנמצאת ליד הכותל המערבי, מערבית לכנסיית הקבר, קצת שמאלה ממסגד אל-אקצה. שם, במרכז העיר, גרים גם בני אדם. הם גרים בבתי אבן, קמים בבוקר, נכנסים לאוטו ונוסעים לעבודה. הם גם אוכלים וישנים, ושמחים ועצובים, והם ממש כמעט כמו כולם. רק שהירושלמים הם לא אנשים כמו כולם, הם אומרים את האמת כל הזמן".
אין ללכת שולל מהפשטות כביכול: סיפור שזור בתוך סיפור בתוך סיפור בלוויית שיח פנימי של מיקי עם עצמו. אז מה יש לנו עוד? מסגרת המרוצפת חמארות ושש בש, בריכת ממילא, מאיר מפינתי, טליתא קומי, הבר אתון, מאפיית אנג'ל ולהבדיל - קללות בפרסית. בתוך המסגרת מצייר שטרן פרק בהלכות חברות ומחויבויות שאין גדולות מהן: התמודדות עם מחלת הסרטן, יציאה מהארון, בגידה וחיפוש - ומשכיל לפתח ברגישות גדולה כל דמות ודמות במקביל לעלילה.
אל הספר הזה התגעגעתי. הוא נקרא בנשימה אחת, ובין דמעה לחיוך נדמה שכל אחד יכול למצוא בו את עצמו בתקופה כזו או אחרת של חייו. בדיוק כמו בחיים, הצחוק הפרוע מגיע כשהוא מהול בדמעות ובהזדהות, וירושלים, שנאמר עליה הכל, מוגשת מזווית שרואה את מהות הדברים: הנצחיות שלה, היופי, האנשים המיוחדים שגרים בה - בלי אבק של פוליטיקה. רק שורשים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם