מי סופר: מדור הספרות החדש של כרמית ספיר ויץ
בכל שבוע נביא לכם כאן פרק מתוך ספר חדש ונציב את כותבו מול שאלון הסופרים שלנו.והפעם: אבידן רייך, מחבר הספר "עץ נופל ביער"
מנעורים לבגרות, מאהבה ראשונה לאהבות בוגרות ולפרדות, תחנה אחר תחנה מתקדמים גיבורי עץ נופל ביער מתום לפיכחון: בסירת מפרש עם נערה בים הפתוח, הרחק מן הצרות המשפחתיות; בחולות, הרחק ממטלות בית הספר; בלבנון, רגע לפני היתקלות; בחנות אופניים, ערב החתונה, עם חבר ילדות; לילה, החדר חשוך; את מרחבי הים החליפה דירה קטנה, אבל הבטחה לאושר אולי תימצא גם כאן.
א'
אתה תאכיל את התינוק שלך, תקלח אותו, תחתל, תלביש אותו בפיג'מה נקייה ותניח אותו במיטה הזוגית. הוא יבכה. אתה תמהר למטבח ותכין בקבוק ובו תחליף חלב. תיתן לו את הבקבוק ותשכב לידו, ידך תונח בעדינות על חזהו. אט־אט עיניו ייעצמו ולגימותיו ייעשו רגועות. המתח בגופך יתפוגג. תארוב לרגע המתאים ותשלוף את הבקבוק מפיו. נשימותיו שקטות, חרישיות, פניו כה יפות. אתה תרצה לברוח מהמזרן הזוגי, כעס ישטוף את גופך, אבל תישאר כדי שלא לסכן את הירדמותו. לאחר שעה קלה תרים אותו בזרועותיך ותניח אותו בזהירות בלול. הוא לא יתעורר. השיטה שפיתחת לשם כך — הנחת גב כפות ידיך על המזרן וגלגולו על בטנו — תוכיח את עצמה שוב ותרגיש תחושת ניצחון קלה.
תסדר את הסלון, האמבטיה, תרחץ את הכלים במטבח ותעביר סמרטוט רטוב על הרצפה מתחת לשולחן האוכל. לרגע תציץ בתינוקך מפתח חדר השינה ותכבה את האורות בדירה. אחר כך תחכה לאשתך על ספת הסלון הנוחה שקניתם בתחילת ההיריון, ומי שיער אז שיבוא יום והיא תשמש אותך לשינה. ליד הכניסה כבר יהיה מוכן התרמיל שלך. אשתך תגיע בשעה היעודה. מבטה ייפול על התרמיל, והיא תבין שהפעם אתה באמת מתכוון לכך. אתה תעמוד בפתח הדירה. לאורו של חדר המדרגות תיתן לה דין וחשבון: מרק ירקות מרוסק, מאה שישים מיליליטר תחליף חלב, האדמומיות בישבן במצב די טוב.
תתחיל ללבוש את חליפת הסערה, והיא תבקש שתעזור לה להדביק את בית הקרטון שהכנתם לו: אתה חרצת בו דלת וחלונות שנפתחים לצדדים, ותחת אחד מהם קשרת חבלים שישמשו לתליית כביסה, אשתך קישטה אותו בפרחים שהכינה מקשיות שתייה. היא תדליק את אורות הסלון ותייצב את בית הקרטון, שקירותיו כבר שקעו. יהיה עליך להיאבק במסקינג טייפ עד שתמצא את הקצה שלו ותשחרר רצועה ארוכה, ובזהירות, בלי להיתקל בידיה, תדביק אותו סביב הבית. הוא יעמוד יציב. תחבוש קסדה ותרים את התרמיל. אז תתמהמה בתנועותיך, היא לא תאמר כלום. אחר כך תרד במדרגות, תעלה על כפות ידיך את הכפפות השחורות ותתניע את הטוסטוס.
שתי אצבעות תניח על ידית המעצור, הרגל בטיחות ישן שסיגלת לעצמך בתקופה שעוד רכבת על אופנוע כבד. תרים את משקף הקסדה, תסחט בחוזקה את מצערת הגז, וצעקתך תיבלע ברעש הטוסטוס. מעין חוכמה עתיקה של הגוף, להתרחק כשהדברים משתבשים ללא תקנה. בפינת הרחוב תעצור ותשלח מסרון לחברים הרווקים היחידים שנשארו לך ושחולקים יחד דירה: "בדרך אליכם".
איך נולד הספר?
"בישול ארוך ואיטי במשך 19 שנה. הכתיבה הגיעה אליי בהפתעה לאחר שירות קצר במוצב חודר בלבנון. ההליכה בנוף עוצר נשימה בחיפוש אחר מטענים ומחבלים, לא התיישבה לי עם החיים, וככה נולד הסיפור 'שגרה', שגם נכנס בסופו של דבר לספר. ככה פתאום כתבתי סיפור. זה היה מאוד מפתיע, כתלמיד בתיכון תמיד תפסתי את עצמי טוב רק במקצועות הריאלים ובינוני במקצועות ההומאניים. בינוני עד כדי כך שבמקצוע חיבור מעולם לא היה לי אומץ לכתוב משהו תיאורי ובחרתי לכתוב חיבורים עיוניים בלבד. הבעירה שהביאה אותי לכתוב את הסיפור על לבנון, חזרה והופיעה במספר תחנות בחיים וככה נוצר הקובץ. אני מקווה שאותו דחף פנימי שבער בי בכתיבת הסיפורים יחדור אל לב הקוראים".
מה הספר האהוב עליך?
"'בינת השכוי' של אביגדור דגן. אני אוהב את ההתבוננות החכמה והחומלת של הרופא הכפרי הזקן על אנשי הכפר, החיים והטבע".
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"'בעקבות הזמן האבוד (1)' של מרסל פרוסט. אני בניסיון השני לצלוח אותו".
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"לרוב אני מתחבר לספר שהכתיבה בו יפה, שהדמויות בו אמינות ואנושיות, ושבין השורות מונחות בעדינות תהיות על החיים. כשאני נפגש בספר שיש בו משהו מזה ואני נהנה לקרוא אותו אז זה לא משנה לי אם הוא 'נחשב' או לא".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"יש הרבה שעדיין לא קראתי. זה דווקא טוב, נשארו לי הרבה ספרים טובים לקרוא".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"כילד לא קראתי כמעט בכלל. הייתי הולך לספרייה לא מעט עם אחותי, אבל רק כשירד גשם. זה היה התירוץ שלנו לצאת מהבית עם מטריה. אבל כבר אז נרטיב סיפורי תמיד פעל עליי. לדוגמא, נחרת בי חזק הקרב של משה בעמלק, הפעימה אותי התמונה של אהרון וחור התומכים בידיו של משה הזקן כדי שישארו מופנות כלפי השמים בכדי שישראל תנצח בקרב. כנער זכור לי שדמותו של המורה גבריאל בספר 'פרשת גבריאל תירוש' של יצחק שלו השאירה עליי רושם רב. יהיה לי מעניין לחזור אל הספר ולראות מה עבד שם על הנער שהייתי, אולי זה יזכיר לי משהו על עצמי".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלף ל-24 שעות? ולשנה?
"מוגלי. בהודו הייתי כחודש בכפר שבו הילדים נראו כמו מוגלי. חיים פשוטים הקרובים לטבע: עיזים, נהר, באפלו, להקות ציפורים, עצים להסקה. יתכן שהיה זה האזור בהודו שנתן את ההשראה לרודיארד קיפלינג בכתיבת הספר 'ספר הג'ונגל'. שם גם גיליתי שבאלו, השם של הדוב בספר, הוא בעצם מילה בהינדית שמשמעותה 'דב'".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי קריאה שלך?
"התחלתי לקרוא בגיל מאוחר. באתי פתוח וקראתי כל מה שהמליצו לי סובבי. לפחות התחלתי, אם ספר לא מוצא חן בעיני אני זונח אותו. הרגל נוסף שהתפתח אצלי הוא שכשאני נתקל במשפט יפה, דימוי חזק, דרך התנסחות מפתיעה, אני מסמן זאת לעצמי, ואז אני חוזר לסימונים ומנסה לראות מה עבד שם".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"בזמן נסיעה בנגמ''ש אי שם במדבר יהודה. קיבלתי בתחנה המרכזית בבאר שבע איזה ספרון של הברית החדשה שהתאים בגודלו בדיוק לכיס של החולצה הצבאית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם