הזירה הלשונית: על הקשר בין "מאסטר שף", בית"ר, הגשש ואלוהים
אוהדי בית"ר מחפשים טוהר, מתחרי "מאסטר שף" נאחזים באלוהים וכיצד נוכחים "הגששים" בחיינו
מודעת הענק "בית"ר טהורה לעד" עוררה בצדק זעזוע, אבל לא זכינו כמעט להסבר מה כל כך נורא במודעה הזו. הרי להיות "טהור" זה עניין חיובי. הטוהר במקורות הוא משולש. גם ניקיון פיזי, שיש לו ביטוי גם בתחום המתכות: זהב טהור הוא זהב ללא סיגים; גם ניקיון מוסרי: במשלי מדובר על אדם "טהור לב", ואלוהים על פי חבקוק הוא "טהור עיניים מראות רע"; וגם טוהר הכרוך בקדושה ובאלוהות: דבר טהור הוא כזה שלא דבק בו שמץ של הרוע הקוסמי, של אויבי האלהים, של הסטרא אחרא, ועל כן רק הוא ראוי להיות קורבן לאלוהים.
אז מה קרה למילה הנשגבה הזו בעברית החדשה? היא כמעט נעלמה במשמעות החיובית שלה, אם כי היא נותרה במצוות הטבילה ב"מקווה טוהרה". אנחנו אומרים שהרצפה 'נקייה', ולא שהרצפה 'טהורה'. נקמה מסוימת של דוברי העברית במילה הזו מצויה במונח הביתי "מטהר אוויר". כלומר, הפועל 'טיהר' נשלח אל מקומות המועדים לצחנה מיוחדת.
"טהור" הפכה למילה שלילית קיצונית מן הרגע שהחלה לשרת מדיניות גזענית. "טוהר הגזע" הגרמני עמל לסלק סיגים של "לכלוך אתני" בדמות יהודים, צוענים ובהמשך גם סלאביים, כל מה שאינו ארי. "טיהור אתני", שבו מואשמת גם ישראל מדי פעם, הוא חיסול או גירוש של קבוצות לאומיות. גם המונח הצבאי "טיהור" שפירושו חיסול קיני אויב נתפס ביטוי מכובס. "טהרנות" היא מילת גנאי, גם בתחום הלשוני. ובקיצור, "טהור" הזדהם, כאשר הגיע למקומות המצטיינים בבוז לדמוקרטיה, לפלורליזם, ובהיעדר סובלנות.
באצטדיון במלחה נלחמו אלוהי המוסלמים באלוהי היהודים. אוהדי אום אלפחם קראו "אַלְלַהֻ אַכְּבַר", שפירושה "אלוהים גדול יותר" או "הגדול ביותר". אוהדי בית"ר קראו, בין היתר "הללי אלוהייך ציון". הקריאה בערבית היא הביטוי המרכזי של התפילה המוסלמית, שווה בחשיבותה ל"שמע ישראל". הקריאה הבית"רית מקורה בתהילים. הפסוק המלאה: "שבחי ירושלים את ה', הללי אלוהייך ציון". נוסח דומה בערבית הוא "אַלְלַהֻ כְּבִּיר", קריאה שזכתה לתרגום לעברית: "אלוהים גדול", ופירושה "אי אפשר לדעת לאן יתגלגלו הדברים".
אין צורך בידע בלשני נרחב כדי לדעת ש'אללה' ו'אלוהים' הגיעו מאותו מקור שמי עתיק, כמו גם המילה הקצרה יותר 'אֵל'. המילה מופיעה במגוון שפות שמיות שנכחדו בצורות שונות: פיניקית, אוגריתית, שומרית ועוד. ככל הנראה היא קשורה לכוח, ולמילים אֱיָל (כוח), אַיָּל (בעל החיים המקרין) ואַיִל (העומד בראש העדר, ומכאן איל הון ואיל תקשורת). אלוהים היא לדעת אחדים צורת הריבוי של אֱלוֹהַ, ולדעת אחרים צורת הריבוי של אֵל, כפי שאמהות היא צורת הריבוי (בנקבה) של אֵם.
אלוהים צץ לא רק על מגרש הכדורגל אלא גם במטבח של המדינה, באולפני "מאסטר שף", כאשר הזוכה המתגייר תום פרנץ הודה ל"בורא עולם", בעוד מספר שתיים סלמה פיומי התפללה חרישית לאללה. "בורא עולם" הוא ביטוי מאוחר יחסית בלשון חז"ל ומופיע במדרשים. לצידו יש לאלוהים עשרות שמות, ועל כן זכה לכינוי המקובל ביהדות הדתית "השם".
בשבוע הבא יתקיים כנס השפה העברית בראשון לציון, "לשון ראשון", הממלא עשרות אירועים באלפי אנשים במשך ארבעה ימים רצופים כבר שנה שישית. בין היתר יוקדש בו ערב מיוחד לגששים, שלפני כיובל שנים, במהלך 1963, החלו את עבודתם המשותפת אם כי הפרסום הגדול שלהם החל שנה מאוחר יותר. הקישור לכנס הוא השפה הגששית, יצור לשוני מיוחד במינו שהצליח לשחק עם העברית משחק וירטואוזי ולהשפיע עליה לדורות הבאים.
לאלה הטוענים שהגששית היא נחלת העבר, להלן כמה משפטים עכשוויים בהחלט.
"מדובר בישראבלוף טיפוסי, מבית המדרש של נתניהו": אחמד טיבי על הקפאת הבנייה. טיבי חובב מאוד את 'ישראבלוף' הגששי, שהיא המילה הגששית הנפוצה ביותר בעברית.
"שאלה שאלתית: האם ריח הקארי אינו מפריע למי שאינו הודי?", אתר דהמארקר. הפורומים ברשת מוצפים ב"שאלות שאלתיות" בכל נושא ובכל גיל.
"קניתי אך טרם הספיקותי לעיין". כותרת חוזרת ברשימות על ספרים חדשים בעיתונות ובפורומים, בעקבות בוטיק הספרים של דן בן אמוץ.
"המפתחות בפנים: הנסיעה הראשונה של בטר פלייס", כותרת במעריב, בדיוק לפני שנה. המפתחות כבר לא בפנים.
"'אל תשאל', התחיל אסולין מדבר אוטוסטראדה, והפנס בעין שלו נראה מתכווץ ומתרחב כמו עיגול של רמזור": מתוך סיפור מאת רן יגיל באתר בננות.
אתה הבנת את זה, ברוך? מתוך תשדיר מפלגת הפיראטים בבחירות האחרונות. ברוך לא הבין את זה.
מודעת ענק באחד העיתונים קראה לציבור: "הצטרפו לִמְנוֹעַ הצמיחה!" המודעה עסקה במיזם סטארט-אפ כלשהו, ונשאלה השאלה, מי קורא לאנשים למנוע צמיחה? הרי הצמיחה היא עטרת ראשנו.המודעה קראה כמובן להצטרף לַמָנוע של הצמיחה, לא למנוע את הצמיחה אלא לקדם אותה.
התופעה הזו, שבה לאותה מילה משמעויות שונות שאין ביניהן קשר, מעין תאונה לשונית, קרויה הומונים. העברית עשירה בהומונימים, כמו עֶרֶב (טוב), לצד עֶרֶב (רב) וגם (שתי וָ)עֶרֶב. לפעמים אפשר למנוע את ההומונים, בעיקר במודעת פרסומת.
.
"מעולם לא דחיתי הצעה שלא הוצעה לי", עמנואל טרכטנברג על האפשרות שיהיה שר אוצר, בתגובה א-לה גראוצ'ו מרקס
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם