"דה וויס": פרסומת בתחפושת
"דה וויס" היא תוכנית פרסום, חווית שיווק כוללת שמקדמת כל דבר חוץ מאותנטיות. צפו וקנו
תבכה קצת, זה מצטלם נהדר. צילום מסך: ערוץ 2
"דה וויס" היא חוויית פרסום כוללת. מסע תעמולה אחד גדול, עם תוכנית רחיצה למצפון מיוסר. נתקעת בדרך? זקוק לדחיפה? נגמרו לך המזומנים? האגו חטף דפיקה? שירותי "דה ווייס" מחכים לך עם שלל מוצרים ופינוקים.
הנה לכם אדם מקסים כמו מיכאל אלוני, שחלם כל חייו להיות שחקן. בסופו של דבר הפך להיות מנחה בריאליטי השירים הנ"ל. מה רע? על זה הוא אמנם לא חלם באמת, אבל שמעתם את מחיאות הכפיים? מוקלטות אמנם, אבל חזקות. גם המתמודדים הם פרסומת. מהלך תדמיתי שמציג דמויות, שלכאורה רוצות "רק לשיר". בעוד שמאחורי המסר השיווקי הזה, מסתתרים אנשים שבסך הכל רוצים להתפרסם. כי לשיר, מה תגידו, אפשר גם בלי טלוויזיה. תנסו בעצמכם.
וגם הרגשות העזים שלהם הם בסך הכל עוד תשדיר מוחצן. כי כשהמנטור שלומי שבת שואל את ניב, בן טיפוחיו, מול המצלמה: "אז רגע, התאהבת במישהי והיא לא ידעה על זה? ", והנער עונה, "וואלה, כן, נשבר לי הלב, תאמין לי" - הדבר משווק לנו כאימון לשירה.
ומה עם הדמעות בעיניים? זו כבר סוגה עילית של תוכן שיווקי. וכשאמא שלך רצה אליך לבמה לנגב לך את הדמעות, כמו אמש, תזכור שהרגע קידמת בצורה המקצועית והטובה ביותר את חברת הביטוח שתצוץ על הבמה כשלט ווירטואלי, רגע אחרי החיבוק המשפחתי.
"אתה עושה פה דרך אמיתית", אומר אביב גפן לאסף גד חנון ובעצם מדבר על עצמו. על הדרך המאוד אמיתית וקצרה שעשה משירי המחאה ההם אל הביסלי ואל הכיסא המסתובב של היום. כמו באמריקה. כמו במשינה, ששם למדו מהר מאוד שכל משפט שבנאי או ברכה בוחרים לומר, חייב להיות קצר, מתומצת ומצלצל היטב ככל הניתן. וזאת, כדי שגם המשפט הזה יהפוך בסופו של דבר לפרסומת, כלומר לפרומו שירוץ בלופ לאורך כל השבוע.
אחרי כל המאמצים לשווק את ההתרגשות וה"נגיעה בחלום", לאחר כל מאמצי הספונטניות בלחיצה הדרמטית הזו על כפתור הסיבוב, ואחרי כל הדמעות שנוגבו ואופרו, וצולמו שוב ונערכו בשנית כדי להיות אותנטיות, מגיע השלב הזה, שבו מתרחש רגע קסום באמת. רגע מיוחד של הזדככות, של יושר ושל אמת. זהו הרגע של הפסקת הפרסומות.
"דה ווייס", ערוץ 2, 21:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם