לא, אין לתאר: ליאת הרלב היא השוס העונתי של "ארץ נהדרת"
ליאת הרלב היא לא רק שחקנית מוכשרת שמתקתקת דמויות ב"ארץ נהדרת", היא גם חובבת אופנה שמתקתקת לוקים על השטיח האדום. סודות הסטייל של כוכבת גדולה -קטנה
הרלב מצטלמת עכשיו לעונה השנייה של "הפרלמנט", ובמקביל מככבת בעונה הנוכחית של "ארץ" במגוון תפקידים, החל מאיילת שקד, הח"כית החדשה של הבית היהודי, ועד ליהיא האשטג, התל אביבית המתוחכמת עד כדי פאתטיות. להרלב יש גם שיק הורס, שבו ניתן להבחין באירועי הביצה השונים בהם היא מתייצבת, תמיד מתוקתקת מכף רגל ועד קארה. הנה כל מה שרציתם לדעת על סודות היופי והסטייל שלה.
"אני אוהבת בגדים שהם כאלה "וואה וואה". יש לי שמלות בארון שאני לא יכולה לדמיין אירוע שיהלום אותן מרוב שהן מוגזמות. זו כמעט סטייה. אלה אף פעם לא דברים יקרים מאוד, אבל כאלה שאי אפשר להשאיר אותם בחנות. קניתי עכשיו ביפו איזו גלבייה מלאת חרוזים, שלדעתי גם אם אזכה באוסקר יהיה מוגזם ללבוש אותה".
"יש לי חיבה לפריטים גדולים מהחיים. זו קצת בעיה במקום שאנחנו חיים בו, כי מצד אחד יש פריימירה ואת אומרת 'יש חגיגה, אז בואי נחגוג את זה גם באאוטפיט', ומצד שני החגיגה הזו יכולה להסתכם בשלושים איש בבית קפה בתל אביב, ואז זה סביר יותר לבוא בג'ינס. זה לא שאת באמת בשטיח האדום וכולן יפציצו ולכי תשתוללי עם הפנטזיה הכי פרועה שלך, כי רוב הסיכויים שתצאי אובר דרסד".
"אני קטנה, פחות ממטר שישים, וכולם מופתעים תמיד מהקוטן הכללי שלי. אני רגילה לזה, כי ככה הייתי כל חיי ואני חיה עם זה באהבה. יש איסורים כשאת כזו קטנה, כמו למשל לא ללבוש שמלה ארוכה עם כפכפים. אני לא אוהבת 'מיד הילס'. או שטוח, או עקבים אמיתיים, רציניים, של אשה".
"כשאני יוצאת אני אוהבת שמלות וחצאיות, אבל כשאני בעבודה אני תמיד עם מכנסיים. זה לא שאני נדרשת לעשות שפגט, אבל אני צריכה לדעת שיש לי האופציה. אולי זה גם קשור בזה שברוב העבודות שלי אני נמצאת בסביבה גברית, שהיא מאוד חביבה עלי - גם ב'רמזור' גם ב'הפרלמנט' וגם ב'ארץ נהדרת' זה לא בשביל לא להיות 'אשה בשמלה', אלא בשביל לא להיות מחויבת לפריים של עצמי. לא מחשוף, לא בגדים צמודים. אני אפילו לא עושה קריאות עם ליפסטיק אדום".
"ממש לא. אני ישנה עם בוקסר וגופיית בנים. יש לי המון בוקסרים של בנים, שהם שלי במקור, לא שאספתי מגברים, כן? וככה אני ישנה. גם ביומיום בעלי הכי אוהב אותי עם בויפרנד ג'ינס ואיזה טי שירט מגורזת שלו. הפנטזיות שלו הולכות לשם, פנטזיות מעולם החקלאות. את החוטיני שלי אפשר לספור על יד אחת, ואני מחזיקה אותם בשביל אירועים פונקציונליים שאורכם לא יותר משעתיים".
"זה לא משהו שהיה לי מאז ומעולם. בתיכון הייתי יותר פריקית, נוטה לחולצות גזורות עם חיבה לכובעים, אבל למדתי בבית ספר רגיל ברעננה במגמה ריאלית, אז לא היה הרבה מקום להתבטאות אופנתית. אחר כך הייתי מדריכת חי"ר, ואפשר להגיד שזו לא הייתה התקופה הזוהרת שלי מבחינת סטיילינג, כי הסתובבתי עם סקוץ' על השעון, ואחר כך בבית ספר למשחק הייתי שלוש שנים בטרנינג. זה לא משהו שהצטיינתי בו, ואני חושבת שאני משתפרת תוך כדי תנועה. אני עדיין לא עילוי, אבל אני מתחברת לאופנה, ואני יכולה להסתכל שעות על בגדים ועל נשים שלבושות יפה".
"אמא שלי, ורד הרלב, חוץ מזה שהיא קוסמטיקאית מהוללת היא כוהנת סטייל אמיתית. היא סופר סטייליש, היא מעודכנת בכל הטרנדים, והיא הראשונה שתלבש צהוב אם זה באופנה. היא נוסעת לחו"ל ומביאה לי דברים מדהימים, וכל דבר שהיא קונה לי זה תמיד הפריט שאני אקבל עליו הכי הרבה מחמאות. היא קונה לעצמה פריטים שאני לא הייתי מעיזה ללבוש, פלטפורמות ורודות וכל מיני כאלה, והיא משאילה לי מהארון שלה דברים מדהימים. לטקס פרסי הטלוויזיה האחרון היא השאילה לי עקבים מדהימים של מוסקינו, וזה אחרי שהיא צילמה לי באייפון את כל האופציות ושלחה אותן. היא פיס!"
"חוץ ממנה, אני גם מאוד מתרשמת מגברים שמתלבשים טוב. יחזקאל לזרוב, שביים את ההצגה שאני משחקת בה בקאמרי, 'סטמפניו', הוא גבר נוטף שיק. היינו עכשיו יחד בפסטיבל תיאטרון בניו דלהי, ובעוד שאני ושאר הצוות חזרנו עם ערימות של פשמינה מאיכות נמוכה שאין לנו מושג מה נעשה איתה, הוא חזר עם איזה שלושה פריטי הוט קוטור שאין לי מושג איפה הוא הגריל. יש לו סטייל מהמם".
"הקדושה של הדבר הזה היא קצת דבילית. הרצינות שבה מתייחסים לזה לפעמים מסיטה את הפוקוס מדברים אחרים. לפעמים זה קצת מרגיז אותי, העיסוק האובססיבי בזה. לא שזה טפל, כי גם אני אוהבת אופנה, אבל זה טיפה אוברייטד לטעמי".
"אני קונה המון באתר של 'אורבן אאוטפיטרס'. יש לי משפחה גדולה שפזורה בארה"ב, ולפעמים אני שולחת אליהם והם מביאים לי, אבל לרוב אני שולחת לכאן, כי המשלוח לא יוצא יקר בכלל. אני רגילה כבר לקנות ברשת, וזה לא שאין פאדיחות, אבל אני קונה בסיילים, ואז לא כואב הלב. מקסימום אני הולכת לתופרת ומתקנת. אני גם מאוד אוהבת את הרשת הבריטית 'אול סיינטס'. בביקור האחרון שלי בלונדון גיליתי אאוטלט שלהם וביליתי בו יותר מדי שעות. בארץ אני קונה הרבה ב'טופשופ' ואני גם אוהבת את מחלקת הטרנינגים של H&M. זה מה שאני לובשת בדרך כלל כשאני בבית".
"אני מאוד מאוד מעריכה ואוהבת אופנה ישראלית, ובגדי הערב שלי הם לרוב של מעצבות ישראליות. איילת הרמל מהמותג 'אלף אלף' היא חברה טובה שלי. היינו יחד בצבא, ואחר כך היא הלכה לבצלאל ואני לניסן נתיב, אני הלכתי למכירות הביתיות הראשונות שלה, והיא הייתה באה להצגות הראשונות שלי בסטודיו. מאוד אהבתי את 'רוס אובאטה' ז"ל ויש לי הרבה פריטים שלהן בארון, אני אוהבת את אניה פליט, את אלומה ואת קארין A. לאחרונה גם גיליתי את 'פירסט קיס', לבשתי שמלה שלהם בטקס פרסי הטלוויזיה, ויש להם את האיזון המושלם בעיני, לגלאם שהוא לא מופרך'.
"יש לי חיבה לנעליים יקרות בשמונים אחוזי הנחה. גיליתי שאת מידה 36 מייצרים ומביאים באותה כמות כמו כל מידה, אבל היא פשוט לא נמכרת. ככה שכל נעל שאני רואה ורוצה, אני פשוט מתאפקת ומגיעה בסוף הסייל, והיא תמיד שם. יש לי בעיה להיפרד מנעליים. בגדים אני תורמת ומוסרת בשמחה, אבל מנעליים קשה לי. בעלי בועז הוא נגר מוכשר, והוא בנה לי ארון נעליים אחרי שהארון בגדים לא הצליח להכיל את הנעליים שלי. עכשיו אין כבר מקום גם בארון הנעליים".
"מעיל עור שחור שקניתי בברצלונה לפני ארבע שנים, בחנות מגניבה כזו שקוראים לה 'סיסטם אקשן'. הוא עלה לי 200 יורו, וחרשתי עליו כל כך הרבה שהוא החזיר כל יורו ויורו".
""שמלה של קארין A עם כפתורים לכל אורך הגב וכיסים ענקיים, וטי שירט ישנה של בועז באפור מהוה עם כל מיני הדפסים, שיושבת עלי בול".
"התארגנתי על שמלה רק שבועיים לפני החתונה. לפני זה עשיתי ניסיון עם איזה חבר לעצב משהו ביחד, ואז שבועיים לפני החתונה הסתכלנו אחד על השני והבנו שכדאי שאני אפנה למומחים. לקחתי שמלה קצרה ודי פשוטה, כי דווקא בחתונה לא התחשק לי להתחפש. הנעליים היו השוס. אלה היו נעליים סגולות של ג'יל סנדר שמצאתי בבוטיק המרתף. התחתנו באבו גוש, וג'קי לוי, שהיה המורה שלי בניסן נתיב, חיתן אותנו. היה כיף".
"בעלי, בועז קונפורטי, הוא גבר נפלא ושחקן נפלא, אבל איך שהוא מתלבש זה בזבוז גנטי. הוא כזה חתיך שהוא לא צריך הרבה בשביל להיראות טוב, רק ללבוש משהו לא ממש מביך - והוא מסודר, אבל הוא מתעקש. הוא לא אוהב שופינג, ואחד ממשפטי המפתח שלו זה 'בגד זה לא מתנה', ככה שאם אני קונה לו בגד - שאני לא אצפה שזה ישמח אותו, ושאם יש ציפייה למתנה, אז עדיף שזה לא יהיה בגד. ככה מאוד קשה להחליף את הארון של מישהו. עכשיו הוא שיחק ב'חטופים' איזה אדריכל אריסטוקרט, והלבישו אותו בדיוק כמו שהייתי רוצה לראות אותו בחיים, תלאביבי מעודכן חתיך כזה".
"אני בדיאטה מגיל שלוש, וזה אומר שכל מה שנכנס לפה נרשם במוח. בועז, בעלי, יכול לדפוק מגש פיצה ובקבוק קולה לידי, ואני לא אגע. זה לא משהו שאני אעז לבזבז עליו קלוריות. גדלתי בסביבה מאוד מודעת. אמא שלי הייתה מלאה, וכשאני נולדתי היא החליטה להפסיק עם זה, אז נולדתי לעולם של ספירת קלוריות. מעולם לא הייתי שמנמנה, אבל יש לי תקופות שאני טיפה יותר. יש איזו עונה של 'רמזור', הראשונה או השנייה, שכשהיא משודרת בשידורים חוזרים כולם ברחוב מחמיאים לי שרזיתי, ואז אני יודעת שהיא שוב באוויר".
"אני עושה יוגה כבר יותר מעשר שנים. התדירות תלויה בעומס בחיים שלי, אבל זה לא פחות מפעמיים בשבוע, וכשיש לי זמן, זה מגיע גם לחמש פעמים. אני עושה אשטנגה יוגה וויניאסה יוגה אצל אייל צ'חנובסקי, שהוא מאסטר מאוד גדול. זה כמו חדר כושר, מדיטציה ופסיכולוג בתרגול אחד. יוגה זה משהו מאוד חשוב בחיים שלי. גם לכוח ולגמישות וגם לבאלאנס בחיים שלי".
"אני לא צובעת ולא עושה עם השיער כמעט כלום. אני מסתפרת אצל אמיר אליהו כבר שמונה שנים. הגעתי אליו במסגרת צילומים לסדרה 'החברות הכי טובות' של עדנה מזי"א, ושל ענת גוב ז"ל. הוא ראה אותי אחרי שחזרתי מסיני, עם קצוות שרופים ואיזה שאריות שטיפה ג'ינג'ית, ושאל אותי 'מה זה הדבר הזה שמונח לך על הראש?'. מאז אני איתו, והוא תיקן אותי".
"אני לא בעניין של 'איפור עדין'. אני אוהבת להפציץ, ותמיד בוחרת או שפתיים או עיניים. אם אין לי זמן אז זה יהיה שפתיים באדום, חום או סגול, ואם יש לי זמן אני אשקיע בעיניים. עכשיו ב'ארץ נהדרת' אני מהופנטת מאחורי הקלעים. ליאת שיינין, המאפרת, היא אמנית, ואני יכולה לשבת שעות ולראות איך הופכים את פיניש ליאיר לפיד עם העצמות לחיים, ואת רועי ללבנת פורן, זה מהפנט. בבית אני אוהבת בעיקר את המוצרים של מאק, אבל יש לי גם אייליינר של איב סן לורן שאני לא נפרדת ממנו".
"בגלל שאמא שלי קוסמטיקאית אני לא נדרשת לקנות מוצרים, והיא מביאה לי מה שמתאים לי. אני משתמשת בסבון פנים של 'דרמלוג'יקה' שאיתו אני גם מסירה איפור, בקרם פנים של 'קסמרה' שזו חברה ספרדית שעכשיו אני מאוהבת בה, ובקרם עיניים של 'פיטר תומס'. מדי פעם אני הולכת אליה שתעשה לי טיפול פנים, אבל הרבה פחות ממה שאני צריכה ויכולה".
"אני אוהבת את התכשיטים של ליאת עזוז, קרן וולף וליטל קלמנסון, ואני מתה על התיקים של המותג הישראלי 'מדוזה', יש לי כבר ארבעה שלהם. הבאתי לא מזמן מהודו קלאצ'ים מוגזמים ומדהימים מהשוק, שכל אחד מהם עלה לי ארבעה דולר".
"בשנה שעברה ברגע האחרון אני ובועז החלטנו לצאת ולא הייתה לנו תחפושת, אז אלתרנו והתחפשנו ללהקה שהיא צמד. קראנו לעצמנו 'דה בלקרס', גזרנו שתי פיאות שחורות לקוצים כאלה ועשינו כפפות מגרביים. השנה עוד אין רעיון".
"באודישן הראשון שלי לתיאטרון חיפה הגעתי עם גרבונים וחצאית קצרה, ורגע לפני הלכתי לשירותים. החצאית נכנסה לי מאחורה בתוך הגרבונים ולא שמתי לב, ואחרי שלחצתי יד למנהל התיאטרון והבמאי, הסתובבתי לבמה, וחשפתי בפניהם את הטוסיק. הבמאי רץ אחרי ומשך לי את החצאית החוצה, ולא הבנתי מה הוא עושה. מאז יש לי תנועה שסיגלתי לעצמי כשאני משתחווה, רגע לפני שמסתובבים לקהל, לבדוק שהתחת מכוסה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם