הסדרה שמזהירה אותנו מפייסבוק
הסדרה "מראה שחורה" כשמה כן היא: לא חזון אפוקליפטי או נבואת זעם, אלא תיאור מדוייק של ההווה והעתיד הקרוב מאוד
כן, "מראה שחורה" חוזרת לעונה שנייה והייאוש הבריטי לא ממש נעשה יותר נוח. סצינת הפתיחה של הפרק הראשון אמנם מתרחשת בעתיד הלא ממש רחוק, אבל היא עכשווית. מרתה, צעירה בריטית, מנסה להיכנס לרכב של בן זוגה אש. בחוץ יורד מבול, כיאה לאנגליה. אש שקוע כולו בסמארטפון, מרתה עם שקיות בשתי ידיה, הוא לא מבחין בה ולא פותח את הדלת, הוא גם לא ממש בהאזנה כשהיא שואלת אותו אם להשתין לו בקפה כדי לבדוק את רמת הקשב שלו. אבל אש עסוק, הוא בסמארטפון, בדיוק כפי שמיליארדים היום שקועים כל כולם בתוך מסך של שישה אינצ'ים, מחפשים חברים, מתעדכנים. הילד מציק? שיחכה שנייה, בכל זאת יש ציוץ קורע של דנה ספקטור ומישהו עשה לנו לייק באינסטוש, והי יש בקשת חברות מההוא, נו, מאיפה אני מכיר אותו, עבדנו ביחד? צבא אולי? נו שנייה מתוקי, אבא כבר ינגב לך.
שנה לאחר שהדהים את העולם עם שלושה פרקים מכוננים של "מראה שחורה", במסגרתם הגבולות (שבבריטניה מעולם לא היו ממש קיימים) נפרצו בקול רעש גדול, חוזר ברוקר כדי להזהיר אותנו מההתפתחות הטכנולוגית שלשיטתו מאיימת על הסדר החברתי העולמי.
"מראה שחורה" אינה סדרה עלילתית, בכל פרק סיפור אחר על חדירת הטכנולוגיה והשפעתה ההרסנית. בעונה הראשונה נדהמנו מהפרק הראשון בו ראש ממשלת בריטניה אולץ לקיים יחסי מין עם חזיר בשידור חי על ידי אנארכיסטים שחטפו את הנסיכה, וזו הייתה רק ההתחלה. הדגש ב"מראה שחורה" הוא כאמור על המידיות של הטכנולוגיה, השיתוף ההמוני שמתפשט כווירוס אלים, הנזק הוא לדורות. המיני-סדרה המפתיעה הפכה במהרה לשם דבר ועוררה דיונים פילוסופיים וקיומיים מרתקים.
חזרה לעונה השנייה ולפרק הפתיחה המצוין. באותו לילה גשום וקר אש נהרג בתאונת דרכים. מרתה שבורה, לא מצליחה להכיל את האבל, וחברתה מציעה לה את הדבר הבא בהתמודדות עם אובדן: תוכנה/אפליקציה שמחייה את הדמות שהלכה לעולמה. אבל דור 3.0. מרתה נרתעת בהתחלה אבל הכיסופים שלא נותנים מנוח והיגון שמכה בה גוברים על דחייתה מתחיית המתים. היא מזינה לתוכנה את הפרטים של אש, כל הפעילויות שלו ברשת נסרקים, מציוצים דרך חיפושים וכלה בצ'אטים ותמונות מכל הסוגים. אש למעשה מתעורר לחיים ודמותו נבנית לפי ההיסטוריה שלו.
התוצאה, כמובן, הרת אסון. זה אולי נראה כמו אש, מדבר כמו אש, אבל זה לא אש. כי בסופו של דבר הדמות שרובנו מציגים ברשתות החברתיות היא, אפעס, לא בדיוק אנחנו. התמונות תמיד יחמיאו, הסטטוסים (לא בכל המקרים) יהיו שנונים, ומדובר למעשה בפיקציה, דמות אוטופית שאנחנו מייחלים לעצמנו ומציגים את השקר למאות ואלפי "החברים" שלנו.
מרתה כמובן לא מצליחה לעכל את העולם שבנתה והפרק מסתיים כשהיא מבקשת מאש להתאבד. הסוף, כמו כל הסדרה, טרגי ומדכדך. "מראה שחורה" היא אמנם טלוויזיה מופתית אבל כזו שמציקה בבטן, שמכאיבה לראש ובעיקר יוצרת תחושת אי נוחות שקשה להשתחרר ממנה. הלקח, אם למישהו היה ספק, ברור ונהיר, תרימו את העיניים מהמסך, אסור לתת לעולם העצום והרב שקיים בסמארטפון להחליף את העולם הקטן שלנו.
"מראה שחורה" עונה 2, הוט VOD
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם