השחקנית הישראלית שמייצרת לעצמה תפקידים
איריס בר הופיעה ב"חברים" וב"תרגיע" של לארי דיוויד, כתבה שני ספרים, כיכבה בסדרה משלה בארה"ב והעלתה הצגת יחיד שרצה בעולם. מפתיע שהיא גונבת את ההצגה ב"בלתי הפיך"?
מצחיק , בטח מצחיק. סצנה ראשונה שלה בסדרה ישראלית, ועוד בלי בגדים, אבל את איריס בר זה מצחיק. את עינת מצגר - האחות הפקוקה של עדי אשכנזי בסדרה והדמות שבר מגלמת - זה פחות שעשע. "טוב, היא האחות הפחות מוצלחת", מסבירה בר. "בכל זאת, ספרית כלבים".
תכירו : איריס בר. שחקנית, קומיקאית, כותבת, במאית ואחת שהייתם רוצים לייבא לכאן במקום, עזבו שמות, אבל מורן אטיאס. עכשיו היא כאן, לראשונה על המסך שלכם, אחרי שנים שהיא מתפוצצת על המסך של האמריקאים. "פעם ראשונה שאני משחקת בעברית", היא מגלה. לפני שהגיעה אלינו ל"בלתי הפיך" (חמישי, 22:30, ערוץ 2, רשת), קטפה שם השחקנית הישראלית-אמריקאית תפקידים. כלומר תפקידים ממש, אמיתיים, לא אמא של סופרמן לפריים וקצת. הזכור שבהם היה ב"תרגיע" של מיודענו הנימול לארי דיוויד, שם גילמה את רחל היימן, דמות יהודייה לחוצה שנתקעת עם דיוויד הממורמר על רכבל באתר סקי. היא אמנם ליוותה אותו רק בשני פרקים, אבל כבשה את הצופים. "הגעתי לאודישן ולארי היה שם", היא נזכרת. "מישהו נתן לי טיפ 'אל תנסי להצחיק', כי כשאתה מנסה להיות מצחיק ומאלתר ישר מרגישים את זה. בקיצור, ישבתי איתו, עשיתי את האודישן. בערב קיבלתי טלפון שהם מלהקים אותי מיידית. לארי עוד התקשר למלהקת כדי שתודיע לי שהוא ביטל את שאר האודישנים. איזו מחמאה".
הוא היה מרוצה, אני מבין.
"אחרי הצילומים הוא אמר לי שאני אחת האורחות הפייבוריטיות שלו מכל העונות והוא הבנאדם הכי אמיתי שיש. אלה היו שני פרקים, אבל מאז זוכרים את זה. מהבחינה הזו, זה באמת מה שהקפיץ אותי".
אבל בר לא מתבזבזת באודישנים ובתפקידי אורח, כמו למשל ב"חברים". כשהיא לא מלוהקת היא מייצרת לעצמה תפקידים. כך בדיוק נולדה הקומדיה "סבטלנה". במרכזה , ובכן, סבטלנה: זונת צמרת רוסייה שהעבירה את הביזנס להוליווד, מין בת דודה חורגת של בוראט, שגם הגיעה לקהל עצום בארה"ב וברוסיה. "התחלתי עם הדמות של סבטלנה לפני יותר מעשור, הרבה לפני בוראט", היא מספרת. "אהבתי ללכת ברחוב בזהות של דמויות אחרות. הגעתי לבוורלי הילס כסבטלנה, נכנסתי לחנויות ועשיתי בלגן. זו סדרה וקומדיה לכל דבר, אבל בניגוד לבוראט, אני לא באה להציג מישהו כמטומטם".
לפני שנתיים סיימה לצלם. "תראה, לערוץ הזה היו 20 מיליון צופים", היא אומרת, "הם רצו עונה שלישית אבל אני רציתי לחזור לארץ. עשיתי הכל בסדרה הזו: כתיבה, משחק, בימוי, הפקה. לא היו לי חיים. 18 שעות ביום, אבל הייתי מאוד מרוצה. כל השחקנים מ'הסמויה' שיחקו אצלי. באבלס שיחק אצלי, קומישינר דניאלס, שאף פעם לא עשה קומדיה וזה היה אלתור קשה בשבילו. אגב, באבלס מטורף, גם ברמה האישית. הוא גאון. הוא טיפוס שאומר הכל, כזה 'יו גאט א פאט אס' באמצע הסט מול כולם".
מחופף כמו הדמות?
"לא, הוא הבנאדם הכי מתוקתק. משוגע, אבל בדרך כלל שחקנים הם משוגעים".
השיגעון של איריס בר תופס נפח של גיליון קונספט בהמשכים. לא רק סדרה משלה ותפקידים שווים בקולנוע ובטלוויזיה - ברזומה שלה רשומים גם שני ספרים. הראשון, האוטוביוגרפיה "Dork Whore" שהתפרסם גם בברזיל, איטליה וגרמניה (וכבש דווקא את הגרמנים) - מתעד תקופה ורודה בחייה: "את איבוד הבתולין שלי, הטיול שלי במזרח, חיפוש עצמי, הכל ביחד", היא יורה. "מה שמדהים זה שכשאני כותבת ספר וזה על הלפטופ, אני שוכחת שאחרי זה יקראו את זה, אז אני לא מסתירה כלום. רק אחר כך אני קולטת, אוי מה עשיתי? במיוחד כשיצאתי לדייטים והם כבר קראו את הספר שלי וידעו הכל. זה נהיה להיט בקרב מטיילים. הספר השני מאוד שונה מהראשון. בראשון זה היה כל ההתנסויות שלי, בשני כבר די, שכבתי עם כל. . . סתם , סתם, בצחוק".
איך זה תפס דווקא את הגרמנים?
"אולי בגלל הסקס המשעשע. אני אוהבת סקס מצחיק כי בשבילי סקס הוא דבר משעשע, לוקחים את זה יותר מדי ברצינות".
היתה גם הצגת יחיד מצליחה, "Dai" שמה . בהצגה גילמה 12 דמויות שונות. כולן יושבות בבית קפה ומדברות רגע לפני פיצוץ מחבל מתאבד. "רציתי לגלות את הזהות שלי ורציתי להראות מה זה לחיות במתח", היא מספרת. "כמובן ששמאלנים חשבו שזה ימני מדי וימנים חשבו שזה שמאלני מדי. קשה לרצות את כולם. הרי כל דמות מתה בפיגוע. באמצע כל מונולוג יש פיצוץ ענק שמקפיץ את כולם והם במתח מתי זה יקרה עוד פעם, בדיוק כמו בחיים האמיתיים".
מתכון למהומות, לא?
"היה איזה תיאטרון בחו"ל שלא רצה להעלות את ההצגה. הם אמרו לי 'למה את לא עושה גם על בית בביירות?'. אמרתי להם'אני לא עושה סרט דוקומנטרי'. אם הייתי מדברת על בית מופצץ בביירות היו אומרים לי 'מאיפה את יודעת?'. בסוף הופעתי שם והתברר שבעל הבית היה איזה יהודי שקשה לו".
כמה צפוי.
"כן. בלונדון היה לנו קשה לקבל סיקור בתקשורת כי זה היה בדיוק בתקופת עופרת יצוקה. כל בוקר היו כותרות על ישראל. הצמידו לי מאבטח שעבד גם עם איימי וויינהאוס. הוא היה הולך לאיימי, בא אליי ואומר 'איימי איז א נייס גירל'. ענק כזה. רצה ללוות אותי למלון, אמרתי לו 'זה בסדר, לא צריך'".
נולדה בניו יורק לזוג ישראלים שירדו מהארץ בשליחות עסקית. אמנם משפחה חילונית, אבל בשביל שתלמד עברית נשלחה איריס לבית ספר דתי אורתודוקסי. "חייתי חיים כפולים", היא נזכרת. "היינו נוסעים בשבת למוזיאונים במנהטן כשכולם היו בבית כנסת. לא שמרנו כלום והיה לי מאוד קשה עם זה. רציתי להיות מקובלת ושיחשבו שאני דתייה, אבל כילדה קטנה לא ידעתי מה עושים. אתה נכנס למצבים כאלה שמביאים אותך לחרדות. מסיבת יום הולדת אצלי בבית, כיתה ג', הזמנתי את כל החברים. אמרתי לאמא שלי 'את חייבת להזמין מהפיצרייה הכשרה'. היא הגישה את הפיצה לכולם על צלחות שלנו. פתאום מישהו שאל 'למה אין לכם שני כיורים?' עכשיו לא היו לנו שני כיורים כי לא שמרנו כשרות, אז גם הצלחות לא כשרות. הילדים נכנסו לפאניקה, התקשרו להורים, בכי, דמעות. כולם הלכו ואני בבית, בוכה". בגיל 13, אחרי שהוריה התגרשו, עלתה לארץ עם אמה. "הייתי באותו תיכון עם עדי אשכנזי", היא מגלה, "אבל לא הכרתי אותה".
אחרי הצבא החליטה להגשים חלום ישן וללמוד בקולג' אמריקאי. "הפרש הגילים היה עצום, וכל מיני ילדים אמריקאים רצו שאני אקנה להם בירה כי הייתי בת 21, זה הלהיב אותם". נוירופסיכולוגיה , פילוסופיה סינית, משחק - הרושם הוא שבר בחרה קורסים על בסיס מקום פנוי. "רציתי לטעום מהכל", היא מכחישה, "העשרה עצמית. השתתפתי במחקרים, התעסקתי עם חולדות. גם כשבאתי לפה לשנה השתתפתי במחקרים, לילות שלמים עם חולדות". כשמאסה בחולדות, עברה לכרישים בלוס אנג'לס. "רציתי דרמה, תיאטרון".
בר ממגנטת. בחורה משועשעת, חביבה במיוחד, כל התכונות שעינת של "בלתי הפיך" היתה חותמת עליהן בחשיכה ובלי עורך דין. קצת אחרי עליית הסדרה בארץ, חזרה לכמה חודשים ללוס אנג'לס, הפעם בליווי בנה הקטן, בן כמה חודשים. אביו הוא חבר לשעבר, איש הייטק. "היינו זוג, נפרדנו. אנחנו חברים טובים", היא מספרת בתמציתיות. "אין פה יותר מדי אינטריגות. הוא טס גם כן לארה"ב ויהיה יותר קרוב אליי".
למה לא התחתנתם בעצם?
"זה לא על הפרק. זה לא שאני לא רוצה להתחתן, אני מאוד אשמח אפילו, אבל אם זה לא מסתדר, אז לא. אי אפשר בכוח. הכי טוב לילד זה שתהיה אווירה של אושר סביבו. יש מספיק אנשים נשואים לא מאושרים"
.
עינת מ"בלתי הפיך" לא היתה מסכימה איתך.
"טוב, היא מחפשת אהבה ובדרך כלל עושה סבוטאז' או שוכבת עם הגבר מהר מדי בתקווה שזה מה שיחזיק אותו. בכלל, היא כבר שכבה עם רוב תל אביב, פרט אולי לפועלים זרים".
ככה ? בקטע גזעני?
"תראה, יש עוד זמן. אולי בעונה שנייה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם