"סברי מרנן": מראה שחורה לישראלי המכוער
נתוני הרייטינג המרשימים והצופים המתמוגגים לא ישנו את העובדה שגם בעונתה השניה, "סברי מרנן" ממשיכה להיות סיטקום בינוני ירוד, שמייצג את הכיעור הישראלי במיטבו. וגם: למה רפי גינת נטפל דווקא לטוני סופרנו?
בעונה שעברה דילגה "סברי מרנן" בקלילות מעצבנת מעל הביקורות הקוטלות, בזה להשמצות הבוטות וחרכה את טבלאות הרייטינג עם ממוצע מרשים של 23.2 אחוזי רייטינג. כך שראוי לציין בין ים הלעג, המוצדק ברובו, את ההישג המכובד של קומדיית המצבים הטראגית הזו, שבסופו של דבר קלעה יפה למכנה המשותף והנמוך כל כך של הצופה הישראלי. כך או אחרת, הדיסוננס בין איכות להצלחה לא הטריד יותר מדי את יוצרי וכותבי הסדרה, רובי דואניאס ויניב פולישוק, ולאחר פתיחתה המעייפת בשבוע שעבר של העונה השנייה, גם שני הפרקים ששודרו אתמול לא בדיוק הביאו בשורה חדשה. מה שהיה הוא שיהיה, ב"קשת" הרי יודעים שלא לירות בראשו של סוס מנצח.
אתמול הקשר הגורדי בין הבורקס, שהיה מרענן בשנות השבעים והשמונים, לבורקס מודל 2013 שלא יורד בגרון, הגיע לשיא של שפל חדש עם הומאז' מביך ל"חגיגה בסנוקר". במשך פרק שלם עסקו והתעסקו במשפחת חסון בעלילותיו שולחן הסנוקר שסילבן (יהורם גאון בחיקוי חיוור של עצמו ב"קרובים קרובים") רכש לאחר שהבת עזבה סוף סוף את הבית. סילבן שלנו עבד על חותנו שי, (דביר בנדק, היחיד שמצליח לשחק בלי שנראה כאילו אקדח הוצמד לראשו) שהוא לא יודע לשחק סנוקר. וכך, בתפרים גסים לצד דיאלוגים מביכים ומשחק ברמה של שנה א' אצל יורם לווינשטיין, חזינו בסצינה מביכה בה שי נופל בפח ומפסיד לסילבן 200 שקלים. איזה קטעים פה. העניין הוא שאני בטוח שמאות אלפי צופים התמוגגו בבית, שרבים נזכרו בערגה ביהודה ברקן וזאב רווח וצחקו בקול גדול, ושמעטים בלבד הבחינו במבוכה בזווית עיניהם של שחקנים גדולים שנאלצים לשנן טקסטים מטופשים בשביל עוד כמה גרושים.
"סברי מרנן" היא לא הדבר הכי גרוע בטלוויזיה, היא סתם במקום רע באמצע ובישראל של היום ממוצע זה מספיק, אין כבר צורך להרשים אף אחד. העם צופה? זה מספיק ל"קשת", ואולי בצדק.
"סברי מרנן", שלישי 21:00, ערוץ 2
אחד האירועים הטלוויזיוניים העצובים והמטלטלים שהיו לטעמי היה הפרידה מטוני סופרנו - אב, מחנך,
מאפיונר. כולנו ידענו שהוא רע, זכרנו את כל אשר עשה לעמו ובכל זאת, כשהוא הלך, הרגשנו ריק שלא התמלא למעשה עד היום, על אף "הסמויה" ו"אימפריית הפשע". בקיצור , מדובר בדמות אגדית, הדור החדש של המאפיונר שמחד רגיש ומאידך אכזר שלא מפחד להתמודד עם היריבים הגדולים.
דווקא לדמות הזו בחר רפי גינת להיכנס עם הפרומו החדש שלו, שלקוח מתוך סצינת הפתיחה של הסדרה המיתולוגית, כשטוני-רפי נוהגים ברכב השטח עם סיגר ביד ומבט מאיים בעיניים. החיבור הזה מוזר, כי גינת הוא ההיפך המוחלט של סופרנו, רגישות מעולם לא ניכרה בעבודתו, ויריביו הורכבו בעיקר מדגי רקק ולא מראשי המשפחות הגדולות. טוני כבר לא יחזור לצערנו, חבל שגינת סתם תפס עליו טרמפ.
הפרומו ל"כלבוטק", ערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם