טרילוגיה חסרת מנוח: על "חטאי האב" של ג'פרי ארצ'ר

העלילה מפותלת מדי, הדמויות שטחיות וטכניקת הסיפור בעייתית - אבל הכתיבה המשובחת הופכת את הקריאה בסדרה "דברי ימי קליפטון" למהנה. מי אמר גילטי פלז'ר?

nrg מעריב | 28/4/2013 0:44 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הקריאה בספריו של ג'פרי ארצ'ר היא כמו צפייה באופרת סבון, אבל עם סוף. הדרמה הפתלתלה שלו היא ממתק - לא תרוויחו דבר מלאכול אותו, אבל נחמד לעשות את זה.
סופר אופרות סבון. ג'פרי ארצ'ר
סופר אופרות סבון. ג'פרי ארצ'ר גטי אימג'ס


"חטאי האב" הוא הכרך השני בטרילוגיית "דברי ימי קליפטון", שחלקיה קשורים קשר הדוק זה לזה ולא ניתן לקרוא אותם בנפרד. בחלק הראשון, "ימים יגידו", מתוודע הקורא להארי קליפטון, בנו של פועל במספנה המקומית שמותו אפוף בערפל של סודיות. לקליפטון הצעיר יש כישרון רב לשירה, ובעזרת כמה אנשים טובים הוא זוכה במלגה לבית ספר יוקרתי, שם הוא מתחבר עם ג'יילס ברינגטון ופוגש את אחותו, אמה, ההופכת לאהובת לבו הנצחית.

ואולם, כאשר מתברר שאמו של קליפטון ואביהם של ג'יילס ואמה "בילו" ערב אחד ביחד, ויש אפשרות שהצעירים הם למעשה אחים, אמה נמלטת וקליפטון פונה לעבוד על ספינת מסחר שמוטבעת על ידי הגרמנים. משם הוא מתגלגל לשערי ארה"ב ומנסה להיכנס אליה בשמו של קצין שהיה עמו בספינה, אלא שאז הוא נעצר בחשד לרצח אחיו (של דמותו המושאלת). העלילה עוד הולכת ומתפתלת כשבשידולו של עורך דין, קליפטון מודה בעריקה מהצבא - ונאסר, אמה חברתו לשעבר מגיעה לחפש אהבה בארה"ב, חברו ג'יילס מתגייס ועוד ועוד. טלנובלה, אמרנו?

ארצ'ר, ראוי לומר, יודע ליצור דרמה ולטוות סיפור. אלא שהספר הראשון היה דרמטי ומתפתל במידה סבירה, ואילו בספר השני לא יכול הקורא שלא להרים גבה נוכח כמה מהתפניות בעלילה. אמנם הרפתקאותיהם הצבאיות של שני החברים (ואולי אחים) אינן מוגזמות מאוד, אך כל הטיפול בכליאתו של הארי וביומן שהוא כותב הולכים רחוק מדי.

כריכת הספר
''חטאי האב'' כריכת הספר

ככלל, דמויותיו של ארצ'ר חוטאות בפלקטיות ומחסור בגוונים אפורים - דמות רעה או טובה. לא שישנה בעייתיות מובנית בגיבור כליל מעלות, אבל דווקא מושלמותו לכאורה של קליפטון לא מתיישבת עם העובדה שהוא שווה נפש לחלוטין לאפשרות שהוא עמד להתחתן עם אחותו למחצה.

האירועים בטרילוגיה מובאים מנקודות מבטן של כמה דמויות ראשיות וכך נחשפים נדבכים נסתרים באירועים שכבר סופר על אודותיהם. הטכניקה הזו משרתת את ארצ'ר אך נראה כי "מספר כל יודע" היה משרת את הסיפור באותה מידה, ואף היה דורש מהמחבר להרחיב את היריעה, או לקצר את הטרילוגיה, ולא לחזור לאותם אירועים.



ולמרות כל הפגמים, אי אפשר שלא להישאב לטרילוגיה הזו. הכתיבה הקולחת, ההומור הציני הדק השזור בין השורות והתיאור המשכנע של מערכות היחסים גורמים לספרים להיקרא ברצף, במהירות ובהנאה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום ספרים וספרות-
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

עוד ב''ספרות''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים