לירז צ'רכי מודה: כיף לי להיות גדולת מימדים
ועוד 19 דברים שהיא למדה וגילתה על עצמה
"למדתי את עצמי מחדש בכל מה שקשור בלתכנן ולצפות את העתיד. תמיד נהגתי לחיות עם תוכנית מקדימה לכל דבר, אבל המציאות הוכיחה לי שאין בזה טעם, לחיים יש הקצב והזמן שלהם. אני מוכנה להיות אמא מגיל 15, ותמיד זה היה נראה לי הדבר הכי חשוב בעולם והכי טוב בעולם. חשבתי שאני אהיה אמא צעירה, אבל התוכניות השתבשו וזה לא קרה כל כך מוקדם. כשאני ותום החלטנו שאנחנו הולכים להקים משפחה, כולם הכינו אותי שזה ייקח לי זמן בגלל הגיל. חשבתי שזה ייקח איזה שנה וזה התאים לי לתוכניות, אבל למעשה זה קרה מהר מאוד.
"הייתי בדיוק בלוס אנג'לס לשבועיים ב'פיילוט סיזנס', שזו עונה שבאים ועושים חמישה-שישה אודישנים ביום, ובין אודישן לאודישן גם למדתי שיעורי משחק ושפה אצל שני מאסטרים מדהימים. הייתי נורא עייפה כל הזמן וניקרתי בשיעורים, וגם הייתי רעבה באופן יוצא דופן. במטוס הריחות נורא הפריעו לי וכבר הבנתי שמשהו קורה, ועוד לפני שהגעתי הביתה קניתי בדיקת הריון. בשבע בבוקר עשיתי את הבדיקה, הערתי את תום, אמרתי לו שאני בהריון, וישר באו לאסוף אותי ליום של שלוש הצגות. היה לנו יום שלם לעבד את זה כל אחד עם עצמו, ובערב נפגשנו, ומאוד מאוד שמחנו".
"מבנה האישיות שלי לא מתאים למקצוע הזה. יש ניגוד מאוד גדול בין לעשות אמנות לבין לקדם את עצמך, והמקצוע הזה דורש את שניהם. הלוואי שהייתי מסוגלת להרים טלפון לבמאי ולהגיד לו שאני רוצה לעבוד בסרט הבא שלו, אבל אני לא. זה דורש ממך מרפקים, צריך להשיג תפקידים וצריך להשיג קהל שיבוא לראות את המופע שלך, ככה זה. שנים ניסיתי לחדד את המרפקים שלי והשקעתי בזה המון מאמצים, אבל לא הצלחתי, ולאורך הדרך גיליתי שלא נורא, כי בעזרת ניהול נכון ואנשים טובים, זה יכול להיחסך ממני".
"תמיד הייתי קטנה כזו, ופתאום בהריון תפסתי נפח. עליתי כבר תשעה קילו, ואני רק בתחילת חודש שביעי. יש לי תיאבון היסטרי, רעב לא נשלט. בתחילת ההריון זו הייתה מכה, המקרר היה מתמלא ומתרוקן מחדש מדי יום. תוך שלושה שבועות שום דבר לא נסגר עלי. זה מאוד הפחיד אותי להשמין. את רואה נשים אחרי לידה שלא הצליחו להוריד את הקילוגרמים העודפים, ומצד שני את רואה את ההפך, את אלו שנראה מיד שלא עבר עליהן כלום, ואת תוהה מה יהיה איתך. אבל להפתעתי, זה לא מעסיק אותי עכשיו בכלל. הגוף שלי פועל למען הגרעין הכי נפלא של החיים, ואני מרגישה מאוד נשית. אני מתבוננת בעצמי כל הזמן, עוברת ליד ראי ונדהמת שזו אני.
"לפני חודש הצטלמתי לקמפיין של Steampod של לוריאל פרופסיונל, שזה טיפול חדש במספרות שמחליק ומשקם את השיער באמצעות אדים, ונורא נהניתי. אני לא דוגמנית ותמיד נורא קשה לי להתחמם ולהצטלם, ופתאום זה בא לי בשיא הטבעיות. יש משהו מאוד משוחרר וקול בלהצטלם בהריון, פחות אכפת לי איך אני אצא. אני סומכת על זה שאני פורחת. "יש משהו מאוד מעניין בלהרגיש את הגוף שלך אחרת פתאום. וזה לא רק הבטן, זה גם התחת והירכיים גדלו, אפילו הגב. אני זוכרת את היום שהלכתי ברחוב עם שמלה והייתה לי תחושה נורא מוזרה, ולקח לי זמן להבין שזה הירכיים שלי שמתנגשות אחת בשנייה. זה מעולם לא קרה לי לפני. גם תום מרגיש את זה. אני יושבת עליו והוא אומר לי 'וואו, את מאסיבית', או שהוא מחבק אותי ומתפלא שפתאום הוא לא מקיף אותי בכזו קלות. אבל הוא מבסוט, הוא אוהב את זה, ואת לא מאמינה כמה אנשים מתחילים איתי. זה קטע, אף פעם לא התחילו איתי כל כך הרבה כמו עכשיו. גברים מזמינים אותי לדרינקים, לא ברור. כאילו, אני בהריון, אתה לא רואה? אתה מזמין אותי לדרינק? מה נסגר איתך, בן אדם?".
"יש לי שלוש חברות הכי טובות, ואחת מהן היא נטע. נטע היא כבר אמא לשניים, ומה שהיה מדהים לראות הוא שזה לא הפר אצלנו שום איזון, כי היא עושה הפרדה מדהימה בין האמא שהיא לבין עצמה, ויש לי המון מה ללמוד ממנה בעניין הזה. אני רוצה כמוה להיות אמא מאוד טובה, אבל לשמור על המקום שלי, על סדר יום של שחקנית עובדת, אשה לבעלה וכזו שגם דואגת לעצמה ונראית מעולה. אפשר לראות גם על נטע וגם על פיטר (רוט, מ"ז), שהורה מאוזן ומאושר הוא הורה טוב".
"מאז שאני בהריון נעשיתי קלאמזית חסרת תקנה, כמו פיל בחנות חרסינה. אני כל הזמן מפילה דברים, שוברת, מתלכלכת מאוכל, משהו נורא. לפני חודש נכנסתי במשקוף בבית ושברתי את הזרת של הרגל. היא זזה הצדה ב-180 מעלות בצורה מאוד מבהילה ולא טבעית, וכשראיתי את זה מיד לקחתי אותה והחזרתי אותה למקום הטבעי שלה. רק כשתום יצא מהמקלחת עדכנתי אותו והוא לקח אותי לבית חולים. הרופא אמר לי שבדרך כלל אנשים מזמינים אמבולנס ומישהו בבית החולים מחזיר את האצבע למקום, אבל מי שהחזיר אותה עשה עבודה נפלאה.
"אני מקווה שזה מרמז במשהו על הלידה. אני מתכוננת ללדת בלידה טבעית, בלי אפידורל, ואני קוראת הרבה ספרים בנושא, אבל לכי תדעי מה יהיה. אני רוצה שתהיה איתי מיילדת אישית, ואני מתלבטת בין איכילוב לבית חולים נידח יותר כמו לניאדו או מעייני הישועה. לא כל כך בא לי שיחכו לי צלמים ליד היציאה מבית החולים, ובאיכילוב, מעניין לדעת איך, הצלמים מעודכנים מאוד בזמני היציאה של היולדות המפורסמות".
"אני יכולה להגיע ליום שישי עייפה גמורה, בלי שעות שינה ובלי אנרגיה, אבל יש לי ויז'ן של חלת שבת, ופרחים ועוגה, ושהבית יהיה נקי ותהיה ארוחת צהריים כיפית מהסירים, וזה ממלא אותי פי מיליון מללכת לישון או ללכת לעוד מסעדה. תום אומר לי 'עזבי, בשביל מה את צריכה, בואי נזמין', אבל למדתי שזה שווה את זה. זה עושה משהו בלב, וזה עושה משהו לזוגיות".
"כי אני זו שאמרתי שלעולם לא אצא עם גברים צעירים ממני. לא עלה בדעתי שתהיה לי מערכת יחסים כזו, ותמיד חשבתי שאני צריכה למצוא גבר מבוגר ממני, כי אני כזו בוגרת לגילי ומסודרת. אז חשבתי. היום, במערכת היחסים עם תום, אני מרגישה שאני הילדה והוא המבוגר האחראי, ואני מבינה שהגיל לא באמת משחק תפקיד. תום הוא גבר בן 27 שהתחיל את הקריירה שלו בגיל מאוד צעיר, ובגלל זה הוא גם מי שהוא".
"למדתי שכשאני מבשלת מהראש, אולי מהלב, יוצא לי הרבה יותר טוב מאשר כשאני מבשלת ממתכון כתוב בספר. אני מאלתרת. בשבוע שעבר הכנתי צלי עוף, כי תום מת על עוף, והכנתי ריבת בצל מתערובת של בצל לבן, בצל ירוק, בזיליקום, בהרט וסילאן. בישלתי את זה על הגז עם העוף עד שזה התאדה, הוספתי תפוחי אדמה ובטטות ואז הכנסתי לתנור לבישול ארוך. יצא מעדן. יש אינסטינקט טבעי בבישול שצריך להקשיב לו. אני מבשלת לא רק פרסי, גם תאילנדי ומרוקאי ואלג'יראי. אני עושה הכל".
"ב-2006 נסעתי לפסטיבל בלוס אנג'לס עם 'סוף העולם שמאלה', ואיזה סוכן שחקנים ניגש אלי אחרי ההקרנה והציע לי הזדמנות. החלטתי ללכת על זה ושנתיים הייתי שם, וחיכיתי שמשהו יקרה. זה היה קשה והיה כרוך בהמון בדידות. לוס אנג'לס היא מקום מטורף. באמת לכל מלצר יש תסריט וכל ברמן חולם להיות בראדלי קופר. זה אנשים שרק חולמים ולא רואים בעיניים, וזה לא אני.
"אחרי שנתיים הייתי במצב שעברתי המון שלבים בדרך לשחק בסרט של רידלי סקוט, 'גוף השקרים', לצד ליאונרדו דיקפריו. אלה היו המון-המון אודישנים, והשלב האחרון היה לשחק מול כפיל שלו בסצינה. הגעתי לשם והרגשתי שהכניסו אותי למקלחת של קרח, ואז הוציאו אותי והושיבו אותי מולו. קפאתי. אחרי זה חזרתי לארץ וקיבלתי טלפון מהם שהסביר שהתפקיד הוא של מוסלמית, והם מתקשים לתת אותו לישראלית. החלטתי שזהו, אני לא עושה את זה יותר, אני חוזרת לארץ. הודעתי לסוכנים שלי שאם משהו יקרה, אז זה יקרה מפה. הם חשבו שאני פסיכית שאני מוותרת, וזה לא היה עוד מקובל אז - כי היום מקובל לעשות אודישן בסקייפ - אבל הייתי שלמה עם ההחלטה. מאז דווקא התחלתי לקבל תפקידים שווים, והיום אני בשמחה נוסעת לפגישות ואודישנים, אבל אין ספק שאת החיים שלי אני מעוניינת לחיות כאן".
"גידלתי אומץ כשהתגרשתי. הייתי נשואה כבר שמונה שנים, וזה היה בדיוק הזמן לעשות ילדים. זה היה צומת שעמדתי מולו, וידעתי שיש שמאלה או ימינה ושאני צריכה להחליט. התגרשתי מאדם מקסים, מוכשר ונעים, ובגלל זה זה היה כל כך קשה. התבשלתי בזה שנים עד שהבנתי שהחיים יעברו אם אני לא אעשה צעד, ועשיתי. התגרשתי בדיוק כשהקריירה שלי הייתה מעולה, ואז החלטתי לעשות גם הפסקה בעבודה, ולקחתי שנה של הפוגה מהכל, כדי לברר עם עצמי מכל הכיוונים מה אני רוצה. אני חושבת שזה היה אמיץ".
"אני לא סחבקית. מאז ומתמיד היה לי מעגל החברים שלי. לקח לי זמן להיות מקובלת, ולקח לי זמן להתחבר. כשחקנית, את כל פעם מחליפה מקום עבודה וכל פעם האנשים שאת עובדת איתם משתנים. תמיד הרגשתי שכל הצוות נכנס לסט ומיד כולם נהיים משפחה, ורק אני עוד מאחור. הישירות שאופיינית לי פלוס החוסר הסתחבקות התפרשו הרבה פעמים כסנוביות או כדיוואיות. עבדתי על זה, והיום גיליתי שאפשר ונעים יותר להסתחבק. מאוד עזר לי להאמין שרוב האנשים הם כמוני, והם חוששים מזה אבל מתגברים".
"בחנוכה 2009 הגעתי לעשות את ההצגה 'זורו'. תום שיחק את התפקיד הראשי, ואני בדיוק עברתי פרידה מאוד קשה (מהמוזיקאי זיו קוז'וקרו, שלו הייתה נשואה משנת 2004, מ "ז), ולא חשבתי בכלל על לצאת עם מישהו. אבל אז יום אחד ראיתי אותו עושה חזרה על הבמה, ואמרתי לעצמי 'וואו, כזה ילד אני רוצה', ואז תיקנתי את עצמי ואמרתי 'לא, כזה ילד אני רוצה ממנו', וזה מאוד הפתיע אותי. למה שאני אחשוב כזה דבר בכלל? חשבתי שהתחרפנתי, שאני באפטר שוק של הפרידה, שאני מאבדת את זה. כל כך נבהלתי שאפילו ניסיתי לשדך לו מישהי מאחורי הקלעים, אבל הוא לא רצה. לאט-לאט התקרבנו ונוצרה בינינו אינטימיות כזו מיוחדת, וכשראיתי לאן זה הולך אמרתי לו שאני לא זמינה לדבר הזה. הייתי בהתנגדות, וזה לקח הרבה זמן עד שזה קרה. הוא לא חיזר אחרי, פשוט מצאנו את עצמנו מתבודדים כל הזמן ונהנים להיות יחד. בסוף הבנתי שהדבר הזה שחשבתי לעצמי כשהוא היה על הבמה, לא הגיע סתם משומקום, שזו הייתה הארה, ושכדאי לשמוע לה במקום להתנגד".
"אני רוצה שתום יהיה מאחורי וכל הזמן ירים לי את הכנפיים, ולא יגרום לי להפסיק לחלום לרגע. גם אם יש לי רעיון שנשמע דמיוני, אני רוצה שהוא יגיד לי 'אני מאה אחוז מאחורייך בזה'. אני רוצה מבחינה אנרגטית להיות עוגן האמונה שלו, ושהוא יהיה שלי. לא רוצה לחיות ליד, לא בשביל זה הפסקתי חיים והתחלתי חיים חדשים".
"אילת תמיד נראתה לי מקום תיירותי והומה, ותמיד נמנעתי מלנסוע לחופשות שם, ופתאום כל המשפחה של תום באילת, ואני מגיעה לשם ומגלה שזה בכלל לא מה שחשבתי. אנחנו מגיעים לשם לעתים קרובות וישנים אצל ההורים שלו, ואני מתחברת לים ולטבע ומאוהבת במה שיש לעיר הזו להציע".
"החתונה הראשונה שלי הייתה כזו סטנדרטית, עם 500 איש. את החתונה עם תום עשינו בריף הדולפינים באילת עם 100 מוזמנים. ערב לפני החתונה עשיתי טבילה בים, במקום במקווה, עם בלנית ועם כל נשות המשפחה והחברות שלי. אמא שלי ערכה את טקס החינה, והצד האלג'יראי במשפחה של תום הכין את המתוקים. בחתונה היו רק אנשים מאוד קרובים אלינו שאנחנו מאוד אוהבים, ולא כל מיני אנשים שאף פעם לא ראינו. שם הבנתי שלא חייבים לעשות את מה שכולם עושים, אלא את מה שמתאים למידותייך".
"בתהליך הגירושים שלי למדתי להכיר את ההורים שלי מחדש. בכל הדבר הזה הכי פחדתי מהתגובה של ההורים שלי, כי חשבתי שהם יתפסו את זה כטרגדיה מאוד מאוד גדולה. אנחנו משפחה פרסית סוערת אופיינית, והיה לי ברור שזו תהיה דרמה. נורא הופתעתי. הם באו באופן לא שיפוטי ומתבונן, הם הבינו על מה אני באמת רוצה לעמוד בחיים, וזה היה שיעור היכרות לשני הצדדים".
"כנראה בגלל שיש לי רק שני אחים, ותמיד ראיתי את אמא שלי עם האחיות שלה (ביניהן ריטה, שהיא דודתה של צ'רכי, מ"ז) ונורא קינאתי בדינמיקה שלהן. כל כך רציתי בסתר בת, שהייתי בטוחה שלא רק שזה בן, אלא שיהיו לי רק בנים. כשהרופא שלי, ד"ר נגר, שהוא האבא החורג של פיטר, אמר לי בסקירה שזה 80 אחוז בת, לא שמעתי טוב, שמעתי ההיפך. חיכיתי בקוצר רוח לידיעה הוודאית, ורק אז הרשיתי לעצמי לקפוץ משמחה".
"היינו ב'עזורה' בשוק מחנה יהודה, שזו מסעדה עם אוכל כזה על פתיליות שתמיד מגישים בה אבטיח בסוף הארוחה. מגיע הסוף ואני רואה שלא מגיע אבטיח, אז אני שואלת את בעל הבית, 'יש אבטיח?', והוא אומר לי 'מותק, ביום שישי אין אבטיח', ואז הוא מתכופף, מסתכל, נבהל, מתרומם ואומר 'יש אבטיח', ומיד רץ לשוק להביא לי אבטיח. אז האבטיח הביא אבטיח".
"בנישואים הראשונים שלי לכל אחד היה הספייס שלו, וזה היה מאוד חשוב לנו, אבל מרוב ספייס כבר נורא התרחקנו אחד מהשני. היה שם יותר מדי ספייס. היום אני רוצה לדעת כל הזמן מה קורה עם תום, ומה עבר עליו ומה הוא אכל בצהריים, ואני רוצה שגם הוא יידע את הדברים האלה עלי. אנחנו הרי כל הזמן משתנים, ואם לא נהיה שם אחד עם השני כל הזמן, יום אחד נקום ולא נזהה את מי שלידנו, ואני לא רוצה שזה יקרה לנו ".
"ברור שיש סקרנות לגבי זה. כולם חושבים שאם היא תצא שחורה אז זה כמוני, ואם היא תצא בהירה אז היא כמו תום. גם אני חשבתי ככה עד שראיתי את הצד האלג'יראי של תום במשפחה, והם שחורים יותר מאיתנו. אז כן, רוב הסיכויים שלא יהיו לה עיניים כחולות, אבל לא אכפת לי בכלל. אני רק רוצה שהיא תהיה מי שהיא, ושתהיה בריאה, ואני אהיה מאושרת עד הגג ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם