עידן התקליט: כשמוזיקה זוהתה עם דימוי ויזואלי
התערוכה "הרקורד שלנו" עושה כבוד לעטיפות האלבומים שהכי אהבנו מהעשור האחרון של התקליט הישראלי. סיפור נוסטלגי על מוזיקה ויצירה בתקופה בלי פוטושופ
כבר יותר משני עשורים שהתקליט הקלאסי נחשב למוצר נוסטלגי. ליצירה המוסיקלית שנחרצה על גבי התקליט נלוותה גם יצירה ויזואלית, עטיפת התקליט שהיה לה חלק מהותי (לעתים) בהצלחה או בכישלון התקליט. התקליט עדיין קיים כמובן, אך בפורמט מצומצם ומסחרי פחות.כמחווה אמנותית-נוסטלגית לתעשיית המוסיקה הישראלית, ובמסגרת העונה הישראלית לעיצוב בחולון, מוצגת בגלריית המשכן "בית מאירוב" בחולון תערוכה יחודית הנקראית "הרקורד שלנו", במסגרתה מציגים המעצב והצייר רפי דייגי והצלם עודד קליין מבחר מעטיפות תקליטים שיצרו יחדיו, בשנים 1982-1992, העשור האחרון בחייו של התקליט הישראלי. "במקרה גיליתי בבוידם שבביתי אוסף שיקופיות לעטיפות התקליטים שעודד קליין ואני יצרנו. מציאת האוצר הציפה אותי בזכרונות, ומאחר והציעו לי להעמיד תערוכת עיצוב, חשבתי שהשיקופיות האלה מהוות נכס תרבותי שחשוב להראותו לציבור", אומר רפי דייגי.
עוד בתרבות:
אייל גולן: "דמי נשפך, רק רציתי אבא"
חשד: פיליפ סימור הופמן צרך הרואין מורעל
אפרים שמיר על אריאל זילבר: טיפש, אמרנו?
דייגי וקליין יצרו סוג של דיאלוג בין הצילום לעטיפת התקליט, כשלצד כל צילום ענק (1.40X2.80 מ') מוצגת עטיפת התקליט המקורית (בגודל 31X31 ס"מ). התצוגה הכפולה מאפשרת לצופה מבט על תהליך העבודה העיצובית של צמד היוצרים שיצירתם משקפת את רוח התקופה.
"על עטיפת התקליט יכולתי למצות רעיון, עיצובי גראפי, ביחד עם הצילומים הנדירים של קליין", אומר דייגי. "יצרנו בעידן שלפני היות המחשב והפוטושופ. הצילומים ארכו שעות, אבל עד שהסרטים חזרו מהמעבדה לא ידענו מה יש בפילם (למעט הניסיונות שנעשו בפולארויד). לפעמים הזמר נסע לחו"ל ומאחר ונדרש מאיתנו להביא תוצר איכותי, היו גם רגעים של פחד וחשש, שאינם מוכרים היום, כי אפשר פשוט לרטש". הוא אומר.
רפי דייגי גדל בקיבוץ איילת השחר, שימש ארט דירקטור במשרדי פרסום ובעשור האחרון עוסק בציור ואמנות. שותפו ליצירה, עודד קליין החל את דרכו כצלם מסחרי, והקים סטודיו המתמחה בצילומי פרסום בתחומי הלייף סטייל והמזון לחברות המובילות במשק.
22 עטיפות התקליטים, שמרביתן יצאו ב"הד ארצי", מוצגות בתערוכה ובהן, "בציר טוב" - משירי יונה וולך; התקליט היחיד של "תערובת אסקוט" (אסף אמדורסקי, ירמי קפלן ועמיר "ג'נגו" רוסיאנו), "סוד" של הזמר אדם, "רק "משאלה" של בעז שרעבי, האוסף של גזוז, אלבומי הזהב של עפרה חזה, אלון אולארצ'יק, הברירה הטבעית, דוד דאור, וגם תקליטי אוספים.
"היום היו שמים על העטיפה בחורה שמתנדנדת עירומה על כדור", אומר דייגי. "לדוגמה, לעיצוב העטיפה של מקסימום 8, בחרנו להציג עכבישה עם שמונה רגליים. בחברת התקליטים אמרו 'איכס'. הסברתי שזה סמל של להקות רוק כבד בעולם, ולבסוף שכנעתי אותם. לצורך הצילומים הבאנו עכבישה ארסית מהגן הזאולוגי בכרמל. אלא שבמעבר מחיפה לתל אביב, בתוך קופסת נס קפה עם חורים, העכבישה איבדה רגל אחת. פתרנו את הבעיה בעזרת גרפיקה שהסתירה את המקום בו היתה אמורה להיות הרגל השמינית. היום הבעיה היתה נפתרת במהירות בעזרת פוטושופ. בגן הזאולוגי הרגיעו ואמרו, 'העיקר, תשלחו לנו תקליט, הרגל של העכבישה תצמח מחדש'", נזכר דייגי.
זכורה לך החמצה עם תקליט מסויים?
"עשיתי את כל תקליטי השדרים ל'תערובת אסקוט' אבל בסופו של דבר לא עיצבתי את התקליט היחיד שהם הוציאו. היו בינינו חילוקי דעות כבדים במיוחד עם ירמי קפלן. כעבור זמן מה אסף אמדורסקי התקשר להגיד לי שהוא מצטער שבסופו של דבר הם לא עשו איתי את העטיפה".
מהי העטיפה האהובה עליך?
"בלי ספק 'בציר טוב', משירי המשוררת הגדולה, יונה וולך. על העטיפה הבקבוק עם הכיתוב V&G, וירצברג וגלבץ . זו היתה חוויה חד פעמית, אחד השיאים של עבודתי".
אתה מתגעגע?
"מטבעי אני טיפוס נוסטלגי. זו היתה תקופה מדהימה, שיא ההפקות בפרינט. כשעברו לסי.די וקלטות הכל הצטמצם והפורמט הקטן גמר את החשק להשקיע אנרגיה ביצירה. היום תעשיית המוסיקה השתנתה לגמרי, הצעירים בכלל לא מזהים את המוסיקה עם דימוי ויזואלי, וחבל".
התערוכה תינעל ב-8 במרץ
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם