"גט": הסרט הישראלי הטוב של השנה

החלק השלישי בטרילוגיה העוקבת אחר דמותה של ויויאן אמסלם מתרחש כולו בין כותלי בית המשפט הרבני, אך למרות זאת עומד בגאון כאחת הדרמות הקולנועיות הטובות של השנים האחרונות ומציב תמונת מראה ביקורתית אל מול החברה הישראלית כולה

דני לרנר | 19/9/2014 10:08 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

גט: המשפט של ויויאן אמסלם, שלומי ורונית אלקבץ

ברגעיה הטובים ביותר הדרמה המשפחתית הישראלית הבליטה את מלחמת התרבות המתחוללת בתוך התא המשפחתי, בין אם דרך ההתנגשות בין מסורות העבר המגבילות לבין התרבות הישראלית
רונית אלקבץ ב
רונית אלקבץ ב"גט" מתוך הסרט
 המודרנית המתירנית יותר (כמו למשל ב"חתונה מאוחרת"), בין אם דרך הצגת המאבק הבין דורי על אגו וכבוד (כמו למשל ב"הערת שוליים") או דרך הניסיון לשמר את התא המשפחתי המתפרק, לרוב על ידי אם המשפחה (למשל "כנפיים שבורות", "מדורת השבט", "למלא את החלל"). מאפיין נוסף וחשוב לא פחות אשר בולט בדרמה המשפחתית הישראלית הוא מעמדה של האישה והניסיון שלה להגדיר את עצמה אל מול ההגמוניה הגברית השולטת (כמו למשל ב"אביבה אהובתי").

סרטם החדש של שלומי ורונית אלקבץ מאחד בתוכו את כל הנושאים הללו יחד. הסרט עוסק בהתפוררות התא המשפחתי והניסיון של האישה להגדרה עצמאית כאשר היא דורשת גט מבעלה והסרט מציג את מלחמת התרבויות המתחוללת בחברה הישראלית כאשר הוא מביא לכדי אבסורד את התהליך הארוך והמייגע שעובר על ויויאן אמסלם על מנת להשתחרר ולחזור להיות חופשיה מהנישואין האלה. אמנם הסרט עוסק בחזקה שיש למערכת המשפט הדתית על מוסד הנישואין ובנושא מסורבות הגט, אבל עיקר כוחו של הסרט נעוץ בתמונת המראה שהוא מציב אל מול החברה הישראלית.

 


"גט", הוא החלק השלישי בסדרת הסרטים העוקבת אחר דמותה של ויויאן אמסלם ומשפחתה, מה שהחל עם "ולקחת לך אישה" (2004) והמשיך עם "שבעה" (2008). למרות זאת הוא סרט העומד בפני עצמו, כך שאם לא ראיתם את הפרקים הקודמים, קל מאוד לגלוש ישר לסרט הזה. מבחינה סגנונית מדובר בסרט קטן המתרחש באולם בית המשפט והמסדרון שמחוצה לו. למרות מיעוט הלוקיישנים, זה לא מפריע לו לייצר את אחת הדרמות הקולנועיות המרתקות שנראו על מסכינו לאחרונה. בבסיסו "גט" הוא דרמת בית משפט רבת משתתפים (גדולי השחקנים בישראל באים ונותנים מפגני משחק קצרים אך מספקים) כאשר העלילה עוקבת אחר ניסיונה של הגברת אמסלם (רונית אלקבץ) להתגרש מבעלה. מה שנשמע כמו משימה פשוטה הופך לתהליך אבסורדי וקפקאי למדי הנמשך שנים על גבי שנים.

מבלי לגלות יותר מידי מההתפתחויות הרבות שבסרט אפשר לומר כי "גט" הוא סרט שהינו גם מהנה, גם מרגש, גם מתסכל ובעיקר מעורר מחשבה על הארכאיות וחוסר השוויון המופגן שבא לידי ביטוי 
במערכת המשפט הדתית בנושאי גירושין. מבחינת הטכניקה הקולנועית, מדובר בסרט שהמינימליזם אשר בא לידי ביטוי באופן הצילום, הלוקיישן והמשחק, בהחלט תורם לו רבות ומזכיר לא מעט, מבחינת האווירה והסגנון את, "פרידה", סרטו של האירני אשגהר פרהדי.

לצד רונית אלקבץ המצוינת מופיעים מנשה נוי, ששון גבאי, זאב רווח, אלי גורנשטיין המעולה (בתור הדיין הראשי) ועוד רבים וטובים. למרות הסופרלטיבים הרבים שניתן להרעיף על הסרט, הוא מעט ארוך מידי ואפשר היה לקצר בו בעיקר לקראת סופו הנמתח קצת יותר מידי, אך למרות זאת בהחלט ניתן לקבוע כי מדובר באחד הסרטים הישראלים המעניינים והטובים של השנה.

עוד כותרות ב-nrg:
חיי החשפנים: לא סקסיים כפי שחשבתם
30 דברים שלא ידעתם על הסדרה חברים
מורן אטיאס ניצחה את ביונסה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מתוך הסרט
משחק מצוין, תסריט מרגש, ביקורת מטלטלת. ''גט'' מתוך הסרט
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק