"אבודים": הסדרה ששינתה את פני הטלוויזיה
לכולם ברור ש"אבודים" הייתה דבר שכמותו לא נראה על פני המסך הקטן. מחוויה כמו קולנועית בסלון הביתי, דרך שיחות הברזייה ועד לאינטראקציה הדוקה עם הצופה, בדיוק עשר שנים אחרי שהסדרה המהפכנית התרסקה לחיינו, מה מזה נשאר ומה חלף כלא היה?
אחרי כל התעלומות, הקונספירציות וסימני השאלה שהרעיפה "אבודים" על צופיה, נותרנו בסיומה עם חידות שלא הגיעו לפתרונן ואת תשובתן לעולם לא נדע. אחת השאלות הבוערות היא האם "אבודים" הייתה יצירה מספיק משמעותית עד כדי ששינתה את פני הטלוויזיה? עשור עבר מאז שטיסת אושיאניק 815 התרסקה אל תוך המסך הקטן, וזה בדיוק הזמן לנסות ולהבין איפה היא עשתה טוב ואיפה רע.
עוד כותרות ב-nrg:
כנסו לזכות בכרטיסים זוגיים להופעה של אביתר בנאי
לאונרד כהן ממשיך להדהים גם בגיל 80
סדנאות כתיבה: מי באמת מרוויח מזה?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האם אתם זוכרים מה היה המשפט הנדוש ביותר באותו סתיו בשנת 2004? "אבל זה מתאים לסרט קולנוע, לא לסדרת טלוויזיה, איך הם ימשכו את זה עכשיו עונה שלמה". בימים שבהם הטלוויזיה שלנו עוד הייתה מורכבת מסדרות שהעלילה שלהן מתחילה ונגמרת כבר באותו פרק, "אבודים" משכה את תשומת ליבנו כשניסתה למזער רעיון קולנועי שכזה, לשעה טלוויזיונית שבועית. האמצעים הקולנועיים של הסדרה לא הסתיימו רק כאן. "אבודים" לא התפשרה במשך שש עונותיה על הפקה בסטנדרטים גבוהים - גם מבחינת צילום, משחק, עריכה ואפקטים. היא שאפה גבוה, החל מהעלילה ההמשכית, דרך הנופים המטורפים של האי הבודד והסטים המושקעים, ועד לדמויות המהודקות. לראות "אבודים" תמיד הרגיש כמו לראות משהו גדול וחשוב יותר ממה שהטלוויזיה ידעה להציע עד אז.
גזר הדין: שינתה את פני הטלוויזיה! הסטנדרטים הקולנועיים התפשטו לכל עבר, הקולנוע עצמו איבד חלק גדול מהרלוונטיות שלו, ומבט לעבר סדרות הלהיט של העת האחרונה מראה לנו אוסף של סרטי קולנוע שמישהו החליט בצדק להפוך לסדרת טלוויזיה: החל מ"שובר שורות", דרך "בלש אמיתי" ועד ל"משחקי הכס". "אבודים" עשתה את זה קודם. אז רגע, מתי הסרט?!
הימים הם ימי סוף עידן הצפייה בטלוויזיה בזמן אמת. מצד אחד של הזירה ההורדות האינטרנטיות נכנסות, מהצד השני גופי השידור מכריזים על ממירים מקליטים ושירותי VOD. זהו סופן של "שיחות הברזייה"- השיחות האלה שליד פינת הקפה בעבודה, כשכולם מדברים על "חרצופים", או מה שזה לא יהיה ששודר אתמול בערב. בעידן החדש, כל אחד רואה משהו אחר בזמן אחר. סדרה אחת בודדה הצליחה למרוד בהרגל החדש וללכת נגד הזרם - כלומר, לאלץ את כולם ללכת באותו זרם - וזו כמובן "אבודים". בעונותיה הראשונות כל פרק היה אירוע טלוויזיוני שאם לא תראה אותו עכשיו - מחר כולם יהרסו לך אותו בעבודה. ספוילרים הפכה פתאום למילה שכולם מכירים ומשתמשים בה - ואבוי למי שמספיילר מה קרה אתמול בפרק לקלייר. בבוקר למחרת שידור הפרק כולם היו מתאספים יחד ומתחילים לדסקס - קונספירציות, תעלומות, פתרונות וטוויסטים.
גזר הדין: שינתה את פני הטלוויזיה (אבל רק לרגע אחד)! בעונותיה האחרונות, "אבודים" כבר לא הצליחה למשוך את כולם לצפות בפרקים שלה ברגע שהם יוצאים לאוויר, והתברר כי אפקט המדורה שיצרה בתחילתה היה חד-פעמי. היום, כמה שלבים מאוחר יותר באבולוציה של המסך הקטן, כשסדרות טלוויזיה מגיעות ישירות לאינטרנט ("כתום זה השחור החדש"), שיחות הברזייה הפכו להיות נחלתם של חובבי הפוליטיקה בלבד ולנו כבר אין אירועי צפיית -חובה טלוויזיונים.
מבנה עלילתי ברור. התחלה-אמצע-סוף, בכל פרק מחדש. אותן בדיחות. דמויות שלא מתפתחות במשך עשור. ובבקשה, אל תשאירו קצוות פתוחים לפרק של השבוע הבא. אתם מכירים את הסדרות האלה - "CSI", "חוק וסדר", "חברים" - סדרות שכל פרק בהן זהה לקודמו. אלו הסדרות שמביאות הכי הרבה קהל, ואז עוד הרבה קהל בשידורים חוזרים.
עד ש"אבודים" לא נחתה על אי בודד, כל נסיון לצאת מהנוסחה הזו נחל כישלון. המספרים היו ברורים: אם העלילה לא תתחיל ותסתיים באותו הפרק, אתם יכולים לשכוח מרייטינג גבוה. "אבודים" הציגה את הרעיון ההפוך - אם תפספסו אפילו סצינה אחת מהפרק, לא תבינו יותר כלום. היא הייתה הסדרה שאליה הייתם מוכרחים להשתעבד, וזה עבד. הצופים חזרו שבוע אחר שבוע והרייטינג נותר, רוב הזמן, יציב.
"אבודים" הביאה אליה צופים סבלניים, וכך גם עזרה להצלחתן של סדרות נוספות עם עלילה מתמשכת. סדרות כמו "עקרות בית נואשות", "אורות ליל שישי" ו"המשרד", הובילו להחזרת האיזון למסכים שלנו, כך שלצד סיטקומים מטופשים שחוזרים על עצמם וסדרות משטרה טרחניות, אנחנו זוכים לקבל טלוויזיה שלא מפחדת לספר סיפור ארוך וטוב.
גזר הדין: שינתה את פני הטלוויזיה, אבל לא ברור אם לטובה או לרעה. "אבודים" אמנם הייתה חלוצה בכל נוגע להצלחתן של הסדרות בעלות העלילה הארוכה, אך הסדרות שהוזכרו למעלה לא בהכרח הצליחו בגלל העלילה ארוכת הטווח שלהם, אלא בגלל שהן היו פשוט טובות. לצד הלהיטים האלו היו גם המון סדרות שניסו פשוט לרכב על הגל של "אבודים", כך זכינו לקבל עשרות סדרות קונספירציה / מד"ב / מתח / וואטאבר שנעלמו באותה מהירות שהגיעו. זוכרים את "פלישה"? "פלאשפורוורד"? "ג'ריקו"? כמובן שלא.
בהמשך ישיר לסעיף הקודם, עד הגעתה של "אבודים" מנהלי הטלוויזיה היו משוכנעים כי הקהל רק רוצה לשבת מול המסך ולכבות את המוח שלו לחצי שעה. היוצרים של "אבודים" רצו קהל שידבר על הסדרה כל הזמן, ינתח אותה למוות ולא יפסיק לחשוב עליה, אסקפיזם אפקטיבי יותר, שנמשך גם אחרי הצפייה. ואכן, הפורומים באינטרנט געשו ואתרי הקונספירציות רעמו, כשכל פריים בפרק של "אבודים" היה מחושב עד לפיקסל האחרון וכל אריזת מזון שהופיעה בפינת המסך הייתה בעלת משמעות. יוצרי "אבודים" הצליחו ליצור קשר הדדי עם הצופים, והפכו את הקהל לאקטיבי, לא כזה שבולע הכל בכפית, אלא כזה שצריך לחפש בכוחות עצמו רמזים ופתרונות לתעלומות, במשחק חפש את המטמון שבתחילה היה כיפי, ואז הפך להיות מעיק.
גזר הדין: שינתה את פני הטלוויזיה אבל גם עצבנה את כולנו! "אבודים" לקחה את הרעיון המגניב צעד אחד רחוק מדי. הנסיון של אנשי השיווק של "אבודים" להפוך את קהל הצופים לאקטיבי, הפך להיות בשלב מסוים להתעללות מעיקה. שש שנים זה הרבה זמן בשביל לשחק "חפש את המטמון", ולגלות כי אין מטמון ואין נעליים - לא משנה כמה פריימים חקרו המעריצים המושבעים, הם בעיקר מצאו שוב ושוב את המספרים 4-8-15-16-23-42 ולא תשובות ממשיות. "אבודים" לא זלזלה בקהל שלה, אבל הפכה את המשחק הזה לחסר תועלת כששמרה על הקלפים שלה קרוב מדי לחזה.
עזבו אתכם מניתוחים, הנה כל מה שצריך לדעת על "אבודים" בשמונה דקות:
אלו הן רק חלק מנקודות ה"לפני" וה"אחרי", כשמתייחסים לשינוי ש"אבודים" הובילה על המפה הטלוויזיונית. היא הייתה גם אחת הסדרות הראשונות שהבינה כי אתרי אינטרנט צדדיים וסדרות רשת נלוות יכולים רק לעזור לקדם את הבאזז של הסדרה, והאינטרנט הוא לא בהכרח האויב הגדול של הטלוויזיה. היא הייתה אחת הסדרות הראשונות שהשתמשה במה שהפך מאז לקונספט עלילתי מפוהק - שני סיפורים מקבילים מדי פרק. ב"אבודים" זה היה הפלאשבקים לכל דמות (ואחר כך הפלאשפורוורדים, ואחר כך הפלאש-סיידים), ומאז זכינו לראות קפיצות בזמנים וקווי עלילה מקבילים בעוד אינספור סדרות: "עד עצם היום הזה", "בלש אמיתי", "איך פגשתי את אמא", "כתום זה השחור החדש" ועוד. היא גם הייתה הראשונה שגרמה לנו להפסיק לפחד מתאונות מנוע כשאנחנו על מטוסים, ולהתחיל לפחד מדובי קוטב.
השורה התחתונה נדמית, כמה אופייני, שנויה במחלוקת. אם הרגשתם שהיא התעללה בכם כצופים ובסופה לא יכולתם יותר לצפות בה (ובעטתם בטלוויזיה כשגיליתם, בסוף, שהם היו מתים כל הזמן - למרות שהם לא!), ספק אם תאמינו כי היא שינתה באיזשהי צורה את הטלוויזיה לטובה. "אבודים" אכן הייתה מלאת הבטחות, אבל חלק גדול מההבטחות האלו התנפצו - היא התחילה בתור סדרה שמכבדת את צופיה, אבל גררה אותם יותר מדי. היא התחילה בתור סדרה שגרמה לנו להאמין כי מי שכותב אותה יודע בדיוק מה הוא עושה - אבל
אם אהבתם את "אבודים" לכל אורכה, גם ברגעים הקשים, המבלבלים והטרחניים, סביר שתראו בבירור את הנקודות בהם היא הצליחה לשנות את פני הטלוויזיה. הגדולה האמיתית של "אבודים" והבשורה החדשה שהיא הביאה לטלוויזיה האמריקאית, טמונה בעיקר בשאיפות הגדולות שהיו לה - "אבודים" שאפה לסטנדרטים קולנועיים גבוהים, גם מבחינת איכות וגם מבחינת שיווק, וזה מה שהפך אותה לסדרה אחרת. היא הגדירה את סבלנות הצופים מחדש. היא הגדירה את מערכת היחסים בין קהל צופים ליוצר הסדרה מחדש. היא הגדירה מחדש את הצורך שלנו באסקפיזם, בהשתעבדות מוחלטת לסדרת טלוויזיה. היא בעיקר גרמה למנהלים הגדולים של הטלוויזיה האמריקאית להבין שהקהל רוצה לשבת בסלון אחרי יום מפרך ולהרגיש כאילו הוא יושב בקולנוע. הקהל רוצה לראות משהו שהוא יוכל לדבר עליו, משהו שהוא יחכה לו כל השבוע... אבל גם זה עד לגבול מסויים. חלק מאותן שאיפות גדולות של "אבודים" ליצירה בסטנדרטים אחרים, היו בדיוק אלה שחזרו אליה כמו בומרנג.
לא משנה מאיזה צד אתם של המתרס ולא משנה עד כמה ההשפעה של "אבודים" ניכרת על הטלוויזיה, השורה התחתונה ברורה. תאהבו אותה, תשנאו אותה, "אבודים" הייתה הבלחת יצירתיות חד-פעמית. חד-פעמית, כי לפניה לא הייתה סדרה כל כך שאפתנית ואחריה כולן נראות קצת כמו חיקוי. חד-פעמית, כי אחרי שהסתיימה ספק אם נצליח למצוא בתוכנו את הסבלנות להשקיע שוב בסדרה כזו מסובכת. היא הייתה חד-פעמית, כי היא הביאה למסכי הטלוויזיה שלנו סיפור חדש ומרענן, בתקופה שבה אנשים כבר הספידו את המדיום. היא הייתה חד-פעמית, כי גם אם היא לא הצליחה להביא לשינוי בעולם הטלוויזיוני, היא לפחות ניסתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם