ראשי » תרבות » קולנוע

1994: השנה המופלאה של הקולנוע

בצירוף מקרים פלאי יצאו באותה שנה ארבע יצירות מופת קולנועיות וסרטי קאלט ז'אנריים, ביניהם "ספרות זולה" ו"חומות של תקווה". שני סרטים מצויינים אחרים נדחקו הצידה בשל הצלחת האחרים, אבל גם הם ראויים לציון, אם לא כשיצאו אז לפחות 20 שנה אחרי

שנת 1994 הייתה שנה גדושת מאורעות בישראל: בשנה זו נחתם הסכם השלום עם ירדן וניתנה הוראה על הוצאת כוחות צה"ל מרצועת עזה, יצחק רבין ז"ל ושמעון פרס קיבלו פרס נובל לשלום, הרב עוזי משולם התבצר בביתו, הטניסאי עמוס מנדסורף פרש ממשחק פעיל, ומכבי חיפה זכתה באליפות המדינה. במקביל לכל ההתרחשויות האלו, הייתה זו אחת השנים המוצלחות ביותר של הקולנוע העולמי. בצירוף מקרים פלאי הפיקו האולפנים בהוליווד סדרת סרטים מרשימה ביותר שכללה בין היתר את "חומות של תקווה", "מלך האריות", "פורסט גאמפ" ואת "ספרות זולה".
 
לצד רשימת הסרטים המכובדת הזו יצאו סרטים נוספים שנחשבים לסרטי קאלט, כל אחד בז'אנר שלו, כמו: "ריאיון עם הערפד" (בכיכובם של טום קרוז ובראד פיט), "ארבע חתונות ולוויה אחת" (יו גראנט ואנדי מקדואל), "ספיד" (קיאנו ריבס וסנדרה בולוק), "אייס ונטורה – בלש בצחוק" ו"המסכה" (בכיכובו של ג'ים קארי). מרבית מהסרטים האלו מככבים ברשימת הסרטים הטובים ביותר בהיסטוריה של אתר הקולנוע "IMDB" – הסקר המקוון המקיף והמעודכן ביותר של צופי קולנוע ברחבי בעולם. רק לשם המחשה, "חומות של תקווה" מדורג במקום הראשון ברשימה, "ספרות זולה" במקום החמישי, "פורסט גאמפ" במקום ה-14, ומלך האריות, שהיה הסרט הרווחי ביותר בשנה זו, דורג במקום ה-56.

יוצרי סרטים רבים בשנה זו מצאו את עצמם מתוסכלים: זו הייתה שנה גרועה למי שלא הצליח להיכנס מיד לרשימת שוברי הקופות של הוליווד. יצירות המופת הקולנועיות דחקו הצידה סרטים מצויינים אחרים שלא העפילו לפסגת האוורסט הקולנועי אליו הגיעו מתחריהם, אבל בהחלט היו ראויים לציון. לא מדובר בהפקות זניחות, להיפך, בשניים מאותם הסרטים – "מווריק" ו"הצל" כיכבו סופרסטארים מוכרים כמו מל גיבסון ואלק בולדווין, אבל זה לא עזר להם להצליח.

עוד כותרות ב-nrg:
עוד לא אמרתי די: יהורם גאון לא מצטער על כלום
אחרי שחזר ללכת, הוא ילמד אתכם לעוף
הילדים של דודו טופז וצביקה הדר בדרך לאלבום ראשון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"מווריק" הוא מערבון קומי המתאר את עלילותיו של שחקן פוקר מוכשר, ברט מווריק, שגם אוחז כמובן בתואר "שולף האקדחים המהיר ביותר". אלא שמווריק, המגולם על ידי מל גיבסון, לא אוהב להשתתף בקרבות ירי ומעדיף להשיג את הכסף שלו באמצעות "קסם" אותו הוא מפעיל על חפיסת הקלפים במהלך משחק פוקר, שגורם לו לשלוף תמיד את הקלף המנצח.

הסרט הקליל והמעניין מתרחש במאה ה-19, כשבאמריקה עוד שרר כאוס מוחלט, וציד אינדיאנים היה ספורט חביב על עשירי אמריקה. הבמאי, ריצ'רד דונר, שגם שיתף פעולה עם מל גיבסון בסדרת סרטי "נשק קטלני" וב"תאוריית הקשר", יצר למעשה מעין פרודיה על סוגת המערבונים. קרבות ירי נטולי הרואיות, גיבורים נטולי פאסון ואינדיאנים מתוחכמים הופכים את העולם המוכר לצופה כ"מערב הפרוע" למרחב גדוש באינטרסנטים שכל תכליתם היא להשיג כסף. במרכז הסרט עומד משחק הפוקר, שמהווה אלגוריה ברורה לאותה תקופה, שאולי יותר מכל הייתה תקופה של מהמרים שקיוו למצוא זהב, נפט וחלומות ברחבי אמריקה.
 

ג'ו בראון, מבקר הסרטים של ה"וושינגטון פוסט", כתב כי ש"גיבסון, שמשחק משהו בין 'אהבל' לשובר לבבות, הופך את הסרט הזה למה שהוא – סרט קליל שרק רוצה שיחבבו אותו". ואכן, מרבית גיבורי הסרט נראים "סתומים", עד שמתברר שלמעשה הם נוכלים מתוחכמים. במידה רבה הסרט הזה, כמו סרטים רבים שיצאו באותה שנה, מייצג את הניינטיז, במיוחד כפי שהם התגלמו בישראל בה הוקרנו באותה העת "קומדי סטור" ו"פלטפוס". כמו מווריק, גם כוכבי תכניות אלו, היו קצת "אהבלים", הן בחוש ההומור והן בהבעות הפנים ובשפת הגוף, אולם בדרכם שלהם, "קומדי סטור" ו"פלטפוס" היו תכניות סאטירה משובחות, שגם עיצבו את השפה התרבותית במדינת ישראל באותן השנים.

"הצל" הוא סרט פילם נואר, המתאר את סגנון החיים האפל ב"עיר המושחתת ביותר בעולם" – ניו יורק. דמות הגיבור זהה כמעט לחלוטין ל"אביר האפל" שיצר כריסטופר נולן – גיבור אמריקאי 

שחוזר לארצו לאחר שנים של חניכה רוחנית במנזר במזרח הרחוק, בעל עתודות ממון אינסופיות, המתגורר בטירה גותית עצומה ופועל בחסות החשיכה בעודו אורב לפושעי העיר. אך "הצל", בניגוד לבאטמן, הוא גם בעל יכולות על-טבעיות ומסוגל לתקשר ולהפנט את הסובבים אותו בכוח המחשבה (וכמובן שהוא יכול להזיז חפצים בטלקינזיס). הדימיון הרב בין שתי היצירות הקולנועיות המבוססות על חוברות קומיקס לא מנע מהביקורות לכנות את התסריט "צל של עלילה מטופשת". אולם, כמו שכתב מבקר הקולנוע רוג'ר אברט: "הסיפור אולי לא עמוק ומהפנט, אבל למי אכפת? הסגנון, העיצוב והאווירה הם הכל בסרטים מסוג זה, שרוצים ליצור מקום אפל וסודי במוחם של הצופים". ה"צל" הוא לא יצירת מופת ברמתו של "האביר האפל", אין בכך ספק, אולם כסרט גיבורי-על שיצא בתחילת שנות התשעים, הוא בהחלט שווה צפייה.

גם הוא, כמו "מווריק" (וכמו כל סרט, למעשה), מהווים ייצוג של התקופה בהם הם הוקרנו. שנות התשעים על הריקנות הבורגנית שלהם, הן אולי לא השנים הכי מתוחכמות בתולדות תרבות המערב, וכראייה, "פורסט גאמפ", האפוס הקולנועי שמהווה למעשה סקירה של ההיסטוריה של ארה"ב, הוא סרט בכיכובו של גיבור בעל מנת משכל נמוכה במיוחד. אלו לא היו שנים של הרואיות אנושית, של הישגים חסרי תקדים ופריצות דרך, הניינטיז היה אולי עשור מטופש, אבל "למי אכפת"? זה היה אחד העשורים הטובים ביותר לקולנוע.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...