"מיתה טובה": למות זה לא רק מצחיק

צמד הבמאים-תסריטאים השכיל לתקוף את נושא המתות החסד ברגישות רבה ולתבל אותו בלא מעט הומור, וכנופיית השחקנים הקשישים בראשות זאב רווח הביאה את הפוטנציאל שבתסריט למיצוי מלא עם משחק מרגש, מצחיק ואפילו נועז

איתמר רייצס | 13/10/2014 11:19 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

מיתה טובה, שרון מימון וטל גרניט

כמו כל קומדיה טובה, "מיתה טובה" מתחילה בחולה סופני המתייסר מכאבים. מקס הקשיש שוכב על ערש דווי, ואשתו יאנה (עליזה רוזן) כבר אובדת עצות ומספרת לחבריהם מן הדיור המוגן שברצונה לגאול אותו מייסוריו. לעזרתה נחלץ יחזקאל (זאב רווח) בעל ידי הזהב, שבעצמו מטפל ברעייתו חולת האלצהיימר (לבנה פינקלשטיין), שמתנגדת בכל תוקף לרעיון המתת החסד. הם פונים לדייר החדש, ד"ר דניאל (אילן דר), שמדריך אותם בשימוש בסמי מוות, וביחד הם מייצרים מכונה מתוחכמת שתשלח את מקס המתייסר לעולם שכולו טוב. אבל מה יקרה כשהשמועה על ההמצאה החדשה תעשה לה כנפיים?

עוד כותרות ב-nrg:
סליפי הולו לא מצדיקה עונה שנייה
ההצגות שיגחכו את הבעיות שלכם
1994: השנה המופלאה של הקולנוע
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

 
אבל האמת היא שהסרט "מיתה טובה" הוא לא קומדיה. או בכל אופן, לא רק קומדיה. הסרט נוגע באחד הנושאים היותר כואבים והפחות מצחיקים שאפשר להעלות את הדעת: מחלות חשוכות מרפא, והקונפליקט 
הבלתי נסבל בין הרצון לראות את יקיריך נאחזים בחיים, לבין הרצון לראות את סבלם מגיע לקצו. כל מי שחווה זאת על בשרו, או סתם תהה פעם בינו לבין עצמו מה יעשה אם ייקלע בעצמו למצבים כאלה, ימצא ב"מיתה טובה" טיפול רגיש ונוגע ללב בנושא המתת החסד.

צמד הבמאים-תסריטאים, שרון מימון וטל גרניט, הבינו היטב שגלולה מרה כזאת חייבים לעטוף בכמויות נכבדות של סוכר והתוצאה הסופית מצליחה לאזן בצורה נהדרת בין הטרגי לקומי, עם מגוון בדיחות מוצלחות, הברקות מילוליות וחזותיות ורגעים של הומור שחור גם בסצנות מדכדכות. מימון היה שותף לפני כמה שנים ליצירת קומדיית הסומו "סיפור גדול", שהייתה לטעמי אכזבה כבדה (משחק המילים לא מכוון), וסרטו החדש משמש כחוויה מתקנת.

מיטב שחקני ישראל הוותיקים גויסו לצורך הפרויקט, וכולם עושים עבודה מצוינת: מרפי תבור הילדון בן ה-66, ועד חנה ריבר (שנפטרה ממש לפני חודש) ורות גלר הישישות, שזכו לא מזמן לעדנה גם ב"שטיסל". לבנה פינקלשטיין, עם הרי"ש הכי מקסימה בשואו ביז המקומי, שוברת את הלב בתפקיד לבנה מוכת השיטיון, ולצדה גם אילן דר ועליזה רוזן, שמותירים כמה פיות פעורים בקהל בסצנה מפתיעה בנועזותה.
 
באדיבות יונייטד קינג
קשישים ונועזים. ''מיתה טובה'' באדיבות יונייטד קינג

אני מודה שעל זאב רווח הקומיקאי אני לא משתגע. כשאצטרך להרכיב את רשימת רגעי הזהב הקומיים של הקולנוע הישראלי, קרוב לוודאי שאשאיר בחוץ את הקטעים שבהם הוא ממלא את פיו בביצים, זולל קציצות או מגלם שני תאומים זהים. אבל אחרי שנים כמלך הקומדיות העממיות ואהוב ההמונים, העשור וחצי האחרונים הזכירו גם את היכולות הדרמטיות של רווח, שבולט מעל כל חבריו ב"מיתה טובה": יחזקאל בגילומו הוא בעל מלאכה כבד-גוף ומשופם (שמזכיר חיצונית קצת את סבא ג'פטו), שאוהב את אשתו יותר מכל דבר אחר ומסרב להשלים עם מר גורלה. הוא עושה תפקיד נפלא, ופרס האופיר שבו זכה מוצדק לחלוטין.

"מיתה טובה" הוא חוליה נוספת בשנה המוצלחת מאוד שעוברת על הקולנוע הישראלי, ומזכיר לנו כמה שחקנים מצוינים בני גיל הזהב יש כאן, אז תמשיכו לתת להם עבודה. אני לא מזלזל חלילה ב"גאליס: המסע לאסטרה", אני פשוט מעדיף את "גאליס: המסע לבדיקת הפרוסטטה".
באדיבות יונייטד קינג
זאב רווח בתפקיד חייו. ''מיתה טובה'' באדיבות יונייטד קינג
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק