שחיטת עריות: המשורר הטבעוני כועס על אלוהים
הטבעונות מגיעה למדור השירה "שיר השירים": חן ישראל קלינמן אינו חוסך מאיתנו תיאורים זוועתיים ואינו מטיל את האשמה אך ורק על בני האדם כיצורים תבוניים. הוא מבקש ללכת רחוק יותר ויש לו דין ודברים עם הבורא על הסדר הלקוי לדידו שבו נברא העולם
כָּל שְׁחִיטָה הִיא שְׁחִיטַת עֲרָיוֹת / חן ישראל קלינמן
אֵין דָּבָר כָּזֶה בָּשָׂר מֵת אוֹ נָא. כָּל בָּשָׂר חַי. כָּל שְׁחִיטָה הִיא שְׁחִיטַת עֲרָיוֹת.
כְּנֶגֶד כָּל בִּיס נוֹגֵשׂ, כְּנֶגֶד כָּל טְרִיקַת לֶסֶת, נֶאֱמָר חַי.
כְּנֶגֶד כָּל עֲסִיס שְׁרִיר נִכְתָּת, כְּנֶגֶד כָּל מֵחַ עֶצֶם נִגְרֶמֶת, נֶאֱמָר חַי חַי חַי.
הֶחֱלַפְנוּ שְׁאַר נֶפֶשׁ בַּאֲטִימוּת לָשׁוֹן, יִתְרַת חַיִּים בְּלִיטְרַת טַעַם.
מִתְעַנְגִּים עַל הַדָּם, מְחֻיָּטִים לְרַיֵּר רַק מִלִּשְׁמֹעַ צֵל-נִיחוֹחַ בָּשָׂר, וּשְׁאַר כִּבּוּדֵי גּוּף,
בִּמְקוֹם שֶׁנִּשְׁמָעֵהוּ זוֹעֵק מִן הָאֲדָמָה. שֶׁמִּשּׁוּם מָה אֵינָה פּוֹצָה אֶת פִּיהָ.
לָשׁוֹן אוֹכֵל לָשׁוֹן, וְעִם זֹאת אֵינוֹ מַבְחִין בְּטַעַם הַדָּם שֶׁל עַצְמוֹ.
אָח אוֹכֵל אָח, וְעִם כָּל מַטַּח הַפַּלָּצוּת, וְעִם כָּל הֶדֶף הָאָבְדָן – קוֹל דְּמָמָה גַּסָּה.
לוֹעֲסִים בָּשָׂר בְּעוֹדוֹ חַי. מְעַכְּלִים, וְהוּא נוֹשֵׁם. מַחְלִיפִים קֶבֶר אֲדָמָה בְּקִרְקוּרֵי בֶּטֶן.
אֵין דָּבָר כָּזֶה בָּשָׂר מֵת אוֹ נָא. כָּל בָּשָׂר חַי. כָּל שְׁחִיטָה הִיא שְׁחִיטַת עֲרָיוֹת.
כְּנֶגֶד כָּל בִּיס נוֹגֵשׂ, כְּנֶגֶד כָּל טְרִיקַת לֶסֶת, נֶאֱמָר חַי.
כְּנֶגֶד כָּל עֲסִיס שְׁרִיר נִכְתָּת, כְּנֶגֶד כָּל מֵחַ עֶצֶם נִגְרֶמֶת, נֶאֱמָר חַי חַי חַי.
עוד כותרות ב-nrg:
לא ייאמן: חיידקים יוצרים אמנות מרהיבה
ארז טל: עדי אשכנזי סירבה להצטרף אלינו
מותג: לירן חולצה אפורה כבר טאלנט
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בספרו החדש חן ישראל קלינמן ('תיקוני שואה', הוצאת 'עמדה חדשה') מתמרכז המשורר אל נושא ספציפי מאוד ממוקד – מצב בעלי החיים בחברה האנושית שבה אנו חיים, והמצב רע! הוא אינו חוסך מאיתנו תיאורים זוועתיים בלשונו האישית והייחודית של ערי ההרג שסביב הערים שלנו, אשר בהן נקטלות החיות לצורכי מאכל ולבוש.
קלינמן הוא כותב כולי. הוא אינו מסתפק ביחידת השיר המסורתית. הוא כותב גם מקטעים על פני הרצף, אפילו זיכרונות אישיים אינטימיים משפחתיים בכל הקשור לקשר שלו עם בעלי החיים. אלה מצמררים ומרגשים.
אבל קלינמן אינו מטיל את האשמה אך ורק על בני האדם כיצורים תבוניים. הוא מבקש ללכת רחוק יותר ויש לו דין ודברים עם בורא עולם על הסדר הלקוי לדידו שבו נברא העולם. את אחרית הימים מבקש הדובר בשירים, את "וְגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבּץ" כמאמר הנביא. הוא מבקש להעמיד את בעלי החיים והאדם על אותו מישור, לא מתוך ביזוי בני האדם חלילה והנמכתם, אלא על ידי העלאתם של בעלי החיים למדרגת יצורים חיים כמונו שיש להם זכות לחיות ויש להתחשב בהם, כי כְּאֵב הוא כְּאֵב הוא כְּאֵב.
בשיר ההצהרתי היפה שבחרתי יש צירוף סמיכות מקורי וחוזר: "שחיטת עריות". לקח המשורר שני מושגים ביהדות ההלכתית: שחיטה ועריות וצירפם יחד לכלל אמירה מחאתית נוקבת. גילוי עריות הוא מן האיסורים החמורים ביותר ביהדות עליו נהרג יהודי. שחיטת חיות, לעומת זאת, מותרת בתנאים מסוימים הלכתיים. אומר קלינמן לא ולא. כל שחיטה של פרה או אפרוח היא הרג חמור ואסור ממש כמו גילוי עריות ביהדות, אסור כמו משכב אחים או הורים וילדים. ייהרג ואל יעבור.
הצירוף הספרותי מצלצל גם את הקריעה של החי מאיבריו, כיוון שעריות בעי"ן מצלצל גם כחיות טרף כאריות באל"ף, הקורעים לגזרים איילה או צבי. ומכאן הקריאה הזועקת והמשולשת העומדת כנגד מעשה זה: "חי חי חי", שגם בה יסוד יהודי. שלוש פעמים חי. אותיות המציינות את המספר 18 המשמש לבד או בכפולות בלשונות של ברכה, איחולים או תרומה לצדקה, סגולה לחיים טובים וארוכים.
הכישרון והדבקות של קלינמן סקרנו אותי. פניתי אליו בכמה שאלות.
האם השימוש במילה שואה לא נראה לך מוגזם בהקשר זה?
"הלוואי והיה מוגזם. אבל מצבם של בעלי החיים תחת שלטון בני האדם הוא מצב של שואה מתמדת. מדובר במערכי ייצור והשמדה שלא היו כדוגמתם בכל היסטוריה המוכרת לנו. הם פועלים כל הזמן, בכל רגע, ולא בתקופה היסטורית התחומה בעבר שחלף.
"המילה 'שואה' איננה מנוכסת לשואת יהודי אירופה בלבד. הרגישות של אנשים לשימוש במילה 'שואה' לתיאור השמדת בעלי חיים היא רגישות עקרה המעידה כאלף עדים על מצבם המוסרי של בעלי החיים בעיני אותם אנשים – הם, בעלי החיים, אינם ראויים למילה 'שואה' כי אין להם מעמד מוסרי בכלל. לא סופרים אותם. העיוורון השיטתי לערך החיים של בעלי חיים שאינם בני-אדם הוא הוא זה שהביא ומביא את המין האנושי להשמדה, רצח ואִמלול של אינספור נפשות יקרות וחד-פעמיות.
"הפחד מכך שתיווצר השוואת ערך בין בני-אדם לבעלי חיים וזלזול בערך חיי אדם אין לו אחיזה במציאות. זהו פחד שווא, פחד מפני שינוי. אבל האמת היא הפוכה – קידוש החיים באשר הם רק יביא לחברה אנושית מוסרית יותר, רגישה יותר, חומלת יותר".
האם לדעתך שירה צריכה להעביר מסר, לתקן את העולם?
"שירה היא הרבה דברים וקשה לתחום אותה גם ביחסה למציאות וגם ביחסה לצורות כתיבה אחרות. לדעתי אין שירה שאינה מעבירה מסר כיוון שכל שירה היא הפניית
כמי שבא מעולם דתי, מה מידת החוויה הדתית בכתיבת הספרות שלך?
"נדמה לי כי החוויה הדתית עומדת ביסודות הכתיבה שלי לאן שלא אביט. אבל צריך להדגיש כי בניגוד למה שמקובל להגדיר כ'דתי', דתיות היא לא רק כן או לא שותפות במערך מצוות ואמונות נתון. אם לפשט קצת, 'דתיוּת' עבורי עומדת על שלוש רגליים: א. עמידה לנוכח כוח עליון החורג מן הזמן והמרחב השגורים לנו. ב. אותו כוח עליון מחייב את ההוויה כולה ומאציל לה נצחיות. ג. אותו כוח עליון מבטל את הרע מפני הטוב ומורה לנו כי בעומקו של חשבון הטוב והרע הם שני צדדים של אותו מטבע".
האם אתה מרגיש לעִתים כי המילים משורר או שירה במובנן המסורתי קטנות עליך?
"שאלה זו כמובן מתקשרת לשאלה מהי שירה. אם מקטינים את השירה לביטוי אישי ולירי של חוויות, אז עם כל הכבוד – לא תודה. אם מקטינים את השירה למדדים אסתטיים מילוליים, אז עם כל הכבוד – לא תודה. אם סבורים כי שירה 'הומצאה' בזמן המודרני ושהתנ"ך, למשל, איננו שירה, אז עם כל הכבוד – לא תודה. לשירה הרבה מסורות, כשם שלמציאות הרבה מסורות. המסורת שבה משתמש המשורר בכותבו שירה – היא עניין המסור ללב, עד כמה הוא כן ונאמן לעצמו ולקהלו.
"אם להתייחס להגדרה הלא-כתובה של מהי שירה כפי שהיא נתפסת בימינו, הרי שאני לא כותב רק שירה, אני כותב גם דברים אחרים (למשל 'הגוּת')".
מהי עמדתך באשר לפעילות אלימה של פעילים טבעוניים בחברה?
"אין ממש בטענה כי ישנם פעילים למען זכויות בעלי החיים הפועלים באלימות. בסך הכול מדובר בשקר עם יחסי ציבור טובים. אבל מה שאבסורדי בטענה הזו הוא שמדובר בדה-הומניזציה של אנשים שכל מטרתם היא רחמים וחמלה! הרי מה הם מבקשים אותם 'אקטיביסטים'? הם מבקשים לגרוע סבל, לעזור לחלשים ולמדוכאים. וכנגד מי הם יוצאים? כנגד משחטות, כנגד ערי הרֵגה, כנגד מכלאות, כנגד מעבּדוֹת עינויים, כנגד אנשים ומנגנונים שרוצחים ומענים הלכה למעשה אינספור נפשות תמימות וחד-פעמיות – והם, אותם מרצחים ומענים, עושים זאת מתוך מטרות אנוכיות של רווח כלכלי ועבור אנשים שמתעניינים אך ורק בהנאה האישית הקטנה שלהם".
האם אתה לוקח חלק בפעילות טבעונית מעשית מעבר לכתיבת הספר?
"מעט כל כך. אין פריבילגיה לשבת בחיבוק ידיים בתוך עולם כל כך משוסע".
אקו"ם