"בייבי בום": הריאליטי עולה על כל דמיון
עדיפה בהרבה על "האח הגדול" ובכל זאת - "בייבי בום" מתיימרת להיות תוכנית דוקומנטרית אך מתפקדת לחלוטין כתוכנית ריאליטי, כולל אותם רגעים שהיה עדיף לו היו נחתכים בחדר העריכה
עוד כותרות ב-nrg:
פעם כבאי: סטיב בושמי חוזר לתחנת מכבי האש
דו קרב: אביב גפן ודודו אהרון ממשיכים להתכתש
חוצה ישראל: הבשורה למזרח התיכון על פי עמוס עוז
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
''בייבי בום'', עונה 2
אוהד רומנו
זה היה אמור להיות מתכון מנצח בעבור ערוץ 10 אל לב הקונצנזוס, אבל בלידות כמו בלידות, שום דבר לא הולך כמתוכנן. העונה הראשונה עוררה חילוקי דעות רבים - חלק גינו את המציצנות הנוראית, אחרים דיברו על אובדן הפרטיות של היולדות, הרוב בחנו את הגבול הדק בין ההגדרה של "דוקומנטרי" ל"ריאלטי", בעוד שהסנטימנטליים יותר דמעו מול המסך.
ההצלחה הובילה כמובן לעונה שנייה, אותה מיילדת ולא בשינוי אדרת. בין מסדרונות מחלקת היולדות של ביה"ח בלינסון פוזרו עשרות מצלמות שמתעדות את המתרחש 24/7, בתוך חדרי ההמתנה וחדרי הלידה, ואנו נחשפים לזוגות השונים שמגיעים אל המחלקה ולקשיים שליוו אותם עד לרגע הלידה, כשלצידם צוות הרופאים המקסים - פרופסור יוגב האהוב ולצידו ד"ר אייזנברג, גרסה ישראלית למרדית' גריי.
הקסם שאופף את מחלקת היולדות אמור להיות קסם שאי אפשר להתנגד לו, אבל "בייבי בום", כמו כל ריאליטי "דוקומנטרי" אחר, מחפשת את הדרמה הזולה ושוכחת להתמקד ברגש האמיתי והטהור של הסיטואציה ובמקום זה חוטאת באותם רגעים שהיה עדיף לו היו נחתכים בחדר העריכה. למרות שהיא עדיפה בהרבה על בית "האח הגדול" (או כל ריאליטי אחר לצורך העניין), "בייבי בום" לא מנצלת את הפוטנציאל הסיפורי שמסתתר בה. הרי חדרי הלידה מלאים בסיפורים מרתקים, כנים ויוצאי דופן, כמו הזוג אנה וצחי, שהגיעו בפרק הפתיחה ללידה שנייה לאחר שאת הראשונה עברה אנה בניתוח קיסרי. התוכנית הצליחה לגעת רק בקושי בתחושת הפספוס מעוררת ההזדהות, כשאנה נאלצת להחליט אם לוותר על חווית הלידה המלאה, ולעבור ניתוח קיסרי נוסף.
"בייבי בום" מעדיפה להישאר במוכר ובידוע, מעיפה מבט שטחי וקלישאתי אל תוך חדר הלידה, כזה שמגיע עטוף עם שיר של מירי מסיקה ברקע, מבלי להעמיק לתוך הנפשות
"בייבי בום" נצמדת כולה לאותה סצינת לידה שמימית שתגיע בסיום הפרק, ושוכחת כי הדרך אל אותה הלידה אמורה להיות מעניינת גם היא, לא בנאלית וסתמית. אך עד שסצינת הלידה מגיעה לבסוף, אנחנו הצופים כבר פיתחנו חספוס למתרחש. השירים הסנטימנטליים והקלוזאפים המוגזמים הובילו אותנו לפתח ציניות חסרת שליטה, ואמנם סצינת הלידה מרגשת, אבל הרבה פחות ממה שיכלה להיות אם לא הייתה כוללת הקדמה של למעלה משעה שבה אנחנו לא מפתחים שום רגשות כלפי ההורים. כמה חבל ש"בייבי בום" מסתמכת כולה על רגע מזוקק אחד של אושר, שאינו מספיק בשביל להחזיק תוכנית שלמה, שלא לומר עונה שנייה.
- יוצרי בייבי בום חושבים דווקא אחרת
הריאליטי הטוב על המסך, אבל עדיין ריאליטי. ''בייבי בום''
אוהד רומנו
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם