קייטנת השכול: ילדים מתמודדים ביחד עם אובדן

יוזמה מעוררת השראה מפגישה במחנה ארין בקליפורניה בין ילדים המתאבלים על אובדן הורה. התמודדות כנה עם אבל או ניצול ציני של כאב? מה שבטוח, אף עין לא תשאר יבשה

ג'וני דוב | 18/11/2014 7:39 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הדבר היחידי שאתם צריכים להצטייד בו על מנת לעבור את הצפייה ב"קייטנת השכול", הסרט הדוקומנטרי מבית HBO ששודר אמש בערוץ yes דוקו, הוא כמובן קופסת טישו, רצוי שלמה. הסרט המרגש הזה עוקב אחר ילדים שמגיעים למחנה ארין בקליפורניה (מחנות רבים אחרים מפוזרים ברחבי ארה"ב וקנדה), על מנת להתמודד עם אובדן של קרוב משפחה בטרם עת. במשך שלושה ימים הם מתחברים לילדים בגילאים שלהם שמתמודדים עם אותן התחושות, פותחים מעגלי תמיכה בעוד מטיילים ביערות, משחקים ב"חפש את המטמון" ובעיקר לומדים לדבר על הכאב, על הכעס ועל הבלבול שהם מרגישים. 48, זהו מספר השעות המוערך שבו שוהים הילדים במחנה הזה, וגם בערך מספר הפעמים שתמצאו את עצמכם דומעים מול מסך הטלוויזיה בסרט שאורכו לא יותר מארבעים דקות.

עוד כותרות ב-nrg:
מי הגיע להשקת העונה של מחוברים?
אם מישהו יכול, זה יהודה לוי
פינק פלויד חוזרת לפסגה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
באדיבות יס
''קייטנת השכול'' באדיבות יס

האם הסרט אכן מציג התמודדות כנה עם אבל של ילדים, או שמא מדובר בניצול ציני של הכאב? "קייטנת השכול" הוא סרט בוגר שאינו הולך על הגישה הקלישאתית והצפויה שנועדה לסחוט דמעות. מבלי לייצר מניפולציות בעריכה, בלי מנגינות עצובות, בלי קלוז-אפים על ילדים בוכים, מצליח "קייטנת השכול" לרגש מבלי למעוד לתוך דרמטיזציה של הסיטואציה העגומה גם כך. כמו שסרט דוקומנטרי טוב אמור לעשות, הוא מציג את המציאות שמקיפה את הילדים במחנה בצורה ישירה וללא מתווכים.

"קייטנת השכול" אמנם יכאיב לכם, אך מטרתו היא אינה לתת לצופיו אגרוף בבטן ולברוח. הסרט המרתק הזה מספק לא מעט תובנות, שכן בעזרתם של אנשי המחנה שעבודתם מוערכת, הוא מציג את דרך ההתמודדות עם המוות מנקודת המבט של ילדים בטווח גילאים נרחב (החל מגיל שבע ועד גילאי תיכון), שיושבים מול ילדים אחרים ונחשפים, משתפים לראשונה את התחושות שבוערות בתוכם מאז שאיבדו את האדם שקרוב אליהם. ילדים, כמובן, הם ההשתקפות הטהורה ביותר של טבע האדם - מבטיהם התמימים ישברו את לבכם, כמו גם המשפטים הפשוטים שיוצאים מתוכם, טעונים ברגש הכי גולמי שיש.
 

באדיבות יס
כואב ומעורר תקווה בו זמנית. ''קייטנת השכול'' באדיבות יס

ילדה אחת מתארת את תחושת האובדן כאילו שמישהו מגיע ומוחץ את הלב שלך ומשחרר, ומוחץ ומשחרר פעם אחר פעם. ילד אחר מתאר את תחושת הכעס שלו על כך שאמו לא נפרדה ממנו לפני שנפטרה. ילדה אחרת פשוט מכריזה, בפשטות, שהיא בסך הכל מתגעגעת לאמא שלה. 
יותר ממיליון וחצי ילדים באמריקה מתאבלים על אובדן אחד מהוריהם טרם זמנו. היוזמה מעוררת ההשראה של מקימי הארגון שמפעיל את אותן הקייטנות, להפגיש ביניהם, מתבררת להיות גם היעילה ביותר, שכן ההפתעה הגדולה היא כי מעל לכל הכעס והבלבול, רוב הילדים מרגישים בעיקר בודדים. הסרט הזה עוסק כל כולו ברגשות, וכלל לא טורח להכנס אל "מאחורי הקלעים" של הקייטנה, אינו מתמקד באנשי הצוות או בפרטים הטכניים המיותרים שבשולי הארגון. הפוקוס כולו ניתן לרגש החשוף ולילדים, שנפתחים אחד מול השני וגם מול המצלמה בצורה מצמררת וכנה.

כאשר מבוגרים מתמודדים עם אובדן הם עוברים חמישה שלבי אבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. בפחות משעה מצליחה "קייטנת השכול" לסחוף אותנו, הצופים, אל תוך אותו התהליך שמתרחש בעבור הילדים במהירות ובו-זמנית, בלי מגננות ובלי מעצורים. הסרט, כמו גם הקייטנה עצמה, בוראים עולם שלם ומוגן, כואב אך מעורר תקווה בו זמנית, חכם ומעורר הזדהות, שעוסק בצורה חד-משמעית בנושא שלאף אחד אין באמת אומץ לגעת בו. רק אל תשכחו את קופסת הטישו. לטובתכם.

"קייטנת השכול" זמין לצפייה ב-yesVOD
שידור נוסף בערוץ דוקו yes ביום שישי, 21.11, 21:30

באדיבות יס
כל הפוקוס לילדים, בלי דרמטיזציה מיותרת. ''קייטנת השכול'' באדיבות יס
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק