"נעלמת": האם אנחנו מכירים את בני הזוג שלנו?
ספר המתח הטוב ביותר לשנת 2012 יוצר מאבק תודעתי בין גבר לבין היומן שהשאירה אחריה אשתו. הוא לא רק גורם לנו לחשוב מי אחראי להיעלמותה, אלא גם לשאול את עצמנו מה אנחנו יודעים זה על זו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחד המשפטים הזכורים ביותר מהסרט "החשוד המיידי" שייך לקייזר סוזה הידוע לשמצה (שמגולם בידי קוין ספייסי הנפלא), האומר כי "התכסיס הטוב ביותר שעשה השטן אי פעם הוא לשכנע את העולם שהוא אינו קיים". זו בדיוק התחושה שעוברת בזמן הקריאה של "נעלמת".
טריילר לסרט "נעלמת"
תחילתו של הספר מורכבת משני קווי עלילה, משני מספרים בגוף ראשון: ניק, הבעל ההמום, שמנסה להתמודד עם היעלמותה של אשתו, והיומן של אשתו איימי, המתאר את שבע שנים שעברו מהיום שהשניים נפגשו ועד ליום שבו היא נעלמת. לאורך כל הקריאה מלווה את הקורא תחושה מוזרה – שני קווי העלילה סותרים זה את זה ללא הרף: הבעל מצהיר שהוא משקר, אבל הקורא לא יודע במה.
כמו ויכוח בין שני ילדים שכל אחד מספר לאבא את הצד שלו, והאבא אינו יודע למי להאמין. רק שכאן הוויכוח הוא לא "מי התחיל" אלא מי פגע במי, מי דרדר את הנישואים, מי הביא אותם לאן שהם הגיעו. התחושה הזו, היא שהופכת את המותחן הפסיכולוגי הזה למשהו אחר.
מעבר לכך, המאבק בין "הסיפור שלו" ל"סיפור שלה" עד להתנגשות הבלתי נמנעת בין שתי דמויות חזקות ודומיננטיות, מטלטל וחזק. הוא גורם לקורא לחשוב על הזוגיות שלו ושל סביבתו, עד כמה האמונה העיוורת שלנו
הספר לא מוותר לקורא, הוא לא נעים, הוא לא צפוי, וכאמור מאוד מטריד. כל כך מטריד שלפעמים יש צורך לנוח רגע ולהתאושש. הבעיה שקשה להניח אותו מהיד. בסצנה הפותחת את העונה הרביעית של הסדרה 'סקנדל' נראית אוליביה פופ קוראת בספר הזה. מי שמכיר את הסדרה ההפכפכה הזו שבה חוסר האמון שולט בכל, יודע כי אין סדרה שמתאימה יותר להזכיר בה את 'נעלמת'.
נעלמת, ג'יליאן פלין, ידיעות ספרים, 485 עמודים.
ביקורות נוספות של גלעד נדלר ניתן לקרוא בדף הפייסבוק שלו "זמן של ספרים"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם