ראשי » תרבות » ספרות

בית קפה בפריז הוא הזוכה בפרס הנובל לספרות

הדמויות בספרו של פטריק מודיאנו, הסופר הצרפתי שזכה בפרס, מחפשות את עצמן ואת עברן בנבכי הסמטאות הקסומות של פריז. אלא שעיר האורות, גיבורת הסיפור, היא לא מה שחשבתם

כמו קוראים ישראלים רבים אחרים, שמו של פטריק מודיאנו, הזוכה הטרי בפרס נובל לספרות לא אמר לי דבר. אולי זו סיבה לפתוח את קריאת הספר דווקא באחרית הדבר, בה מתגלה שהקשר בין הקורא הישראלי למודיאנו נותק עוד בסוף שנות השמונים. מאז ועד היום תורגמו רק שתי יצירות שלו לעברית. מודיאנו המשיך לכתוב בצורה רציפה ושני הרומנים הנמצאים בספר זה מתקשרים לרבות מיצירותיו האחרות.

עוד כותרות ב-nrg:
השלושרות במחווה לאריק איינשטיין - "התשמע קולי"
"חדר החדשות": שטיפת המוח של אהרון סורקין
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

המקום הוא פריז, הזמן הוא אמצע שנות השישים, מעט לפני אירועי מרד הסטודנטים. שמו של הרומאן הראשון "בבית הקפה של הנעורים האבודים" יעורר מיידית אסוציאציות להמינגווי, "הדור האבוד" והרומאן "וזרח השמש", המתרחש גם הוא בחלקו בפריז. ואכן, ניתן בקלות למצוא קווי דמיון בין שני רומנים אלו. בית הקפה הוא מקום המפגש של דמויות תלושות ובוהמייניות, העוסקות בעצמן ובניסיונות לייצר ספרות חדשה. במרכז הסיפור נמצאת דמותה של לוקי, שעקבותיה נעלמו לאחר שנראתה בבית הקפה. מי היא הייתה ולמה ולאן נעלמה? ארבעה מספרים שונים, כולל לוקי עצמה, ינסו לתת תשובה לשאלה זו ממרחק של שנים.
 
ברומאן השני, "עשבי הלילה", מנסה סופר מבוגר להבין את מהות הקשר שלו עם אישה מסתורית בשם דני, לפני עשרות שנים. סיפור זה מבוסס על אירוע אמיתי מאותה תקופה.

גם קורא לא מיומן יבחין ששני הסיפורים השונים – חד הם. יצירתו של מודיאנו עוסקת בחיפוש, בשכחה ובזיכרון. כולם מחפשים משהו, לעיתים בלתי מוגדר, שמסתמך רק על תחושות מהעבר הרחוק. תהליך ההיזכרות גורם למועקה גם אחרי עשרות שנים: "אמנם הבניינים הם ברובם אותם בניינים, אבל אתה מרגיש מולם כמו מול כלב מפוחלץ, כלב שהיה שלך פעם ואהבת בעודו בחייו". חלום ובדיה, עבר והווה מתערבבים זה בזה. הדמויות שונות המשוטטות מדי לילה סחור סחור בפריז, מחפשות להן מרגוע ולא מוצאות.

אוהבי פריז - ומי לא אוהב את פריז - ייהנו מאוד מהספר, אם כי אין זו פריז המוכרת לתייר הישראלי, לא פריז של היום ולא פריז הנוצצת בלילה. הסיפורים מציגים את פריז האפלה והמסתורית. במקום מגדל אייפל, הלובר וגני הטווילרי, הקורא מוזמן לשישטוט ברובעים המרוחקים של העיר, בין בנייני מגורים אפרוריים, בתי מלון מפוקפקים וכמובן מסעדות ובתי הקפ – מקום המפגש האולטימטיבי. נדמה שפריז אינה התפאורה, אלא הגיבורה הראשית שאליה חוזר מודיאנו שוב ושוב ומאיר בה בכל פעם פינה חדשה.

יד המקרה זימנה לנו יצירות מעודכנות של מודיאנו סמוך לזכייתו בנובל, יצירות המהוות הזמנה להתחלתה של ידידות מופלאה בין הקורא הישראלי של ימינו לבין מודיאנו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...