מטריפונס ועד בום פם: המהפכה היוונית בישראל
עשורים אחרי שניגן עם זהר ארגוב, יהודה קיסר נהנה לגלות תחייה מחודשת של המוזיקה היוונית בישראל. אחרי שכבשה את העולם, להקת בום פם חוזרת למקורות ומופיעה עם טריפונס מול קהל מגוון מאי פעם. איך קרה שבישראל 2014 כל הדרכים מובילות לאתונה?
לזכות בום פם וביצי הזהב שלה יאמר שאין היא פונה לגוון אחד של האוכלוסייה. גיוון הקהלים מתרחש אט אט גם בקהלים של מוזיקאים יווניים או אוריינטליים ותיקים כמו טריפונס ויהודה קיסר (בין הסטריאוטיפים החדשים שבקהל: אשכנזים, נערים מצפון תל-אביב או היפסטרים). הקהל המגוון לא מובן מאליו כלל, במיוחד בגלל שסביר להניח שאת המוזיקה הזאת לא שמעו מהוריהם בבית ולא במועדון "אריאנה" המיתולוגי של 67'.
עוד כותרות ב-nrg:
האמת על קורט קוביין: תיעוד נדיר של סולן נירוונה
סדרת מתח ישראלית טובה? יש דבר כזה
ערבים רוקדים בצל אינתיפאדה שלישית
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם יש משפט אחד שחזר במהלך הריאיון עם אורי בראונר כנרות (סולן וגיטריסט בום פם), בשאלות על ז'אנר המוזיקלי, קהל או חיים אישיים, הוא היה: "אני לא אוהב הגדרות" – אך אולי דווקא המשפט הזה הוא שמגדיר הכי טוב את הלהקה שסגנונה נע בין סרף-רוק לפולקלור, דרך שנות ה-60 וכמובן אל היעד הסופי: מוזיקה ים-תיכונית.
"ההופעות מוכיחות שהלהקה מדברת להרבה גילאים ולאנשים מכל מיני רקעים. חלקם אוהבים את המוזיקה מהצד של הרוק וחלקם מהצד של היוונית", אומר בראונר כנרות. "גם במוזיקה שלנו אני מרגיש שכל הזמן אנחנו מחברים בין מזרח למערב. מוזיקה מזרחית היא מוזיקה שהיא בכלל לא רדודה, ומבחינתי יש גם רוק רדוד. הדבר היחידי שאני יכול להגדיר אותו זה שבום פם היא להקה שכן בוחרת להתייחס למקום שממנו היא באה – המזרח התיכון, ולא לעשות משהו שנשמע כמו להקה בריטית או אמריקאית".
בדומה לחוכמת החיים של זורבה היווני כך הווירטואוזיות המרשימה של בראונר כנרות על הגיטרה כמו ממשיכה את דרכם של אריס סאן ויהודה קיסר, רק עם חזות של גולש גלים מהסיקסטיז. את הידע המוזיקלי הרב על סגנון הנגינה קיבל, בין היתר, ממפגשים בין-אישיים ושיתופי פעולה עם מוזיקאים ואגדות חיות כמו קיסר בעצמו (שבום פם עשו לו גרסת-כיסוי ל"נעימת העוד"), סלדה באשאן הטורקייה, ברי סחרוף, אהובה עוזרי ואחד מהאבות הרוחניים של המוזיקה היוונית בארץ: טריפונס.
"איך שהם מנגנים ואיך שהם שרים זה בשבילי בית-ספר. כל הזמן אני לומד דברים מטריפונס ויהודה קיסר ואהבתי אותם עוד לפני שיצא לי לנגן איתם", אומר בראונר כנרות ומדגיש: "אם אקח לדוגמא את קיסר, אז אין עוד מישהו בעולם שמנגן ככה, לפניו אף אחד לא ניגן בז'אנר הזה. אין ספק שספגתי הרבה מההכרות שלי אתו, אחרי הכול, לראות אותו מנגן כשהוא לידך זה יותר מלשמוע אותו באלבום של זוהר ארגוב".
במוצ"ש הקרוב יערך במועדון הבארבי בתל-אביב מופע ההשקה לתקליטון 7 אינצ', פרי שיתוף הפעולה של טריפונס ובום פם. אחד מהשירים בתקליטון הוא "Arkadas" (תרגום: חבר), ששפתו היא טורקית ובעצם מהווה את גרסת המקור ל"היו זמנים" של זהר ארגוב. מלבד המופע והתקליטון, בימים אלה מתוכנן לצאת קליפ לשירם "Ematha Pos Eisei Magkas" (תרגום: שמעתי שאתה דרוויש), ומשני הצדדים נשמע כי מבחינתם הקשר המוזיקלי מתוכנן לטווח ארוך.
"הקשבנו לאלבום של טריפונס ואמרנו 'וואו אם הוא עדיין מופיע, למה אנחנו לא מופיעים איתו?!'", מספר בראונר כנרות. "אני רואה אותו כאיזשהי השפעה מאוד חשובה על המוזיקה שלנו. בגלל שגם שיתוף הפעולה עצמו וגם איך שהכלים נשמעים זה מין מקום של הצדעה לסאונד של תקופה מסוימת, אז החלטנו ללכת עם זה עד הסוף ולא להוציא דיסק או אלבום דיגיטלי, אלא כמו שזה הגיע באותה תקופה: בתקליט".
בשביל להבין למה בום פם הושפעו מטריפונס בן השבעים, צריך להזכיר שהוא הראשון ששר בארץ, עוד לפני שאריס סאן הקליט שירים אלה, את "בום פם" ו-"דאם דאם". הילד מחבל הבלקן שהתהלך יחף בשל קושי כלכלי עד גיל 11, הפך בין לילה בישראל של שנות ה-60 וה-70 לכוכב מוזיקה יוונית שנודע בשל הופעות שהתחילו בתשע בלילה ונמשכו עד ארבע לפנות בוקר, הופעות התנדבות לחיילים במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים ובשל מספרות רבות שהחזיקו תמונות שלו במה שנקרא אז "תספורת טריפונס" (אפרו בסגנון מזרחי, אפשר לומר).
"עשיתי חזרה באולפן עם בום פם וראינו שזה מצלצל יפה, כי חיברנו את הישן עם המודרני, במיוחד בגלל הגיטרה החשמלית והטובה שזה כלי שלא נמצא בכלל במוזיקה היוונית. אחר כך עשינו כמה הופעות וראינו שמה שקורה בקהל זה היסטריה ושמחה", מסביר טריפונס. "המוזיקה היוונית היא קודם כל מוזיקה שנועדה לשמח אנשים. זה מסתדר עם הקהל הצעיר והחדש שמגיע בגלל שהם באים למועדון בשביל להיות שמחים, לרקוד ולהשתולל".
מלבד עניין השמחה שבמוזיקה היוונית מתייחס טריפונס לסוגיה שמונחת על התפר שבין אופוריה למלנכוליה: "אומנם יש בשירה היוונית המון שמחה במלודיה אבל יש גם הרבה כאב במילים שאותן אף אחד לא מבין. אם אשיר את זה ביוון אף אחד לא ירקוד את זה כמו בישראל, הם יאזינו ויהיו עצובים. שירים כאלה הם יותר מעדיפים לשמוע מאשר לרקוד".
אם מתעמקים בעברו של טריפונס, הסיפור שמאחורי שיריו הוא אפל בהרבה יותר מהסטנדרטיזציה של טברנה יוונית. ראשית, הבוזוקי הוא כלי נגינה מחתרתי (ולא יווני-לאומי כמו שרבים חושבים). עד שנות ה-60 בתקשורת, ברדיו ובמקומות בילוי של נחלת הכלל, היה אסור לשמוע את צליליו. שנית, והעיקר, הוא שטריפונס משתייך לזרם הרמבטיקו: מוזיקת האנדרגראונד של יוון וטורקיה, הכלי שלה היה בוזוקי ונטען שהרמבטס (הכינוי לאנשים שאהבו מוזיקה זו) הם פושעים בגלל שאהבו לעשן ולשתות.
"בשביל שלא יתפסו אותנו היינו מחביאים את הבוזוקי מתחת למעיל והינו יורדים למרתפים שבהם ישבו כל הרמבטס", נזכר טריפונס, "שם היו לובשים שרשראות מסבחה, מעשנים ושותים ערק, אבל כולם רק בכוונה טובה. זה אנשים שלא היו עושים בלגן, אלה אנשים שרק מבקשים: אל תפריע אבל תן לבלות".
למצרים יש את עומר חורשיד (הגיטריסט של אום כולתום) ולנו יש את יהודה קיסר. האיש שבזמן שמנגן גורם לעיני הקהל לצאת מחוריהן, עבר תלאות רבות בחייו, אך כיום המוזיקה שלו שבעבר עוררה אנטגוניזם בקרב קהלים מסוימים מוצאת את דרכה לאוזניהם של ילדיהם ונכדיהם של אותם "מתנגדים" לצלילי סגנון הגיטרה המזרחי שהמציא ופיתח.
"אני חושב שאם זהר היה מסתכל על הנוער החדש והמעורב עדתית שמגיע להופעות הוא היה מרגיש גאה ושמח, והלוואי שהוא היה מצליח לראות את זה", מספר קיסר. "הקהל החדש מאוד מתחבר לשירים שהם נצחיים. שיר כמו 'בדד' לא יגמר אף פעם. אני רואה את זה כשאני מגיע לתל-אביב ומופיע מול קהל שלא הייתי רגיל להופיע לפניו. אני מנגן את הדברים שלי והם יודעים הכול, וזה נותן לי הרגשה שיש המשכיות למשהו. זה חשוב לי, כי בעשור האחרון המוזיקה המזרחית קיבלה פן אחר עם פחות אותנטיות. יכולתי להרגיש שזה כבר מאבד כיוון, במיוחד כי הזמרים החדשים כבר לא עובדים כמו זהר".
מיד אחרי שאמר זאת, נזכר קיסר בתקופה בה הקליט יחד עם ארגוב את התקליט "אלינור", שיכולה לשמש דימוי נכון לאותנטיות שעליה דיבר: הפקה דלת תקציב, הקלטה בארבע שעות, בלייב (אם ארגוב או אחד מהנגנים עשה טעות כולם היו צריכים לחזור על הכול מהתחלה), אל תוך טייפ ארבעה ערוצים שהיה שייך בזמנו לקיסר. "לא הרבה יודעים על התנאים שהיו לנו. מלבד ליכולות הקוליות, רואים בזה את הגדולה של זהר, וגם כי אחר כך התקליט נמכר ב500,000 עותקים".
אנחנו תופסים את קיסר בזמנים עמוסי יצירה, באולפן ההקלטות, בו הוא עובד על אלבום חדש שמורכב מהשירים אותם "גידל", אך הפעם בגרסאות חדשות שמורכבות מלחני רוק שעליהם גדל (למשל: שבחי ירושלים לצלילי "Black Magic Woman"). מלבד זאת הוא עובד על מופע חדש, מעין ביוגרפיה מוזיקלית, שירכז את כל מה שקרה אתו מתחילת הקריירה ועד היום: להקת העוד, ג'קי מקייטן, ארגוב, חיים משה ואייל גולן. אם זה לא מספיק לקאובוי התימני, הפרויקט ממנו הוא הכי מתרגש הוא איחוד חד-פעמי של ההרכב המקורי של להקת העוד שיקרה עוד שבועיים במועדון ה"פסאז'" בתל-אביב - אותו הרכב שבו התחילו לנגן כשהיו בני 18 והיום הם בשלהי ה-60 לחייהם.
הקשר של קיסר למוזיקה היוונית הוא, במידה רבה, גם הקשר של המוזיקה המזרחית "הישנה" לאותם צלילים. אם היום זמרי מזרחית מושפעים ממוזיקת פופ מערבית,
במיוחד בגלל השילוב שבין מוזיקה יוונית לרוק, וההצדעה לרוחו של נגן הגיטרה המסתורי – אריס סאן, מתחבר קיסר ללהקת בום פם, וטוען: "אני חושב שלא מעריכים מספיק את עשייתם המוזיקלית. אני לא מדבר על קיפוח או לא קיפוח, אלא על זה שהם עושים משהו טוב ולא מקבלים על זה מספיק. אני מרגיש שהנגינה שלנו מתכתבת. כשאנחנו מנגנים יחד על הבמה יש דיאלוג בין הגיטרות שלנו. דו-שיח בין שני דורות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם