ראשי » תרבות » מוזיקה

כתם ורוד: ניקי מינאז' ממשיכה להתדרדר

נתחיל בלומר שדווקא החזקנו ממנה ראפרית לא רעה בכלל, אבל מינאז' ממשיכה לאכזב. גם אם מצליחים להתעלם מהעובדה שב-The Pinkprint, האג'נדה הסקסיטית שלה מגיעה לרמות גועל חסרות תקדים, עדיין מדובר באלבום סתמי ומשעמם. ומגעיל, כבר אמרנו?

ניקי מינאז' לא חדשה במשחק. אבל גם אחרי שני אלבומי אולפן, שלושה מיקסטייפים רשמיים ואי-פי, אנחנו לא באמת מכירים אותה.

עוד כותרות ב-nrg:
בנות 70 ויותר גמישות מכם
הרב פרידמן ילמד אתכם הכל על סקס
הטיול הגדול: אהבה ותיעוב בלאס וגאס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אנחנו מכירים את ניקי הראפרית הקשוחה שיורקת קללות על השונאים שלה, אנחנו מכירים את ניקי עם הפאות הצבעוניות והלבוש האקסטרווגנטי שמככבת במצעדים עם להיטי פופ-דאנס זולים ואנחנו מכירים כמעט כל חלקה טובה בגופה, כמובן, אבל אנחנו לא באמת יודעים מי זו אוניקה טניה מאראז' (כלומר, ניקי מינאז', למי שלא הבין).
 
אלבומה החדש בא לשנות את המצב הזה. The Pinkprint (פרפראזה על The Blueprint של ג'יי-זי) נפתח עם השיר האישי ביותר בקריירה שלה עד כה, All Things Go, בו היא מדברת על הכול: ההפלה שעשתה בגיל 16, הרצח של בן דודה ומערכת היחסים המידרדרת שלה עם משפחתה. זו הסתכלות אמיתית וכואבת על העבר וההווה שלה שהיינו צריכים לקבל ממנה הרבה קודם. בהמשך האלבום היא מדברת גם על הפרידה מבן זוגה זה שנים ואף חושפת שחששה שתתאבד ברגעים קשים במיוחד. מי שיסתכל בתמונות שלה מהשנה האחרונה יגלה שהסטייל שלה התמתן מאוד - היא סוף סוף פרשה מהפאות האיומות האלה - ומאפשר כעת לחשוף את היופי האמיתי שלה. היא הבטיחה שהיא חוזרת להיות ניקי של המיקסטייפים, והיא אשכרה מקיימת.

חבל רק שהאלבום עצמו כל כך משעמם. מבחינת טקסטים הוא נע בין שירים אישיים מאוד כמוזכר לעיל לשירים דוחים כמו "אנקונדה", שיר על התחת העצום שלה, או Only, שיר על הסקס שלא עשתה עם דרייק וליל וויין, המתארחים בו בעצמם ומתייחסים אליה באופן משפיל ומגעיל. (ברצינות, מה לעזאזל השיר הזה עושה בחוץ, ועוד באלבום שלה?). מבחינה מוזיקלית, כל האלבום מורכב מביטים עייפים וחרושים של היפ-הופ ו-R&B שאולי היו אופנתיים לפני כמה שנים טובות אבל היום הם פשוט מרדימים.

 

לרענון אנחנו מקבלים רק שיר פופ אחד, מתון ולא רע בכלל דווקא, בשם The Night Is Still Young, ואת Grand Piano, בלדת הפסנתר התקועה והתמוהה שסוגרת את

 האלבום. גם מיליון ואחד האמנים המתארחים - מג'רמיה, דרך אריאנה גרנדה ועד לא אחרת מביונסה - לא מצילים את המצב. אין באלבום הזה אפילו שיר מצוין אחד, ובהתחשב בכך שאורכו עומד על המספר המוגזם לכל הדעות של 22 שירים (!), זה על סף הבלתי סביר מבחינה סטטיסטית.

כשהיא הייתה עסוקה בלהיות מלכת פופ, התחננו אליה שתחזור לימי המיקסטייפים. ברגעים הנדירים בהם חזרה להיות ניקי המלוכלכת מהשכונה, כמו ב-Beez In the Trap, היא הייתה יוצאת מן הכלל. עכשיו כשמשאלתנו התגשמה, מסתבר שהיא לא טובה כמו שציפינו שתהיה. אז אולי תחזור לעשות פופ, אבל תיקח איתה את הטקסטים המצוינים ואת המתינות שהפגינה באלבום הזה? אחרי הכל, מינאז' היא ראפרית לא רעה בכלל, ואנחנו לא רוצים לשלול ממנה את הזכות להזדמנות האחרונה הזו לפני שאנחנו מאבדים תקווה, או מצליחים למחוק את צורת הישבן שלה מהראש.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...