ראשי » תרבות » ספרות

הרקע לתהפוכות חייה של הנסיכה החשמונאית

יש לשנות את נקודת המבט כשניגשים לרומן ההיסטורי של חבצלת פרבר-שפר, אך מרגע שעושים זאת מגלים ספר ראוי מאוד לקריאה. הדמות השנויה במחלוקת של ברניקי, נכדתו של המלך הורדוס, נמחקה אמנם מהזיכרון ההיסטורי היהודי, אבל סיפורה מרתק

ב"עליסה בארץ הפלאות" של לואיס קרול ישנו קטע ידוע, שבו עליסה מציצה לתוך עגלת תינוק ואומרת בלבה: "כמה מכוער התינוק הזה!". היא מביטה שוב, ולפתע מתחוור לה שזה לא תינוק אלא חזרזיר קטן. "בעצם, מדובר בחזרזיר חמוד להפליא", היא מהרהרת. תחושה דומה עלתה בי כשהתחלתי לקרוא את "אהבתה של ברניקי" – כמובן, בלי קשר לחזירות, חלילה, אלא רק לשינוי נקודת ההתבוננות: אם ציפיתי לספרות, לרומן - התאכזבתי לא מעט. אבל כששיניתי את נקודת המבט וקראתי אותו כספר היסטוריה, הוא הפך למעניין וסוחף, אפילו מרתק.

עוד כותרות ב-nrg:
הזירה הלשונית: שום דבר אישי בעד או נגד ביבי
חייב את הבמה: אוהד שרגאי מתחבר לילד הפנימי
אם לומר את האמת, קשה לרחם על מוחמד בכרי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ספרה של פרבר-שפר עוסק בדמות שלהגיד עליה "שנויה במחלוקת" בהיסטוריה של עם ישראל יהיה לשון המעטה – מי שבכלל יודעים על קיומה, סבורים שהייתה בוגדת בעמה ותככנית שרק טובת עצמה עמדה לנגד עיניה, אבל רובנו לא יודעים הרבה יותר משמה, ברניקי, ומכך שהייתה נכדתו של המלך הורדוס. ברניקי נמחקה, למעשה, מהזיכרון ההיסטורי היהודי, אבל סיפורה מרתק במיוחד בגלל קשרי המשפחה שלה ומפני שחייתה בצומת זמנים קריטי: בתו של אגריפס, המלך היהודי האחרון על ארץ ישראל, שנישאה שלוש פעמים והתאלמנה פעמיים – הראשונה בגיל 15 והשנייה מאחי אביה – ובמשך שנים הייתה אהובתו של לא אחר מאשר טיטוס, מחריב בית המקדש, רוצח היהודים ואויב העם, בנו של הקיסר אספסיאנוס ולאחר מכן קיסר רומי בעצמו.

"אהבתה של ברניקי" מנסה לפענח את דמותה של המלכה היפה ולראותה דרך הפריזמה של אשה צעירה ובודדה שהתאהבה באיש הכי לא נכון ובזמן הכי לא נכון, אולם מבחינתי כקוראת, ניסיון זה להסביר את האירועים הוא בעייתי מאוד. ראשית, משום שצריך יכולות פענוח ותיאור של מניעי הדמויות ונפשותיהן, ואילו בספר ההסברים שטחיים ופשטניים, ומנוסחים כמעט כמו בספר לנוער, לעתים כמעט בנאליים.

לדוגמה, תיאור צליבתו של ישו הנוצרי דרך עיני אגריפס השני, אחיה של ברניקי שהיה גם הוא, כנרמז, מאוהב בה: "מראה האיש על הצלב עורר בו תסכול ותחושת חוסר אונים. האיש הזה היה עוד קורבן של שלטון הנציבים הכושל... למרות התסכול המתמשך, אגריפס האמין בעצמו ולא אמר נואש". או תיאור תגובתו של המצביא אספסיאנוס, הקיסר לעתיד, בפגישתו הראשונה עם ברניקי: "ברניקי אילצה אותו להיכנע! עיניה היפות וגופה המושך התייצבו נגד סמכותו וגבריותו. המצביא הכל-יכול הפך לחומר בידי המלכה היהודייה!" (כן, גם ריבוי סימני הקריאה במקור).
 

אבל יותר מכל, הפריעה לי שפת הדיאלוגים חסרת כל ההלימות ההיסטורית, שאולי נועדה לקרב את הדמויות לקוראים בני זמננו, אבל פגעה קשות באמינות ולעתים הייתה בלתי נסלחת בעיני מי שמנסה להסתכל על הספר רחב היריעה הזה כעל ספרות ולא כעל פרק מאלף בהיסטוריה. לדוגמה, ברניקי מנסה לסייע לאחיה, אגריפס, לטפס במעלה החברה הגבוהה ברומי ולשכנע אותו שצריך להשקיע בכך משאבים.

ציטוט מדבריה (שנת 65 לספירה, כן?): "חייבים לעשות הכל כמו שצריך, ויעלה כמה שיעלה. יש לך מטרה לפני העיניים – תתרכז בה". וכאשר בעת שלטונו של הקיסר נירון, אחד הסנאטורים מנסה אל ברניקי היפה דבר, היא הודפת אותו בהאי לישנא: "אתה גבר לעניין, סנאטור... אבל אם אחי יחשוד שאני איתך – הוא יהרוג אותי". ודוגמה אחרונה, ואסתפק בזה: כאשר ברניקי פוגשת באלכסנדריה את המצביא (היהודי המומר) יוליוס טיבריוס, אחי בעלה הראשון, הוא אומר לה את משפט-הזוועות הבא: "אני שומע שיש לך גבר חדש! כל הכבוד, טיטוס הוא בחור לעניין. הוא עוד יגיע רחוק". מה לומר, ב"האח הגדול" לא יכלו לנסח את זה טוב יותר.

הבחירה להביא את האירועים בשפה הזו תמוהה בעיני, ואין ספק שמדובר בבחירה ולא בחוסר יכולת, מפני שהיכולות והיקף הידע המרשים של פרבר-שפר ניכרים

מאוד לאורך הספר. היא מאפשרת לנו לשוות לנגד עינינו את טבריה המתייוונת, את מבנה רציפי הנמל של אלכסנדריה, ה"הפטסטאדיון" – חומת סלעי הגרניט שחיברה לעיר את האי פארוס, שבו נכתב תרגום השבעים המפורסם לתנ"ך, הספטואגינטה. את ההבדל בין כתיבה על לוחות חרס ולוחות אבן לכתובות מלכותיות, עורות-גוויל לספרי קודש, וההמצאה החדשנית של כתיבה על פפירוס – "מחיר חבילה בת עשרות פפירוסים זול ממחירה של יריעת קלף אחת", מבחינה ברניקי בהגיעה למצריים.

מקריאת הספר מבינים איך הפכה ממלכת החשמונאים למדינת חסות רומית ודרג השליטים היהודים ירד מ"מלך" ל"אתנרך", כלומר נשיא. מתוודעים לסיפורים לא ידועים דיים, כמו זה של הלני מלכת חדייב שהתגיירה, ולמעשה הצילה את היישוב היהודי מאסון של רעב המוני בעת בצורת (היא קבורה בירושלים ב"קברות המלכים"), של המצור על ירושלים לפני החורבן, תיאור תהליכי ההקצנה הדתית, התהפוכות הפוליטיות באותה תקופה ברומי, שבה התחלפו בשנה אחת ארבעה קיסרים – אלה היוו רקע לתהפוכות חייה של ברניקי. כל זה הוא בונוס נפלא לאנשים שלא יבחרו לקרוא דווקא ספר של יוסף בן מתתיהו, למשל. כך שבסיכומו של דבר, הצוהר הרחב שהספר פותח אל פרטים היסטוריים ואל דמויות שנשכחו, הופך את הספר, למרות חסרונותיו שהוזכרו כאן, לראוי מאוד לקריאה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...