נשמה טהורה: עירית בולקא מגשימה את החלום
היא סומנה כהבטחה גדולה, הייתה בדרך לאלבום ראשון, ואז חזרה בתשובה ועזבה בפתאומיות. שלושים שנה אחרי, היא חוזרת לאותו אלבום, מצרה על הפיחות שחל במעמדן של מילים ועל הקושי לבלוט במדינה של יוצאי ריאליטי, ומדגישה שלפני הכל, באה ליהנות
עוד כותרות ב-nrg:
הבוגד, האימפוטנט והאחמד שביניהם
על החברות הגברית בתרבות הישראלית
כל הסרטים שעוררו בלגנים בין מדינות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"בסופו של דבר, קמתי ועזבתי באמצע בניית האלבום, שהשקענו בו המון כסף, זמן ואנרגיה. הוא נתן את כל כולו לעשייה הזאת, ואני הלכתי לחיי והשארתי את הדברים האלה מאחור. זה שנתן היה מוכן אחרי כל השנים האלה לקבל אותי בחזרה בזרועות פתוחות ולהסכים להמשיך מאותו מקום, פחות או יותר, אומר עליו המון", היא אומרת.
אחרי 'הנשמות הטהורות', שיתוף הפעולה עם כהן, פסטיבלי זמר ואפילו קדם-אירוויזיון, בולקא אמנם נעלמה מן הרדאר של הקהל, אך ניהלה קריירה מוסיקלית רבת נוכחות בקרב קהל אחר, שהורכב מנערות ומנשים, בפניהן הופיעה באופן תדיר בארץ ובחו"ל.
באותם ימים, היית חייבת לבחור בין שני העולמות?
"תראי, משמעות ההליכה בדרך שבה בחרתי הייתה לא להופיע מול קהל מעורב. נכנסתי לסוג של דרייב ומהרגע שהחלטתי שאני הולכת בדרך הזאת, החלטתי גם שאני רוצה לנסות אותה עד הסוף. הייתי קשובה לאנשים סביבי, שבחרו באותה דרך, וחלק מהעניין היה לקבל את מה שהם אומרים, ואם הם אמרו שאני לא יכולה לעשות דבר כזה או אחר, אז שקלתי את הדברים.
"הגעתי למסקנה שאם אני רוצה ללכת בדרך הזאת, אני צריכה לעשות את זה כראוי - מה הטעם לעשות את האלבום ולצאת להופעות, כשאני עוד רגע הולכת בכיוון אחר?", היא אומרת, ועל אף שנראה כי לסיפור האלבום צפוי סוף טוב, נימה קלה של עצבות חולפת בקול הפעמונים המפורסם שלה. "באותו זמן זה היה כך, מאוד שחור או לבן, או שאת פה או שאת לא פה. היום, את רואה הרבה מאוד זמרים וזמרות שגם שרים וגם בקטע של הדת".
אם כך, היום, את רואה את עצמך מופיעה עם שירי האלבום מול קהל מעורב?
"כרגע, עוד לא הגענו לחשוב על הופעות", היא משיבה בהיסוס. "יש לי מופעים אחרים, שלא קשורים לאלבום הזה – מופע עם גבי שדה בשם 'התשמע קולי' משירי שמוליק קראוס, ומופע שאני עובדת עליו עם אדם הפטר, ערב שירי אהבה. אני מנסה למצוא את הכיוון ואת הדרך, את יודעת, זה לא פשוט אחרי כל כך הרבה שנים לחזור להופעות כאלה".
את תהליך החזרה לתכנים ולחומרים האלה, מלווה גם תהליך של שינוי באמונה הדתית שלך?
"תשמעי, עברתי דברים לא פשוטים בתהליך הזה, והגדרות כלליות כמו 'חזרה בתשובה' או 'חזרה בשאלה' הן מאוד צרות וחוטאות לבחירה המדויקת. אני יכולה לומר לך שאני רואה את 'ליד הים', השיר החדש שהוצאנו, לא כשיר אהבה, אלא כשיר אל הבורא, כמשהו מאוד אישי שיש לי לומר לו. ומהמקום הזה, שכל אחד ייקח את זה לאן שהוא חושב", היא מחייכת.
לעבודה המחודשת על האלבום חזרו בולקא וכהן לפני כשנתיים, ו'ליד הים', שכתב שמוליק קלוסקי, הוא השיר השלישי מתוכו, היוצא בימים אלה. "גידלתי ילדים, השקעתי בהם את כל כולי והעליתי אותם על איזושהי דרך. ואז מצאתי את עצמי חושבת - עכשיו אני. מה אני רוצה לעשות? לאן אני רוצה ללכת?", משיבה בוקלא כשאני שואלת אותה למה דווקא זו הייתה נקודת הזמן הנכונה עבורה לחזור ולהשלים את האלבום שנזנח. "פתאום אמרתי לעצמי – עירית, היה לך חלום, את עדיין רוצה להגשים אותו ואת הולכת על זה".
איך ממשיכים מאותו מקום, איך מגשימים חלום מלפני שלושים שנה? אנחנו מדברות על כאן על אלבום שעבדתם עליו בתחילת שנות השמונים. המוסיקה השתנתה, את השתנית.
"כמובן שהצבע של האלבום יהיה שונה, אבל בשבילי זה היה כמו לחזור לאותו מקום. נתן בשבילי הוא מעמודי התווך של המוסיקה העברית, הישראלית, ויש במוסיקה שלו משהו נצחי – של פעם, של היום, של מחר, משהו מאז שעובד גם היום.
"אנחנו מדברות על שינוי שחל במוסיקה - היום המילים הופכות לדבר מאוד זניח בשירים, הן מאוד רדודות, וזה חבל. אני בוחרת כל שיר ושיר בפינצטה, מאוד חשוב לי שכל טקסט יהיה בעל אמירה, שפה ותוכן. אני לא אוותר על הרמה של הטקסט ועל השפה, כדי להגיע לרמה מסוימת של פופולאריות, ואני לא אתחיל לשיר עכשיו שירים עם טקסטים כאלה, כמו חלק מהשירים שיש היום, אני לא יורדת ברמה של בחירת הטקסטים. לא עשיתי את זה ביום הראשון שעמדתי על במה, ולא אעשה את זה גם היום.
"לכן, אני מתענגת על הכתיבה של שמוליק קלוסקי. מדהים לראות מה שהוא עושה עם צירופי מילים, ועם המשמעות שהוא מעניק למילים. הוא נותן לשפה הוד והדר. והוא אחד האנשים שאני עובדת איתם ומתחברת אליהם מאוד גם ברמה האישית. את לא יודעת כמה שיחות אנחנו מנהלים ואיזו רמת חברות יש בינינו. הוא אפילו עושה לי קולות בשיר", היא צוחקת. "את יודעת, אם אי פעם אקלע לאי בודד, אני רוצה שהוא יהיה שם", צחוקה המתגלגל נשמע שוב.
את מערכת היחסים בינה ובין הדת וגם בין הדת ובין הקריירה המוסיקלית שלה בולקא אמנם מותירה בעמימות מסוימת, אך לגבי שאיפותיה בכל הנוגע לעבודה המחודשת על האלבום היא ברורה לחלוטין – היא באה ליהנות. "את יודעת, אני רוצה היום פשוט ליהנות, אני לא מחפשת את האגו, וגם לא מחפשת למלא אולמות או את קיסריה. אני הולכת על הלב שלי, עם מה שמרגיש לי כיף, ולשיר יחד, בהרמוניה, בשילוב של קול וכלי נגינה, זה משהו שמאוד מענג אותי. לאדם הפטר יש מוטו – אמן זה לא אחד שיכול, אלא אחד שלא יכול בלי, ואני מאוד מתחברת לזה - יש לי דרייב מאוד חזק והמון רעב לעשות דברים בתחום המוסיקלי.
"אני לא חושבת שחיכו לי ולסגנון שאני מביאה איתי, לא מצפה שימתינו לי עם שטיח אדום, וגם לא מצפה להיות ריטה. הרי כל שנה יוצאים לשוק המון זמרים מתכניות
"אני עושה מה שאני אוהבת", היא אומרת בשטף, משפט מוביל למשפט וההתרגשות בקולה הולכת וגואה. "אני שרה, אני באינטראקציה עם אנשים. החלטתי שמה שלא יהיה, אני הולכת ליהנות מהעשייה עצמה, לא רק מהתוצאות. זה כמו צייר, תחשבי על זה – כשמציירים תמונה נהנים מחוויית הציור - לא רק מהתבוננות בציור המוגמר, אלא מכל מפגש של צבע עם צבע, מכל משיחת מכחול. אז כל תו וכל צליל שהפה שלי מנפיק, זאת ההנאה, כאן האושר, מהדברים הקטנים. את יודעת", היא מוסיפה בחיוך, "שמחה לא דופקת לך בדלת, את צריכה לחזר אחריה, למצוא בעצמך את אותם דברים ורגעים שמענגים אותך ועושים לך טוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם