סינדרלה 2015: אותו דבר, רק עם יותר חזה

לילי ג'יימס מצליחה למלא את נעלי הזכוכית הגדולות של סינדרלה אפילו עם מחוך מגוחך להכעיס. גם אם אין הצדקה אמיתית לאדפטציה של דיסני ללהיט המצויר מ-1950, הסיפור אותו סיפור, הדמויות אותן דמויות ואפשר אף לומר שחלק גדול מהקסם נשמר

תגיות: סינדרלה,דיסני,לילי ג'יימס,ריצ'ארד מאדן

''סינדרלה'', במאי: קנת' בראנה

''סינדרלה'' צילום: באדיבות פורום פילם

אחרי שנכוויתם קשות מהאדפטציה הקולנועית של המחזמר "אל תוך היער", שהתברר כאחד מסרטי האגדות המחרידים ביותר שנעשו אי פעם, לא יהיה ניתן להאשים אתכם אם תבואו לגרסה המחודשת של אולפני דיסני ל"סינדרלה" עם ציפיות נמוכות עד מאוד. אחרי יותר מדי אכזבות, מי בעצם צריך גרסה נוספת לאגדה הקלאסית? ומדוע בעצם לא ניתן פשוט לצפות שוב ושוב בסרט של דיסני משנת 1950, שנחשב לאחד מסרטי האנימציה הטובים בכל הזמנים? שאלה טובה.

עוד כותרות ב-nrg:
• למי הדמויות של זגורי הצביעו בבחירות?
• מנצחת ברורה: ארץ נהדרת או מצב האומה?
• הפיוז'ן הישראלי-פלסטיני של דויד ברוזה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בבימויו של קנת' בראנה, "סינדרלה" של 2015 למעשה איננו כל כך שונה מסרט האנימציה בן ה-65. הסיפור אותו סיפור – סינדרלה (לילי ג'יימס) מאבדת את אמה בגיל צעיר, ואחר כך גם את אביה, אשר משאיר אותה עם אמה החורגת האכזרית (בגילומה של קייט בלאנשט הנהדרת) ושתי בנותיה רפות השכל אשר משעבדות אותה והופכות אותה למשרתת. לאחר שהפיה הטובה (הלנה בונהאם קרטר) מגיעה לעזרתה, זוכה סינדרלה להכיר את הנסיך (ריצ'רד מאדן, שאותו רובנו מכירים בתור רוב סטארק ז"ל) ואת השאר כולנו יודעים היטב.

קטעים נוספים

מצד אחד, ישנה מעין הבטחה מנחמת בכך שגרסת 2015 לא כל כך שונה בתוכנה מקודמותיה. אמנם הערכים הם אותם ערכים, סינדרלה היא אותה בלונדינית יפהפיה, סיפור ה"אהבה" לא ממש סביר, האישה המבוגרת עם הסטייל היא עדיין המרשעת, האב שעוזב הוא הגיבור, וכולי וכולי. ובכל זאת, ניכר שינוי מסוים, אם כי מינימלי, בעיצובן של הדמויות. הנסיך, למשל, הפעם זוכה בקצת אופי, ולרגע מסוים אנו אף עלולים לחוש אהדה כלפי האם החורגת. באופן כללי, למרות חיצוניותה של סינדרלה שדגש א-לה-שנות-האלפיים הושם על שדיה, כמה מפתיע, ישנה הפעם יותר התייחסות לאופייה וקסמה האישי, וגם אם זה לא מספיק, זה בהחלט מרענן.

למרות זאת, ישנם גם כמה דברים שמאוד מורגשים בחסרונם. למשל, בעוד שהרבה סרטים ביצועי השירים נשמעים מאולצים, הפעם, כשאין אותם בכלל במהלך הסרט, הם ממש חסרים. למשל, לא ניתן שלא להתגעגע קשות לביצועה של איילין וודס, שסיפקה את קולה של סינדרלה בשנת 1950, של השיר A Dream is a Wish Your Heart Makes בתחילת סרט האנימציה. השיר, אגב, אכן מופיע בביצועה של לילי ג'יימס בפסקול של הסרט החדש, רק שלא מופיע בסרט עצמו. חבל.

לילי ג'יימס וריצ'ארד מיידן ב''סינדרלה'' צילום: באדיבות פורום פילם

יתר על כן, בעוד שחבריה המכרסמים של סינדרלה מופיעים בתפקיד יחסית גדול בסרט, הם מאבדים את קסמם כמעט לחלוטין בגרסה החדשה. בוודאי שלא ניתן להשוות אותם לגאס השמנמן וחבריו המאוירים להם היה תפקיד משמעותי בעבר. לפחות באותה מידה, אם לא יותר, מורגש גם חסרונו של לוציפר החתול, שכיכב בסרט האנימציה והפעם מופיע פעמיים בלבד ולא באמת עושה שום דבר מעניין.

כמה מילים על לילי ג'יימס, שכן אחרי הכל היא נדרשה למלא נעלי זכוכית די גדולות. ג'יימס, שאותה בטח זיהיתם מ"אחוזת דאונטון", סך הכל עושה עבודה לא רעה בתפקיד. עם זאת, לא ברור אם זה הבימוי או הטייק שלה על הדמות, אבל לאורך כל הסרט היא מתעקשת להיראות כאילו שהיא מחזיקה את נשימתה על מנת להבליט את צווארה ועצמות הבריח שלה. או שאולי זה המחוך שבא להרים את שדיה גבוה ככל הניתן לבל יחמיץ כל זקן ונער את מקור משיכתה? בכל אופן, נסו את זה וראו בעצמכם שאפילו לעשות זאת כמה שניות זה די מאתגר, קל וחומר שכאשר היא עושה זאת במשך קרוב לשעתיים הדבר מהווה הסחת דעת די מציקה.

סינדרלה והחזה של סינדרלה צילום: באדיבות פורום פילם

לאורך כל הסרט ג'יימס נשמעת כאילו היא הולכת להתעלף, וכן, סביר להניח שלעובדה שדחסו אותה למחוך שמקטין את מותניה לגודל שנראה בערך כמו בקבוק של ליטר וחצי יש עניין בדבר. קשה להאשים אותה, אכן קשה לדבר ואפילו לנשום תחת תנאים כאלה. קרוב לוודאי שהיינו מבחינים ביופיה וחנה של הנערה גם ללא כל העזרים המשונים הללו, אבל כנראה שבשנת 2015, את כלום ללא גזרה מוגזמת של שעון חול.

ונקנח בתשובה לשאלה 'האם הגרסה החדשה של "סינדרלה" היא צפייה הכרחית?'. התשובה היא לא. לא בעולם האמיתי, שכן אין לנו מקום ללקחים הארכאיים של אגדות בנות מאות שנים במאה ה-21, ובמובן זה "סינדרלה" לא מקדם אותנו לשום מקום טוב יותר. למעשה, גם אין הצדקה לקיומו של הסרט ב"עולם" של דיסני, משום שהחידוש איננו מתעלה על סרט האנימציה בשום צורה (חוץ מהסיבה הכלכלית הברורה מצד התאגיד המפלצתי). אך אם בכל זאת חשקה נפשכם לבילוי עם הגרסה המשודרגת (לפחות אסתטית) של סרט ילדות אהוב, או שלילדיכם אובססיה לנסיכות, לפחות ניתן להגיד בבטחה ש"סינדרלה" של 2015 לא תגרום לכם לסבול יותר מדי (אלא אם מתוך הזדהות עם הגיבורה תיעצר נשימתכם מדי פעם בפעם). לאור הכישלון של "אל תוך היער" ודומיו, זו אפילו מעין מחמאה.