פאצ'ינו בן 75: דירוג הסרטים על פי המבקרים

אחרי עשרות סרטים בהם שיחק, אין ספור מחמאות ופרס אוסקר אחד בלבד, אל פאצ'ינו חוגג יום הולדת 75. לרגל המאורע ביקשנו מכתבי תרבות לדרג את הסרטים הכי טובים של אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים. אילו סרטים נעדרו מהרשימה?

''אחר צהריים של פורענות'' מתוך הסרט

''דוני בראסקו'' מתוך הסרט

מקום 3: אחר צהרים של פורענות
מקום 2: הסנדק 1\הסנדק 2
מקום 1: דרכו של קרליטו

עשר שנים אחרי פני צלקת, נפגשו שוב פאצ'ינו והבמאי בריאן דה פלמה ויצרו את הקלאסיקה הלא מספיק מוערכת הזו המגוללת את הסיפור המוכר אותו סיכם פאצ'ינו דווקא בסנדק 3 במשפט האלמותי: "בדיוק כשחשבתי שאני בחוץ, הם מושכים אותי חזרה פנימה".

פאצ'ינו ודה פלמה אינם יודעים זאת, אך זהו אחד הסרטים האחרונים הבאמת גדולים של כל אחד מהם. לפאצ'ינו יש עוד שלושה בקנה, לדה פלמה - אולי אחד, אם סופרים את "משימה בלתי אפשרית".

אני אוהב את "דרכו של קרליטו" בגלל הפשטות הכל כך רומנטית שלו שהופכת אותו לחסר גיל. אין כאן שום דבר שלא ראיתם קודם מלבד שילוב מופלא בין שחקן אדיר, הנותן במשחק העיניים שלו יותר ממה שרוב השחקנים מסוגלים להביע עם כל גופם, בימוי סוחף ומרגש המעביר הילוכים ביד אומן ושפע של תפקידי משנה מדוייקים וצבעוניים המקימים את העולם הגדול מהחיים של קרליטו לתחייה. הסרט הזה יעבוד לנצח. יואב לוסטיג

''דרכו של קרליטו'' מתוך הסרט

מקום 3: דוני בראסקו
מקום 2: אחר צהריים של פורענות
מקום 1: הסנדק

טוב, בואו נודה באמת, אל פאצ'ינו כבר בן 75 והוא לא במיטבו כבר כמה וכמה שנים. שלא לומר, עשרות שנים. הוא זכה באוסקר מפוקפק למדי על "ניחוח אישה" ומאז השתתף בלא-מעט סרטים מביכים, שהמשחק שלו בהם תאם את הרמה הכללית.

אבל למרות כל המילים הטובות האלה, אי אפשר לקחת מפאצ'ינו את הסנדק. בסדרת המופת של פרנסיס פורד קופולה, פאצ'ינו לא התפתה להופעות הפומפוזיות שהוא נוטה אליהן לפעמים, והעביר את האמביוולנטיות שקורעת את הנפש של הדון הבא בתצוגת משחק מושלמת. אז לבחור את הסרט הטוב ביותר שלו? פיס אוף קייק. הצעה שאי אפשר לסרב לה. יואב פרידמן

''הסנדק'' מתוך הסרט

מקום 3: פרנקי וג'וני
מקום 2: אחר צהריים של פורענות
מקום 1: דרכו של קרליטו

"דרכו של קרליטו" (1993) הוא שיתוף הפעולה המוצלח השני של פאצ'ינו עם הבמאי בריאן דה פלמה, שהחל עם סרט הפשע המצוין "פני צלקת" כעשור קודם לכן.

פאצ'ינו התמחה לאורך הקריירה בגילום דמויות משני צידי החוק. משודד בנקים חובבני ב"אחר צהרים של פורענות" ועד מאפיונר ממוצא איטלקי ב"הסנדק", ומנגד כשוטר הנלחם בשחיתות בתוך המערכת ב"סרפיקו" ועד שוטר אובססיבי הדולק אחר שודדי בנקים מקצועיים ב"היט".

"דרכו של קרליטו" הציב את פאצ'ינו כדמות הלכודה בין שני עולמות, כעבריין מורשע המשוחרר לחופשי ועושה הכל על מנת לחצות את הקווים ולחזור למוטב, אך החיים והסביבה עושים הכל על מנת להכשילו ולהחזירו לסורו. עמוס באקשן מהפנט, בימוי אלגנטי וסיקוונס סיום וירטואוזי ומרגש בגרנד סנטרל סטיישן, פאצ'ינו טוען את עלילת הפשע הדי שגרתית בדמות מרתקת ובלתי נשכחת באחד מסרטי הפשע הטובים ביותר של שנות התשעים. דני לרנר

 

מקום 3: פרנקי וג'וני
מקום 2: פני צלקת
מקום 1: ניחוח אשה

שבע פעמים היה מועמד אל פאצ'ינו לאוסקר (שחקן ראשי או שחקן משנה), ושבע פעמים חזר הביתה בידיים ריקות. עד שבא "ניחוח אישה" ב-1992, והעניק לשחקן בן ה-52 את הפרס הנכסף, שהוכיח שוב כמה האקדמיה מתה על דמויות של בעלי מום.

פרנק סלייד הוא קולונל במיל', שתיין, בודד וערירי, שגר אצל אחייניתו ומשפחתה. צ'רלי סימס (כריס אודונל) הוא תיכוניסט עני שמשמש כשמרטף שלו בזמן שהמשפחה נוסעת בחג ההודיה. סלייד הוא אלכוהוליסט מר נפש עם פה ג'ורה. צ'רלי ביישן ונחבא אל הכלים. האם תירקם ביניהם ידידות כנגד כל הסיכויים, עם המון רגעים כואבים ומצחיקים וסצנת טנגו בלתי נשכחת? ברור שכן. וגם פיליפ סימור הופמן הצעיר פה. אה, וכמעט שכחתי: הו-הא! איתמר רייצס

''ניחוח אשה'' מתוך הסרט

מקום 3: גלנגרי גלן רוס
מקום 2: המקור
מקום 1: ניחוח אשה

אל פאצ'ינו חוגג בימים אלה 75 שנים, מתוכן 45 שנות יצירה קולנועית. האם הוא עונה על הקלישאה ומשתבח עם השנים כמו יין טוב? ספק, משום שיש ויטענו, במידה מסוימת של צדק, כי כמה מסרטיו הטובים ביותר נעשו דווקא בשנים המוקדמות יותר בקריירה הענפה שלו. אך שנת 1992 בהחלט הייתה שנתו של בציר משובח, עת 'ניחוח אשה' יצא לאקרנים.

בדרמה זוכת האוסקר, מפגין פאצ'ינו את מעלתו הגדולה ביותר כשחקן – יכולתו ליטול לידיו דמות שניתן לתמצת את מהותה במשפט או שניים, וליצוק לתוכה מנעד רגשי רחב ומורכבות המתגלה, לאיטה, לאורך הסרט כולו. אם בתחילת הסרט נדמה לנו כי דמותו של פרנק סלייד, קצין לוחם שמאור עיניו אבד לו, נהירה לנו, ככל שעלילת הסרט מתקדמת, אנו מופתעים לגלות בו עוד ועוד רבדים וצוללים יחד איתו לעומקה של קשת הרגשות האנושיים.

מאה וחמישים דקותיו של הסרט הן מסע מרתק אל נבכי נפשו של אדם, שנגזר עליו לשנות את אורח חייו וייתכן שגם צדדים באישיותו. אנו מביטים בדמותו של סלייד הבוטה והקר, לכאורה, ומזהים בו את עצמנו – כולנו, בנקודת זמן כזו או אחרת, היינו גאים מכדי להודות בכך שאנו זקוקים לאוזן קשבת, לשותף למסע, לחום ולמגע. איילת קליין כהן

 

''ניחוח אשה'' מתוך הסרט

מקום 3: הסנדק
מקום 2: הסנדק 2
מקום 1: הסוחר מוונציה

למה "הסוחר מוונציה" ולא "הסנדק"? כי עם כל הכבוד למריו פוזו, שייקספיר הוא לא.  מדובר ביתרון וחסרון בו זמנית: השפה של שייקספיר בלתי אפשרית לרוב בני התמותה בימינו, שלא לדבר על הקצב האיטי של העלילה.

שעתיים וחצי נמשך העיבוד הקולנועי של "הסוחר מוונציה" – ובסופו, נשאר הצופה עם דמותו של שיילוק (פאצ'ינו). שיילוק, היהודי המובס, המושפל, ההרוס עד היסוד, ללא משפחה, רכוש או כבוד. שעתיים וחצי בהם פאצ'ינו מביא למסך דמות שלמה: קמצנית ונדיבה כאחד, אוהבת ושונאת באותה עוצמה, דמות אדירה ובזויה.

היה צפוי שלשיא הופעתו יגיע פאצ'ינו במונולוג: "האם ליהודי אין עיניים?... אם תדקרו אותנו - לא נזוב דם? ... אם תתעללו בנו - האם לא נתנקם?" אבל השיא מגיע דווקא בדקות הסיום של המשפט, שם מתנפצת הדמות שגילם פאצ'ינו לרסיסים, ובו זמנית מרסקת את לבו של הצופה. שייקספיר הבין משהו בטבעו של הרוע – ופאצ'ינו תורם כאן לשייקסיפיר כמה רבדים שחמקו מעיניו. חן מרקס


 

מקום 3: סרפיקו
מקום 2: פני צלקת
מקום 1: הסנדק

המקום הראשון בדירוג סרטיו של הפצ'ינו עבורי הוא ללא ספק "הסנדק", שאמנם ייצר יותר אווירה מאשר אקשן (לעומת סרטי הסנדק הבאים בסדרה) אבל דמותו של אל פצ'ינו הצעיר, גיבור המלחמה שנחלץ לעזרת משפחתו, משפחת המאפיה הסיציליאנית החזקה בניו יורק, על התמימות שבה, הקול הלוחש כמעט, הסטואי, לצד קור הרוח האכזרי, הוא שיעור המשחק הטוב ביותר בקולנוע המודרני לביצוע דמות מורכבת.

חובת הנאמנות שאינה מוטלת בספק למשפחה, כמיטב המסורת האיטלקית, הפעם הראשונה שמייקי לומד את הלכות עולם המאפיונרים עם הכנת ארוחה ל- 20 גברים מורעבים, החלושס שהוא נתקף רגע לפני הירייה בראש משפחת המאפיה המתחרה לצד החיזור הג'נטלמני אחר בחירות ליבו, כל אלה הם שכוננו את האיש שהפך לאגדה. עידוא דגן


 

פרנקי וג'וני מתוך הסרט