"שליחות קטלנית": איך פגשתי את אמא, שוב
מה למדנו אחרי ארבעה סרטי המשך בסדרת "שליחות קטלנית"? שארנולד שוורצנגר מציל את ההמשכים – אבל גם זה רק בזכות חיבה נוסטלגית, שכשמנסים לחדש משהו בכוח התוצר הסופי מזכיר תסריט לא מקצועי של מעריץ ושחאליסי היא לא שרה קונור
''שליחות קטלנית: ג'נסיס'', במאי: אלן טיילור
עוד כותרות ב-nrg:
• משה פרץ שוביניסט? איזו הפתעה!
• "אטלנטיקה": סקס, סמים ועבודות שירות
• "חירות": הצגה נוספת על מחבל בסל התרבות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
החדשות הטובות הן ש"שליחות קטלנית: ג'נסיס" (מי למען השם אחרי על התרגום הזה?) הוא פחות גרוע מהבושה שקדמה לו. החדשות הרעות הן שאין זה יעד מאוד קשה להשגה.
רק מכונת זמן יכולה לגרום לו להיראות ככה. ''שליחות קטלנית: ג'נסיס''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
ב"ג'נסיס" שוב סובבת העלילה סביב שרה קונור בצעירותה, והפעם עם נוכחות משמעותית של קייל ריס, שנשלח לעבר על מנת להציל אותה מידיהן של מכונות שנשלחו להרוג אותה לפני שתלד את הסיכוי האחרון של האנושות לשרוד, הלא הוא ג'ון קונור האלמותי. עד כאן הסיפור מוכר, אך כאשר מגיע קייל לאותו עבר שבו שרה אמורה עדיין להיות עלמה רכה, תמימה וחלושה, הוא מגלה בחורה די קשוחה שכבר מכירה את כל הסיפור ויודעת לצפות לבואו.
כמזכרת נעימה מימים עברו מצטרף אליה גם המחסל המקורי, שמגולם שוב על ידי ארנולד שוורצנגר. בואו נגיד שחזרתו של שוורצנגר לתפקיד הוא פחות או יותר החלק הכי טוב בסרט, וגם זה רק משום שהוא פורט על מיתרי הנוסטלגיה העדינים שלנו.
ואם כבר בענייני ליהוק עסקינן – בואו נשים את הקלפים על השולחן. ביקום של "שליחות קטלנית" ישנן שתי נשים שעשו חיל בגילומן את שרה קונור האגדית. הראשונה היא לינדה המילטון, והשניה היא שחקנית שמככבת כיום ב"משחקי הכס". ואם בטעות חשבתם שבאנו לפרגן לאמיליה קלארק על גילומה של שרה גרסת 2015 אתם טועים, כי לא אחרת מסרסיי לאניסטר (לינה הידי המוכשרת) עשתה זאת קודם, ובערך פי אינסוף יותר טוב. יכולות המשחק המוגבלות של קלארק הותירו אותנו עם לא יותר מגרסה ברונטית ובעלת מחשוף יותר גדול לחאליסי, ועם כל הכבוד לדמות שאיכשהו באורח פלא הכל תמיד מסתדר לטובתה, חאליסי היא לא שרה קונור.
שרה לא יודעת לשחק אותה. ''שליחות קטלנית: ג'נסיס''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
הבעיה עם ג'ון קונור, לעומת זאת, אינה בעיה של ליהוק, או לפחות בעית הליהוק לא קשה כמו בעיית העלילה עצמה. לא נחשוף יותר מדי פרטים, אבל ג'ון של 2015 וג'ון ה"קאנוני" הם שני דברים שחולקים במשותף רק את השם "ג'ון קונור" ותו לא. קשה לקחת ברצינות סרט המשך שעלילתו כל כך מתרחקת מגרעין הזיכיון שהנו "שליחות קטלנית". היוצרים מנסים כל כך חזק לחדש לנו משהו, שבסופו של דבר תוכנו של הסרט הוא יותר כמו מה שנקרא בימינו fanfiction – סיפור המשך שנכתב על ידי מעריץ. ולא סיפור מוצלח במיוחד.
רוץ, ג'ון! רוץ! ''שליחות קטלנית: ג'נסיס''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
ניכר כי האולפנים לא יסכימו עם הטענה הזו, אך מהו סרט המשך שאינו מפתח את הסיפור או מספק עליו נקודות מבט חדשות? התשובה היא רמאות. סרט המשך שמסתכם ב"זוכרים את כל מה שראיתם שקרה אז לפני 20 שנה? אז תשכחו מזה כי בעצם יש גרסה אחרת לכל זה" זו הגרסה הכי מעצבנת לעצלנות שיש. ובמקרה הזה עוד יותר, דווקא משום שהסרט החדש מתקיים בתקופה שלנו, כאילו שמישהו בהוליווד החליט לכפות את ההווה על סיפור שאמור להתרחש בשנות ה-80. בשביל מה? כדי שסקיינט לפתע תזכיר את מה שחברות ענק כמו אפל מנסות לעשות ב-2015? כי לא שמנו לב לזה בעצמנו? מי מכם שלא עברה במוחו המחשבה שעם איך שהדברים מתקדמים יום אחד כולנו נוחלף על ידי מכונות, אנא הרימו יד. מישהו? מישהו?!
סרטי מדע בדיוני יכולים להתייחס לכל זמן – עבר, הווה, עתיד – כל עוד הם מספקים תמונה מעניינת מספיק של מה יכול היה להיות, או מה כבר היה במציאות מקבילה, או מה אולי עתיד לקרות. מה שאנחנו רואים ב"ג'נסיס" הוא לא מדע בדיוני, אלא סתם סרט על עולם ישן ומוכר שנפלש על ידי גרסאות זולות לדמויות איקוניות שאהבנו. במקרה חלקן הן רובוטים שנראים כמו בני אדם.
"ג'נסיס" הוא סרט המשך חסר חזון שלא השאיר את הצופים עם כלום, פרט לחשש של "איך עוד הם יהרסו את זה" שילווה אותנו עד צאתו של סרט ההמשך הבא. תודה, אבל באמת שלא הייתם צריכים.
חיוך מיליון דולר. שליחות קטלנית: ג'נסיס''
צילום: באדיבות גלובוס מקס
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם