הפטישיזם המילולי של ללי ציפי מיכאלי

במדור "שיר השירים" יבחר רן יגיל שיר אחד הנראה לו היפה ביותר, המעניין ביותר, האקטואלי ביותר וייתן לו פרשנות קצרה בלוויית שאלות. והפעם ללי ציפי מיכאלי, משוררת ארוטיקו-אורבנית

ללי ציפי מיכאלי צילום: צבי פפר

פונט, גופן בעברית, הוא דבר אינטימי. לא פעם אתה נתקל במעצבים גרפיים שמוכנים לנהל ויכוח של שעות עליו. האם זה יהיה דוד או אריאל? נרקיסים או גוטמן? פרנקריל או אהרוני? ואולי יסמין. שימו לב לשמות הפרטיים של הפונטים, ממש חברים שלנו, הכותבים. אני כאיש של מילים עומד מן הצד תמיד ומשתאה על הפטישיזם הזה. זה כל כך משנה? כנראה לאנשי החזות זה חשוב. ויש מומחים לפונטים ויש פונטים שמומצאים באופן אישי במיוחד עבורך הכותב והם עולים מאות שקלים. בקיצור, עניין מאוד אישי.

עוד כותרות ב-nrg:
• ההזדמנות המפוספסת של עומר אדם
• טום באום הוא הספר המנייאק של מגי אזרזר
• גפן על קארי: איפה ה-BDS כשצריך אותם?
• חולי הנפש 'יוצאים מהארון': הצוואה של בלחסן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לכן לא ייפלא הדבר כי המשוררת בשיר הקצר והיפה הזה משתמשת במונח הלועזי כדי לתאר את יחסה לאהוב. במקום להקדיש לו שיר, סיפור או להביא מתנה, היא מקדישה לו פונט, נותנת לו אותו כמתנת יְקָר, שׂכיית חמדה. יפה מאוד הדימוי המרכזי בשיר הזה הנמשך מן המקלדת אל הזרוע הכותבת המולבשת בשרוול צמר, משהו מחמם היוצר אינטימיות של שניים ומלווה במילה "צמות", סמל לזוגיות. זה בהחלט מבהיר את הייעוד של הפונט הזה. אין אינטימי יותר ממגע היד במקלדת או בגוף האהוב. כתיבה היא אקט אינטימי מופנם ורב תנופה כאחד, כמעשה האהבה.

מסכת פנים ללי ציפי מיכאלי, עטיפת הספר

במה שונה ספר זה מספרייך הקודמים?

"בספר הזה יש את חופש המשחק הפואטי ומורכבות השפה שלא היו בספרים הקודמים. הספר 'מסֶכֶת פנים' מורכב מפרסונות המבליחות מתוך החושך. הפרסונה הדוברת היא גם הצופה וגם הנצפית תוך כדי פלרטוט עם הקורא. אני משחקת בתבניות שיריות משוכללות. מאירה את המציאויות מנקודות מבט משתנות. סוג של וירטואוזיות שמסרבת להשאיר את הקורא אדיש".

מה פשר שורות השיר המופיעות לאורך הספר בפונט ענק?

"בספר 24 שורות שיר שזה ז'אנר שפיתחתי החל מ-2007, אחרי שהות של מספר שנים בחו"ל. פתחתי בלוג שהעליתי בו מדי יום שורת שיר שתמצתה לי בצורה גבישית את הרעיון הרגשי והרגש הרעיוני שהייתי נתונה בו באותו זמן. שורות השיר האלה הן הספוטים ההגותיים שמעטרים את הספר ושזורים לאורכו. הוחלט ללכת על גודל של קידוש לבנה ולבדל את הז'אנר הזה משאר שירי הספר. כל שורת שיר מתכתבת עם קורפוס שירי שבא לפניו או אחריו. לפעמים מדובר בדיסוננס ממש בין ההבלחות השיריות הקצרות לבין הנשימה הארוכה של שאר השירים. נשימות קצרות של חיים תזזיתיים לעומת הכמיהה להשתהות בחוויה".

מדוע בחרת בשם "מסֶכֶת פנים"?

"מסכת פנים יוצרת מהפך בתפיסת השירה כקדוּשה חילונית. הספר הזה הוא המסכת ה-62 המשמשת כסתירה והשלמה למסכתות המשניות והתלמודיות.

"השירים בספר מציגים מפגשים פנים אל פנים ובוחן את אופני הצגת הפנים של עצמנו בפני הזולת ולהפך. הם מתכתבים עם הרעיון הפילוסופי של עמנואל לווינס על הפנים".

פרופ' גבריאל מוקד, העורך והמבקר, מגדיר אותך בגב העטיפה כמשוררת ארוטיקו-אורבנית, למה?

"גבריאל מוקד ערך את הספר הנוכחי 'מסֶכֶת פנים' וגם את הקודם לו 'הסולנית', והגדרה זו נכנסה לספרו החשוב 'בזמן אמיתי'. אני מניחה שהוא מתייחס לצד הארוטי החשוף והמתפרץ בשיריי כשהרקע האורבני משמש להם מצע פעולה. נראה שהוא מתייחס גם לז'אנר הוידיאו-ארט-שירה שיצרתי במרחב הציבורי, שם הפיזיות הנשית והפואטית שלי באה לידי ביטוי משמעותי".

מה מעמד העיר בשירתך, והאם זאת תל אביב?

"זאת בהחלט תל אביב, אבל גם כל עיר גדולה אחרת על הגלובוס. עברתי ערים שונות בעולם וכל עיר השפיעה עליי אחרת. אבל העיר בשירתי היא יותר מאשר רק עיר גיאוגרפית. העיר היא סגנון חיים, מקום בו אני נפגשת עם אנשים מסוגים שונים, מפתחת אנונימיות, הולכת לאיבוד, מתחככת עם רעיונות, מקבלת השראה, תל אביב היא עיר שאף פעם לא נסגרת, תמיד מזמנת לי חוויות שמפרות את השירה שלי. אני אוהבת את תל אביב".

השיר משתמש במושג פונט (גופן), שהוא מושג חזותי. את יצרת פרויקט של וידיאו-ארט-שירה המחבר בין דימויים חזותיים למילה הכתובה או הנאמרת. איך את רואה את הקשר בין השניים?

"לדעתי, המילה הכתובה שמגובה בדימויים חזותיים זה בדיוק מה שבהיפוך עושים ציירים שמשתמשים בקטעי טקסט בציוריהם. זו זליגה ממדיום אמנותי למדיום אמנותי וזה בהחלט לגיטימי. זה הצורך לעבור חופשי ממקום למקום, לפרוץ גבולות. המדיום של האמנות החזותית מרתק אותי. זו שפה שאני מנסה לפענח פעמים רבות בכלים ספרותיים, כפי שאת הקודים השיריים אני מפענחת לא אחת בכלים מתחום האמנות החזותית".

בשנת 2011 הוצאת אנתולוגיה לשירת מחאה בשם "התנגדות" (הוצאה עצמית). מהו המעמד הפוליטי של שירתך ועד כמה לדעתך שירה יכולה להשפיע על המצב?

"שירה יכולה להשפיע כפי שכל עשייה אנושית יכולה להשפיע. למילה יש כוח עצום, מה גם לצירופי מילים, מה גם לביטוי גבישי כמו השירה. השירה היא ערוץ תקשורת מזוקק, אתה לא יכול לחשוב או להרגיש אותו דבר כשאתה נחשף לשיר עוצמתי שחובק בתוכו אמירה אנושית. בספר אני מעמידה את עצמי גם כמטא-משוררת, שדנה במעמד המשוררוּת. מהי זה להיות משוררת, מה המקום שלי בחברה, במדינה שלי, בעיר שלי, מול השכנים, הבן זוג, הבן, מול משוררים אחרים, מול עצמי".

• יחזקאל נפשי מפלרטט עם המוות
• אילנה יֹפה מקדישה לפטרון השירה
• החידה הרומנטית של נתן אלתרמן
• רוני סומק חושף את יומן המלחמה
• המשורר הטבעוני כועס על אלוהים
• המחאה היפה של איריס אליה כהן
• מירון ח. איזקסון פותח את השנה
• סטטיסטית, אביחי קמחי כבר מת