3 המרכיבים הלשוניים של הסטריאוטיפ הגזעני
לכבוד חנוקיא ובהשראת ברוך קרא, פנתה לעצמה הזירה הלשונית בגוף שלישי ושיבשה מילים בכוונת מפגע גזעני. וגם: איך אומרים דאע"ש באירופאית?
חברת הדיור הציונית-דתית 'באמונה' הסעירה את הביצה המקומית בסרטון גזעני בעליל. הסטריאוטיפ המזרחי, ליתר דיוק - הצפון אפריקני, עוצב באמצעות לבוש אתני, מבטא מוגזם, השם אברג'יל, הטקסט העילג נוסח "איזה מנגל, יא גנוב," וכומובן 'כונחייה'. תרבות המנגל, כולל ה'נפנוף' והמרשמלו, המייצגת לכאורה את המזרחיים הועמדה מול התרבות היהודית המשפחתית-מסורתית-אשכנזית של מי שהם עצמם מכנים "הסרוגים".עוד כותרות ב-nrg:
• שני שירים חדשים בבכורה לעידן רייכל
• עזר: יצאנו מהארון, אנחנו קדם אירוויזיון
• עומר מהישרדות: ההפקה התערבה וגרמה להדחתי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בהיבט הלשוני מציג הסרטון את שלושת המרכיבים הלשוניים של הסטריאוטיפ הגזעני: המבטא, השם והתחביר המיוחד. אברג'יל במקרה זה החליף את השם הגנרי בוזגלו, אולי מפני שבוזגלו כפי שהתברר הוא שמם של פייטנים ואנשי קולנוע, בעוד אברג'יל המזוהה עם ארגון פשע. פירוש השם הוא ככל הנראה אבי-רגל, בעל רגל, והוא מתייחס לאדם צולע או קיטע. לצד אלה משתמשים שלושת הבבונים בסרטון במילה 'כונחייה' במקום חנוכייה, להראות שאין קשר בין יוצאי מרוקו לבין המסורת היהודית, ולחילופין שגזענות וטעם רע הולכים יד ביד.
א-פרופו כונחייה, השם חנוכייה זכה לחשיפה בזכות חמדה בן יהודה. היא נהגה לכתוב סיפורים מהווי הארץ בעיתון הצבי שנערך בידי בעלה אליעזר, עליהן חתמה 'חידה'. בשנת 1897 סיפרה חמדה סיפור על מסיבת חנוכה שבה השתתף יהודי ספרדי בחו"ל, בביתו של גביר, ושם "שמחו ניגנו ירננו לזכרון החג הזה, וחנוכייה של זהב נוצצת ומזהרת היתה תלויה באמצע הסלון הגדול והגבוה". משה ליליינבלום לגלג על המילה הזו, אליעזר לא הכניס אותה למילון, אבל זה לא עזר לשניהם. הביטוי המקובל לחנוכייה היה אז "מנורת החנוכה".
חמדה בן יהודה לא המציאה את המילה, ולא במקרה שמעה אותה בביתו של גביר ספרדי. מקור המילה הוא בלדינו, כפי שמספרת אורה שורצולד במאמר בעיתון פעמים. המילה נהגתה במלעיל, והיא מופיעה במילונים מוקדמים ללדינו. היא מופיעה גם בשיר ילדים בלדינו: "חנוכייה, באיילה טו טייה/ חנוכה, באיילה טו באבה" (חנוכייה, תרקוד דודתך; חנוכה, תרקוד סבתך). בעיתון הד האולפן מוסיפה שורצולד כי התגלו לה טקסטים מן המאה ה-18, בשו"ת "שדה הארץ" של אברהם מיוחס. וכך נכתב שם: "ואל תתמה במה שנוהגים העולם להדליק בפמוטות של זכוכית ונקראים חנוקאייאס".במקום אחרי מופיעה צורת היחיד: חנוקאייה. זה המקום לברך את פרופ' שורצולד על זכייתה בפרס מפעל הפיס על שם לנדאו על תרומתה לחקר הלדינו.
'חנוכייה' היא את מכמה מילות חנוכה ייחודיות בלדינו. מעות החנוכה קרויות חנוכהליק, טקס חנוכת בית בפשטות 'חנוכָּתָבַּיִת', והמילה חנוכה עצמה משמשת במשמעות 'זמן רחוק'. המילה זכתה לכמה שימושים בתחומים מפתיעים. בלשון הפושעים של פעם היא "שטר של חמישים לירות". בשפת השריון, לפחות בימים עברו, חנוכייה היא כינוי לטנקים פגועים של האויב. ואילו בלשון הכדורסל היא הלוח המואר המציין את מספר העבירות של כל שחקן. ככל שמספר העבירות עולה, נדלקים עוד אורות בחנוכייה.
השיחה בין ברוך קרא ליאשיהו פינטו בערוץ עשר השבוע חשפה דפוסי לשון חריגים מכל בחינה, בוודאי בשיח טלוויזיוני.
פניות בגוף שלישי, וזאת על פי נוהג המעוגן הן במקורות שלנו והן בסגנון הכבוד הבריטי והגרמני:
"מה אכפת לי מאף חקירה? כבודו חושב שמעניין אותי מאיזה חקירה?"
"כבודו, זה העבודה של הרב" (פינטו מדבר על עצמו בגוף שלישי)
מראשית השיחה, ברוך קרא משתף פעולה ופונה לפינטו גם הוא בגוף שלישי.
פלוראליס מאג'זטאטיס, הריבוי לשם כבוד, אופייני למלכים ושועים. פינטו לקרא: "מחילה, תן לנו לענות".
בקשת הסליחה מומרת כאן ב'מחילה'. גם אליעזר בן יהודה לא אהב את המילה סליחה, אולי בגלל הזיהוי הדתי המופגן שלה, והיה נוהג לומר 'מחילה': "'מחילה, מה השעה. הפנייה 'במחילה' או 'במחילה מכבודו' היתה נהוגה כבר בלשון ימי הביניים.
פינטו מרבה במטבעות לשון המעוגנות במקורות:
"הכיר את הנפש לפני ולפנים"
"אין אדם משים את עצמו רשע"
הוא מביא פרקים מהווי האדם הדתי:
"כמו שקמים בבוקר מודה אני לפניך, אדם קם בבוקר ומדבר על פרשת פינטו"
"כשם שמצווה להגיד את הדבר הנשמע, כך מצווה שלא להגיד את הדבר הלא נשמע"
ולצידו הוא מפגין ידע מרשים בשפת השוטרים והגנבים:
"אולי קיבלנו כמה דובדבנים, כמה דברים מהתיק"
"איך הם (היחידות המיחדות במשטרה) בודקים את עצמם? בודקים אצל סילביה מהקפטריה מי משלם במזומן"
והפנייה שבלעדיה אין שיחה בין יראי שמיים קרויה שיחה, מהפה של פינטו לברוך קרא:
"תשמע, צדיק!"
במאמר שהופיע ממש השבוע בגארדיין הלונדוני מנתח העיתון את העובדה שהמערב עדיין לא הגיע להסכמה איך לקרוא לתופעה שהכריזה מלחמה על העולם. ברקע המאמר עומדת טענתו של הפילוסוף הצרפתי פיליפ יוסף סאלאזר, המנתח כבר עשרים שנה את ההקצנה: בעוד אנחנו מתווכחים איך לקרוא להם:Isis, Isil, IS, Daesh, Daech, או אפילו Syrak, צעירים אירופיים מתגייסים לאידיאל שלהם, מרושע ואכזרי ככל שיהיה".
המאמר בגארדיין מפרט את השמות השונים שבהם מכנה המערב את הארגון או המדינה לכאורה, כולם ראשי תיבות:
המדינה האיסלאמית - (Islamic State (IS
המדינה האיסלאמית של עיראק וסוריה - (Islamic State of Iraq and Syria (Isis
המדינה האיסלאמית של עיראק והלבאנט - (Islamic State of Iraq and the Levant (Isil
דאעש – ראשי תיבות של אַלדַוְלַה אַלאִסלאמִיַּה פי'לְעיראק ו'אַלשָאם (סוריה הגדולה)
הגארדיין אינו מזכיר את Syrak, ככל הנראה הלחם של סוריה ועירק שכבר אינו בשימוש.
ראש ממשלת בריטניה התעקש להשתמש בשם isil אך בשלב מסוים עבר לשם הערבי דאעש, בטענה שאין לכרוך בשפה האנגלית את המילים 'מדינה' ו'איסלאמית'. בראיון אתו בביביסי טען קמרון כי "זו אינה מדינה איסלאמית, אלא ארגון ברברי ונתעב".
הגארדיין טוען שייתכן שזו דרכו של קמרון להתייצב לצד ראש ממשלחת צרפת התומך בהפצצות, ולהסתייג מאובמה, הקורא לארגון Isil. בכך הוא גם מיישר קו עם המפלגה הלאומית הקוטית SNP שתבעה מלכתחילה להשתמש בשם הערבי.
כתבה בערוץ עשר עסקה השבוע בקשיי הזיווגים במגזר הדתי לאומי. אחת הסיבות לקושי היא המגוון הרב של רמת הדתיות, המקשה מאוד על מציאת בן זוג. המרואיינים בכתבה אף מנו את המנעד שבין החרדים (שאינם נספרים בכלל בשוק השידוכים הדתי לאומי) לבין שולי החילוניות. ההגדרות על אחריות האתר.
חרדי מודרני. מחמיר במצוות אבל מחובר לעולם שמסביבו.
ברסלבי. חרדי עליז המתקשר עם הסביבה החילונית בזמר וריקוד. הכיפה צבעונית. המילון הדתי חילוני של אורי אורבך ז"ל מציע בהקשר זה את המונח 'חבקוק': חסידי ברסלב, קרליבך וקוק, והם מוגדרים "הצד הפריקי של הציונות הדתית".
חבקוקים. מתוך "סבא שלי היה רב".
דתי חרדי. דתי לאומי המתקרב לתפיסת הדת החרדית המחמירה. ראשי תיבות: חרד"לי: חרדי דתי לאומי. הכיפה שחורה.
דתי לאומי תורני. לומד תורה ומחמיר, אבל לא עבר לצד החרדי.
דתי לאומי, נקודה. המיינסטרים של הכיפות הסרוגות.
דתי לייט. דתי לאומי המקל ראש בחומרות הדת, ועל פי הכתבה אף פותח טלוויזיה בשבת ברגעי בדידות.
דתי מסמס. דתי שאינו מוותר על הטכנולוגיה ומסמס בשבת. מונח חדש ההולך וצובר תאוצה.
מסורתי שומר שבת. שייך לקבוצה הגדולה והלא מאוד מוגדרת של מי שאינו מגדיר עצמו דתי ואינו חובש כיפה, אבל שומר על חלק מן המצוות על פי בחירה.
מסורתי אבל לא שומר שבת. בעיני הדתיים חילוני גמור.
דתל"ש. דתי לשעבר, אבל משהו נשאר.
אחד הוויכוחים הבלתי פתורים בזירת מונחי התרבות והאומנות היא צמד המילים 'מוזיקה' ו'מוסיקה'. שתי הצורות נהוגות, וחלוקת העבודה הוגדרה בשעתו על ידי הרי גולומב בעיתון הארץ: הרוב כותבים 'מוסיקה', הרוב אומרים 'מוזיקה'. מאחר שהסיכוי לשנות את נוהגי הדיבור קלוש, מציע גולומב להתאים את הכתיבה לדיבור.
מהיכן הגיעה השניות הזו? נדרשתי לנושא במסגרת הכנת הרצאות במרכז פליציה בלומנטל למוסיקה (!), שעסקה במונחי מוזיקה (!) בעברית. ההרצאה הקרובה ב-1.12, אפשר להגיע גם בלי לשמוע את הראשונה.
ועד הלשון ובעקבותיו האקדמיה עומדים על הצורה 'מוסיקה', וזכו על כך לביקורת רבה, בין היתר מהבלשן ואיש התקשורת חד הלשון יצחק אבינרי. באחת מתשובות האקדמיה בנושא מופנה השואל ללשון ימי הביניים, שבה מופיעים המונחים 'מוסיק', 'מושׂיקי' ו'מוצקי'. מסתבר שהמתרגמים התיבונים בחרו להשתמש בצורה הערבית מוסיקי, ואכן בערבית המילים המשמשות, בספרותית כמו במדוברת, הן 'מוסיקי' ו'מוסיקא'. הערבים שאבו את המילה מיוונית, ואכן ביוונית העתיקה וגם בחדשה המילה היא מוסיקה, מילולית: 'טכניקת המוסות'. גם המוזה, דמות מיתולוגית המייצגת השראה אומנותית, נהגית ביוונית מוסה.
אז מהיכן הגיעה 'מוזיקה'? היא הגיעה מן הלטינית, שבה העיצור s מתרכך כאשר הוא מופיע בין שתי תנועות, והופך מאטום לקולי. מלטינית קיבלנו את מוזה ומוזיקה ומוזיאון, ואלו עברו לשפות אירופה הרבות, שבהן צמחה המוזיקה הקלאסית כמו גם המודרנית. תיקו? לא ממש. תקנות הלשון ומוסדות הציבור מתעקשים כאמור על 'מוסיקה', אבל המוזיקאים עצמם, וכן אלה הפוקדים את אולמות הקונצרטים ומופעי הפארקים לא יעלו את המילה 'מוסיקה' על דל שפתותיהם. תנו ל'מוזיקה' לנצח, ואת 'מוסיקה', עם כל הכבוד לערבית וליוונית, נשאיר למטבח, מוּסָקָה למנה ראשונה, ומוּס לקינוח.
עידו שואל: המילה 'דודך' בשיר השירים מופיעה במובן אהובך. האם ואיך מתחבר לשימוש במילה כשיוך משפחתי?
כפי ש'אח' הוא גם בן לאותו אב או אם וגם חבר, כך 'דוד' הוא גם בן משפחה וגם אדם אהוב. במקרא השימוש ב'דוד' כבן משפחה (אחי האב או האם) הוא השימוש המוקדם, ואילו השימוש כ'אהוב' בלעדי לספר המאוחר יותר, שיר השירים. המילה 'דודים' במשמעות אהבים מופיע גם ביחזקאל ובמשלי. יש רואים גם בשם דָוִד נגזרת של המילה, במשמעות אהוב. המשמעות הכפולה והקשורה זו בזו במילה זאת אופיינית למילים מקבילות שפות שמיות רבות. ובאשר לבני המשפחה, בעברית החדשה 'דוד' הוא גם מי שנישא לאחי או אחות האב או האם.
לא הספיקו לכם ארגוני טרור וביטויי גזענות? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית: www.ruvik.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם