הכוכב הפלסטיני: הסתירו ישראליותי ולא שילמו לי
תאופיק ברהום מוכר לכולם בישראל ובקרוב יזהו אותו בכל העולם בזכות השתתפותו ב"דה איידול", הסרט הפלסטיני המתמודד על האוסקר. בראיון מאמסטרדם הוא לא חוסך ביקורת ממפיקי הסרט וגם לא מישראל: "אני לא מוצא סיבות לחזור לארץ, זה המקום האחרון שאני רוצה להיות בו"
הסרט הפלסטיני The Idol של הבמאי האני אבו-אסעד מעורר הרבה ציפיות, ואף עשוי להיבחר להיות מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. הסרט נכתב בעקבות סיפורו של כוכב הפופ הפלסטיני מוחמד אסף מעזה, זוכה ה-Arab Idol ב- 2013 (תחרות ה'כוכב נולד' של המזרח התיכון).
עוד כותרות ב-nrg:
• סי היימן דורשת צדק
• אסף גרניט ממתק מהגיהנום
• על ההבדל בין ילדים לחתולים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
עלילת הסרט מלווה את ילדותו של אסף בסמטאות עזה דרך צילומי התוכנית ועד לזכייה. אבו אסעד כבר זכה בגלובוס הזהב על "גן עדן עכשיו" והיה מעומד עליו גם לאוסקר. עם "עומר" הקודם שלו זכה בפסטיבל קאן. הסרט של אבו- אסעד מופק על ידי תאגיד השידור הסעודי MBC, המפיק גם את תכנית כישרונות המוזיקה "ערב איידול", עליה מבוסס הסרט.
בראיון מאמסטרדם, שם הוא נמצא לרגל עבודה, הוא מספר על אחורי הקלעים של השלאגר הפלסטיני ולא חוסך ביקורת מהבמאי וההפקה, באופן מפתיע ודי נדיר, דווקא על רקע זהותו הישראלית, ולא שתוכלו להאשים אותו כפרו ציוני, ברהום ממזמן מעדיף להתרחק כמה שיותר מהמולדת המסוכסכת שלו: "בגדול אני די מוצא סיבות לא לחזור לארץ, זה המקום האחרון שאני רוצה להיות בו", הוא אומר באכזבה אך גם בהשלמה.
לא מתגעגע? לא דואג למשפחה במיוחד עכשיו?
"לא, המשפחה שלי גרה בירושלים ולא גרתי שם מגיל 16 אבל אני איתם בקשר. לארץ אני לא מתגעגע בגלל המשחק המטומטם שכולם משחקים כמו עדר. אני אמור להגיע לארץ בקרוב, אבל לגור - אני תמיד אעדיף במקום יותר שקט".
ברהום, 25 נולד בכפר עין רפא, מערבית לירושלים, והתחנך בפנימיית 'מאיר שפיה' שליד זיכרון יעקב. הוא שיחק בסדרת הטלוויזיה "אופוריה" ולאחר מכן ב"מפריח היונים" של נסים דיין. לאחרונה הוא שיחק את דמות המחבל ב"ארץ פצועה" של ארז תדמור (שזיכה את רועי אסף בפרס אופיר על תפקיד השוטר), וב-"ערבים רוקדים" של ערן ריקליס וסייד קשוע, הוא גילם את התפקיד הראשי, וכאמור התפקיד הראשי ב- The Idol.
היית בפסטיבל לונדון האחרון? חיפשנו אותך בתמונות ולא מצאנו.
"לא, לא. הם מנסים להציג את זה בחוץ כאילו זו הפקה פלסטינית בלבד, ללא כל מעורבות ישראלית, ומנסים לטשטש את המוצא הישראלי שלי ושל שחקנים אחרים.
"בצוות על הסט היו ישראלים והציוד היה ישראלי. אני לא אוהב את המשחקים האלה, את חוסר היושרה הזאת. מה זה משנה מאיפה באנו? אם אתה עובד, תעבוד, תהיה מקצועי. אם אתה עושה סרטים כדי להביע באופן ארטיסטי ולטפל בבעיות אקטואליות, אז קודם כל תטפל בעצמך באיזשהו אופן, כך נראה לי".
ברהום מנסה להסביר את המוטיבציה להכחשת ישראליותם של השחקנים: "הם עושים את זה בגלל לחצים של יחסי ציבור, אני חושב, כדי לא לעצבן את הקהל, הם פשוט מסתירים את העובדה שהשחקן הראשי שם הוא ישראלי. באתרים בעולם, לא מצוין שאני ישראלי, כותבים - 'תאופיק ברהום' השחקן הפלסטינאי. ברור שאני פלסטינאי אבל הם התעלמו מכל היתר, הם לא רוצים שאנשים יראו את הסרט ויגידו - 'או קי, אבל השחקן הראשי הוא ישראלי..', ואני דווקא בחרתי להשתתף בסרט פלסטיני וויתרתי על הצעות שקיבלתי במקביל מסרטים אמריקאיים, רק כדי שלא יוכלו להגיד ששחקן ישראלי מסרב להשתתף בסרט".
ערביי ישראל הם פתאום עניין לא לגיטימי בעולם.
"לא לגיטימי לגמרי, זה מצחיק אותי. אני זוכר ביום הראשון, אני הייתי בחו"ל, בהודו, התקשרו אלי ואמרו לי 'תשמע, אנחנו רוצים לדבר איתך, תגיע, אז חזרתי לארץ ואני זוכר בפגישה הראשונה שלנו הוא לא שאל אותי שום דבר, השאלה הראשונה הייתה - אם ישאלו אותי אם אני פלסטינאי או ישראלי מה אני אענה... זה כבר מבהיר את התמונה הגדולה לגבי איך אנשים חושבים".
"תשמע, אני לא משחק את המשחק הזה מזמן, יש לי אבא נפלא שאלוהים העניק לי והוא אמר לי לקרוא לזה יהודי, נוצרי, מוסלמי, זה פעם היה דרך חיים, אבל היום אם אתה מזהה את עצמך עם סמלים - משהו דפוק בך, וזה מה שרוב האנשים עושים היום, בגלל זה אנשים רוצחים והורגים וחושבים שזה למען טובת הקיום, ואנחנו גאים כל פעם כשמישהו מת למען מטרה, מאבק, למען המדינה, לעזאזל הלכנו רחוק מדי. אני בסך הכול שחקן, ולא מתחבר לכל הטירוף הזה לכן אני מתרחק מהמקום הזה".
"מה שהפכנו להיות", שיר הנושא של הסרט "דה איידול":
מה בדיוק היה בצילומים?
"זה לא היה פשוט, היו בעיות עם mbc וחיכינו שהאני ידבר עם ההפקה שם וישכנע אותם להסכים ללהק אותי לתפקיד ואז שלחו אותי ללמוד את המבטא המקומי של ג'נין, כי הסרט היה אמור להצטלם שם ואחרי כמה זמן הוא אלי ואמר לי 'לא הצלחתי לשכנע אותם, מצטער, סיימנו'. נסעתי חזרה לתל אביב והייתי אמור לעלות על טיסה ללונדון, ואז הוא פתאום מתקשר אלי באמצע הלילה ואומר לי 'תבוא מיד, הצלחתי לשכנע אותם', ומסתבר שהוא שכנע אותם בכך שתהיה האפלה מוחלטת בתחום יחסי הציבור בארץ ובפייסבוק, ובסופו של דבר הלכתי לשם ברגע האחרון, ואפילו לא עשינו חזרות, היו לנו ארבעים דקות שדברנו על התסריט וכל השאר היה אימפרוביזציה".
ואיך זה נגמר?
"יש לי כלל אחד - כשאני לא נהנה, אני עוזב את המקום, וזה קרה ביום האחרון. לימי הצילום האחרונים בנצרת אני הגעתי מלונדון והוא (אבו-אסעד) פשוט השתגע והתחיל להיות אלים, לקח לי את הטלפון ושם אותי באיזו פינה חשוכה ליד נצרת, אחד מהמפיקים עמד בצד, והוא מתחיל להרביץ לי ובלאגן, אמרתי לעצמי שאני אשחק אותה כאילו הכול בסדר, כאילו אגיע גם מחר ליום צילומים, ומשם לקחתי מונית בחזרה לתל אביב ומיד עליתי על טיסה ללונדון.
"ככה זה כשאני מרגיש שאני לא נהנה. דווקא לאורך הצילומים די נהניתי, במיוחד גם בגלל הצלם איהב אבו- אלאסל (זוכה פרס הצילום בפסטיבל קאן על "עומר"), ואיתו היה לי מדהים כי הבן אדם הזה יודע קולנוע, איתו היה כיף לעבוד כי היה דיאלוג".
אחרי "ערבים רוקדים" של ערן ריקליס, הבמאי הישראלי שברהום אולי הכי מעריך, הוא השתתף לאחרונה בצילומי סרט ביוון בתפקיד ראשי לצד שחקנים זוכי אוסקר ובקרוב הוא נוסע לניו יורק ולואיזיאנה לצילומי הסרט ההוליוודי "The Garden of Last Day" בעקבות ספרו רב המכר של אנדריי דובוס על סיפורם של כמה מתושבי פלורידה ערב ההתקפה על מגדלי התאומים ב-9/11 לצדו של גרמי סטרונג וכוכבים אחרים.
בינתיים, "The Idol" מייצר באז גדול בעולם הערבי ובכלל ונודד בהקרנות בפסטיבלי הקולנוע החשובים, יש הרואים בו כמועמד חזק בקטגוריית הסרט הזר באוסקר השנה- אם אכן יהיה מועמד. המבקרים מכנים אותו "נער החידות ממומבאי הבא".
אומרים של'איידול' סיכויים גבוהים להיות מועמד ואולי אף לזכות באוסקר.
"זה נכון".
אתה מודד כבר חליפה?
(צוחק) "אפשר למדוד, אבל אני לא כל כך מעורב בהפקה.. הם אפילו לא שילמו לי שעות נוספות.. אז הוא (אבו-
אסעד) יכול ללכת לאוסקר, לספר סיפורים, בשעה שהשחקן שלו לא קיבל את השכר שמגיע לו.
"אין עם מי לדבר... אבל העבודה שלי בסרט מדברת בפני עצמה. מבאס שלא קיבלתי את הכסף, אבל משמח אותי שהסרט מקבל תגובות מדהימות".
אתה בטח נתקל בזה לא מעט באירופה, שאתה צריך להבהיר בצד של מי אתה בגלל הזהות שלך.
"זה קורה בכל מקום, אבל המזל שלי הוא שבכל מקום תמיד חושבים שאני מקומי, בניו יורק חושבים שאני מניו יורק, שאני פה (הולנד) חושבים שאני דני".
איך מזג האוויר באמסטרדם, גשום?
"קר, קר מאוד, בגלל זה יש לי כאן איתי כאפייה, בשבילי זה הצעיף האולטימטיבי וזה מצחיק שפה באירופה
זה תופס כפריט רב משמעות, ישראלים שעוברים ליד מדי פעם ברחוב אומרים 'וואו... זה מחבל!' או כל מני תגובות כאלה".
שם זה מצחיק אותך, פה זה היה מכעיס אותך.
"כשהגעתי בפעם הראשונה לתל אביב ושכרתי דירה, אז השכנה קראה למג"ב בחשש שישנו שב"ח בבניין".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם