ראשי » תרבות » קולנוע

ספקטר: לא בסטנדרטים של סקייפול, אבל סבבה

ההרפתקה החדשה בסדרת ג'יימס בונד בכיכובו של דניאל קרייג, לא מדגדגת את "קאזינו רויאל" המבריק ולא מורכבת כמו "סקייפול" המרתק, אך כוונת יוצריה לחשוף משהו ממעטה המסתורין של הסוכן החשאי מוסיפה פן חדש ומרענן לדמות האהובה. ותסמכו על בונד להפתיע בעיצוב מרשים, אקשן דינמי וליהוק אפקטיבי, גם בפעם ה-24

 
אז איך "ספקטר" בהשוואה לפרקים הקודמים בסדרת ג'יימס בונד של דניאל קרייג? בוא נאמר שמבין ארבעת הסרטים של קרייג עד כה, "ספקטר" אינו הטוב ביותר, אך גם לא הגרוע ביותר. הוא לא מדגדג את הקצה של "קאזינו רויאל" המבריק, אין לו את המורכבות של "סקייפול" המרתק, אך אל מול "קוונטום של נחמה" האנמי והמרושל, הוא מצטייר כיצירה בונדית משעשעת, מהנה ואפילו מעוררת מחשבה.

עוד כותרות ב-nrg:
• עסק שחור: הרדיו שמירי רגב לא הייתה מממנת
• לא מה שחשתבם: למה רובין וויליאמס התאבד?
• דוגמניות נאבקות בבוץ: בשביל זה יש ריאליטי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אחת הסצנות היותר מעניינות ב"ספקטר" מתרחשת בדירתו של בונד – לוקיישן אשר מבין כל 24 הסרטים עד כה, נחשף זה הפעם השלישית בלבד, כאשר הפעם האחרונה הייתה אי שם בשנות השבעים ב"חייה ותן למות". החשיפה של עוד פרט משמעותי מאישיותו המסתורית של בונד, כמו פרטים נוספים מעברו המתגלים בהמשך העלילה, הם אלו אשר מהווים הפעם את לב הסיפור והופכים את "ספקטר" לסרט בונד מעניין, או לפחות לכזה העושה מאמץ מודע להיות יותר מאשר עוד הרפתקה בונדית שגרתית. "ספקטר" נפתח ברמז ערמומי. "המתים חיים", מכריזה כותרת על רקע שחור ולפני שאנו מספיקים לפענח את פשרה, האימאג' הראשון לו אנו נחשפים הוא של אדם עטוי מגבעת, מסכת גולגולת ותחפושת שלד העושה דרכו בקלילות של דוגמן בין אלפי גולגלות ושלדים מהלכים החוגגים את "יום המתים" המקסיקני. זהו שוט ארוך ומרשים הלוקח את הזמן על מנת לאפשר לנו להרהר באותה טענה אניגמטית תוך שהוא מטמיע אותנו בתוך הלוקיישן הססגוני והכמעט סוריאליסטי הנחשף מולנו.סצנת הפתיחה המפתיעה והמרתקת הזאת מאפיינת את בונד הפעם כמעין מלאך מוות נקמני במרדף אובססיבי אחר האחראים למותן של הנשים המשמעותיות בחייו – וספר לינד, אהובתו הבלתי נשכחת מ"קזינו רויאל" ו-M, אמו הרוחנית שמצאה את מותה ב"סקייפול". אך בונד אינו מלאך המוות היחיד בסביבה ובמרדף שהוא מנהל לאורך הסרט אחר הארגון המסתורי "ספקטר", הוא ימצא עצמו מתמודד הפעם מול רוח רפאים משמעותית מעברו, ונקמנית לא פחות. ב"ספקטר" מגלה בונד, שמעמדו כסוכן בעל רישיון להרוג עומד להסתיים, שאין זקוקים יותר לשירותיו, ושרשויות המודיעין מעדיפות להשתמש במזל"טים לצורך חיסולים ממוקדים מאשר בגורם אנושי. על סף פיטורין הוא יוצא למשימת חיסול אחרונה – הפעם על דעת עצמו. מבלי לחשוף יותר מידי פרטים נאמר רק שהרעיון המרכזי הסובב סביב זהותו ומזימותיו של הנבל הראשי התורן נעוצות הפעם ברעיון "האח הגדול" של אורוול, זה היודע והרואה הכול, וממשיכות לווריאציות נוספות המשתעשעות על חשבון אותו תואר מוכר.

"ספקטר" אף ממשיך את הקו העלילתי שהציבו שלושת הסרטים הקודמים וכן את הרעיון המוביל – שדמותו של 007 הפכה מורכבת יותר, בוגרת יותר (או לכך לפחות נראה כי יוצריו שואפים) כאשר כל פרק הוא מעין חלק בפאזל שחיבורו חושף עוד פרט מאישיותו של בונד, עניין אשר הסרטים טרום עידן קרייג, כלל לא טרחו לחקור. סרטיו של קרייג כאילו מנסים לשאול - מיהו ג'יימס בונד האמיתי? מה מגדיר אותו? האם מאחורי החזות הקשוחה-אלגנטית מסתתרת דמות בעלת רגשות, זיכרונות, פחדים, תסביכים? או שהוא אינו יותר מאשר רעיון, סמל, פנטזיה, רוח רפאים מן העבר הקולנועי המסרבת להיפרד מאתנו מתוך כוונה למחזר את עצמה שוב ושוב? בעוד בונד נתפס לאורך השנים כמרגל, הווריאציה על דמותו שהציב קרייג (יחד עם שאר היוצרים כמובן) אתחלה את בונד והחזירה אותו לעיסוקו העיקרי, זה של מחסל מקצוען, האיש בעל הרישיון להרוג, זה אשר ממתין בין הצללים לקורבנותיו ו"מנטרל" אותם בקור רוח, כמו שון קונרי באותה סצנת חיסול מפורסמת עם משתיק הקול מ"ד"ר נו". אך סרטיו של קרייג שאפתניים אף יותר ומנסים להעמיק את הדמות, לחשוף שמץ מן הפסיכולוגיה המניעה אותה וכן לעמוד על הקשר הסימביוטי הכמעט בלתי ניתן לניתוק שבין בונד ויריביו. חבל רק שהכוונה המרתקת הזאת שקיימת גם ב"ספקטר" לא תמיד פועלת בהצלחה, וברגעים מסוימים אף הופכת לילדותית ומפוספסת.

לזכותו של "ספקטר" יאמר כי הוא מציב מספר סיקוונסים מרשימים, הן מבחינת העיצוב החזותי והן מבחינת האקשן הדינמי. הוא כולל ליהוק אפקטיבי של שחקן האופי המשובח כריסטוף וולץ לתפקיד הנבל, תפקיד אותו הוא מבצע בחן רב. מה גם שמבין רביעיית הסרטים של קרייג זהו בהחלט הסרט המשעשע מביניהם. אך דווקא ההומור בסרט, ששונה הפעם באופיו מקודמיו, נדמה לעתים כי פועל לרעתו, שכן חלק מהבדיחות והקריצות מרגישות חורקות, בעיקר ברגעים בהם הסרט משנה טון והופך בלי התראה מוקדמת למעין גרסה רוג'ר-מורית מחויכת, שאינה תואמת את מידותיו של קרייג וחבל. באורך של כשעתיים וחצי, "ספקטר" יכול היה להימנע מרגעים מיותרים שכאלה.

חרף הליקויים, מדובר בהרפתקה בונדית שאפתנית ומהנה, וגם אם לא המוצלח ביותר מבין סרטי ג'יימס בונד, "ספקטר" הוא לחלוטין הארוך ביותר אי פעם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...