ועכשיו ברצינות: ראיון סוף עם סת' רוגן
סת' רוגן, קומיקאי יהודי סטלן, מפציע ב"סטיב ג'ובס" בתפקיד רציני. אפשר להבין אותו, אחרי התקופה המשוגעת שחווה בעקבות "ראיון סוף", אבל זה לא מה שיגרום לו לאבד את חוש ההומור או לוותר על ההרפתקה הבאה, שהולכת להיות הדבר הכי גס שעשה אי פעם
יש שחקנים שהפרסונה הקולנועית שלהם שונה לחלוטין ממי שהם במציאות. סת' רוגן אינו אחד מהם. פחות משלוש שניות חולפות מהרגע שבו השחקן־תסריטאי־במאי היהודי הקנדי בן ה־33 נכנס לחדר עד לרגע שבו הוא משחרר לראשונה את הצחוק המתגלגל המפורסם שלו. לאורך כל השיחה איתו, רוגן - שמוכר מקומדיות גסות וילדותיות כמו "הדייט שתקע אותי", "אננס אקספרס" ו"שכנים" - מתמיד להתנהג בדיוק כמו הדמויות שהוא מגלם על המסך.
עוד כותרות ב-nrg:
• דיירי השבט, נא לא ללקק צפרדעים
• הזמר הברזילאי: לעולם לא אבקר שוב בישראל
• ח"כ מגל: שליין לא שמאלני, אתה נותן לו תחמושת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הפה שלו מטונף כמו ביוב, וכל מילה רביעית שלו היא הטיה כלשהי של הפועל "פאק". המוח שלו חד כמו פינת שולחן, אך הוא מרבה לרדת על עצמו ולהצניע את הישגיו תחת מעטה של הומור קולג'ים סטלני. כיאה לז'לוב גדל גוף שנמנה עם הזן החביק, הוא עושה רושם של אדם חם וקצת נוירוטי. ויש לו, כמובן, את הצחוק המפורסם, שחוזר ומרעיד את החדר בערך אחת לדקה.
• ביקורת: "סטיב ג'ובס" משעמם עד דמעות
"הפעם יכולתי להתרכז רק במילים וברגשות, ולא לחשוב כל הזמן על דברים חדשים. במובן מסוים הרגשתי שהפעם עשיתי פחות מבדרך כלל".
מצד שני, היה לך המון טקסט ללמוד בעל פה.
"כן, זה תסריט של סורקין, אז ברור שיש טונות של טקסט. אבל זה מטופש להתלונן שהעבודה שלך קשה כשכל מה שאתה צריך לעשות זה ללמוד מילים בעל פה. יש בעולם אנשים עם עבודות הרבה יותר קשות. לא כל כך רע לנו, השחקנים".
איך היה לעבוד עם כותב מוערך כמו סורקין?
"ארון הוא תסריטאי גדול. בנאדם מבריק. כשקראתי את התסריט בפעם הראשונה, התמלאתי בכעס ובקנאה. אמרתי, 'פאק דיס גאי, זה אחד התסריטים הכי טובים שקראתי בחיים!'.
"זו לא דרמה ביוגרפית שגרתית. המבנה מאוד מקורי ולא קונבנציונלי. זה היה שיעור עבורי, שגם ב־2015 אפשר להמציא את הדברים האלה מחדש ולמצוא מבנה שעוד לא השתמשו בו.
"מאוד הרשים אותי איך שהוא הצליח לקשר בין המצב האמוציונלי של ג'ובס לבין המוצרים שהוא יצר באותן תקופות. הופתעתי מהדרך שבה הכל התחבר יחד בתסריט. זה היה מתסכל ומעורר השראה בו בזמן.
"חוץ מזה, בתסריטים של ארון הקצב מאוד מאוד חשוב. כשהטקסט לא יושב בול, זה פשוט לא עובד. הקצב צריך להיות מושלם.
"אז עשינו הרבה חזרות. אבל ברגע שאתה מוצא את העיתוי, והמכונה נכנסת להילוך - זה מושלם. בסך הכל היה כיף לעשות סצנות ארוכות וענקיות עם המון מילים טכניות וז'רגון. זו היתה חוויה מלהיבה".
רוגן מבין דבר או שניים בתסריטאות. את התסריט הראשון שלו - לסרט שהפך בחלוף 18 טיוטות לקומדיית ההתבגרות האוטוביוגרפית "סופרבאד" - החל לכתוב בגיל 13, יחד עם חברו, אוון גולדברג. השניים נפגשו בחוג הכנה לבר מצווה בוונקובר, וממשיכים לעבוד יחד עד היום בהצלחה רבה.
גם את הקריירה כשחקן הוליוודי הוא החל בגיל צעיר יחסית, 17, כשלוהק בידי ג'אד אפאטו לסידרת תיכון בשם "Freaks and Geeks". לשם כך עברה המשפחה לגור בלוס אנג'לס. הסידרה אמנם החזיקה מעמד עונה אחת בלבד בטרם בוטלה, אבל בזכותה הכיר רוגן את אפאטו, שהפך עד מהרה למנטור שלו, ואת ג'יימס פרנקו, שהפך לחבר קרוב ולאחד משותפיו היצירתיים העיקריים.
אפאטו לקח את רוגן תחת כנפו, עודד אותו ואת גולדברג להמשיך לעבוד על "סופרבאד" ועל תסריטים נוספים שהסתובבו אצלם בראש, ובסופו של דבר גם ליהק אותו לסרטיו. ב"בתול בן 40" (2005) גילם רוגן את אחד מהחבר'ה הקרועים שמקיפים את גיבור הסרט (שגילם סטיב קארל). ב"הדייט שתקע אותי" (2007) הוא כבר הופיע בתפקיד הראשי לצד קתרין הייגל בתור סטלן חסר בגרות, שמבלה לילה סוער עם בחורה שפגש בדיסקוטק ומכניס אותה בטעות להריון.
שני הסרטים הפכו ללהיטים בקופות וזכו לשבחי המבקרים, שהחמיאו לסגנון הקומי החדש שהציג אפאטו ולחבורה המוכשרת והמרעננת שאסף סביבו - שבה ניתן למצוא גם את ג'ייסון סיגל, ג'ונה היל, דני מקברייד ופול ראד. עם רובם רוגן עדיין בקשר חברי ומקצועי.
במקביל החל רוגן לקדם את הפרויקטים שעליהם עבד עם חבר הילדות גולדברג. תחילה הגיע "סופרבאד" (2007), שהכיר לעולם את מקלאבין והפך במהירות לסרט פולחן. מייד אחריו הגיע "אננס אקספרס" (2008), ללא ספק אחד מסרטי הסטלנים הטובים של השנים האחרונות.
"ידעתי שסביר להניח שאין חדר מלא במפיקים הוליוודיים שאומרים לעצמם: 'אנחנו צריכים למצוא נער יהודי קנדי שמנמן שיככב בסרטים שלנו", אומר רוגן ומתפקע מצחוק. "ידעתי שאם אני רוצה להופיע בסרטים, כנראה אצטרך להוביל את המבצע הזה בעצמי. אז התחלתי לעשות סטנד־אפ ולכתוב לעצמי תפקידים. אני חושב שמכל הדברים שאני עושה, הכתיבה היא הדבר שאני הכי טוב בו".
בקיץ 2013 רוגן וגולדברג גם ביימו את סרטם הראשון, קומדיית הסלבריטאים האפוקליפטית "סוף", שגרפה כ־100 מיליון דולר בארה"ב. באביב 2014 כיכב רוגן ב"שכנים", להיט ענק נוסף, שבימים אלה מצולם סרט ההמשך שלו.
ב"סטיב ג'ובס" מגלם רוגן את סטיב ווזניאק - מהנדס המחשבים המבריק והממושקף, שעזר לג'ובס להקים את אפל כשהשניים עוד היו פושטקים צעירים וארוכי שיער שעבדו בגראז' של ההורים. בניגוד לדרמות ביוגרפיות סטנדרטיות, שנוטות להציג את רצף החיים הכרונולוגי של הדמות שבמרכזן, עלילת הסרט שרקח סורקין (ושביים דני בויל, האחראי גם ל"נער החידות ממומבאי" ול"טריינספוטינג") מתמקדת בשלושה אירועי השקה שונים, שמסמלים שלוש תקופות שונות בחייו המקצועיים והאישיים של ג'ובס - אירוע ההשקה של מחשב המקינטוש ב־1984, אירוע השקת מחשב ה־NeXT ב־1988 ואירוע ההשקה של ה־iMac ב־1998.
תוך כדי כך, הסרט נוגע ביחסים המורכבים של ג'ובס עם בתו, ליסה, שלה התכחש לאורך שנים, ובמערכות היחסים שלו עם עוד כמה דמויות שליוו אותו לאורך חייו - כמו ג'ואנה הופמן, שעבדה בצמוד אליו (קייט וינסלט), ומנכ"ל אפל, ג'ון סקאלי (ג'ף דניאלס).
את הגאון הטכנולוגי־עיצובי־שיווקי ג'ובס, שנפטר לפני ארבע שנים מסרטן בגיל 56, מגלם באופן מרשים השחקן האירי מייקל פאסבנדר, ואילו רוגן הוא זה שצץ בכל אחת מההשקות בתור החבר הנבגד. פעם אחר פעם הוא טוען בפני הבוס הגדול כי הוא וחברי הצוות שלו - שהיו אחראים לפיתוח המוצר המצליח ביותר של אפל עד אז, ה־Apple II - לא קיבלו מספיק קרדיט עבור תרומתם לחברה, ופעם אחר פעם הבוס הגדול מסרב להעניק לו את ההכרה הפומבית שהוא כה צמא לה.
ווזניאק כבר הדגיש בראיונות לתקשורת כי הסצנות המוצגות בסרט הן פרי דמיונו של סורקין, וכי במציאות הוא מיעט להתעמת עם ג'ובס - אבל ציין שבסך הכל, הסרט מיטיב ללכוד את רוחו של האיש המעט מתוסבך.
"ווזניאק מאוד אהב את הסרט", מספר רוגן, "וזה מגניב. כי הוא היה יכול גם לשנוא אותו. הוא אמר לי שהסרט עושה עבודה לא רעה בלייצג את החוויה של להיות עם ג'ובס בחדר".
יצא לך להסתובב איתו קצת, כהכנה לתפקיד?
"כן. הוא היה מאוד פתוח ונחמד. היה מאוד מעניין לדבר איתו ולהיכנס קצת לראש שלו. הוא אף פעם לא עישן גראס! כמובן ששאלתי אותו.
"הדמות בסרט היא לא ייצוג מדויק שלו. אבל כל המחשבות שהדמות מבטאת בסרט הן מחשבות שעלו לו במהלך הדרך. ועל זה יכולנו לדבר. על איך הוא הרגיש כלפי ג'ובס".
הצלחת קצת להבין ממנו מי באמת היה ג'ובס? הוא היה באפל מההתחלה ואחד היחידים שהכירו אותו לפני ההצלחה הגדולה.
"ווזניאק סיפר לי הרבה על ההתפתחות של ג'ובס. כשהם התחילו, לא היה לו ראש עסקי. הוא היה סטודנט סטלן, משוחרר וכיפי, שהיה יושב כל היום בגראז' של ההורים שלו. הוא לא צעק על אנשים.
"עם השנים. הוא התקשה והתקשח, ונעשה פחות ופחות נעים להיות בסביבתו. לא נראה לי שזה ייחודי לג'ובס, יש הרבה אנשים שהופכים לשמוקים עם השנים.
"ואז פתאום הוא הפך לממציא של החברה הכי גדולה בתולדות האנושות. אז אני יכול לראות כמה סיבות אפשריות לכך שהוא השתנה".
עד כמה אתה מתעניין בכל הקטע הטכנולוגי?
"לא מתעניין בכלל. אני לא מבין כלום בטכנולוגיה. עד כדי כך שאני מבקש מהחברים שלי שיעדכנו לי את המחשב. בכל פעם שאני מנסה לעשות את זה בעצמי, אני מוחק בטעות את כל השיט שלי.
"גם לא ידעתי כלום על אפל. או על ווזניאק. כלומר, הכרתי את השמות שלהם, כמובן, אבל רק מהחדשות. רק כשקראתי את התסריט למדתי את ההיסטוריה של אפל ואת רצף האירועים. לא ידעתי שג'ובס היה כל כך שנוי במחלוקת. כשראיתי אותו בהשקות של האייפון והאייפד, הוא תמיד נראה לי כמו סתם בחור נחמד בגולף שחור שמספר בדיחות. הוא נראה רגוע ונעים. כנראה פשוט קניתי את התדמית הזאת".
קבלת פנים לבבית ציפתה ל"סטיב ג'ובס" כשהוקרן בבכורה בפסטיבל טליורייד בראשית הסתיו, והוא אף סומן אז כמועמד מוביל לאוסקרים. מאז פחתה קצת ההתלהבות סביב הסרט, לא מעט בשל ביצועיו הדלים בקופות. רוגן אמנם אינו מורגל להיות חלק מסרטים "גדולים" שנוטלים חלק ב"עונת הפרסים", אבל טוען בתוקף שההסכמה שלו להשתתף בסרט לא נבעה מרצון לגרום לאנשים לראות אותו באור חדש כשחקן.
"סרטי אוסקרים הם ז'אנר בפני עצמו", הוא אומר, "אני אף פעם לא עושה סרטים כאלה. זה לא משהו שאי פעם חשבתי עליו או שאפתי אליו. אני עושה קומדיות וסרטי אקשן.
"אבל במקרה הזה, לא היו לי סיבות לא להשתתף בסרט. אני מאוד אוהב את דני בויל. אני מאוד אוהב את סורקין. אני מעריץ את פאסבנדר ואת ווינסלט. ברגע שהבנתי שהתפקיד נמצא על הפרק, הלכתי עליו בכל הכוח. זה לא שאמרתי לעצמי 'הגיע הזמן להראות את הצד הרציני שלי' הייתי עושה את זה קודם אם היו מציעים לי. אבל לא הציעו לי".
היית צריך לעשות אודישן, נכון?
"כן. זה היה קצת מוזר, אבל עשיתי בשמחה. הייתי מאוד מודע לכך שאני לא רוצה להידחף למקום שבו אני לא רצוי. רציתי להראות להם מה אני יכול לעשות. אם מתאים, סבבה. אם לא, תמצאו מישהו טוב יותר, ואני אחזור לקיבינימט ואמשיך לעשות קומדיות, אין בעיה".
בחורף שעבר עלה שמם של רוגן וגולדברג לכותרות בנסיבות לא צפויות כש"ראיון סוף", סרטם השני כבמאים, הצליח לעורר את חמתו של שליט צפון קוריאה, קים ג'ונג־און. כשמביאים בחשבון את עלילת הסרט - שהתחקתה אחר מנחה טלוויזיה אמריקני מטומטם (ג'יימס פרנקו) והמפיק שלו (רוגן), שמתבקשים על ידי ה־CIA לחסל את הדיקטטור האכזר - בהחלט ניתן להבין על מה יצא קצפו של קים. עם זאת, אף אחד לא חזה את עוצמת התגובה שלו.
לאחר שדרישתם התקיפה וההזויה של הצפון־קוריאנים לגנוז את הסרט לא נענתה, אולפני סוני, שהפיקו אותו, מצאו את עצמם במרכזה של אחת מפרשות טרור הסייבר הגדולות והמתוקשרות בהיסטוריה. מאות אלפי מיילים פנימיים (ולעיתים מאוד מביכים) שנכתבו בידי בכירי החברה דלפו לרשת, יחד עם מידע אישי רגיש על אודות מצבת העובדים וחומרים רבים נוספים.
מעבר לפגיעה התדמיתית הקשה, הנזק הכספי שנגרם לסוני הוערך בעשרות מיליוני דולרים, ולרגע נראה היה שהסרט אכן ייגנז בסופו של דבר. רק בהתערבות הנשיא אובאמה, שהעניק ליוצרים ולאולפן גיבוי מלא, הוחלט להוציא את הסרט בכל זאת.
"זה היה פאקינג מטורף", נזכר רוגן. "זו היתה התקופה הכי מוזרה בחיים שלי, ובכלל, מדובר באחד הדברים הכי מוזרים שקרו בהוליווד אי פעם. בימים הגרועים ביותר של הפרשה, כשמימדי הפריצה למחשבים של סוני החלו להתברר, וכשחשבנו שיבטלו את יציאת הסרט, הייתי מאוד לא מרוצה, בלשון המעטה".
חששת לחייך?
"לא, לא צריך להגזים. היה מדובר בהאקרים חסרי פנים, ולא נראה שהם מתכננים לפגוע בנו פיזית. אבל הייתי מאוד אומלל".
כמעט שנה אחרי, אתה עדיין מרגיש את ההשלכות של הסיפור הזה?
"לא. אנחנו מרגישים שזה כבר לקראת הסוף. אנחנו עדיין עובדים בסוני. המשרדים שלנו עדיין נמצאים במגרשים של סוני. אחרי כל מה שקרה, אנחנו עדיין שם! וזה נחמד".
על כל פנים, לא נראה שהמשבר הבינלאומי בעקבות "ראיון סוף" גרם לרוגן לעדן את סגנונו הפרובוקטיבי. בשנה הבאה צפוי לעלות למסכים "Sausage Party", סרט אנימציה למבוגרים, שהוא כתב וביים יחד עם גולדברג. מקורות יודעי דבר מספרים שמדובר ב"סרט של פיקסאר על אסיד".
"כן, זו דרך אחת להסתכל על זה", אומר רוגן. "הסרט עוסק בפריטי אוכל בחנות מכולת שיוצאים למסע אקזיסטנציאליסטי. זה אולי הדבר הכי מטורף והכי גס שעשינו אי פעם".
בימים אלה שוקדים רוגן וגולדברג על "Preacher", סידרת טלוויזיה מדוברת בהפקת AMC, שמבוססת על סידרת קומיקס שנויה במחלוקת ורבת השפעה מאת גארת' אניס. במרכז הסיפור, שמתהדר באלמנטים תיאולוגיים וברוח מערבונית־פאנקיסטית, ניצב כומר בעל כוחות על־טבעיים, שיוצא לחפש את אלוהים.
"זו סידרת הקומיקס האהובה עלינו בכל הזמנים", הוא אומר. "לאורך השנים גנבנו ממנה המון, והגיע הזמן לחלוק לה כבוד".
בשבועות הקרובים ייצא למסכים סרט נוסף בכיכובו של רוגן, "הלילה שלפני", שמתרחש בערב חג המולד. באחת הסצנות שנכללות בקדימון לסרט ניתן לראות את רוגן, שלבוש בסוודר שעליו מגן דוד גדול, מתרוצץ בהיסטריה בכנסייה עמוסה וצועק: "לא הרגנו את ישו! לא הרגנו את ישו!".
"כן, זה עומד להיות סרט כריסמס שערורייתי", הוא מחייך, "אבל לא נראה לי שיהיו לו תגובות חריפות כמו במקרה של 'ראיון סוף', ולא נראה לי שהוא יגרום לקוטב הצפוני לפרוץ למחשבים של סוני.
"הבמאי של הסרט, ג'ונתן לוין, הוא יהודי, והסיפור מבוסס על מסורת אמיתית שלו ושל חבריו. במשך שנים הם בילו את ערב חג המולד יחד. כל פעם הם היו יוצאים במנהטן ומחפשים צרות והרפתקאות".
הצצה חטופה בחשבון הטוויטר שלך מגלה שאתה כבר זוכה להתקפות אנטישמיות בגללו.
"כן, יש הרבה קרייזי אס־הולס בטוויטר!".
אתה מרבה להגיב בטוויטר להתבטאויות אנטי־יהודיות ואנטי־ישראליות. אפשר לומר שאתה אחד היהודים הכי בולטים בהוליווד כרגע, אם לא הבולט מכולם.
"לא בטוח. נראה לי שאדם סנדלר עדיין קצת יותר גדול ממני בזירה הבינלאומית. אבל בכל מקרה, זה ממש לא משהו שאני שואף אליו בשום צורה.
"אני לא מנסה להיות הפרצוף של משהו, או להוביל איזשהו מאבק. אני פשוט מנסה להצחיק את עצמי. ואני חושב שטוויטר הוא מדיום טוב ומצחיק להגיד בו את האמת בפנים לאנשים מסוימים. אני פשוט יושב על הספה בתחתונים, מעשן ג'וינט, עובר על הפיד שלי ומגיב. אין לזה משקל אמוציונלי עבורי. המטרה היא לגרום לעצמי לצחוק".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם