התלקחות: ג'ניפר לורנס משחקת באש
עם הלהיט האחרון בסידרת סרטי "משחקי הרעב", ג'ניפר לורנס היתה יכולה לספור את המיליונים ולשתוק. אבל לכוכבת בת ה־25 יש מה להגיד על כל דבר: על הבנים המרושעים, על הבדידות מאז שנפרדה מבן זוגה, ועל הצורך בנשים מנהיגות. לא כולם אוהבים את זה
גם הפעם ג'ניפר לורנס לא איכזבה.
המתנו בדממה, עיתונאים מכל העולם, לכוכבי פרק הסיום בסדרת "משחקי הרעב". במשך שלושה ימים ניהלו מאות אנשים את מלאכת השקת הסרט בבכורה עולמית בברלין. השילוב בין אנשי ההפקה האמריקנים ההיסטריים לבין המפיקים הגרמנים הקשוחים של האירועים לא הותיר מקום לטעויות. הכל נוהל באופן קר, מדויק ומוקפד להבהיל. מפלצת שמניבה מיליארדים והפכה מזמן לתופעה גלובלית מטורפת היא עניין רציני.
עוד כותרות ב-nrg:
• הו, האירוניה: הטנור העיוור שר על קולנוע
• בן כספית: "אם למישהו מגיע איידס, זה לו"
• החליפו ב'חברים' את רייצ'ל ואף אחד לא שם לב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"נקבל עכשיו את המפיקה הראשית, הגברת נינה ג'ייקבסון", הכריז הגרמני שניהל את מסיבת העיתונאים, וכל המבטים ננעצו בדלת העץ הכבדה בכניסה לאולם. אבל אז נפתחה הדלת בקול גדול, ופנימה פרצה בתנופה לורנס. היא הביטה בקהל בפה פעור, ומשם נדד מבטה אל הבמה הקטנה והריקה, תוך שהיא מבינה שהתזמון שלה היה קצת בעייתי.
• ביקורת: הפרק האחרון בסדרת משחקי הרעב מאכזב
כעבור יומיים, בפרמיירה בלונדון, סיימה לורנס ראיון על השטיח האדום וניגשה לתת נשיקה על לחיה של השחקנית נטלי דורמר. אבל האופן שבו התכופפה הביא לכך שהיא פגשה את שפתיה של דורמר. "או מיי גאד, סורי!" קראה בעליצות, "הרגע התנשקנו מול המצלמות. ונהניתי מזה!".לאחר מספר ימים, בבכורה שנערכה במדריד, היא נתקלה פעמיים בשובל שמלת התחרה השחורה שלה ונפלה על הרצפה. זה כבר קרה לה כל כך הרבה פעמים בעבר, כולל ב־2013, כשעלתה במדרגות לבמת טקס האוסקר כדי לקבל את פרס השחקנית הטובה ביותר, ושוב כעבור שנה, על השטיח האדום לפני הטקס.
אכן, לורנס (25) היא נערה מגושמת, אימפולסיבית וקולנית, עם פה מלוכלך והומור גס. אבל היא גם אישה אלגנטית ויפהפייה, חזקה, אינטליגנטית ודעתנית. לראיון בברלין היא מגיעה לבושה כולה בלבן. חולצת תחרה מכופתרת ושקופה לחלוטין, שחושפת חזיית סאטן מבריקה, וחצאית קצרצרה, שמתחתיה נמתחות רגליים חטובות ארוכות.
השיער שלה בלונדיני בהיר ומסנוור, גזור באופן א־סימטרי ומסתיים מתחת לקו הלסת. על ציפורניה משוח לק אפור בהיר, ומאוזניה משתלשלים עגילי יהלומים ארוכים. עיניה מעושנות בגוונים של אפור ושחור, ויתר פניה צחורות כחרסינה.
גזרתה דקיקה במיוחד, למרות שהיא מרבה להתלונן שאין לה סבלנות לאימוני כושר ולמשטר תזונה שלא כולל אלכוהול וג'אנק פוד, בעיקר צ'יפס. לא פעם בעבר יצאה בפומבי נגד טרור הרזון של הוליווד והתקוממה שנשים נאלצות להרעיב את עצמן כדי לרצות אחרים.
כשיצא הסרט השני בסידרת "משחקי הרעב", "התלקחות", סיפרה שהיה לה חשוב שקטניס, הגיבורה שהיא מגלמת, לא תהיה רזה מדי. "הילדות שצופות בסרטים ראו מספיק נשים שלעולם לא יהיו מסוגלות להיראות כמותן", אמרה אז ל־BBC. "אלה ציפיות לא ריאליסטיות. הדמות הזאת נוצרה כדי להיות הגיבורה שלהן וזאת היתה הזדמנות נהדרת לקחת כיוון שונה".
ועם זאת, עצמות הבריח הבולטות שלה מספרות סיפור אחר.
בסרט האחרון, "משחקי הרעב: עורבני חקיין - פרק הסיום", שעולה למסכים בסוף השבוע, פוגשים את קטניס כשהיא עדיין במעמקי הבונקרים של מחוז 13, מנסה ליצור קשר עם ארוסה, פיטה שטוף המוח, בעוד פאנם כולה מתבוססת במלחמה אפוקליפטית. הפעם קטניס לא מסתפקת בעובדה שהיא סמל להתקוממות ונחושה לצאת למסע התנקשות בחייו של הנשיא סנואו.
תקציר הפרקים הקודמים, עבור מי שפיספס או חי על הירח בשנים האחרונות: קטניס בת ה־16 ממחוז 12 העני ומוכה הרעב של מדינת פאנם הדיקטטורית מתנדבת במקום אחותה הקטנה, פְּרים, להשתתף במשחקים הנערכים מדי שנה בהשתתפות 24 נערים ונערות בני 12 עד 18 המכונים "המיועדים". "משחקי הרעב", שילוב של זירת גלדיאטורים רצחנית עם תוכנית ריאליטי בשידור חי, נמשכים עד למותם של כל המשתתפים, למעט אחד.
קטניס, הזוכה במשחקים, לא מצליחה ליהנות מזכייתה מכיוון שהיא נשלחת שוב אל משחק אכזרי יותר, שבו משתתפים המנצחים מכל השנים. גם במשחק הזה היא מנצחת את השיטה, הופכת סופית ובעל כורחה לאגדה ומסמלת עבור העם המדוכא את התקווה לשינוי.
בפרק האחרון של הסידרה, המבוססת על הספרים רבי המכר של סוזן קולינס, קטניס משלימה את המטמורפוזה מנערה פיקחית המנסה בסך הכל לשרוד ולהציל את משפחתה, למנהיגה נחושה ועוצמתית.
"התרגשתי בשביל קטניס שהיא סוף סוף לוקחת לעצמה את עמדת ההובלה", אומרת לורנס. "היא מסתכלת מעבר לאובדן האישי שלה, מתמקדת ביצירת עתיד טוב יותר ומתחילה לראות את היופי שבאנושות. אין כמעט היבט שבו היא לא היתה עבורי מקור להשראה. היא טובת לב וחסרת רחמים, בעלת מחשבה עצמאית, חזקה אך מלאת חמלה. הלוואי שהיה לי אחוז אחד מהאומץ ומההתחשבות שלה".
עצוב לך להיפרד ממנה?
"מאוד. אני אוהבת את קטניס, ולא אשחק אותה יותר. אבל יש בי תחושת סיפוק. אני כל כך שמחה עם כל מה שעשינו. הדברים הסתיימו בצורה מושלמת, באופן כל כך עוצמתי, אמוציונלי ומספק.
"אני מתרגשת מאוד שכולם יוכלו עכשיו לראות את הסרט הזה. אני חושבת שיש בו הרבה מסרים חשובים: ההקרבה האישית שנדרשת למען יצירת שינוי, התוצאות האיומות של מלחמה, והחשיבות של להיות מעורב ולהתמודד עם המציאות.
"קטניס היתה סגורה בתוך המחוז שלה, מקום לא הוגן ומלא בתסכול, שהיה כל מה שהיא הכירה. רק כשנשלחה להשתתף במשחקים, היא גילתה שהתסכול העמוק קיים בכולם. זה הניע אותה ליצור שינוי.
"הסרט הזה מלא בנשים מנהיגות, בשונה מהמציאות שאנחנו חיים בה. ההתרחשויות ההיסטוריות, שהביאו איתן שוויון לנשים, קרו רק לפני כמה עשרות שנים. אנחנו עדיין שוברות מוסכמות, ויש מדינות צעירות שעוד צריכות לעבור תהליכים משמעותיים. בסרטים האלה, בגלל שהם מתרחשים בעתיד, זה אמין יותר שיש הרבה נשים מנהיגות. אנחנו עוד נגיע לשם".
"לכם בישראל היתה ראש ממשלה, גולדה מאיר", מצטרף לדבריה דונלד סאתרלנד בן ה־80, שמגלם את הנשיא סנואו המרושע וצמא הדם. "זה היה אמנם לפני הרבה שנים, אבל בכל זאת. ואני כמעט מופתע שאנגלה מרקל מצליחה כל כך פה, בגרמניה, בהתחשב בהיסטוריה של המדינה הזאת.
"אני מקווה שאתם, הצעירים, תלמדו מטעויות העבר המייאשות. בניגוד לג'ניפר, אני לא עצוב או סנטימנטלי. יש בי גם תקווה, כי אנחנו עדיין נמצאים בנקודת ההתחלה. התקווה של סוזן קולינס, שלי ושל כל מי שהשתתף בסרטים האלה היא שהם יהפכו לקטליזטור עבור צעירים בכל רחבי העולם. שיראו שהם יכולים להביא את עצמם לכדי כיליון, אבל מנגד, יש בכוחם גם לייצר עתיד טוב.
"שיתחילו להיות פעילים. שיבינו שאנחנו חוזרים על ההיסטוריה שוב ושוב. שיתארגנו כך שלא יהיו מלחמות. מלחמות שהן למטרות רווח של אחוזים בודדים, כשכל היתר סובלים ומתים. אם רק יבינו את זה, החיים שלנו יהפכו להיות מתוקים".
במקרה הפרטי של לורנס (המכונה גם ג'יי־לו, וגם ג'ן או ג'ני), חייה בהחלט האירו לה פנים. היא גדלה בלואיוויל, קנטאקי, שם עדיין מתגוררים הוריה ושני אחיה הגדולים ממנה. אביה גארי עוסק בבנייה ואמה קארן מנהלת מחנות קיץ לילדים.
"אמא שלי מדהימה", סיפרה לורנס בעבר. "היא תמיד אמרה לי שאני טובה בכל ומסוגלת לעשות הכל, למרות שאני לא".
היא היתה ילדה פטפטנית ואנרגטית, שרכבה על סוסים, ניגנה באבוב, היתה חברה בנבחרת המעודדות של בית הספר ורוב הזמן פשטה ולבשה תלבושות ודמויות. "תמיד הייתי שחקנית, אבל לא ידענו את זה עד שזה קרה, ואז כולם אמרו, וואללה, הגיוני".
בראיון שהעניקה בשבוע שעבר לדיאן סויר ברשת ABC סיפרה לורנס: "לא ידעתי שאני בעצם שחקנית. ידעתי שאני מוזרה ושונה, וידעתי שאני חכמה. הייתי חושבת על משהו ואז מייד מרגישה אותו. עכשיו אני מתעלת את היכולת הזאת לעבודה".
בגיל 14 רצתה לנסוע לניו יורק ולנסות את מזלה כשחקנית. הוריה התנגדו בשל גילה הצעיר, ומי שנחלצו לעזרתה היו אחיה, שזכו לתמיכת ההורים בקריירת הבייסבול שלהם כנערים. "הם אמרו להורינו: 'הייתם איתנו בכל מקום, עשיתם את זה בשבילנו - עכשיו תעשו את זה בשביל ג'ניפר'".
באותו קיץ היא נסעה עם אמה לניו יורק, וצלם שראה אותה ברחוב פנה אליה וביקש לצלם אותה. "אמא שלי נתנה לו את מספר הטלפון שלה, לא ידענו שזה עלול להיות מסוכן, והוא התקשר ואמר שיש סוכנויות דוגמנות שרוצות להיפגש איתי. במהלך נסיעה במונית החלטתי שאני מוכנה לחתום עם סוכנות דוגמנות, בתנאי שייתנו לי לשחק".
משם נסללה הדרך. לורנס והוריה העתיקו את חייהם לניו יורק, ולאחר מכן ללוס אנג'לס. בגיל 15 היא כבר השתתפה בפרומו לרשת MTV, הצטלמה לפרסומות והחלה להופיע בסדרות טלוויזיה, ובהן הסיטקום "המופע של ביל אנגוול".
בגיל 18 זכתה בפרס מיוחד בפסטיבל הסרטים בוונציה על משחקה בסרט "ערבה בוערת" לצד קים בייסינגר; בגיל 20 היתה מועמדת לראשונה לאוסקר על משחקה בדרמת האינדי "קר עד העצם". בגיל 21 נבחרה על ידי ג'ודי פוסטר לשחק בסרט בבימויה, "החיים הכפולים של וולטר", ואז נחטפה מהשוליים אל לב שוברי הקופות של הוליווד.
היא החלה לשחק את מיסטיק בסידרת סרטי "אקס־מן", ואת קטניס אוורדין ב"משחקי הרעב". בגיל 22 כיכבה בסרט "אופטימיות היא שם המשחק" של דיוויד או. ראסל - שעליו זכתה באוסקר ובגלובוס הזהב. כעבור שנה זכתה שוב בגלובוס הזהב ובמועמדות שלישית לאוסקר על "חלום אמריקאי", אף הוא בבימויו של ראסל.
על פי המגזין "פורבס", היתה לורנס שיאנית השכר בהוליווד ב־2014, עם 52 מיליון דולר. אחריה בטבלה סקרלט ג'והנסון, שהיתה השיאנית ב־2013, אבל בשנה שעברה הסתפקה ב־35.5 מיליון דולר.
למרות זאת, סכומי העתק שלורנס מרוויחה לא קונים את שתיקתה המנומסת. בחודש שעבר יצאה באומץ נגד פערי השכר בין נשים לגברים בהוליווד, לאחר שגילתה את שכרם של שחקני "חלום אמריקאי", בעקבות פריצת ההאקרים למחשבי חברת סוני.
"כשגיליתי כמה פחות אני מרוויחה ביחס לבני המזל עם הזין, לא כעסתי על סוני. כעסתי על עצמי", כתבה במאמר בבלוג הפמיניסטי של לנה דנהאם. "נכשלתי בניהול המשא ומתן, כי ויתרתי מוקדם מדי. לא רציתי להמשיך להילחם על מיליוני דולרים, שלמען האמת, אני לא זקוקה להם. אבל אני אשקר אם לא אומר שהיה בי גם רצון למצוא חן: לא רציתי להיתפס כ'קשה' או 'מפונקת'.
"אז זהו, אני סיימתי לנסות למצוא את הדרך החביבה להביע את עמדותיי ולהמשיך למצוא חן. פאק איט. ג'רמי רנר, כריסטיאן בייל ובראדלי קופר התעקשו והצליחו בניהול משא ומתן עבור עצמם. אני בטוחה שאליהם התייחסו כטקטיים וחזקים, בעוד אני הייתי עסוקה בלא להיתפס מפונקת במקום בלקבל את מה שהגיע לי.
"ייתכן שאין שום קשר לזה שיש לי ואגינה. אבל נראה לי שאני לא לגמרי טועה, לנוכח עוד מייל שדלף מסוני, שבו מפיק מתייחס אל עמיתה, שחקנית ראשית, כאל 'ילדה מפונקת' במהלך ניהול משא ומתן. משום מה, אני לא מצליחה לראות מישהו מדבר כך על גבר".
במקביל לפרסום המאמר, ביטלה לורנס את השתתפותה כשחקנית ראשית בסרט "פרויקט רוזי", על פי רב המכר של גרהם סימסיון האוסטרלי. על פי ה"הוליווד ריפורטר", המגעים שניהלה עם יו"ר סוני, טום רוטמן, לא התקדמו לשביעות רצונה, ולכן ויתרה על התפקיד.
לעומת זאת, על תפקידה בסרט "Passengers", סיפור אהבה עתידני המתרחש במעבורת חלל, היא צפויה לקבל 20 מיליון דולר - כפול משכרו של השחקן כריס פראט שישחק לצידה. היא תככב גם בסרטו הבא של סטיבן שפילברג, שיבוסס על הביוגרפיה של צלמת המלחמות לינזי אדאריו, ובסרט הבא של דארן ארונופסקי (שביים את "ברבור שחור").
בשנה הקרובה יעלה לאקרנים סרט נוסף בסידרת "אקס־מן", ובחודש הבא ייצא הסרט "Joy", גם הוא של דיוויד או. ראסל, שבו היא מגלמת את התפקיד הראשי כעקרת בית הממציאה מגב פלא ומתעשרת. התפקיד הזה עשוי להכניס אותה לרשימת המועמדות לאוסקר בפעם הרביעית.
אם לא די בכל אלה, בתקופה האחרונה מקדישה לורנס את זמנה לכתיבת תסריט לסרט עם הקומיקאית היהודייה איימי שומר, שבאופן לא מפתיע הפכה לחברתה הטובה. בעתיד הקרוב היא מתכוונת, לדבריה, לנסות את כוחה גם בבימוי.
למרות שהשיר "The Hanging Tree", שהיא שרה ב"משחקי הרעב", הפך ללהיט, לורנס מבהירה שזה לא הכיוון שלה. "אני מתה על מוסיקה ומעריצה זמרים, אבל אני לא חושבת שאני יכולה לתרום לעולם הזה. אני ממש משתדלת לא לשיר בכל הזדמנות. קטניס שרה את שיר הערש לתינוק שלה, כמו ששרה לאחותה. שם זה היה חשוב, אבל אני אמשיך לי בכיוון אחר, ברשותכם".
שלושת סרטי "משחקי הרעב" הניבו עד היום רווחים של כ־2.5 מיליארד דולר. הם הפכו לסיפור הצלחה כל כך מסחרר, שתאגיד הבידור "ליונסגייט" הודיע החודש שהוא עומד להקים במדינת ג'ורג'יה פארק שעשועים בהשראתם.
"טוב, זה לא משהו שהיה אי פעם ברשימת החלומות שלי", ממלמלת לורנס בתגובה, "אבל זה מרגש, אני מניחה. גם כשיצאה בובת הברבי בדמותי (שנמכרה באיביי תמורת 2,500 דולר, אך כיום ניתן להשיג דומות לה באינטרנט תמורת 12.99 דולר; נ"ל), אמרתי לעצמי, וואו, זה לא היה צפוי. אלה לא בדיוק המטרות שלי בחיים, שתהיה רכבת הרים שנושאת את השם קטניס ואת הפרצוף שלי".
את הסרט שיוצא עכשיו לאקרנים היא סיימה לצלם כבר לפני כשנה, במקביל לסיום מערכת יחסים ממושכת עם השחקן ניקולס הולט, ששיחק לצידה בסרטי "אקס־מן". "'משחקי הרעב' והבחור הזה, שהייתי איתו חמש שנים - הם היו החיים שלי", סיפרה לדיאן סויר. "נפרדנו בערך בזמן שבו סיימתי לצלם את הסידרה. כך שגיל 24 היה המועד שבו שאלתי את עצמי, מי אני בלי הסרטים האלה? מי אני בלי הבחור הזה? זה תמיד היה 'אנחנו'. נשמע צעיר מצידי להגיד את זה, אבל זה נכון".
במהלך השנה החולפת היא כבר הספיקה לנהל מערכת יחסים לא רציפה (שהסתיימה) עם כריס מרטין, סולן קולדפליי והאקס של גווינת' פאלטרו. היא גם רכשה את אחוזתה של ג'סיקה סימפסון בבוורלי הילס תמורת 8 מיליון דולר. הבית עוצב עבורה בסגנון טוסקני, והוא כולל חמישה חדרי שינה, שישה חדרי אמבטיה, חדר כושר, חדר מיוחד לטיפולי פנים, איפור ושיער, ואולם קולנוע.
את כל השפע הזה היא חולקת עם כלבתה החומה פּיפּי, שאותה קיבלה במתנה מאמה. לשירותה עומדים כל העת צוותים של עוזרים אישיים, נהגים, שומרי ראש, טבחים וסטייליסטים. שכנתה היא קמרון דיאז, ובמרחק שתי אחוזות ממנה מתגוררים אשטון קוצ'ר ומילה קוניס, שהפכו לחבריה הטובים. לורנס מספרת שהיא בת בית אצלם, גם בלי להודיע מראש.
באוגוסט האחרון היא חגגה בביתה את יום הולדתה ה־25 עם חבריה הקרובים, ששיכנעו את קריס ג'נר, אמן של הקרדשיאנס, להגיש לה עוגה בצורת ערימה של קקי, שעליה התנוסס הכיתוב: "יום הולדת שמח, חתיכת חרא".
בכתבת השער לגיליון האחרון של מגזין "ווג" התלוננה לורנס: "אף אחד לא מזמין אותי לדייט, קרום הבתולים שלי צמח מחדש. אני בודדה בכל ערב שבת. בנים כל כך מרושעים אלי.
"אני יודעת מאיפה זה נובע. אני יודעת שהם מנסים לייצר דומיננטיות, אבל זה פוגע בי. אני בסך הכל בחורה שרוצה שיהיו נחמדים אליה. אני מרגישה שאני צריכה לפגוש בחור שחי בבגדד בחמש השנים האחרונות ואין לו שום מושג מי אני. אני מרגישה שאם אפגוש את האדם שאיתו ארצה לבלות את שארית חיי ושארצה שיהיה האבא של ילדיי, לא אהרוס את זה בשום אופן. אבל אני לא בונה על זה".
לסויר אמרה: "אני כבר לא מדמיינת את עצמי מתחתנת. אני לא מרגישה שאני צריכה שמשהו ישלים אותי. אני אוהבת לפגוש אנשים. גברים, נשים, לא משנה. אני אוהבת שאנשים נכנסים לחיים שלי ומביאים איתם משהו. מה שבטוח הוא שאני רוצה להיות אמא".
14 מיליון מעריצים מכל רחבי העולם שותים בצמא את דבריה בפייסבוק. במהלך מסע יחסי הציבור לסרט, הקפידה לורנס להעלות תמונות רבות מהשטיח האדום. לפני שבוע כתבה הבהרה בעניין קריטי.
"אני לא יכולה להישאל במסע הזה עוד שאלה אחת על ההיגיינה האישית שלי. אמרתי בעבר בראיון ל־MTV שאני לא שוטפת ידיים אחרי שאני מבקרת בשירותים. רציתי להגעיל את ג'וש וליאם (האצ'רסון והמסוורת', שני השחקנים שמשחקים לצידה ב'משחקי הרעב' נ"ל), ויצא שהגעלתי את כל העולם. כמובן שאני שוטפת ידיים אחרי שאני מבקרת בשירותים! אני לא מאמינה שאני צריכה להסביר את זה. מכל השמועות ששמעתי על עצמי, זאת האחת שהייתי חייבת להפריך".
בשנה שעברה דלפו לרשת תמונות עירום שלה. היא רתחה מזעם. "זה הגוף שלי, וזאת צריכה להיות הבחירה שלי", אמרה ל"ואניטי פייר". "העובדה שזאת לא היתה הבחירה שלי היא פשוט דוחה. זה פשע מין. אני לא אישרתי לכם לראות את הגוף שלי בעירום".
בתגובה לביקורות אמרה לורנס שהצילומים יועדו רק לעיניו של בן זוגה דאז, ניקולס הולט. "אני לא רואה שום סיבה להתנצל. הייתי במערכת יחסים בריאה, אוהבת ונהדרת. היא היתה בשלט רחוק, אז או שהחבר שלך יסתכל על פורנו, או שהוא יסתכל עלייך".
הסרט האחרון צולם ברובו באטלנטה, בפאריס ובברלין. "נהנינו בטירוף בברלין, ואני לא אומרת את זה בגלל שאנחנו פה. אני יכולה להגיד שאהבתי את המקום ההוא עם השניצל, והמקום ההוא עם היין, וזה עם הפרעצלים. אהבתי את הטירגארטן, או הבירגארטן, או איך שלא אומרים את זה. הייתי פה כל כך הרבה זמן, ועדיין לא הצלחתי לבטא שום שם של רחוב. הבעיה היא לא עם ברלין, הבעיה היא איתי.
"כל כך כיף בעיר הזאת! אני חושבת שהארכיטקטורה החשוכה והמאיימת שלה מוסיפה אלמנט מדהים לסרט שלנו. הכי כיף היה כשלקחתי את דונלד ל'קיטקט קלאב'" (מועדון ריקודים, סקס, פטיש וסאדו סוער בברלין)...
"לאן?!" קוטע אותה סאתרלנד בבעתה.
"אני צוחקת", היא מחייכת אליו ומלטפת את כתפו. "דונלד לא צילם בכלל בברלין, אלא בפאריס".
הסצנות הכי קשות למשחק, מעידים כולם, צולמו באטלנטה, בתעלות ביוב בגובה מטר וחצי.
"היו לי סיוטים מהצילומים שם", מספר ליאם המסוורת', המגלם את גייל, חבר הילדות של קטניס, שמאוהב בה. "באחת הסצנות רצנו בתעלות, ואחרינו רדפה מצלמה במהירות מטורפת, כמו רכבת הרים, ואני הייתי מסויט מהמחשבה שמישהו מאיתנו ייפול לפני המצלמה ויידרס למוות".
"אלה היו כנראה השבועות שבהם הייתי הכי אומלל אי פעם", אומר הבמאי פרנסיס לורנס (אין קירבה משפחתית לשחקנית). "היה קשה שם בתעלות, קלאוסטרופובי. התקרות נמוכות, חשוך לגמרי, האורות היחידים היו של הרובים. כשניסינו לחמם את המים הלחות היתה בלתי נסבלת, בנוסף להמון אש ועשן.
"ואתה שם למשך תקופה מאוד ארוכה, מבצע את הדברים הכי מורכבים. הצוות לא נהנה במיוחד. זה גם קשה פסיכולוגית. לעבור את שלושת השבועות האלה בתעלות, אחרי שישה חודשי צילומים, היה לא פשוט עבור כולם".
ג'וש האצ'רסון, המשחק את פיטה, מספר ש"באמצע יום אחד קשה במיוחד, ישבנו כולנו באוהל, כל אחד בהה בנקודה אחרת, סחוט מעייפות. ורק ג'ני התיישבה לה, פתחה ספר והתחילה לקרוא. אמרתי לה, 'מה את תמיד קוראת כל כך הרבה, מספיק עם הספרים שלך'. ניסיתי להתחיל איתה מריבה, אבל לא הלך לי".
"גם לי היה קשה", מבהירה לורנס. "לא יכולנו לעמוד ישר במשך 12 שעות ביום. היינו ספוגים במים. היה מתיש. במיוחד כשצריך לבצע את כל הפעלולים עם תלבושות מורכבות ומים, שמוסיפים לך עוד עשרה ק"ג למשקל.
"אבל זה השתלם, כי הסצנות האלה פנומנליות בעיניי. פרנסיס ממש שיחק אותה שם. הוא יצר סצנות מבעיתות, סוחפות רגשית ומהפנטות. זה היה שווה את הסבל. למרות שחטפתי כמה בעיטות בפרצוף, וזה לא היה כיף".
עם השחקנית ווילו שילדס (15), שמשחקת לצידה מגיל 12 בתפקיד אחותה הקטנה, פְּרים, יצרה לורנס קשרים קרובים. היא מספרת שאפילו נתנה לה עצות להתנהגות נכונה עם בנים. "למשל, אמרתי לה לא לסמס לבן מייד אחרי שהוא מסמס לה. לחכות חצי שעה לפני שהיא כותבת לו בחזרה.
"הוא לא שלח לך עדיין הודעה היום? אל תהיי הראשונה לשלוח הודעה. בחיים לא, שלא תעזי. או הכי טוב - תתקשרי אליו, תנתקי אחרי כמה צלצולים, ואז, כשהוא יחזור אלייך, אל תעני לטלפון. אלה היו העצות הכי חכמות שאני יכולה לתת לה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם