בדיחות שואה מצוירות: לגשר על הפער במכחול
'איפה סבא וסבתא שלך היו בזמן המלחמה' הייתה אחת השאלות הלא פשוטות שעלו במפגשים בין מאיירים ישראלים וגרמנים במטרה להגיע לדיאלוג יצירתי, מעבר לסטריאוטיפים וכנגד הזרות. "עם הזמן למדנו לזהות את המשותף והמוכר מבלי להניח לעבר המשותף והכואב"
11 מאיירים – חמישה גרמנים וששה ישראלים, נפגשו בטירה בגרמניה במטרה לבחון את מורכבות היחסים בין ישראל לגרמניה. התוצאה של המפגש - תערוכת איורים משותפת, "הזר והמוכר" (The Self & The Other), המוצגת בימים אלה בבית ביאליק בתל אביב.עוד כותרות ב-nrg:
• התפוצץ ונעלם: מה קרה לאנריקה איגלסיאס?
• "מלחמת הכוכבים": האם הכוח באמת התעורר?
• לפסיכיאטר של "האח הגדול" מצפות שעות נוספות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ראשיתו של המהלך לפני שנתיים, והוא כלל שני מפגשים בני שבוע של כל משתתפי הפרויקט. המפגש הראשון התקיים בגרמניה, בנובמבר 2013 והשני בישראל, בפברואר 2014. חצי שנה לאחר המפגש בישראל, בספטמבר 2014, הוצגה לראשונה התערוכה המשותפת במוזיאון האיור בטרוייסדורף, ועכשיו, במסגרת שנת היובל ליחסים הדיפלומטיים בין גרמניה לישראל, היא מוצגת בתל אביב.
"רצינו לבנות שיתוף פעולה המבוסס על המקומות המשותפים לנו, ליצור דיאלוג אמנותי ויזואלי של הידע הקולקטיבי שלנו ולשבור את הקרח, להראות שגרמנים ויהודים יכולים להיות חברים", אומרת רוני לוית, ממשתתפות הפרוייקט, מלמדת אינפוגרפיקה ועיצוב מידע ב"בצלאל"."במפגש הראשון, אנחנו הישראלים פצחנו מיד בבדיחות שואה קשות, שהממו את הגרמנים. קשה להגיד שיש להם הומור. גם לא אומץ לדבר או לאייר את השואה כקריקטורה.
"בסיור שערכנו איתם ב'יד ושם', אחת המאיירות הגרמניות פרצה בבכי מר נוכח המראות הקשים. מרב, בת למשפחה של ניצולי שואה, ניסתה להרגיע אותה עם קצת הומור ואמרה: 'אל תבכי, השואה כבר נגמרה'. בהמשך זה הפך לאיור.
"שלא כמו הגרמנים, אנחנו מיומנים יותר בביצוע מעברים, להם זה היה שונה. אבל בהמשך הם השתדלו לזרום עם זה".
גלשתם גם לקלישאות המתבקשות?
"בשלב הראשון, כי רצינו לשבור את הקרח. אחרי הכל מדובר ביחסים מורכבים שיש לנו כישראלים עם גרמניה. ולמרות זאת לא היו נושאים שהם בבחינת טאבו. באחד המפגשים, שתינו והשתכרנו, וביחד עם האלכוהול צפו ועלו שאלות כמו 'איפה סבא וסבתא שלך היו בזמן המלחמה'.
"במפגש נוסף, במרתף בירה בגרמניה, כזה ששרו בו שירים על היהודים המלוכלכים, היו רגעים שהזיכרון הקולקטיבי גרם לי לפחד קצת.
"במקום הזה הניחו את כוסות הבירה על תחתיות ואנחנו פשוט התחלנו לרשום עליהן, את הדיוקנאות של מי שישב מולנו. ולאט לאט נוצר ערב של ציור דיוקנאות קדחתני, כשעוד ועוד אנשים שישבו בשולחנות סמוכים, נגשו וביקשו שנאייר גם אותם, והמלצרים הנלהבים הביאו לנו עוד ועוד תחתיות.
"בסוף הערב היו לנו 50 איורי פורטרטים שהשארנו אותם במוזיאון לאיור בטרוייסדורף".
מה תרומתו של האיור לחיבור ביניכם?
"השימוש בשפה הוויזואלית של האיור, שהיא השפה הראשונה המשותפת לנו, מאד קירב בינינו. יש משהו מאד אינטימי בלצייר אדם אחר. בזמן האיור רואים לו את כל הפגמים ומוציאים אותם אל הדף. אבל האינטימיות הזאת אינה מאיימת או ביקורתית. פעילות שעוזרת לריכוך היחסים שעלולים היו להיות נוקבים יותר".
סלומון: "האיור והעולם החזותי, היו לציר המחבר בין המשתתפים. ההזדמנות לתקשר על בסיס חזותי, אפשרה למשתתפים לגעת בקצות העצבים הרגישים ביותר של הכאב, האשמה, הכעס, והבושה, ואף לשים את כל אלה בצד, ולזהות את המשותף, המחבר והמאחה".
בעקבות האמון שנוצר הבשילו פירות התערוכה לכדי סדרת חזותית המתעדת 11 חוויות אישיות של היוצרים הגרמנים והישראלים, כשכל אחד יצר גוף עבודה נועז, אישי, מקורי, פרובוקטיבי לפרקים, משעשע ומעורר מחשבה. בין הפרויקטים המאוירים: יומני מסע, קומיקס, כרזות, אינפוגרפיקה, מיצבים, ואף תיאטרון בובות.
סלומון, שבעבר פרסמה את הספר המאויר "ביקור משפחתי בברלין" מציגה בתערוכה סדרת איורים בכיכובם של חברים דמיוניים ובהם נאדיה קומנצ'י ומלאך המוות. בבחינת היכולת להציג אנרגיה וחיות ומוות.
"החלטתי לבדוק את עצמי פיסית ותרבותית, מול הגרמנייה הממוצעת, על פי תחקיר שבחן את הגרמני הממוצע ופורסם פעם ב'דר שפיגל'".
עד כמה אתן דומות?
"אני גבוהה ושמנה יותר מהגרמנים. כמותם אני אוהבת לשיר בזמן הנהיגה. בעוד הנשים הגרמניות ישנות עם כותנת לילה, אני לא. אני גם ישנה יותר שעות בלילה מאשר הגרמני הממוצע. יש לי יותר פרטרנים לסקס מאשר להם. אני יוצאת פחות לחופשות. חיי נוחים אבל אני משתכרת פחות.
"בעבודה שלי בחרתי לצלם את עצמי עם הגרפים כשאני משחקת איתם וקופצת. בסופו של דבר אנחנו נפגשים בממוצע, וזה יוצר סוג של דיאלוג".
"המאיירים הגרמנים צעירים מאתנו, רובם היו בשנות העשרים שלהם, ולמרות זאת - העבודות שלהם יותר קלילות ועשויות ברוח חוויה שחוו במפגש אתנו ומהביקור בישראל והאופן בו הם רואים את ההיסטוריה הגרמנית-יהודית. ניכר בהם שהם פורמליסטים פועלים ברוח מסורת האיורים, כמי שלמדו לצייר, יפה וקלאסי. המאיירים הישראלים יצרו חופשי יותר, כל אחד מהמקום הפרטי שלו".
כלומר, לא נרשמה פרובוקציה?
"העבודה של יוזם הפרויקט, המאייר הגרמני פרופ' יאנס טילה, היא אולי הפרובוקטיבית מכולן. הוא יצר דמויות שליוו אותנו, ויצר מהן מחזה עם במבי ומולו הגמל הישראלי-ערבי. הוא היה היחיד שהשתמש באייקונים ודמויות סטריאוטיפיות, אנחנו הישראלים לא רצינו טלאי צהוב או את היטלר באיורים שלנו".
"בית ביאליק", תל אביב
מחיר כניסה: 20 ש"ח, 10 ש"ח לגימלאים
התערוכה תוצג עד ה-27 בדצמבר
שיח גלריה יתקיים מחר, שישי, 18 בדצמבר, שעה 11:00
אקו"ם