אמנות הסלבס: לא תאמינו מי צייר את זה
גלעד כהנא היה אמן פלסטי הרבה לפני שהחליט להיות מוזיקאי, השירה של רוני סומק מתורגמת לשפה חדשה, ואנחל בונני מבטא אירועי ילדות רחוקים בהרבה מאוד צבע. ארבע תערוכות חדשות חושפות צד חדש של מי שכבר חשבנו שאנחנו מכירים היטב
אולי זה עונתי, אופנתי, או סתם צירוף מקרים. אבל באחרונה רבים מידועני ארצנו גילו את חינה של האמנות, ויש בהם שמציגים כעת מיצירותיהם בכמה תערוכות בגלריות ברחבי הארץ.עוד כותרות ב-nrg:
• דסטין הופמן לא מאמין: "אני יהודי!"
• "תאמין לי": צפו בקליפ החדש של עדן בן זקן
• כל האמת בפרצוף: זק, הרסת לנו את "האח הגדול"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

במלאת מאה שנים לתנועת הדאדא, במעוז הישראלי של התנועה – מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, נפתחה תערוכה הנושאת את השם "תגידי, זה אמנות?".
12 אוצרים מתחומי אמנות שונים - עודד קוטלר, יובל מסקין, דן חמיצר ואחרים, הזמינו 30 אמנים המייצגים את הרוח של העיקרון הדאדאיסטי להשתתף בתערוכה.
קצת היסטוריה: ב-5 בפברואר 1916 נפתח בסמטת שפיגלגסה 1 בציריך, קברט וולטר לספרות ביוזמת המשורר והוגה הדעות הגרמני הוגו באל, אליו הצטרפו אמי הנינגס, הנס ארפ, ריכרד הילזנבק, טריסטן צארה ומרסל ינקו, שיסדו תנועת אמנים ששינתה את פני האמנות המודרנית בעולם.
התערוכה בעין הוד עוסקת בנושאים דאדאיסטים כמו קולאז', אסמבלאז', פוטומונטאז', פרפורמנס, מחאה חברתית, פוליטית ואנטי מלחמתית, ערעור על הסדר הקיים, שירה, רדי מייד ועוד.
באירוע הפתיחה בשבוע שעבר, הופיע סולן להקת ג'ירפות, גלעד כהנא, ביחד עם עטר מיינר ב"חתירה אל ההווה" מופע ספוקן וורד שכולו אלתור טקסט ומוסיקה אקלקטית.

כהנא הוזמן על ידי האוצרת ניצן אבירי שובל ובתערוכה הוא מציג שש עבודות קולאז'. "הכובע של האמן הפלסטי קודם לכל הכובעים האחרים שלי. אני מצייר מגיל שלוש והייתי בטוח שאהיה צייר גדול. הערצתי את דאלי, פיקאסו, פרנסיס בייקון, אנדי וורהול. במקביל לתקופה בה התחלתי לעשות מוסיקה, התחלתי לעשות קולאז'ים וכבר עשרות שנים שאני מקאלז' ומרגיש עם זה טוב", הוא מספר.
ספר על תהליך העבודה שלך.
"יצירת הקולאז' היא כמו התפרצות הר געש. בעבר השתמשתי בחוברות מארה"ב מהן גזרתי והדבקתי, עם מספרים ודבק. זו חוויה פיסית. אני 'עוקר' את העמוד מתוך הקונטקסט, ושם אותו בקונטקסט חדש. זו אמנות מינימליסטית, אין בה אמצע".
באחת העבודות, דמות אישה עם בקבוק חלב לתינוק, כשברקע הרס טוטאלי קולאז שהורכב מג'יפים מצריים שהופצצו על ידי כוחותינו. "זה הדיסוננס שיוצר את הנפח. את המתח בין ארוס למוות, בין עדינות לאכזריות", הוא מסביר.
אתה מתחבר לדאדיאזם?
"אני בור ועם הארץ. פרימיטיבי ביחסי לאמנות. איני משתייך לשום ז'אנר או סגנון. אבל כשהתגלה לי הדאדא זה הדהים אותי. בכוח שיש בזה, במחאה חברתית, בשירה שאינה מובנת בעבודת הקולאז'ים".
פעם ראשונה שלך במוזיאון?
"עד כה הצגתי בברים, ויש עבודות שלי שנקנו והיום תלויות בבתים פרטיים. זו התצוגה המוזיאלית הראשונה שלי ואני משער שאינה האחרונה. עכשיו משפתחו בפני את השער, אני אתנהג כמו וירוס ואזהם ביצירותיי את כל חללי האמנות האפשריים".

"מכתבו של האסיר ר.ס. להנהלת הכלא: האהבה היא מרד אסירים/ בכלא של הגוף/ בבקשה/ אל תנקו לי/ שליש/ על התנהגות/ טובה".
נושא אחר בתערוכה עוסק בכתב ושירה לטריסטית. האוצרת רינה גנוסוב פנתה גם למשורר רוני סומק, שמציג בתערוכה את השירים הוויזואליים: "מכתב של האסיר ר.ס להנהלת הכלא" ו"מכתב לרילקה".
"השיר כתוב מזווית הראיה של אסיר", מסביר המשורר. "גזרתי אותיות וצירפתי למלים אותן הדבקתי כמו במכתב כופר, על רקע ציור של ונוס העולה מהגלים כשברקע אקדח".

ב"מכתב לרילקה" – עבודה בהשראת "מכתבים אל משורר צעיר" הנודע של רילקה, סומק יצר הדפס צבוע של המשורר על גבי הטקסט וסימן אותיות כסוג של משחק בפרטים.
"כשאני יוצר אני לא מסמן קו זינוק דדאיסטי ורץ על פי הכללים שלו. אבל כשזה קורה אני מבין שעשיתי את זה.
מבחינתי זו התכתבות עם תנועה שהייתה מצד אחד מאד מדויקת, ומצד שני קראה לניהליזם טוטאלי. מעין 'תנועת יקה פאנק'.
"אני אוהב בדדאיזם את ההתייחסות לטקסט שנתפס לא רק כחומר כרוך בכריכה קשה, אלא ככזה שגם אפשר לתלות אותו על הקיר. אני מוציא את השיר ממסגרתו הבטוחה והנהדרת בספר השירה ותופר לו כנפיים שיעיפו אותו להיות משהו אחר", מסביר המשורר.
העיסוק באמנות מתחבר לשירה שלך?
"השירים שלי הם סוג של קטר. בכל פעם אני מחפש קרון של אסוציאסיות לחברם אליו.

"במקביל לתערוכה במוזיאון ינקו דאדא, בגלריה בכברי מוצג ספר אמן שלי 'בהלה לרעב' שכולל שבעה שירים ושבעה תחריטים".
מה זה עושה לשירה?
"השירה שלי שתורגמה ל-42 שפות, לומדת להכיר שפה נוספת. המלים הן כלי עיקרי ביצירה שלי שמשתדך לרגע עם שפה נוספת".
ובנושא אחר, מה דעתך על כוונת שרת התרבות לפעול לביטולו של "חוק הספרים"?
"אני נמנה עם אלה שהתנגדו ל'חוק הספרים' מרגע שדובר בו. ספר צריך להיות מוצר עממי שכל אחד יכול לרכוש. כיום, כשחנויות הספרים ריקות, ברור לגמרי שחוק הספרים נכשל".
בשלושת חודשי התערוכה יתקיימו מיצגים, מפגשים ויום עיון בנושא מאה שנה לדאדא. התערוכה תינעל ב-16 ביוני.
מוזיאון ינקו דאדא
כפר האמנים עין הוד

הספרה 9, על פי הקבלה, מסמלת בריאה חדשה. "9 כתרים" תערוכה חדשה המוצגת ב"סוקה ארט גלרי", האמנית והאוצרת אורלי דביר עוסקת בחיבור המתחדש והעכשווי של אמנים ישראלים במעבר בין קודש לחול.
דביר הזמינה אמנים "שחיים בסביבה של עודף מידע דיגיטלי וקר, ומזמנים קריאה בהיסטוריה המחודשת", ביניהם גם השחקן והדוגמן אנחל בונני, לו שלוש עבודות בתערוכה.
"העבודות מתייחסות לאירועים אישיים כמו הילדות שלי, הקשר עם אבא שלי, ויחסי אליו לאחר מותו. באמצעות הציור אני יכול לתת לזה ביטוי ולזכור אותו טוב יותר", אומר בונני.

"העבודות של אנחל בונני מסמלות את האמנות המודרנית והפוסט מודרנית, הן בעלות זיקה חזקה לחופש וצבעוניות דומיננטית ומתכתבות עם עבודותיו של האמן והצייר הנאו-אקספרסיוניסטי בסקיאט", אומרת האוצרת.
ההתפרשות על מגוון תחומי יצירה לא זרה לבונני כלל. מי שהיה הפרזנטור של מותגי על כמו ז'אן פול גוטייה, בננה ריפבליק, ודונה קארן, משחק בימים אלה בתיאטרון הבימה בהצגה "מוטרפים מאהבה", לאחר שצבר ניסיון בסרטים ובסדרות טלוויזיה בהם, "זגורי אימפריה", "כפולים" ו"שושנה חלוץ מרכזי". לאחרונה נבחר למלא את מקומו של דיוויד שווימר ולא מזמן אף התנסה ביצירת מוזיקה.
עד כמה הציור נוכח בחייך?
"אני לא מתיימר להיות צייר והציור לא בא על חשבון עיסוקים אחרים שלי. אבל באחרונה הוא מאד נוכח וזה משמח אותי. כשאני מצייר, כמו בזמן שאני גולש, אני לא חושב על שום דבר אחר ומתמקד רק בציור.
"שמעתי שיש התעניינות לרכישת העבודות שלי", מגלה בונני. "זה יהיה נחמד להיות 'תלוי' בסלון של מישהו".
"סוקה ארט גלרי" (מוזיאון שפילמן לשעבר)
מתחם הגלריות בקרית המלאכה (מול רחוב שביל המרץ 6) תל אביב
ד'-ה' 12:00-18:00
ו' 11:00-4:00
התערוכה תינעל ב-6 באפריל

אתם מכירים אותו מהטלוויזיה, כאחד המתמודדים המובילים בתוכנית הריאליטי "מאסטר שף". הוא כבש את לבבות הצופים בזכות המתכונים המיוחדים שלו, אופן ההגשה היצירתי ובשל מבטאו הצרפתי.
איב ענאן, אדריכל במקצועו, ישתתף בכנס האדריכלות של עמותת האדריכלים שיתקיים ב-18 במרץ במדיטק חולון. בכנס ישתתפו אדריכלים מובילים מהארץ ומהעולם ומטרתו לחשוף עבודות של אדריכליות הפועלות בעולם אקזוטי ומתפתח.
"בכל שנה נבחר נושא המאפיין תכונה נשית על מנת להוכיח ע"י יצירותיהן של המציגות שתכונה זו מוסיפה לעבודת האדריכלות עוד איכות ועומק. עבודת האדריכל דרשנית מאד ובמקרים רבים אינה מתוגמלת מספיק. בכוונתנו לעודד את ההעזה והיצירתיות של נשים המחליטות לבחור במקצוע", אומרת האדריכלית והאוצרת בתיה סבירסקי מלול.
ענאן עלה לישראל מפאריס, היישר לתוך מלחמת לבנון הראשונה. ללא כל ידע או ניסיון צבאי הוא נשלח למוצב הבופור, שם חברו הטוב נהרג לנגד עיניו והוא לקה בהלם קרב.
בהמשך הקים משרד אדריכליות "איב ענן בינלאומי בע"מ" בגבעת חביבה המתמחה בבניית אולמות אירועים ובהם "כוכב הים" בשדות ים ו"לוקה" במשמר השרון. "הפכתי להיות מנהל משרד ופחות אדריכל", הוא אומר. "האדמיניסטרציה הורסת את החלק היצירתי".


בתום 40 שנה כאדריכל פעיל החליט לחזור לאהבתו הראשונה, הקולינריה. בכנס האדריכלים ענן ידבר על הקשר שבין אדריכלות לקולינריה, ויציג דגם של אולם אירועים שתכנן באמצעות אבטיח או מלון. "אפילו פפאיה יכולה לעשות את העבודה", הוא מבהיר.
באמת יש קשר בין אדריכלות לאוכל?
"כשאני מבשל וחותך ירקות ומוצרים נוספים, אני משתמש ביד של האדריכל. בתנועה, בסדר, בדיוק, בקישוט. למעשה זו עבודת פיסול. פיסול המנה ששואבת את ההשראה מעבודת האדריכלות".
החלק היצירתי באדריכלות מסתכם ב-10% וכל היתר זו עבודה שחורה.
"כך גם בבישול. 10% זו השראה ויצירה וכל השאר עבודה קשה וארוכה".
לו היה צעיר ב-25 שנים היה פותח מסעדה. אבל כיום הוא מנתב את אהבתו לבישול בהנחיית סדנאות, כותב ספר מתכונים ומלמד אדריכלות ב"רופין".
במקביל, וביחד עם שני חבריו הלומי הקרב גדעון סער ואייל בן צבי, הוא מציג תערוכת רישומים חדשה בשם "תופעת העדר", בבית האופרה בתל אביב. "האמנות היא דלת היציאה שלנו מהטראומה והמועקה של המלחמה", הוא מסביר.
כנס האדריכלות במסגרת פסטיבל אישה, יתקיים ביום ו', 18.3.16, מדיטק חולון
בשיתוף עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל
טל. 03-5188234

ההשראה לתערוכת היחיד החדשה שלה Black Out נחתה על מיכל גבריאלוב במהלך ביקוריה בניו יורק אצל בתה הזמרת שירה גבריאלוב, המתגוררת בהארלם. "רוב ילדותי וחלק מבגרותי חייתי בניו יורק. בעת ההיא הארלם נודעה כמקום מסוכן עם עוני ופשע ואלימות של תושביה השחורים. ועכשיו השכונה נעשתה קולית ומגניבה. הבת שלי, שלא גדלה על הזכרונות שלי מניו יורק, מתגוררת בהארלם הבטוחה. שכונה שבה שחור זה לא רק צבע עור. שחור הוא לבוש, תרבות, שייכות חברתית ועוד", היא אומרת.
ואיך זה השפיע עליך?
"פתאום הבנתי שאני שונה, שאני היא הכבשה השחורה, אישה לבנה, בלונדינית בינות השחורים. כשחזרתי לארץ חשבתי על השוליים החברתיים בישראל, כמו האוכלוסייה החרדית שמבדלת עצמה בבגדים שחורים, או ישראלים יוצאי אתיופיה כהי עור.
"בעבודות לתערוכה שילבתי לראשונה צילום וציור. את הצילומים מהארלם ומהארץ הדפסתי על גבי נייר ציור וההדפס נראה מטושטש ומחוספס. הצילום מהווה רקע לעבודה ועליו אני מציירת בעזרת עיפרון, פחם, אקריליק או דיו", היא אומרת.

לא פחות מ-51 עבודות מרכיבות את התערוכה Black Out המוצגת בגלריה "משרד" בתל אביב.
עד לפני חמש שנים מיכל גבריאלוב, אשתו של היוצר מיקי גבריאלוב, היתה סוכנת אמנים עסוקה שייצגה את ערן זרחוביץ ושרון טייכר, אהר'לה ברנע, אייל קיציס ורבים אחרים. ההחלטה לפרוש בשלה לאחר מות הוריה וההבנה שהכל זמני וכדאי לנצל את הזמן.
"למדתי אמנות וכל השנים גם ציירתי" היא מגלה. בבית בהוד השרון יש לה סטודיו גדול וגם כשהייתה סוכנת אמנים הקדישה יום בשבוע לציור. "כולם ידעו שביום שלישי לא מתקשרים ולא מסמסים כי אני לא עונה".
הפרישה היתה קשה?
"מדהים כמה הפרישה היתה טבעית ונעימה. הרצון והתשוקה להתמסר לציור הבשילו בי. אנשים קנו עבודות שלי ויכולתי לצייר בלי לעבוד כסוכנת. המשפחה שלי קיבלה את המעבר בטבעיות. כיום החיים לצדי הרבה פחות לחוצים. מעבודה שחייבה אותי ב-99% מהזמן להיות עם אנשים, ירדתי לאפס אינטראקציה עם אנשים, למעט הקשרים עם האוצרת והגלריה. גם הטלפון דומם רוב הזמן".
בשלוש השנים האחרונות גבריאלוב השתתפה בתערוכה קבוצתית בפירנצה, תערוכת יחיד בניו יורק ובעין הוד ועוד. חלק מהעבודות בתערוכה הנוכחית ישתתפו ביולי בתערוכה בסלובניה, ובקרוב תבחן אפשרות להציג את התערוכה בהארלם.
את מצטערת שלא התחלת קודם?
"מזל שהתחלתי רק עכשיו לעסוק באינטנסיביות באמנות. אמנות לא נותנת מנוח. וכשאת צעירה היא מונעת מנך ליצור קשר, ללדת, להקים משפחה. היום יש לי יכולת לוותר על דברים והזמן שלי הוא לגמרי שלי".
מצב התרבות מאפשר לך ליצור בשקט?
"אמנות היא דבר עצמאי ואינדיבדואלי, ועם זאת צריך להשקיע בתרבות. מדינות אירופה משקיעות 1.5% מהתקציב שלהן בתרבות. בצרפת ענף היצוא מספר 2, הוא הקולנוע, לפני המכוניות. זו החלטה מלמעלה והיא כמובן תורמת לתרבות".
וזה יכול להיות ככה גם בארץ?
"יש בארץ יוצרים שמוכנים להתאבד על עשיית סרט. המדינה צריכה לסבסד תרבות מבלי להתערב בתכנים. כשאני רואה מה קורה בטורקיה אני חוששת שאולי זה עלול לקרות גם אצלנו.
"מצד שני אני לא אוהבת את השיח המתלהם של מלחמת התרבות כפי שהוא מתקיים באחרונה. לא הייתי צועקת 'בוז' לשרת התרבות מירי רגב. אני יכולה לא לאהוב אותה ואת העשייה שלה, אבל היא נבחרה. אפשר למחות בצורה אחרת".

גלריה משרד
זמנהוף 6, תל אביב
התערוכה תינעל ב-28 במרץ
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg