ארבע נפשות מחפשות מחזה
מה עושה סופרת מתוסכלת שהדמויות ברומן שלה לא מרוצות מתפקידן? כותבת מחזה שיאפשר להן להוציא את עצמן לחירות ולעבור למציאות אחרת
הדמויות:
סופרת
4 נשים מ"אחותי כלה והגן נעול":
שרה - סבתא ססגונית וקולנית
זהבה - בתה השתקנית
אפי - בחורה יפה וגבוהה מאוד, תאומתה של טלוש, נכדה לשרה
טלוש - עכברית וקטנה, תאומתה של אפי, נכדה לשרה
המחזה נפתח בחדר קטן ובו ניירות מושלכים על הרצפה. שקיות של חטיפים מלוחים פוערות פה מכל עבר. קליפות תפוזים וסלסולי תפוח משחיר. ערימות ספרים ועיתונים בכל מקום. ראשה של הסופרת מונח על שולחן מזוהם. נשמעות נחירות מכיוונה. מדי פעם היא מושיטה יד לבקבוק אלכוהול ריק שנמצא בקצה השולחן. לוגמת לשווא ומוסיפה לנחור. מבחוץ נשמעים קולות.
סבתא שרה, זהבה וטלוש מתפרצות אל החדר.
סבתא שרה (מנופפת במקל שלה לעבר הסופרת): "הו, ליימות־לה־בואה! מצאה לה זמן לישון!"
הסופרת (פוקחת עין אחת ועוצמת, שוב פוקחת בבהלה ומתנערת): "מי אתם? מה אתם? מה אתם רוצים? מתי הדד־ליין... דד־ליין..."
זהבה וטלוש מחפשות פינה פנויה ויושבות עליה בהבעת גועל.
סבתא שרה: "מי אנחנו? עכשיו את בשלב ההכחשה? תגידי, איפה מכשיר הפקס שלך?"
הסופרת: "הדד־ליין... אין לי זמן עכשיו, תבואו מחר..."
סבתא שרה: "שום מחר. שש שנים, משנת אלפיים ועשר - את אומרת מחר. לא ולא, גבירתי" (מתקדמת לארון, מסירה כמה עטיפות מעופשות של ממתקים). "הנה הפקס. את רואה את כל הדפים האלו? פה נמצאות הבקשות שלנו" (לוקחת דף ומקריאה):
"לכבוד גלית דהן־קרליבך, אנחנו מבקשות שתשחררי אותנו מ'אחותי כלה והגן נעול'. הנה, זה נכתב בעשרים בספטמבר. והנה עוד אחד: סופרת יקרה, אנחנו דורשות הסכם הסגרה".
לכבוד החג: שבעה סיפורים אלטרנטיביים לסיפור ארבעת הבנים - קראו אותם כאן
זהבה (לטלוש): "תראי איך אמא שלי נהנית עם כל ההצגות שלה".
הסופרת: "איפה הדמות הרביעית, אגב?"
סבתא שרה: "אפי! זה השם שלה! איפה היא יכולה להיות? במדבר. שוב נסעה למדיטציה או לאיזה סדנת צום. זה גומר עלינו. שחררי אותנו כבר מהעלילה שלך".
סופרת: "מה הבעיה? עשיתי אותך הכי לא שטחית שיש. את אפילו מבשלת גרוע ככה שלא תצטרכי לעבוד קשה, כל מרוקאית הייתה מתה להתחלף איתך וגם הקקטוס..."
זהבה (מתרוממת): "הקקטוס! אני רוצה לדווח לך שבכל פעם שאני עוברת ליד הכניסה אני חוטפת קוצים ביד. ואין פינצטה, כי אמא שלי לא מרשה לנו למרוט גבות! למה, מכל הצמחים שבעולם, החלטת לשתול קקטוס, מה רע בחלבלוב? מה?"
סופרת: "למה? כי האופי שלכן צריך לבוא לידי ביטוי והקקטוס הוא ביטוי לרצונות שלכן".
סבתא שרה: "שוב התחלת עם השטויות שלך? ואל תתחילי עכשיו לדבר על מיס האווישם ודיוויד קופרפילד שהם סבלו יותר מאיתנו, כי הם לא, הם לא! דיקנס שחרר אותם מיד לאחר רגעי התהילה שלו".
סופרת: "כשהתהילה שלי תגיע, גם אני אשחרר אתכן".
סבתא שרה (מרחרחת את האוויר): "מה זה? את מחביאה אלכוהול?" (מוציאה ערק מאחד הארונות המטים לנפול).
סופרת (ממצמצת): "איך מצאת אותו?"
סבתא שרה: "שכחת? יצרת אותי חולת אלכוהול".
סופרת: "הניחי לזה, את לא יכולה לשתות ערק. את שותה רק ויסקי בלק לייבל".
זהבה (קוראת מהרצפה): "אמא, תבדקי אם יש גם ליקר שעועית".
טלוש: "למה שיהיה? היא לא מפרגנת לנו אף פעם".
סופרת: "אין לי את המתכון הסודי... (פונה לסבתא): תראי שרה, מה את רוצה בדיוק?"
צילום: שאטרסטוק
סבתא שרה: "את יודעת בדיוק מה אני רוצה. אני רוצה לצאת מהרומן שלך 'אחותי כלה והגן נעול'. נמאס לי מרביעיית הנשים הזו. מה אנחנו, בהגדה של פסח?"
טלוש: "בהגדה של פסח יש רק בנים".
סבתא שרה: "את רואה עם איזה חכמולוגית אני צריכה לגור?"
סופרת: "אני לא מבינה מה הבעיה. קיבלת תפקיד חלום. את יכולה להרביץ במקל שלך לכל פקחי העירייה. ואת, זהבה, מה רע להתעסק בגינה? את יודעת שזו זכות גדולה לגדל גינה בירושלים?"
(פונה לטלוש): "ולהיות ספרנית זו גאווה, גאווה! מה את רוצה, להיות מזכירה של איזה שוביניסט?"
שלוש הנשים (צועקות במקהלה): "לא רוצות את התפקידים שלנו!"
סופרת: "אז מה אתן רוצות?"
סבתא שרה: "אני רוצה להיות פולקלוריסטית. נמאס לי לבשל אוכל מגעיל ונמאס לי שהמטבוחה עפה לי לעיניים וחוץ מזה הסתכסכתי עם לילית".
סופרת: "לילית?"
סבתא שרה: "כן, עסקי חטיפת התינוקות לא במצב טוב לאחרונה".
סופרת (נאנחת): בודקת שוב את הבקבוק הריק. מנסה לקחת לגימה מהערק שבידה של סבתא שרה, האחרונה מחביאה אותו מאחורי גבה וחובטת במקלה על ראש הסופרת.
סופרת: "תראי שרה, את רודפת אחריי כבר שש שנים, בואי נחשוב על פשרה. את רוצה לקפוץ לספר אחר שלי? מה עם 'קצה'? אולי 'ערפילאה'? אראה אם אוכל לארגן לך משהו".
זהבה: "אני מבקשת גבר, פקיד אם אפשר, בבנק, אם אפשר, ולא איזה משוגע שאני צריכה לבקר אותו בכל שבועיים".
טלוש: "ואני לא רוצה לעבוד בספרייה ולא רוצה להיות רווקה".
סופרת (ממלמלת): "כפויות טובה... כפויות טובה... הדד־ליין".
סבתא שרה: "שחררי אותנו, קדימה, שחררי אותנו בגן העצמאות ונגמור עניין".
סופרת: "אני לא יכולה. גמרתי את מכסת הדמויות שעיריית ירושלים מקצה. מעכשיו על כל דמות הארנונה קופצת".
אפי נכנסת. היא לבושה בבגדי היפּים קרועים, יחפה, ובעלת מבט מזוגג.
אפי: "הי סבתא, הי אמא, הי טלוש, הנה אתן!"
סבתא שרה: "מאיפה חזרת, רזל'ה?"
אפי: "חזרתי ממקום מדהים, מואר..."
סבתא שרה: "תבדקי את הארנק שלך".
אפי (בודקת את הארנק): "אוי, הוא ריק!"
סבתא שרה: "פוסטמה! שוב שילמת פנסיון מלא על סדנת צום במדבר?"
אפי (בקול בוכים): "זה בגללה! (מצביעה על הסופרת) אני רוצה בכלל להיות מלכת יופי, עם כל הגובה הזה".
סופרת: "בושה, בושה. יצרתי דמות עגולה שמתעקשת להיות שטוחה. גועל נפש".
סבתא שרה (נועצת מבט של חימה בסופרת): "את רואה מה אנחנו צריכות לעבור? אין לנו כסף. היא מבזבזת. אני צריכה לשתות - זה כתוב בתסריט שלך או לא?"
סופרת (במבוכה): "כן".
סבתא שרה: "יפה. אז אין לי כסף לאלכוהול".
סופרת (ממלמלת לעצמה): "אני צריכה לדבר עם פיראנדלו, מה לעזאזל הוא עשה עם הדמויות שלו".
סבתא שרה (כקוראת מחשבותיה): "תחשבי שלו היו שש דמויות, לא ארבע נוחות ומתוקות כמונו. למה שלא תשחררי אותנו לארץ אחרת?"
סופרת: "אחרת?"
טלוש: "כן, הסכם הסגרה עם מדינה שלישית. זה נורא מקובל, גם לוליטה ושלושת המוסקטרים קיבלו הסכם".
סופרת (מתופפת על השולחן): "אולי זה יחסוך ארנונה... טוב" (לוקחת דף ועט מצוץ בקצהו): "האם אתן נשבעות שלא תחזרו לפה יותר?"
ארבע הנשים: "נשבעות בחיי מוחמד החמישי!"
סופרת: "אני צריכה קללה יותר כללית כדי שזה יתפוס בכל העדות".
הנשים: "נשבעות בחיי המלכים של כל הארצות שנמצאות על המפה!"
סבתא שרה: "וגם אלו שלא נמצאות על המפה!"
סופרת: "טוב, ולא תבואו יותר לעולמי עולמים להציק לי?"
הנשים: "מבטיחות!"
סופרת (פותחת מחשב): "קיבלתי מלורקה מכתב. הנה, ארבע מהדמויות שלו ברחו לגרמניה בהסכם הסגרה, אתן רוצות לאכלס את בית ברנרדה אלבה?"
הנשים: "כן!"
סופרת: "מדובר בסופריטו, פלמנקו, בואיקוס".
הנשים: "יחי סופריטו! יחי פלמנקו! יחי בואיקוס!"
סופרת: "אבל לפני זה אני רוצה שננסה משהו, תרגיל קטן בשביל לא לשלם מסים. אתן תעברו באוקראינה, תלכו ישר לניקולאי גוגול, תגידו לו שימשכן אתכן כארבע נפשות וירשום על החשבון. ככה תוכלו לעבור במכס הרוסי ומשם תגיעו לספרד. זה ברור?"
(פונה לאפי): "ואת, אפי, שלא תעזי לחשוב על פושקין! כי כמו שאני מכירה אותך את ישר רוצה להיות בת הקפיטן, נכון?"
(פונה לטלוש): "ואת טלוש! מילה אני לא רוצה לשמוע על רסקולניקוב, בלי להתאהב ובלי להסתבך בשטויות".
(פונה לשרה): "ואת שרה, את לא מתחילה להציק לבולגקוב ובלי להידבק לבהמות".
ארבע הנשים: "ברור, כבוד הסופרת!"
סופרת (לעצמה) "פתאום אני כבוד הסופרת, הו! הדד־ליין!"
ארבע הנשים מתחילות לצאת, סבתא שרה (נעצרת): "בקשה אחת אפשר?"
סופרת (בגסות): "מה עכשיו?"
סבתא שרה: "אפשר לקבל את אראל החתיך מ'קצה'? רק ללילה אחד".
סופרת: "בגילך?"
סבתא שרה: "אז תעשי אותי צעירה!"
סופרת: "שום צעירה, קדימה, לנתב"ג. מהר לפני שיעלו עליי".
הדלת נטרקת. סופרת (משעינה את הראש על השולחן וממלמלת): "נבלות סרוחות. נצלניות. אינשאללה שיגיעו ישר לדיכאון מחסום כתיבה של לורקה".
נקישות נשמעות.
סופרת (מרימה ראש בתנועה איטית ועייפה): "מי עכשיו?"
נכנסת דמות ערטילאית בעלת שוליים לא ברורים.
הדמות (מתקרבת לסופרת): "זה אני, מהרומן החדש שלך. שמעתי שיש יציאות לחו"ל, אני יכול לצאת? שיהיה לי, על כל מקרה, כרטיס נוסע מתמיד".
סופרת (פולטת קללה ומחזירה את ראשה לשולחן).
המסך יורד.
סוף.
גלית דהן–קרליבך (35) היא סופרת. ספרה הראשון "אחותי כלה והגן נעול" ראה אור בשנת 2010
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם