ראשי » תרבות » טלוויזיה

תהילים על האי: גיא זו-ארץ בין שני עולמות

גיא זו–ארץ צפה את הביקורת כנגד המינוי שלו למנחה חידון התנ"ך, והוא מסרב להתרגש. אחרי מופע הפיוטים מבית אבא, תוכנית על פרשת השבוע בערוץ 20 והתהילים שקרא על החוף בצילומי הישרדות, מדובר בהתפתחות טבעית עבורו. "אני רואה את עצמי כצינור שמעביר את התוכן, מקווה שאגיש את החידון באופן הכי מכובד שאני יכול"

דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: ליל שבת, בית כנסת ברמת־השרון המתמלא אט־אט במתפללים. שניות ספורות לפני שהחזן מתחיל את קבלת השבת בנוסח קרליבך, נכנסים שני סלבריטאים שאף אחד כבר לא מתרגש מבואם. השחקן, הזמר והמגיש גיא זו־ארץ מתיישב, חבוש כיפה, עם ילדיו הקטנים לצדו, ואשתו, השחקנית־דוגמנית יעל בר זוהר בעזרת הנשים. הם מגיעים לשם באופן קבוע, וזו לא הדרך היחידה שבה הם מתחברים ליהדות. זו־ארץ ובר זוהר אמנם לא מגדירים עצמם "דתיים" אך אין ספק שהם מתקרבים, דבר שבא לידי ביטוי גם בבחירות המקצועיות שלו.

עוד כותרות ב-nrg:
• דיווח: הזמר פרינס מת מאיידס
• צפו: הילד האוטיסט מרגש את האינטרנט
• ביונסה מראה לכולם איך צריך לעשות את זה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

נראה שאתה מאוד עסוק. הישרדות, ערוץ 20, המחזמר "מרי לו", ועכשיו גם הנחיית חידון התנ"ך.

"תמיד אומרים לי 'אתה עובד הרבה', או 'אתה נראה עסוק', אבל אני אף פעם לא מרגיש שאני עובד קשה מדי. אולי הסוד הוא שכשאתה עושה דברים שאתה אוהב, אתה לא מרגיש שאתה באמת עובד. כן, אני מגיש את תוכנית 'פרשת השבוע' בערוץ 20, ומשחק במחזמר 'מרי לו' בתפקיד אחר ממה ששיחקתי בעבר, של הסוכן".

• למה הציבור הדתי לא מסוגל לפרגן לגיא זו-ארץ?
"מרי לו" עלה לראשונה בשנת 2003 בתיאטרון הבימה, כמחזמר המבוסס על שיריו של המוזיקאי הישראלי צביקה פיק. אז שיחק זו־ארץ בתפקיד הראשי, גבריאל, המחוזר על ידי שתי צעירות; אך כעת, 13 שנים מאוחר יותר, הוא מגלם את ריקרדו, האמרגן החלקלק.

היית הכוכב הראשי של ההצגה, למה להחליף דמות?

"אני היום אבא לשלושה, שני בנים בני 8 ו־5, הקטנה תהיה בקרוב בת שנה. כבר לא מתאים שאשחק בחור בן 17 מאוהב ושרמנטי. אני חושב שגם אם היו מציעים לי שוב את התפקיד לא הייתי עושה אותו. די, היינו בזה כבר. התפקיד הנוכחי מתאים לי יותר היום, מאתגר יותר מבחינת משחק. עם השנים אתה רוצה לעשות תפקידים שקשורים לנקודת הזמן שאתה נמצא בה. אני לא רוצה להתחפש לצעיר".

יצא הרבה טוב מההצגה המקורית. פגשת שם את אשתך.

"נכון, שם הכרתי את יעלי. על הבמה של מרי לו הסיפור שלנו התחיל".

מלבד העיסוקים המתוקשרים יותר, זו־ארץ משקיע נתח נכבד מזמנו במופע פיוטים שהוא מעלה עם אחיו רועי. עד לאחרונה נקרא המופע "לדינו ופיוט מבית אבא", ועכשיו הוא עומד לכלול בתוכו ניגונים של עדות נוספות. "לפני חודש התחלנו להופיע במופע חדש בשם 'הניגון היהודי', ואנחנו מתחילים לשבץ הופעות ברחבי הארץ."גדלתי בבית ספרדי. צד אחד של המשפחה שלי עלה לארץ מטריפולי, הם היו שומרי מצוות. סבא היה גבאי בית כנסת, וכל חייו סבבו סביב המקום, לטוב ולרע; הפוליטיקות, הריבים, השמחות. בתור ילד הייתי מגיע המון לשבתות ולחגים יחד עם אבא שלי. הניגונים הספרדיים הם חלק מהדי־אן־איי שלי, גדלתי עם זה. אין כמו הניגון הספרדי בכל העולם. אם מישהו היה אומר לי בעבר ללכת לבית כנסת אשכנזי, הייתי עונה 'מה פתאום?! לך אתה לבית כנסת אשכנזי'".

אז איך בכל זאת הגעת לניגונים אשכנזיים?

"זה קרה כשעברנו לגור ברמת־השרון. הילדים שלי רגילים שבכל שישי בערב אנחנו הולכים לבית הכנסת, לקבלת שבת. בדיוק עברנו דירה, ומול הבית שלנו עמד לו בית כנסת קטן. אני רואה שיש עליו שלט עם הכיתוב 'יוצאי קהילת ורשה'", הוא מספר, "ואני אומר לעצמי אוי ואבוי... עד שיש לי בית כנסת מול הבית, אז הוא כזה? עם ניגונים אשכנזיים? מבחינתי זה היה ניגונים כאלה שמזכירים את יום השואה, 'א־ל מלא רחמים'", הוא אומר ומיד ממהר לזמר את התפילה המדוברת.

אני מבין אותך. גם כאשכנזי אני חושב שלעדות המזרח יש הרבה יותר נשמה.

"אז חכה רגע, אני הולך להפוך לך את זה", הוא יורה לכיווני. "הגיע יום השישי הראשון בבית החדש, והילדים אומרים לי 'אבא, קח אותנו לבית כנסת'. ואני חושב לעצמי, די אבוד לך, אתה צריך לקחת את עצמך לבית הכנסת הזה מול הבית. האופציה השנייה היא לצעוד ארבעים דקות עד לבית הכנסת הספרדי, וזה לא ממש בא בחשבון".

אתם לא נוסעים בשבת?

"אנחנו נוסעים בשבת, אבל לבית הכנסת לא נגיע באוטו. אמרתי לעצמי, טוב אין ברירה, הילדים רוצים, צריך לזרום איתם. התחגגנו, לבשנו לבן, הלכנו לבית הכנסת.  אנחנו מתיישבים בפעם הראשונה, החזן מתחיל - ומאותו רגע אני נמצא בלונה פארק של אושר; ניגונים שתפסו אותי לא מוכן. אני שומע את המנגינות שם וחושב שלא יכול להיות שזה אשכנזי. אני שומע אחד, ועוד אחד. יצאנו מהתפילה וכולנו, יעלי, אני והילדים, מזמזמים מה ששמענו הרגע".

זו־ארץ ההמום, שתיאר לעצמו אחרת לגמרי את התפילות האשכנזיות, החליט עם יציאת השבת להבין מהם אותם ניגוני קרליבך ששמע וחווה לראשונה. "הגיע יום ראשון. אני נכנס לאינטרנט ומתחיל לחקור את תפילת ערבית נוסח אשכנז. אני רואה קרליבך, קרליבך, קרליבך, בן־ציון שנקר, קרליבך, קרליבך. ממש התאהבתי במנגינות, מנגינות מופלאות מלאות נשמה. ברגע אחד חשבתי לעצמי - איזה מקובע הייתי, איזה סגור, חי בתבניות. אמרתי לאחי רועי: 'בוא נעשה מופע בעקבות הניגון היהודי'. אז עכשיו אנחנו שרים קרליבך ובן־ציון שנקר ובעיבודים מיוחדים מול קהל".

סליחה על הבורות, מי זה בן־ציון שנקר?

זו־ארץ המופתע חשב שכל חובשי הכיפה מכירים את שמו, אבל ברגע שהוא התחיל לשיר (כן, באמצע בית הקפה שבו נפגשנו) את השירים, מיד הבנתי. "מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר" במנגינה שרגילים לשיר בכל סעודה שלישית. לאחר מכן הוא שר "אשת חיל מי ימצא" הקלאסי, ששרים בבתים יהודיים ברחבי העולם.

שנקר, למי שכמוני לא מכיר את השם, הוא הבעל־מנגן המוכר ביותר של חסידות מודז'יץ שהלחין שירים רבים שכל דתי יודע לזמזם, גם בלי לדעת מי המלחין. "נגלה לי עולם שלם, ואיזה מזל שהוא נגלה לי ולא נשארתי בקטע של 'שלנו הכי טוב'. זה פשוט מהמם, מהמם, מהמם".
 

מצד אחד אתה המנחה של הישרדות מזה 8 שנים, ומצד שני עומד להנחות את חידון התנ"ך - מי הוא גיא זו־ארץ האמיתי בספקטרום הרחב הזה?

"אני מאוד נהנה בהישרדות. מדובר במשחק טלוויזיה עם מנוע מאוד קשוח וברור שעוסק ביחסים בין אנשים במצבי לחץ. מרתק להוביל את המשחק, לנווט מועצות שבט. עבורי זה מעולה. זה פורמט מגניב שאין הרבה כמוהו. מצד שני אני מנחה את 'פרשת השבוע' בערוץ 20, שהיא במה להתעמק בסיפורי התנ"ך, בפרשת השבוע, לשוחח עם אנשים, להסתקרן, לגלות, לדעת. הרבה דברים שאני לומד בפרשת השבוע סבא לימד אותי, או שאני זוכר במעורפל מסבתא שלי מהבית. התוכנית פתחה לי דלת ששמחתי להיכנס אליה. אני לא יודע אם הייתי לומד פרשת שבוע אם לא הייתי יושב עם כתבות ופרשנויות לקראת התוכנית. אז מה אני? הישרדות? ערוץ 20? אני גם זה וגם זה. היה לי מורה למשחק בשם הלל נאמן שאמר לי 'לא בכל תפקיד שאתה עושה אתה צריך להראות את כל מה שאתה יודע. מה שזה דורש - תעשה'".

אבל בכל זאת, היו אנשים שכתבו בפייסבוק 'מה, גיא זו־ארץ ינחה את חידון התנ"ך? הוא נמצא עם בחורות עירומות על החוף'.

"טבעי שתהיה ביקורת כי לא ליהקו לחידון התנ"ך מישהו שהוא דתי או מהמגזר, גייסו אותי. אני אומר 'גייסו', כי אני מרגיש שהיה כאן ממש גיוס לדגל. אבל הגעתי לשם בתור מי שאני, גיא זו־ארץ, שיש לו מופע לדינו ופיוטים, וגם מופיע בפריים־טיים של ערוץ שתיים. גם בגלל כל הסיבות הללו בחרו בי. ואני לא עם בחורות עירומות על החוף, נקרא לזה בגד ים. אני יכול להבין את הביקורת, זה טבעי, אם לא הייתה - זה היה מוזר. לא הופתעתי. לקחתי את זה בחשבון".

עוד קודם לליהוקו של זו־ארץ, התחוללה סערה תקשורתית סביב זהות מנחה חידון התנ"ך, כאשר למנחה המיתולוגי, אבשלום קור, נודע באמצעות דוא"ל על סיום תפקידו. לסיון רהב־מאיר הוצעה ההנחיה אך היא הסירה את מועמדותה בשל אי הנעימות שנוצרה. הבשורה כי זו־ארץ יהיה זה שינחה את החידון בסופו של דבר, גרמה לרבים להרים גבה.

"זו המהות של המשפחה שלי", הוא ממשיך להסביר, "היא התחלקה לאורך השנים תמיד בין הקודש והחול. החילונים עם הלדינו, והדתיים עם הפיוטים. אנשים מכירים אותך דרך המסך, אבל יש מעבר לזה אצל כל אדם. אני מבין שכלפי חוץ זה יכול להיות מפתיע, עבורי זה ממש לא. אלו החומרים שאני עוסק בהם כבר ארבע שנים, ב־250 הופעות עם אחי בכל היכלי התרבות בישראל, מהבימה, דרך מודיעין ועד קרני שומרון. מופע על המשפחה שלי, השורשים שלי שבאו מיהדות ומחילוניות. מגירוש ספרד  ועד אליי, הנער החילוני שהבטיח לסבא שלו להגיע ביום כיפור לברכת כהנים ופתאום, כשהוא על האופניים בתל־אביב, נזכר ונכנס להיסטריה כדי להגיע בזמן לבית כנסת. זה הכול שם.

"חידון התנ"ך מבחינתי אף פעם לא היה של דתיים, אני כילד חילוני הייתי יושב עם ההורים שלי כל יום העצמאות וצופה בזה. זה משהו נורא ישראלי. כל ילד לומד תנ"ך. אני מגיע לזה כשאני אוהב את המוסד הזה ומעריך אותו, ולראות את כל ילדי העולם שמגיעים עם המבטא ויודעים כל כך הרבה - זה חזק, מרגש. מבחינתי להוביל את זה, זה וואו. אמא שלי מאוד התרגשה. מאוד־מאוד התרגשה. ממש עם דמעות בטלפון".

יותר מאשר התפקידים הגדולים האחרים שהיו לך?

"בטח, זה יותר ממלכתי, יותר ייצוגי. הבן שלה, שנזרק מכל השיעורים ומנהל בית הספר אמר שאם הציונים שלו לא ישתפרו אז הוא יועף, קיבל תפקיד כזה. זה רגע של נחת".

מה תביא מעצמך לחידון?

"אני כלי להעביר את הדבר הזה, צינור, מקווה לעשות זאת הכי טוב שאפשר. הכי מכובד והכי מוצלח שאני יכול".

נותנים לך להיות מעורב בתכנים?

"מה קרה לך? אני לא עובד אחרת! אני מהחפרנים. אני רוצה להתעמק, אחרת לא אעשה את זה. רוצה להרגיש שאני נוגס בשיניים של מה שאני עושה".

גיא זו־ארץ, 43, נולד וגדל בתל־אביב. את דרכו בעולם הבידור החל במהלך שירותו הצבאי בלהקת חיל האוויר. לאחר השחרור למד משחק, פיתוח קול ומשחק מול מצלמה. הוא השתתף במגוון רחב של הצגות, בעיקר בתיאטרון הבימה, בין השאר ב"בוסתן ספרדי", "יומנה של אנה פרנק", "תל־אביב הקטנה", ומחזות הזמר "הלהקה חוזרת" ו"מרי לו". הוא שיחק במגוון מחזות זמר בחנוכה, וגם בשורה ארוכה של תוכניות טלוויזיה כגון "השיר שלנו", ואפילו הפציע בסרט "מינכן" של סטיבן שפילברג. הוא החל להנחות לראשונה בשנת 2006 בערוץ החיים הטובים, אך רק שנתיים לאחר מכן הגיע לפריים־טיים עם "הישרדות", אז בערוץ 10. הוא גם הנחה את "רוקדים עם כוכבים" והשתתף בפסטיגל עם שיר שכתב לו אחיו רועי.

זו־ארץ נישא ליעל בר זוהר לפני יותר מעשור, ולהם שלושה ילדים, שני בנים ובת.

איך נראית השבת שלכם?

"בשישי אני בבישולים אחר הצהריים, אחראי על העניין של האוכל בבית. משתדל כמעט כל יום שישי ללכת עם הבנים לבית הכנסת. לאחרונה אנחנו הולכים לשני בתי כנסת, שניהם אשכנזים, תלוי כמה יש לילדים כוח לצעוד. לפעמים אני צריך למצוא דרכים יצירתיות כדי לשכנע אותם", הוא מחייך. "חוזרים מבית כנסת, עושים קידוש, בדרך כלל מזמינים את ההורים שלי או את אבא של יעלי. אנחנו אוהבים לארח בשישי. בשבת אנחנו לרוב בבית, זו האמת. אנחנו לא שומרים שבת, אבל מוצאים שהכי נוח ונעים לנו בבית. להרגיש את הלחץ יורד".

איך התחילה החזרה שלך לשורשים, ליהדות?

"אני חושב שהכול קורה וקרה דרך המופע שלנו. הוא חיבר אותי עוד יותר לסבא ולסבתא שלי, לרגעים, לזיכרונות. לא מרגיש כמו 'חזרה' אלא יותר כמו התעמקות. כשהיינו באים בשבתות לסבא לבית הכנסת, אבא שלי היה ניגש אליו, מנשק אותו ואותנו, ואני זוכר את עצמי בתור ילד שואל את אבא, 'תגיד, סבא לא כועס שאנחנו באים עם האוטו?' והוא ענה 'גיאצ'ו, סבא שמח שאנחנו באים'. זה מה שחשוב, הם קיבלו את זה. לא היתה כפייה. לא אמרו אוי ואבוי אם לא תבואו. דרך העבודה על המופע חקרנו פיוטים ואת ההיסטוריה המשפחתית, ומאוחר יותר התחלתי ללמוד קבלה. זה פתח לי עולם מעניין ומרתק לחיים שלי שתורם לי בהמון מובנים".

אני מבין שאתה מניח תפילין כל יום. זה לא מובן מאליו, יש שיגידו שזו טרחה.

"מה, להניח תפילין?" הוא שואל ולוקח רגע להרהר, "כן", הוא משיב בחיוך קל. "לפעמים אני לא מניח תפילין בבוקר כי אין לי זמן, גורר את זה כל היום וחושב אוי לא, עוד לא הנחתי ועכשיו שוקעת השמש. שמחתי לגלות שיש גם דתיים שזה קורה להם. היינו ביום צילום של פרשת השבוע ואחד מאנשי התוכן, הוא בעניינים חזק, הפתיע אותי בדקה התשעים כזה", הוא אומר ומחקה אדם המניח תפילין בזריזות וממלמל תוך כדי. "אמרתי, אוקיי, אני לא לבד בזה. אבל ברצינות, להניח תפילין נותן הרבה מאוד ביטחון ונקודת חיבור עם עצמי. תפילה, בקשה, הקשבה, רגע לפני שאתה נכנס אל תוך היום. זה תמיד נותן לי איזה עוגן. זה נתן לי עוגן גם בכל מדינת עולם שלישי שהייתי בה בעקבות הישרדות. תמיד איתי".

שמונה שנים שאתה מנחה את הישרדות ופתאום אתה מניח תפילין. מסתכלים עליך בצוות בחשש ושואלים "גיא נהיה דוס"?

"אני חושב שהם תמיד הכירו אותי ככה, זה מי שאני. בעונה הראשונה של הישרדות התחלנו לצלם וענן שחור נעמד מעלינו. באותו רגע כולם בהיסטריה, מביאים סירות מהר, מתחילים לשוט חזרה לבסיס. מתחיל מה זה מבול, מפלים של מים יורדים, כל הסירה מתחילה להתמלא. באמצע כל הדבר הזה המנוע פתאום נכבה. עומד קפטן דומיניקני עם מכשיר קשר ואומר 'הלו הלו הלו' ואין - המכשיר עם מים, הספינה נעה ומתנדנדת כמו קליפת אגוז במים, ואז אומר לי המפיק, יאללה גיא, תשיר משהו. ואני מוצא את עצמי בסירה, שר את כל שירי הקודש שגדלתי עליהם - אם זה המבדיל, אדון הסליחות, שמח בני בחלקך. כל שישי בכל מקום שבו היינו בעולם ערכתי קידוש, שרתי עם כולם את שלום עליכם. תמיד זה היה חלק ממני".

גלישה קלה לפרופיל האינסטגרם של זו־ארץ מראה, בנוסף לתמונות הרגילות שהייתם מצפים מכל סלב מקומי, רצף של תמונות שלו יושב עם ספר תהלים בפוזות שונות על החופים שבהם צילמו את הישרדות. "זה היה רעיון של התסריטאי שלי. הרי בהפקות האלו תמיד ממתינים המון, עד שהתחרות מתחילה או עד שמקימים את המסלולים, אז תמיד כשהיה לי רגע של שקט הייתי פותח את התהלים ויושב רגע בצד. הוא שאל אותי אם אכפת לי שהוא יצלם אותי ושכל פעם נעלה תמונה אחרת, זה לא שבאתי אליו וביקשתי שיצלם. אמרתי לו שזה רעיון מהמם, אמיתי ומשפיע לטובה. זה מה שאני אוהב, זה מרגיע אותי, נותן לי את האיזון, את הבאלאנס הנכון שלי. אם זה גם יכול להשפיע לחיוב, למה לא?".

קשה להתעלם מכך שיש טרנד שבו כוכבים ישראלים מוכרים חוזרים בתשובה, הטריים ביותר הם עדן הראל ועודד מנשה. אתה רואה את עצמך חלק מכך?

"שמע, טרנד בעיניי היא לא מילה חיובית. זה משהו זמני, עדר זמני. האנשים הנפלאים שהזכרת, כמו עדן ועודד שהם חברים מאוד יקרים שלנו - הם עשו את זה מטרנד? לא. הם עשו את זה כי הם מצאו איזו נקודת אמת, שמחברת אותם ומשפיעה בצורה נפלאה על החיים שלהם. אנשים מחפשים כלים להתמודדות עם חיי היומיום, עם חיי החומר, המסכים, המרדף, המשכנתא, הקנאה, הכעס, חוסר הסבלנות. אני מוצא שם כלים שמסדרים לי את הראש, את החיים".
 

אנחנו מדברים על התוכנית שלו בערוץ 20, ואני תוהה אם תוכנית כזו הייתה יכולה להיות משודרת בערוצים הגדולים. זו־ארץ דווקא חושב שכן, ולמרות זאת, קשה מאוד למצוא תוכניות העוסקות ביהדות בערוץ 2 ו־10. "אם יש באמת קהל גדול כזה שמחפש תכנים יהודיים, אז שיצפה בערוץ 20. בתוכנית שלנו. לאן שאני לא הולך בישראל, ואני מסתובב הרבה בגלל ההופעות, אנשים אומרים לי 'אנחנו רואים אותך'. המוח שלי מיד חושב על הישרדות, אבל הרבה בכלל מתכוונים לערוץ 20. זה ממש מפתיע אותי, זה בכל מקום".

את "פרשת השבוע" אתה מגיש עם כיפה. למה?

"זה התחיל במופע שלנו 'לדינו ופיוט'. הופענו עם 'שופט כל הארץ' בסלסולים, סיימתי את השיר ואז מישהו בשורה האחרונה קם וצעק: אבל למה בלי כיפה? באינסטינקט, אמרתי לו שהוא צודק, אנחנו צריכים לחבוש כיפה. שנייה אחרי זה אבא שלי עלה לבמה, ההורים שלי באים לכל ההופעות, הביא כיפות לי ולרועי ומאז אנחנו עם כיפה כששרים את הפיוטים. בתוכנית אני מצטט מהתורה ואני מכבד את זה, אז כן, צריך כיפה על הראש".

אם היה לך את כל הכסף שבעולם, איזה פרויקט או תוכנית היית מרים?

"הייתי הופך את הסיפור המשפחתי שלנו לסרט קולנוע עלילתי. לאחר גירוש ספרד, נצר של המשפחה הגיע לרוטרדם והקים אימפריית אוניות. הוא הציל את מלך הולנד מטביעה, קיבל את חצי האי לברדור בעקבות כך, וגם תואר אצולה ממלך הולנד. 300 שנה אחר כך, אחד הצאצאים שלו שט על אונייה בים, חטפו את האונייה והוא הגיע לשוק העבדים בטריפולי. הרב המקומי פדה אותו והשיא אותו לבתו. הנכד של הנכד שלו זה סבא שלי, שעלה לרמת־גן. אתה מבין? אחלה סרט". 

המשפחתיות השופעת של זו־ארץ מתנגשת לעתים עם דרישות העבודה, שמרחיקה אותו מהילדים לשבועות ארוכים של צילומים באיים אקזוטיים.

"זה קשה מאוד בכל פעם, ממש יציאת מצרים. מלווה בהמון רגשות אשם, געגועים וכאב. יחד עם זאת, זו עבודה ופרנסה, אני נהנה מזה. איך עושים את זה? אתה צריך לשאול את אשתי. לי קל יותר כי אני מגיע לסביבה מנטרלת, בלי טלפון, בלי כרטיס אשראי, בלי כלום, רק עובד. היא נשארת פה עם הביורוקרטיה, הילדים, היומיום. זה כל פעם קשה לי, לפעמים אני מעדיף לא לדבר איתם - כי זה עלול להפיל אותי למטה".

לפחות הגדולים כבר מבינים למה אבא נעדר לזמן רב.

"הם לא מבינים כלום, אומרים לי 'אבא, אל תיסע יותר'. אני מסביר להם שזו העבודה שלי, אז הם מבקשים שאמצא עבודה אחרת".

הוצאת בעבר שירים לרדיו, הם נכנסו לפלייליסט של גלגלצ?

"הוצאתי פעם שיר מאוד יפה בשם 'כל הבשורות', אני כתבתי את המילים ואהובה עוזרי הלחינה. הוא נכנס פעם לפלייליסט ג' כזה, זו הייתה גאווה מאוד גדולה. הוצאתי שישה סינגלים לגלגלצ, והם לא נכנסו. היה לי משבר מאוד גדול, ממש משבר נפשי. השקעתי בזה את כל החיים שלי. פגשה אותי המפקדת של גלגלצ והיא התנצלה, אמרה שהיה להם קצת קשה עם זה שאני גם מנחה וגם מתחיל לשיר. אתה קולט? הבנתי שלא שיתקו את היצירה שלי בגלל מה שהיא, אלא בגלל כל המסביב. השירים לא נבחנו. שמחתי שהיא אמרה לי את זה, כי אני ידעתי שזה טוב ועמדתי מאחורי זה, אני עדיין עומד מאחורי זה. שיניתי מאז את הגישה. אני עדיין מוציא שירים לרדיו, אבל זה כבר לא בקרביים שלי. אני יודע שההצלחה שלי היא עם הקהל, בהופעות, עם הפיוטים".

עולם התרבות הישראלי סוער לאחרונה בעקבות כל ההיתקלויות עם שרת התרבות מירי רגב שרוצה לקדם מוזיקה מזרחית בגלגלצ, לדאוג לייצוג לפריפריה ולעשות רפורמה בתיאטראות. מה דעתך בנושא?

"אני מזדהה עם הרבה ממה שהיא אומרת, למרות שלפעמים הדרך שבה הדברים נאמרים מעוררת אנטגוניזם. לגבי גלגלצ, אני מאלה שחושבים שלמרות שהם לא מכניסים אותי לפלייליסט יש להם אחלה תחנה, כיף לשמוע אותם. אני לא חושב שיש בעיה עם מוזיקה מזרחית, משמיעים אותה, גדלתי על זה. מה שכן, צריך יותר תכנים ישראליים בגלגלצ".

איזה חלום תרצה להגשים?

"להמשיך לעשות את מה שאני עושה. לשיר למיליוני אנשים, לרגש, להשפיע לטובה, לקרב".

מה זאת אומרת לקרב?

"לקרב לבבות, לחבר אנשים. תמיד אני מרגיש במופע שאנחנו מצליחים לעשות שינוי. מתחילים במקום אחד ומסיימים במקום אחר. ברמה האישית, הישראלית, היהודית, יוצאים עם משהו. אני מאחל לעצמי שאצליח בכל מה שאני עושה לגעת באנשים ולגרום להם לחוויה רגשית, שינוי לטובה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg