ראשי » תרבות » תרבות דיגיטלית

מוואטסאפ ועד 0404: מהפכת כחול-לבן בתקשורת

קשה לזהות את פני עולם התקשורת כאשר שיחת הברזייה הכי מעניינת מתנהלת בטוויטר, הפודקאסטים מנצחים את תחנות הרדיו ואתר החדשות 0404 וערוץ 20 מאתגרים את כלי התקשורת הוותיקים

השאלה הבאה מופנית לטוויטריסטים שביניכם (אין צורך להגדיר מיהו טוויטריסט, מי שההגדרה חלה עליו כבר יודע לבד): מתי בפעם האחרונה נכנסתם מהנייד לעמוד הבית של אתר תוכן מוביל - ynet, וואלה, מאקו או נענע? עכשיו תשאלו את עצמכם מתי בפעם האחרונה התעדכנתם בפיד הטוויטר שלכם? אם אתם טוויטריסטים כמוני, התשובה לשאלה השנייה נעה בין שתיים לחמש דקות ועל השאלה הראשונה יהיה לכם קשה לענות.

עוד כותרות ב-nrg:
"אוהד לא נעלם – אני רואה את רוחו בכל מפעל הנצחה"
מטר ממנו: איגור אף פעם לא ייצא לי מהראש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אני זוכר איך תפסתי את עצמי בצוק איתן כשפתאום שמתי לב שאת הרוב המכריע של העדכונים אני מקבל דרך טוויטר - לא דרך הטלוויזיה, הרדיו או האינטרנט. הציפור הכחולה הייתה מקור האינפורמציה העיקרי שלי בימים שבהם כל ישראל צרכה חדשות. מי שמחובר לטוויטר ידע להגיד: זה פורטל התוכן הכי אמין ועשיר שיש בסביבה. את התמונות של הילד החמוד או של שולחן הסדר המשפחתי תשמרו לפייסבוק או לאינסטגרם, שם מקומם.
 
לטוויטר תבואו אם אתם רוצים לדעת מה קורה. לא רק מה קורה בחדשות, אלא מה קורה אחרי שנגמרת המהדורה: מה חושבים אלה שעושים את החדשות על אלה שמדווחים עליהם ולהפך. טוויטר הוא שיחת הברזייה של הפוליטיקאים, העיתונאים ומי שביניהם. מי צריך את מזנון הכנסת כשיש אפליקציה? תאמינו לי, מניסיון, אין הרבה הבדל בין השניים.

אם חשקה נפשכם לדעת מה קורה בחדשות, אתם יכולים להאזין למבזק ברדיו, לרפרש את ynet או וואלה וזה יספיק. אבל אם אתם חפצים ביותר מזה, בניואנסים ובדקויות, אם אתם רוצים להבין לעומק את יחסי הכוחות בין פוליטיקאים, עיתונאים ויחצנים, טוויטר הוא הזירה. כעיתונאי לשעבר שנתוּן עדיין בשלבי גמילה, טוויטר בשבילי הוא כמו מסטיק עם ניקוטין. מזריק את מנת הסם הנחוצה, אבל בדרכים קצת יותר בריאות. ועדיין, מה שפרס אמר על הסקרים נכון גם כאן: מותר להריח, אבל לא כדאי לשתות.

לכל החדשות בזמן אמת - עקבו אחרינו בטוויטר:
Tweets by @nrgnewsil


טוויטר הוא מדיה שמשקפת תמונת מצב אמינה לגבי המתרחש בביצה החדשותית ובפריפריה שלה - זה היתרון שלו, אבל גם החיסרון. חמש דקות בפיד הטוויטר ותדעו היטב מה מצב הרוח בכיכר הבימה ובגבעת רם, אבל לא יהיה לכם מושג קלוש על מה שמטריד את באי המרכז המסחרי באופקים או השוק ברמלה. במובן הזה, לפחות, טוויטר הוא כלי תקשורת בדיוק כמו כל השאר.

// נדב פרי שימש כפרשן הפוליטי של ערוץ 10

תארו לעצמכם פאנל ובו דוברים מהצד הימני של המפה הפוליטית, שמקבל תוכנית בלב הפריים־טיים בכל ערב, ושוטח בה את משנתו. ועכשיו, במקום לדמיין, בואו נדבר על ערוץ פוקס ניוז האמריקני ועל מקבילו הישראלי - ערוץ 20.
  

 
למה צריך בכלל לדבר על המובן מאליו? כי בישראל, מושגים כמו פלורליזם רעיוני וחלוקה שווה של זמן האוויר בתוכניות האקטואליה הם מושגים שעד הקמתו של הערוץ היו חלום רחוק. 
גם כיום, שנתיים לאחר שעלה לאוויר, כוחות חזקים מאוד מנסים לסתום את פיו של הערוץ התוסס. כן, במקום לפרגן לאחיהם הצעיר, התחושה היא שערוץ 2, ערוץ 10 ורוב כלי התקשורת בארץ יעשו הכול כדי להוריד את אראל סג"ל, קלמן ליבסקינד, שמעון ריקלין, עירית לינור וחבריהם מהמסך.

"בערוצים 2 ו־10 מפחדים שמה ש'ישראל היום' עשה לשוק העיתונות המודפסת יעשה ערוץ 20 בטלוויזיה", הסביר את החשש גורם בכיר בתקשורת בשיחה שערך עמו לאחרונה גדעון דוקוב מעל דפי מקור ראשון, "כל סוללת המתנגדים הזאת לא אמרה מילה כשנתנו את ההקלות האלה לערוץ 24 ששייך לקשת, כך שאי אפשר לשלול את העובדה שיש פה גם חשש פוליטי מערוץ 20".
 
עדות נוספת לחשש הזה, היא הסערה התורנית המתעוררת סביב דעות המובעות בערוץ - מהביקורת שנמתחה שם על הנשיא ריבלין ועד ההתבטאות העוקצנית של אראל סג"ל על ח"כ סתיו שפיר. אנשי התקשורת משמאל, שרבים מהם לא מהססים לבזות בשידור חי את הפוליטיקאים מימין, יצאו מכליהם למשמע ביקורת דומה מהצד השני של המפה.

ככה זה: השמאל הישראלי, הוא ונציגיו התקשורתיים, משוכנעים שהנאורות והחוכמה הם נחלתם הבלעדית. זו הסיבה שקשה להם כל כך לקבל את צמיחתו המהירה של הערוץ ששובר את ההגמוניה, ומוכיח אחת ולתמיד כי תקשורת מאוזנת יש גם בישראל ולא רק באמריקה.

//אסף גולן

לפני כמה חודשים קיבלה טל שניידר פנייה ממכון מחקר באוניברסיטת הרווארד שבודק מודלים של עיתונות חדשה, בבקשה שתספר להם על האופן שבו עובד מודל קבוצות הווטסאפ בתשלום שלה. הפנייה הזו היא חותמת רשמית לכך שגוף התקשורת הקטן והעצמאי שהקימה שניידר הוא ללא ספק חדשני, פורץ דרך, אולי אפילו מהפכני.

כבר ב־2010 הקימה שניידר את הבלוג הפוליטי "הפלוג". בפלוג הייתה אפשרות לגולשים שהיו מעוניינים בכך לשלם כראות עיניהם על המידע שהם צורכים, אך עיקר הכנסותיה של שניידר הגיעו מעבודתה כעיתונאית עצמאית עבור שלל גופי תקשורת מהארץ ומחו"ל, וגם מהרצאות בתשלום.
 

לפני שנה וחצי, אחרי שהבינה שמפרסום באתר על ידי גופים מסחריים היא לא תראה כסף, ישבה שניידר עם שלושה חברים - עודד קרמר, אלכס רוזנפרב וארד אקיקוס, לישיבת סיעור מוחות. תקופת הבחירות - זמן שיא עבור כל כתב פוליטי - כבר החלה, והשלושה ניסו לחשוב עם שניידר על רעיונות לייצר רווחים, וכך עלה הרעיון ליצור קבוצת ווטסאפ המיועדת למנויים בתשלום.

מנויי הקבוצות נחשפים למידע ולסקופים לפני שהם מתפרסמים בעמודי הפייסבוק והטוויטר הפעילים של שניידר. בנוסף, הם זוכים למידע על מאחורי הקלעים של הפוליטיקה בישראל, מעודכנים במשרות פוליטיות שמתפנות לטובת המעוניינים, ואף מקבלים הזדמנות לערוך ראיונות קבוצתיים עם פוליטיקאים שמצטרפים לקבוצה לזמן קצר ועונים 
על שאלות.

את הידיעה על הקמת קבוצות הווטסאפ בתשלום פרסמה שניידר בפלוג וברשתות החברתיות, ולהפתעתה זכתה להיענות מצד מאות אנשים שהסכימו לשלם 15 שקלים על מנוי חודשי. בכך יצרה הכנסת בסיס נאה של כ־7,000 שקלים בחודש. היא הצליחה לשמור על יציבות מרשימה במספר המנויים גם כשתקופת הבחירות כבר הגיעה לסיומה, כשהמשתתפים פשוט ביקשו ממנה להמשיך לקיים את המודל.
 
פרופיל המנויים על קבוצות הווטסאפ של שניידר מגוון ומכיל מצביעים מכל המפלגות - מהרשימה המשותפת ועד "יחד" ו"עוצמה יהודית". המכנה המשותף, מטבע הדברים, הוא אנשים עם מעורבות פוליטית גבוהה. הפעילות בקבוצות הווטסאפ יצרה בדיעבד מצב מעניין: פעילי המפלגות, מעבר להיותם צרכני החדשות של הפלוג, מעלים לא פעם בקבוצה מידע בלעדי שמפורסם בהמשך לאחר בדיקה ואימות מצדה של שניידר. כך נוצר מצב חדשני נוסף - צרכן החדשות משמש במקביל גם כיצרן סקופים.

כיום עובדת שניידר עם שלושת חבריה על אפליקציה שתאפשר לעיתונאים נוספים, ולא רק להם, לפתוח קבוצות דומות בתשלום - מהלך מסקרן ביותר שמעניין יהיה לעקוב אחריו.

// גדעון דוקוב

"עשינו מארב למפקד גל"צ ירון דקל מחוץ לבניין התחנה ביפו, והגשנו לו דיסק עם הקלטה של התוכנית שלנו. מפה לשם קיבלנו שעת שידור ברדיו". כשיוחאי מי־טל, מיוצרי הפודקאסט "סיפור ישראלי", אמר את המילים האלה בריאיון ל"מקור ראשון" לפני כשנה, גם הוא עדיין קצת התקשה להאמין שמה שהחל כחלום יומרני משהו של ארבעה חברי ילדות, ליצור תוכנית רדיו בהשראת התוכנית האמריקנית המיתולוגית This American Life, יהפוך לעובדה חיה ומשדרת בלב הפריים טיים של גלי האתר הישראליים.
 

"סיפור ישראלי" אולי מצאה את דרכה אל תחנת הרדיו הצבאית הוותיקה, אבל היא ממש לא נולדה בה: יוצריה מעולם לא שירתו בגל"צ, ואת תוכנית הרדיו המשובחת שלהם הם יצרו בעזרת מכשיר הקלטה ביתי, תוכנת עריכה פשוטה, מחשב נייד והרבה מאוד אמביציה. את מעריציה הרבים של התוכנית הם גייסו לא בזכות דקל, אלא בזכות העובדה שהחליטו להעלות את פרקי התוכנית שלהם לאינטרנט, ולאפשר האזנה והורדה חופשית לכל דורש.  תוכניות הרדיו האינטרנטיות, המוכרות בשם "פודקאסט", הופכות בתקופה האחרונה מסוד השמור למביני עניין למושג המוכר לכל מי שמאס ברוטינת השידורים המוכרת של תחנות הרדיו.

הפודקאסטים מאפשרים להתנתק מהרצף מורט העצבים של תוכניות אקטואליה־ג'ינגלים־חדשות וחוזר חלילה, ולהתחבר למציאות אלטרנטיבית שבה מדברים על האימפריה הרומית (ע"ע הפודקאסט "עושים היסטוריה"), על אריות, נמרים ורבי נחמן ("פה ושם בארץ ישראל") ועל סטארטאפים ("השבוע"). בלי מדים עם תג כחול, בלי אגרה ובלי אולפן מסודר - יוצרי הפודקאסטים מצליחים להתחרות בהצלחה על הרגלי ההאזנה של כולנו.

// שירה קדרי–עובדיה

לא מחאת התמיכה בחייל "דוד הנחלאווי" ולא הסקופים החמים מכבישי הדמים ביהודה ושומרון. רגע השיא של "חדשות 0404" היה כשבקבוצות הווטסאפ התחילו לרוץ ידיעות עם תעודת כשרות של האתר המדובר: "אמין, הגיע מ־0404".
 

אתר החדשות שהתחיל את דרכו באזור חיוג צפוני שהונצח בשמו, תפס לאחרונה עמדה משמעותית בפייסבוק, והפך למקור חדשות בעניינים ששאר גופי המדיה התקשורתיים לא מוצאים לנכון להתעסק בהם. אם אתם רוצים לשמוע על אפשרויות החנינה של הנשיא לשעבר משה קצב, זה כנראה לא האתר הראשון שתבדקו בו מה התקדם בעניין. אבל אם אתם מעוניינים לדעת מה קורה בסכסוך הישראלי־פלסטיני – לדעת באמת – כדאי לכם לסמן לו לייק בפייסבוק.

בשעה שהתקשורת הכללית מתעסקת בלעדית בכותרות "אדם נשך כלב", 0404 ביסודו וניהולו של בועז גולן אינו חושש לכתוב שוב ושוב על כלב שנשך אדם. כשסוגיית החייל היורה בחברון סירבה לרדת מסדר היום, ב־0404 לא היססו להציג את התמונה הרחבה. בתוך הפריים הרחב הזה הם מסקרים סיזיפית תקיפות של פלסטינים נגד חיילים, וכן זריקות אבנים ובקבוקי תבערה לעבר מכוניות ישראליות בכבישי יהודה ושומרון. לצד אלה מככבים אצלם באתר עשרות סיפורים הומניטריים של חיילי צה"ל, בטיפול בפלסטינים נזקקים ובבעלי חיים פצועים.
   
במהלך "צוק איתן", שעה שהשמאל האשים את התקשורת הכללית בפטריוטיות יתר והימין טען לביקורתיות נגד צה"ל שלא בזמנה, חדשות 0404 לא נקלעו בכלל לוויכוח. האתר שחרת על דגלו ציונות פטריוטית בלי בושה, ביקש בפשטות שניתן לצה"ל לנצח. בימי הרגיעה והשקט כמו בימים שישראל עומדת על נפשה, חדשות 0404 לא מנסים לנהל את שידוריהם ממטה האו"ם בג'נבה. אל תיתנו ללוגו הצהוב שלהם לבלבל אתכם, בשורת העיתונות האינטרנטית של 0404 היא חדשות בכחול־לבן.

// אורלי גולדקלנג

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg