סקנדל או פסטיבל: במה אלטרנטיבית לשירה בפסטיבל 'תיקון'

פסטיבל 'תיקון' לשירה נפתח היום, על רקע העימות בין יוזמיו ומשתתפיו ובין בני ציפר בנוגע לטור המדובר שכתב ולייצוג נשים במוסף בעריכתו, וכאלטרנטיבה לפסטיבל מטולה בניהולו. המשוררת טל ניצן: "בשני הפסטיבלים יש נקיטת עמדה, ואלה שתי עמדות שלא מתיישבות זו עם זו". ציפר: "המשפט ההוא בטור היה טעות אומללה, שהתנצלתי עליה. בנוגע לשירה, אצלי הקריטריון היחיד הוא איכות"

איילת קליין כהן | 2/6/2016 11:15

"'תיקון' נולד מהתנגדות של משוררים למינויו של בני ציפר למנהל פסטיבל מטולה, בעקבות הטור האחרון שלו בעיתון 'הארץ' שבו הצדיק ניצול מיני של מעריצות צעירות על ידי אמנים, אבל גם ממחאה נמשכת של משוררות על הדרתן השיטתית ממוסף 'הארץ' לספרות, שציפר עורך אותו קרוב לשלושה עשורים", אומרת המשוררת והעורכת טל ניצן, מיוזמות פסטיבל 'תיקון' לשירה שייפתח היום (ה'), ובמסגרתו ייערכו אירועי הקראת שירה ומפגשים חד-פעמיים ומיוחדים.

עוד ב-nrg תרבות:
• המוזיקאים מסבירים: למה כדאי ללכת להופעה של פט מת'יני?
• לגמרי שם: רועי סלמן הוא משב רוח מרענן בספרות הנוער
• "החרם": למה באמת שונאים אותנו בחו"ל?

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


גדי דגון
''התעורר צורך באלטרנטיבה''. טל ניצן גדי דגון

בטורו, שפורסם לפני כשלושה חודשים, כתב ציפר: 'אמנים, מגתה ועד אייל גולן, מרחפים בתוך שיכרון אוויר הפסגות של העשייה האמנותית, אך מוכרחים גם לחוש באינטנסיביות את הדברים הנחשבים הכי נמוכים ויצריים בחיים, כגון משגלים עם מעריצות צעירות. בלעדי זה לא תהיה יצירה, עם כל הצער שעלול הדבר להסב לצעירות הללו, שחייהן אולי נפגעו'.

בעקבות סערה ציבורית ותגובות חריפות מצד ארגוני נשים, הוחלט במערכת 'הארץ' להפסיק לפרסם את טורו של ציפר, אותו כתב בקביעות, ולחתום אותו בטור התנצלות, בו הביע חרטה על דבריו. התנצלותו התקבלה באופן שאינו אחיד על ידי קהלים שונים – יש שטענו כי אינה כנה וכי פורסמה בשל אינטרס מקצועי גרידא, ואילו אחרים סברו כי בהתנצלותו הפגין ציפר גדלות נפש ואפשר לציבור הקוראים להתוודע לפן אחר בדמותו.

"בתגובה לטור ההוא, התפרסם גילוי דעת שבו הצהירו למעלה ממאה ועשרים משוררות ומשוררים שיסרבו להשתתף בפסטיבל מטולה כל עוד ציפר מנהלו – 'המחשבה שאדם זה הקורא להתרת ניצול מיני של נערות ונשים, שלא לומר מתן לגיטימציה לאונס ... הוא מנהל פסטיבל השירה במטולה, מעוררת צמרמורת'", מתארת ניצן את שנכתב בגילוי הדעת.

"אבל לא רק משוררים, גם אוהבי שירה רבים הצהירו שלא יבואו כקהל לפסטיבל בניהול ציפר", היא ממשיכה ואומרת. "התעורר צורך באלטרנטיבה הן לקהל והן למשוררים הרבים שחתמו על גילוי הדעת ובכך ביטלו מראש את האפשרות שישתתפו בפסטיבל מטולה בניהולו. בין החותמים יש הרבה משוררות ומשוררים צעירים שזקוקים במיוחד לחשיפה, ולמרות זאת ויתרו באומץ על במה חשובה כזו של פסטיבל מטולה. 'תיקון' נותן להם במה אלטרנטיבית, שעליה יוכלו לקרוא שירה בלב שלם. הפסטיבל שלנו נערך ומופק על טהרת ההתנדבות, בלי שום תמיכה ממסדית, ומתקיים במקומות שפתחו לפנינו את שעריהם והזמינו אותנו מתוך תמיכה בדרך שלנו".

"אני חושבת שפסטיבל 'תיקון' הוא צעד משמעותי ביצירת אלטרנטיבה לפסטיבל מטולה השנה", מוסיפה המשוררת הדס גלעד, ממשתתפות הפסטיבל. "קודם כל, ההצהרה הפומבית של משוררות ומשוררים רבים, שלא ייקחו חלק בפסטיבל בניהולו של בני ציפר, היא נקיטת עמדה מתקנת. היוזמה ליצור אלטרנטיבה אמתית מבורכת בעיני, ואני גאה בכל אחת מהמשוררות שלקחו אותה ועמלות עליה במסירות ובהתנדבות. פסטיבל מטולה הוא מוסד ותיק שמושך אליו קהל אוהב שירה. הבחירה שלא לקחת בו חלק מקבלת תפנית חיובית של עשייה משותפת. יש עוד מקום לשירה, ויש עוד מקום לקהל אוהב שירה, שלא מוכן להשתתף במטולה השנה - ואולי גם בשנים הבאות. אני חושבת שיצירה של פסטיבל שמבוסס כולו על רוח ההתנדבות של משתתפיו, תציע בהכרח רוח אחרת, כנה, מזמינה להתקרבות".

סיון צדוק
הדס גלעד. גם בשנים הבאות? סיון צדוק

האם יש משוררים המשתתפים הן בפסטיבל 'תיקון' והן בפסטיבל מטולה?

"לא. יש בין משתתפי 'תיקון' כמה וכמה משוררים שהוזמנו למטולה השנה וסירבו להשתתף. הן בהשתתפות במטולה בניהולו של בני ציפר והן בהשתתפות ב'תיקון' יש נקיטת עמדה, ואלה שתי עמדות שלא מתיישבות זו עם זו. מעבר לכך, שני הפסטיבלים חופפים בחלקם, בימי חמישי ושישי התשעה והעשרה ביוני, שבהם 'תיקון' מתרחש בתל אביב ובירושלים", משיבה ניצן, ובכך מחדדת את הקושי ליצור הפרדה בין תרבות ויצירה ובין עמדה אידיאולוגית, וכן את הפער המתקיים בהקשר אליה בין הכותבים ובין האכסניה לכתיבתם.

נוכחות נשית בשירה העכשווית

כאמור, ניצן טוענת בנוסף כי מתרחשת הדרת נשים מעמודי מוסף 'תרבות וספרות'. "השתקה מתמשכת של הקול הנשי היא מחיקה ודיכוי. חשוב לציין שלא מדובר בתחושת בטן: העניין נבדק סטטיסטית והתוצאות מדהימות - בין שלושה עשר לארבעה עשר אחוז, זה המקום שמוקצב למשוררות נשים בעולמו התרבותי של ציפר", היא אומרת.

"ההדרה הזאת מקבעת דפוסים פוגעניים - חצי מהאוכלוסייה נאלמת, ואין מענה גם לנשים קוראות שמעוניינות בשיקוף עולמן דרך השירה והספרות - משדרים להן שעולמן אינו חשוב. אם מקבעים את הנוכחות הגברית הכמעט-בלעדית, האישה לעולם תישאר 'האחר', זו שהאמנות שלה משנית ונמדדת ביחס לגברים. במקום שלנשים ולגברים יהיה מקום שווה במרחב האמנותי, יוצא שהגבר שולט במרחב הזה, זווית הראייה היא גברית, והאישה לעולם תיאבק על מקומה, תתדפק על הדלת הנטרקת, תסתפק בפירורים.

"נוצרת תמונת מציאות תרבותית מעוותת וכוזבת, שפוגעת בסופו של דבר גם ביוצרים ובקוראים גברים. למילים כתובות – וגם לאלה המחוקות – יש השפעה על אקלים חברתי. אי אפשר להפריד בין 'עולם השירה' וה'תרבות' ובין פני החברה, כמו גם בין השתקה שיטתית של נשים במדור הספרות ובין הצדקת הפגיעה בהן 'בשם האמנות' במרחק כמה עמודים, בטורים של ציפרלנד. ההתנהלות של ציפר חמורה מבחינה ההשלכות החברתיות שלה, וכיוצרים מעורבים יש לנו זכות וחובה מוסרית להגיב על העוול הזה".

"יש מי שעוקבים אחרי המספרים המדויקים, וזו מגמה שנמשכת כבר שנים ארוכות. אני לא חושבת שצריך להיות בכל שבוע ייצוג זהה בהכרח, אבל כשזו מגמה קבועה לאורך כל כך הרבה זמן, זה מחשיד ומדאיג", מוסיפה גלעד על דבריה של ניצן. "הבעיה היא שאין אלטרנטיבה ראויה בעיתונות המודפסת, והמוסף יושב על משבצת משמעותית של קהל היעד קורא השירה, שהוא גם כך די מצומצם. חוסר חשיפה של משוררות לאורך עשורים, משפיע כמובן על המיקום שלהן בעולם השירה והתרבות הישראלית, וחבל מאד. יש בשירה העברית העכשווית משוררות נפלאות".

הטור שעורר סערה. מתוך אתר ''הארץ''

האם, לדעתכן, יש כאן שיקוף של יחסה של החברה לשירה שנכתבת על ידי נשים?

ניצן: "אני חושבת שהכיוון הוא הפוך - עמדת הכוח של עורך המוסף לאורך זמן רב כל כך מאפשרת לו להיות קובע טעם ושומר סף, להאדיר מצד אחד ולהעלים מצד שני. ומובן שיש לזה השפעה על יחס החברה – אי אפשר להעריך שירה לא-נראית. זהו כוח שיש מן הסתם לכל עורכת ועורך, אבל הוא בעייתי כשהוא נתון בידיו של עורך חף ממוסריות, שהגדיר את עצמו, בצדק, כ'ליצן שטני'".

גלעד: "אני לא יודעת אם היחס של ציפר משקף את יחס החברה למשוררות. בגדול, לשירה יש קהל מצומצם יחסית, אם נשווה את זה לתחומי אמנות אחרים, או אפילו לתחומים בתוך הספרות, כמו פרוזה למשל. לא הייתי מייחסת לציפר השפעה בקנה מידה כזה, אבל בהחלט  יש לו השפעה על קהל שוחר ספרות ויכולת לתת במה או להתעלם משירה שנכתבת על ידי נשים. אני חושבת ששאלת היחס החברתי לשירה בכלל ולשירת נשים בפרט, מתחיל הרבה קודם לכן, במערכת החינוך. בכל אופן, כדי שמשוררות יזכו בהכרה רחבה יותר, צריך לדעתי לקחת יותר יוזמות קבוצתיות, עצמאיות. לכן, פסטיבל 'תיקון' הוא צעד משמעותי בעיני, ואני מקווה שהוא ייתן פתח לשיתופי פעולה חדשים".

"בעיניי, התגובה המתבקשת היא שנשים יפסיקו לבקש, לחכות, לקוות שיואילו להעניק להן מקום – מקום שמגיע להן בזכות ולא בחסד – ויקימו לעצמן במה משלהן", משיבה ניצן כאשר אני מפנה אליה את השאלה בדבר ההכרה לה זוכות משוררות. "פסטיבל 'תיקון' הוא בדיוק הדוגמה לכך. יותר מזה, אני מאמינה שפסטיבל 'תיקון' הוא עוד דרך לאותת לציפר ולדומיו שכללי המשחק הישנים השתנו – רבים ורבות לא יישבו באולמות פסטיבל מטולה באירועים שציפר מנחה או ערך ולא יופיעו איתו על אותה במה. הדבר מעביר מסר של אפס סובלנות לאפליה ולפוגענות. לתגובה החריפה שלנו, כמו לפסטיבל 'תיקון', יש תפקיד בשינוי כללי השיח".

מרחב חדש לשירה ובמות נוספות ליצירה ולביקורת

השאיפה לכונן אירועי שירה נוספים ולעודד היווצרותן של פלטפורמות רבות ליצירה ולביטוי עבור משוררים ומשוררות ישראלים הנה מבורכת וראויה, וכך גם הרצון לייצוג הולם ליוצרים משני המינים – לא רק כאלטרנטיבה לפלטפורמות קיימות, כי אם גם בפני עצמם, כחלק מחזון תרבותי-חברתי. ויחד עם זאת, לא ניתן לדון בפסטיבל 'תיקון' מבלי להתייחס לנסיבות שהביאו להקמתו ולהבחין בבירור בין עימות אידיאולוגי ובין כזה הנובע מיחסי הכוחות בזירת השירה.

בראיון שנערך עם ציפר בסמוך לסערה שחולל פרסום טורו, הוא מצוטט כאומר, ביחס לגילוי הדעת: 'הדם הרע ביני לבין טל ניצן התחיל עוד הרבה קודם'.

"ציפר מתייחס בכך לדברים שכתבתי בעקבות ההתרפסות שלו אל ביבי ושרה. למעשה התגובות שלו, תחילה למחאה שלנו ואחר כך לפסטיבל 'תיקון', מנסות לאחוז במקל בשני קצותיו – מחד, הוא טוען ל'דם רע', כלומר סגירת חשבונות אישית – כאילו למאה ועשרים משוררים יש איזו בעיה אישית איתו, ומאידך, טען בראיון בגל"צ שאנחנו מארגנות פסטיבל אלטרנטיבי כי אנחנו בסך הכול תאבות כוח. מצד אחד, מדובר, לדבריו, בנקמה של משוררים שהוא לא פרסם את שיריהם במוסף, ומצד שני, הוא מתפלא על שמשוררים ש'טופחו על ידו' בחרו להשתתף ב'תיקון'.

אלון פורת
''לא חשה צורך להתייחס לציפר''. תהל פרוש אלון פורת

"לא לי, ולא לשאר המשוררות שמובילות את 'תיקון', אין שום עניין אישי עם ציפר, ומצדי הוא יכול להאכיל את ביבי ושרה בוקר צהריים וערב מדי יום ביומו. במקרה שלי, בוודאי לא מדובר ב'נקמה' על אי פרסום שירים שלי, מהסיבה הפשוטה שזה שנים אני נמנעת מלשלוח טקסטים למוסף בעריכתו. בניגוד לרמזים האלה, לא מדובר בעימות פנימי בתוך עולם השירה, אלא בנקיטת עמדה של יוצרים שלוקחים חלק במאבק חברתי, בזירה שבה אנחנו פועלים.

"אשר לטענה שאנחנו מעוניינות ב'כח', הרי שהיא מסגירה את דפוסי המחשבה הכוחניים הנושנים שציפר שבוי בהם. עצוב בעיניי חוסר היכולת להעלות על הדעת יוזמה וארגון של אירוע תרבות אם לא לשם ניכוס עמדת כוח. אין לנו שום עניין בכוח במובן שציפר מכיר ואף עושה בו שימוש זה שנים רבות. העניין שלנו הוא האנטי-כוח - פרישׂה של מרחב חדש לשירה, מרחב פתוח ושוויוני לכולנו: משוררות, משוררים וקהל".

המשוררת תהל פרוש, הנוטלת אף היא חלק בפסטיבל, מדגישה את ההיבט המקצועי שבבסיס הבחירה לקיים פסטיבל שירה אלטרנטיבי: "אני לא חשה צורך להתייחס לציפר, הוא לא אבי השירה הישראלית העכשווית ואין לנו צורך לרצוח אותו כדי לעשות פסטיבל שירה מעולה. בעיניי יש שירה מצוינת בישראל, וחשוב שיהיה מגוון רחב של פסטיבלים ומנהלות ומנהלי פסטיבלים שיספקו במות מגוונות לקולות הפואטיים שיש כאן. במובן זה, פסטיבל 'תיקון' מגיע לחלל שהיה צריך להתמלא כבר מזמן, ואין שמחה ממני שרגע הבריאה הזה מתרחש. אני חושבת שככלל, אנחנו צריכות וצריכים לקחת על עצמנו להקים במות חדשות וחדשניות, לביקורת, לפרסום יצירות חתרניות, פוליטיות, מערערות ומלאות תשוקה.

"אני אוהבת לקרוא שירה מול אנשים בגלל ששירה אמורה להישמע בקול, וכשהיא נשמעת בקול קורה לפעמים נס היצירה, רגע אפיפני של התגלות הדדית - המשורר לקהל והקהל למשורר. אני אוהבת לראות משוררות מעולות משמיעות שירה מכיוון שנוצר אז חיבור אישי ודרמטי בין היוצרת ליצירה, שיכול להכפיל את ההתרחשות שעד אז קרתה רק בטקסט. פסטיבל תיקון ייתן את המקום לניסים הללו להתרחש, לא רק בתל אביב, אלא גם בחיפה ובירושלים.

"בעיני לשירה כיום יש מקום חשוב בתרבות הישראלית, כי היא עומדת מחוץ לחוקי השוק החופשי" מוסיפה פרוש. "היא אינה קשורה בכסף, היא מחוצה לו, ולכן יכולה לנבא, לבקר ולכתוב את מה שאולי נהוג פחות בז'אנרים אחרים של כתיבה ויצירה".

צילום: יח''צ
אלמוג בהר. משתתף בפסטיבל בירושלים צילום: יח''צ
בני ציפר: "זה היה משפט אומלל שצריך היה להימחק"

לעיקרי הטענות המופנות כלפיו בכתבה זו השיב ציפר בזו הלשון:

"נכון, כתבתי את המאמר ההוא, שבו היה משפט אומלל, שהתנצלתי עליו - ולא רק התנצלתי, אלא כתבתי מאמר התנצלות, לקחתי על עצמי אחריות והפסקתי לכתוב את אותו טור. אני ממש יצאתי מגדרי כדי להתנצל על כך. זה באמת היה לא במקום. אני לא יכול להכריח אנשים לסלוח על מה שכתבתי. מותר לאנשים לקחת את המאמר הזה ולנפנף בזה, כמובן, אבל זה קצת מוזר, בעיניי. בנוגע לפסטיבל 'תיקון', המאמר הוא תירוץ, כאילו שהמשוררות האלה לא יודעות שאני נגד אונס קטינות – ברור שאני נגד. זה היה בקונטקסט של מאמר, משפט אומלל במאמר, שבכלל היה צריך להימחק על ידי העורך שלי, והוא לא מחק אותו, ואז התפרסם. זו טעות לא נעימה, אבל זה לא יותר מזה.

"בנוגע לייצוג הנשים – בעיניי זאת הטעיה. אפשר להוכיח כל דבר עם סטטיסטיקה. הטענה היא שהשירה שפרסמתי, רק שלושה עשר אחוז ממנה נכתבה על ידי נשים. אבל העניין הוא שעורך לא עושה חשבון אם הוא מפרסם נשים, גברים, מזרחים או אשכנזים – זו האיכות שמשנה. ומה ההטעיה? שאני לא מפרסם במוסף רק שירים, אלא בעיקר ביקורות ועוד. על כל דבר אפשר להגיד שצריך יותר ואין מספיק. באותה מידה גברים יכולים להתלונן שלא פרסמתי מספיק, או מזרחים, או אני לא יודע מי.

"אצלי הקריטריון האחד והיחיד הוא איכות. איכות על פי טעמי, כמובן. כשרוצים לחפש פגמים, אז מוצאים. אגב, אני מאוד שמח שפסטיבל 'תיקון' קיים ושמח על כל הזדמנות שיש לקיים פסטיבל שירה. מה שחבל זה שפסטיבל מטולה בא לעודד את הפריפריה ולהביא את התרבות לצפון. לשים מקלות בגלגלים של פסטיבל כזה פשוט פוגע במשוררים שכן משתתפים בו – זה פסטיבל ענק שיש בו כארבעים משוררים מכל הסוגים, וביניהם מלא נשים, אגב – מספר הנשים הוא כמספר הגברים. יש בפסטיבל מטולה, אגב, גם דיון על הדרת נשים ועל הדרת מזרחים. התחושה שלי היא שיש פה איזושהי אי שביעות רצון אישית ממני ומהבחירות שלי, וזה שקוף מדי, לדעתי, אבל לבריאות. אני מאוד גאה על כך שאני מקבל משהו כל כך חשוב וחזק שמעורר תגובות כאלה, זה נורא מחמיא בסך הכל", מוסיף ציפר בחיוך.

צילום: ראובן קסטרו
''למה כולם נטפלים למוסף הזה?''. בני ציפר צילום: ראובן קסטרו

"יש עוד משהו – הרי אני עורך המוסף של הארץ, בחרו בי, וזה אומר שאני מפרסם לפי בחירתי וטעמי, וסומכים עליי שאני עושה את זה טוב. אם לא - אז אפשר לפטר אותי. כל עוד נותנים לי את המנדט הזה של הבחירה, אז אני בוחר בדברים שמוצאים חן בעיניי, על פי האיכות. המוסף לא ממומן מכספי ציבור, שצריך שיהיה בו שוויון אבסולוטי, וזה נתון לטעמו של העורך ולשיקול דעתו.

"וגם, זו לא הבמה היחידה לספרות - אני לא מבין למה כולם נטפלים למוסף הזה, רואים בו את המקום האולטימטיבי שבו מפרסמים שירה. מפרסמים שירה גם בהמון מקומות אחרים -ב'ידיעות' וב'מקור ראשון', ושם אף אחד לא עושה חשבון כמה נשים פרסמו, כמה גברים וכו'. אז שוב, הדבר הזה רק מחמיא לי ורק מראה כמה המוסף שאני עורך משמעותי. יש לי אחריות מאוד גדולה. במלוא היושר, מעולם לא עשיתי את השיקול הזה אם כותב השיר הוא גבר או אישה. ומעבר לזה, אני הייתי הראשון שפרסם שירה הומוסקסואלית, וכל דבר שהוא חריג, נתתי לו במה. לדליה רביקוביץ בשנותיה הקשות, למשל, נתתי במה.

"אני מפרסם מדי שנה אנתולוגיות של שירה, ששם זה מעורבב לחלוטין מבחינת נשים וגברים, בערך חמישים-חמישים, ובתחרות הסיפור הקצר, גם בין המשתתפים והזוכים וגם בין השופטים יש נשים וגברים. יש גם כל כך הרבה משוררות צעירות שגיליתי, שאני לא יודע מאיפה להתחיל לפרט. זה פשוט סתם, לפי דעתי זה סתם, אבל אנשים צריכים להתאחד סביב משהו, והכי קל זה להתאחד נגד משהו, והיום פופולארי לדבר על הדרת נשים, אז אני נהפך למפלצת. בסדר, שיהיה".

פסטיבל 'תיקון' ייערך בין התאריכים 2-4.6.16 במדרשת שדה בוקר ובין התאריכים 8-10.6.16 מדי יום במיקום אחר – בחיפה, בתל אביב ובירושלים. ניתן להתעדכן בתכנים, בשעות ובמיקום­באתר הפסטיבל.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך

המומלצים

פייסבוק