'הארץ שמעבר להרים': לפגוש מקרוב את הצד השני בסכסוך

באופן נוקב ואינטליגנטי ובה בעת גם מרגש, מציג יומן המסע של ניר ברעם פיסות חיים שרק מפגשים בין-אישיים, שנובעים מרצון אמיתי להכיר ולגלות, יכולים לחשוף. ספר שהוא מסמך מרתק וטעון על משמעותם של בית, ביטחון וחירות משני צידי המתרס

מסמך מרתק וחשוב לקריאה. ניר ברעם יח''צ

ברעם, המונע על ידי השאיפה להבין את קשת העמדות השונות הרווחות בקרב שני צידי הסכסוך, יוצא למשימה כשהוא מצויד בכל הדרוש למי שבאמת מבקש להבין את מורכבות הקונפליקט – שאלות חדות וממוקדות, פתיחות לעמדות שונות, בקיאות בסוגיה, והחשוב מכל – יכולת להתבונן באנשים, בזוגות, במשפחות, ולראות בהם את בני האדם שבהם, על פחדיהם וחלומותיהם, מעבר להיותם צד בסכסוך.

בכתיבה שחציה עיתונאית בסגנונה וחציה ספרותית, מתאר ברעם בפירוט רב את מפגשיו עם חיילים המוצבים במחסום, משפחות פלסטיניות, מתנחלים, אנשי חמאס שפנו לעיסוקים חדשים ומפתיעים ונערים בקיבוץ נירים שבעוטף עזה, ומשתף את הקוראים בשיחות שערך עמם, שהן לא פחות ממרתקות. כל דיאלוג שכזה מעורר מחשבה, כל תיאור-מפגש מעלה זווית התבוננות נוספת, והמכלול הוא תמהיל של סיפורים אישיים הכרוכים בסיפורו של הסכסוך רב השנים, היוצר מסמך מעמיק ומרשים בהיקפו, שמעלה על הפרק שאלות נוקבות ומנסה למצוא להן מענה, מתוך הכרה בכך שאין תשובה אחת או אמת אחת.

ספר מעין זה יכול היה בקלות להפוך ליומן אישי מדי, שהתמונה המתוארת בו נשקפת מבעד לעיניו של המחבר בלבד ונתונה אך ורק להתרשמותו האישית. השכיל ברעם לעשות כאשר שיבץ לאורכו קטעי שיחה ודיאלוגים עם שלל דמויות ולא הסתפק בתיאור כללי של המפגשים ושל הנאמר בהם. השילוב בין תיאורי האופן שבו חווה מפגשים אלו ובין השיחות והראיונות שערך מעניק ליומן המסע אופי של נרטיב מסופר היטב המלווה שאליו מתנקזים כל אותם סיפורים האישיים.

שאלות רבות מלוות את קריאת הספר. חלקן מועלות במפורש בפני האישים שפגש ברעם, ואילו חלקן האחר אינן נאמרות בקול אך נוכחותן מורגשת, מרחפת מעל לכל עמוד ופרק. האם לתקווה להשגת הסדר שיאפשר לכל המעורבים לנהל את חייהם בביטחון ובחירות יש אחיזה של ממש במציאות? מהי הנקודה המדויקת שבה חלום השלום התנפץ ונראה פחות בר השגה מאי פעם? האם עברנו את נקודת האל-חזור מבחינת היכולת לכונן יחסי שלום? אילו טעויות נעשו ולו היו נמנעות, דם וכאב רב היו נחסכים משני הצדדים?

לא הופך ליומן אישי מדי. עטיפת הספר יח''צ

בכל אלו ובאחרות, דן ברעם באופן אינטליגנטי ומנומק, תוך העלאת טיעונים מרכזיים לכאן ולכאן והצגת כל התרחשות ומאורע על רקע הקשרם ההיסטורי, הפוליטי והחברתי. אמנם האישי והפוליטי אינם ניתנים להפרדה, אך הניסיון לבדל בין השניים ולהראות את האדם שמאחורי ההגדרות, הכינויים והתארים – 'חייל בצבא ההגנה לישראל', 'תושב מזרח ירושלים' או 'מתנחל', מוערך וראוי לציון. לא פעם, עולה בספר תהיה מהם הגורמים המשפיעים על גיבושה של עמדה פוליטית-אידיאולוגית ועד כמה היא עניין של גיאוגרפיה. האם נער או נערה המתגוררים בנירים, למשל, היו משנים את עמדתם הפוליטית לו היו מעתיקים את מקום מגוריהם לתל אביב?
 
יש קוראים שיחושו הזדהות עם האופטימיות של ברעם ועם אמונתו בכך שיימצא לסכסוך פתרון ישים ומתקבל על הדעת. אחרים, לעומתם, יזהו בהן מידה של נאיביות, ויראו בשפע העדויות משני צידי המתרס סימן להמשך התבוססות במצב הקיים, ללא קיומו של פתרון נראה לעין. כך או כך, החשיבה הביקורתית, הניתוח המעמיק, ההיבט האנושי-רגשי, התיאורים מלאי האווירה והשפה הקולחת הופכים את 'הארץ שמעבר להרים' למסמך מרתק וחשוב לקריאה, שערכו דוקומנטרי וספרותי כאחד.