הזירה הלשונית מציגה: מילון השד העדתי
מיהו אבק אדם ומי הן האליטות? מי דופק את השחורים ומאיפה מגיעות הפלנגות? הזירה הלשונית מוציאה את השד העדתי מהבקבוק ומצמיחה שורשים ערביים
הפרשה המתגלגלת של התבטאויות רמי סדן הוציאה שוב את השד העדתי מהבקבוק. שמישהו יסתום כבר, גם את הבקבוק, וגם את הפה.עוד כותרות ב-nrg:
• גרבוז: חבריי מהשמאל שקרנים ופחדנים
• לא נעים להכיר: הביצ' הכי גדולה על המסך
• שי וניצן רגע אחרי הגמר: "זו חוויה מטלטלת"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבק אדם. אמרו את זה על אשכנזים, על יוצאי שואה, על מזרחיים בשנות החמישים ועכשיו בתוך המשפחה, על שרה נתניהו.
אָהָוּאָה אָהָוּאָה. התימני ההזוי שמכיר את התנ"ך בעל פה, תוצרת לול.
אנחנו האליטות. רמי סדן, על פי הטענה, שונא את ש"ס ואת דרעי הגנב ומציב את עצמו בהתנדבות באליטות שאותם מייצג לכאורה ערוץ 10. כשתקפו אותו נזכר שהוא דווקא בקבוצות הדחויות.
אני פְרָחה. אסי דיין כתב שיר גאווה לעפרה חזה, השיר והפרחה הפכו לסטראוטיפ שלילי ועפרה התנערה ממנו.
בובלילים. האח הגדול מציג את מאבק הגזעים המקומי, בגרסה אשקלונית: יוסי בובליל ובתו מול שפרה הצפונבונית.
דופקים את השחורים. סיסמה שנטבעה על ידי עורך השבועון "העולם הזה" אורי אבנרי, בכותרת למאמר על מקרה רצח שאירע בשנות החמישים, שבו הואשם בן עדות המזרח ברצח צעירה אשכנזייה.
הם לא נחמדים. מורשת גולדה מאיר, לאחר פגישתה עם הפנתרים. הם לא שוכחים, ובצדק.
כמו קופים שירדו מהעצים. נאום הקופים של דוד לוי, שניסה לפלס דרכו במפלגה הכי אשכנזית בישראל, הליכוד.
מבחן בוזגלו. אהרן ברק רצה לברך, וסייע בלי להתכוון לסטראוטיפ: דפוק ונחות שווה מזרחי.
מנשקי קמעות.יאיר גרבוז מוכיח בנאום הקומץ שהוא אמן מצוין ונואם רהוט ויצירתי, אבל פוליטיקאי, לא משהו. הפסקה "מנשקי הקמעות עובדי האלילים והמשטחים המשתחווים על קברי קדושים" הוציאה, איך לא, את השד העדתי מהבקבוק.
מסעודה משדרות. אלכס גלעדי ממציא בטטת כורסה מזרחית, עם שם ערבי ומגורים בעיירת פיתוח. הפיתוח המיועד לרמי סדן: פִרְחִיָה משדרות.
מרוקו סכין. נפוץ בשנות החמישים, רמז לאופיים האלים לכאורה של עולי צפון אפריקה.
נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים. מוטה גור תורם תרומה משלו לתבוסת המערך ב-1981.
סאלח שבתי. אפרים קישון ממציא את המזרחי של שנות החמישים: גס, לבוש כמו הצרות של האשכנזים, ומפוצץ בחוכמת רחוב.
עיראקי פיג'מה. יוצאי עיראק שנכנסו בעיני האשכנזים לסיר הגדול של המזרחיים, וזכו לכינוי המרמז שהם עצלנים וחסרי תרבות. הם לא.
פלנגות מצפון אפריקה. גיגי פרס, האח של, מוסיף שמן למדורה עדתית לקראת בחירות 2006. שיעור בהיסטוריה: הוא התכוון לחבר'ה שעזרו לפרנקו לכבוש את השלטון בספרד.
פרֶנק פארח. הביטוי הבוטה מכולם. פרנק הוא גלגול של 'פראנקוס', צרפתים, פארח: הספחת, מחלת העור שהביאה לריסוס העולים החדשים בדידיטי.
צ'חצ'חים ושין גימלים. שיאו של השד העדתי שלא שכך עד היום. דודו טופז, בחירות 1981. למה צ'חצ'ח? כי ככה, לכאורה, מדברים המרוקאים.
רשימה דלמטית. אלי ישי ב-2006 על נבחרת הליכוד לכנסת: חבורת לבנים עם נקודות שחורות. גם: רשימת גפילטע פיש, על מפלגת העבודה: פרץ ופואד ממולאים בחבורת אשכנזים.
שווארצע חייעס. חיות שחורות. הכינוי הגזעני העתיק מכולם.
שמעתי שהוא אינטליגנט. איילת שקד מברכת על הצטרפות אלי אוחנה לבית היהודי. אופס, שוב השד העדתי בחוץ.
"עושים מאשתי אבק אדם", טען נתניהו בדיבור לאומה ממוסקבה. "אבק אדם" ממשיך לנדוד ככינוי גנרי לקבוצות או לאנשים דחויים הנתפסים כנחותים. מטבע הלשון הזה היא של הסופר דוד פרישמן, והוא טבע אותה בשנות העשרים של המאה הקודמת.
מכאן החלה לנדוד. ברל כצנלסון השתמש בצירוף לתיאור עולי העלייה השלישית, הרביעית והחמישית, ולשאלה כיצד להפוך "אבק אדם שהגיע לארץ... למחנה עובד, בר-הכרה ובר רצון, לחטיבה חברתית מלוכדת ואיתנה". דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, כתב: "הרצל הפך אבק-אדם הנישא על ידי רוח מצויה לעם המנסה לעצב את גורלו המדיני".
מנהיגי היישוב השתמשו בו בארץ תחילה ככינוי לניצולי השואה, ומאוחר יותר הוא הופנה כלפי עולי ארצות המזרח, ושוב בן גוריון: "הפיכת אבק אדם זה לאומה תרבותית... היא מלאכה לא קלה".
"אנחנו האליטות", אמר לפי הטענה רמי סדן. המילה אליטה, שמשמעותה הקבוצה הנבחרת בחברה, היא מילה רוסית שמקורה לטיני. היא התגלגלה מהפועל eligere שפירושו לבחור. מן המקור הלטיני נוצרה גם הגירסה הצרפתית élite, בכתיב זהה באנגלית, ללא הגרש. את מהמשמעות החברתית קיבלה במאה ה-18, לפני כן היתה משמעותה בצרפתית כמו בלטינית, לבחור. מן הפועל הלטיני התגלגל גם הפועל to elect, לבחור, וכמובן election, בחירות.
בעברית זכתה המילה לחלופה עברית דומה: עילית. מקורה של המילה בארמית המקראית בספר דניאל, ושם הכוונה למבנה עליון. שם התואר הקרוב, עילי, כלומר, עליון מופיע גם הוא במקרא: "גולות עליות וגולות תחתיות". לכאורה, המילה המתאימה יותר לתרגום של אליטה היא דווקא 'עידית', המציינת את היסוד המובחר, אבל הדמיון בין עילית לאליטה הכריע את הכף, דוגמה נוספת לתשמו"ץ: תרגום שומר צליל ומשמעות.
מדוע אנו משתמשים בכל זאת בלועזית? בין היתר בגלל בעיית צורת הרבים. הרבים של עילית הוא עיליות, וזה כבר ממש לא זה. חיבור בין המילה הלועזית לעברית מצוי גם בשמה של החברה הוותיקה עֶלית: נשמעת כמו המילה הצרפתית-אנגלית, נכתבת בהגייה עברית, ע' ות', רמז לעילית, לדבר הנעלה והמובחר.
ספרו של יאיר אור "בוראים סגנון לדור" מציג את הדיונים הסוערים שנערכו בעניינים שהתוו את הדרך שבה אנחנו מדברים וכותבים עברית גם היום, ומחזק את התובנה ששפה אמנם צומחת באופן טבעי, אבל לגורמים המתכוננים, מתווים דרך ומנהיגים נורמות יש תפקיד מכריע בתהליך.
אחת הבעיות שהטרידו את מחדשי העברית היה הלקסיקון המצומצם של השפה, כ-25,000 מילים בסך הכל בראשית המאה העשרים. הם עמלו כידוע על מילים חדשות, שנשענו בלא יוצא מן הכלל על שורשים ותיקים בשפה. אלא שגם מספר השורשים היה מוגבל לאלה שנמצאו בתנ"ך ובתלמוד. לכן יצא בן יהודה בנאום מפורסם בוועד הלשון ובו קרא לאימוץ השורשים הערביים, והוא אפילו קורא להם "שורשים עבריים". אמנם, הוא מסביר, עברית היא שפה שמית צפונית, בעוד הערבית היא שפה דרומית, אבל הערבית היא ככל הנראה הקרובה ביותר לשמית המקורית, היא זו ששרדה ובה אוצר השורשים הרחב ביותר. את ההשקפה הזו מחזקת העובדה שבין העברית והערבית מתקיימים יחסי מפגש לשוני והשפעה כבר מימי עליית האיסלאם, ובוודאי בתור הזהב בספרד.
ההצעה של בן יהודה לאימוץ שורשים ערביים זכתה להסכמה מצד חלק מחברי הוועד, אבל גם הובעה לה התנגדות מנומקת. אליעזר מאיר ליפשיץ מפגין בהתנגדותו ידע בלשני מרשים, ומסביר שאין ביטחון שכל השורשים הערביים הם אכן שמיים קדומים, וכן שהעברה מערבית לעברית, שנעשתה על פי חוקים קבועים, אינה יכולה להיעשות עתה באופן מלאכותי. אבל עיקר ההתנגדות היא תרבותית-לאומית: אם נאמץ מאות שורשים מהערבית, רוח השפה תשתנה לטענתו ותהפוך ערבית. הבעיה הזו לא קיימת בהשפעה הארמית, הקרובה ברוחה לעברית.
חבר הוועד ישראל איתן מחזיק בעמדת אמצע וסבור שאמנם אין לקחת באופן גורף שורשים מן הערבית, אבל בהחלט יש להיעזר בה, והוא דווקא מצדד באימוץ חוקי דקדוק ערביית שירחיבו וגמישו את העברית. גם דוד ילין אינו פוסל שימוש בערבית. לעומתם אהרן מזי"א, הידוע דווקא בגישה ליברלית בהתפתחות השפה, מתנגד לרעיון. לדעתו לשורשים בערבית אין תמיד משמעות דומה לזו העברית. שורשים ערביים ומילים ערביות זולגים לשפה בתהליך החידוש, אבל הכרזה על כך תיתן את הרושם שהוועד אינו מאמין שאפשר להפוך את העברית לשפה חיה.
כמו במקרים אחרים גם כאן לא הצליחו אנשי הוועד להחליט. בפועל לא אומצו שורשים ערביים לעברית, אך מילים רבות וכן יסודות צורניים ודקדוקיים נכנסו לשפה החדשה והשפיעו עליה, ולא נודע כי באה אל קרבה.
באחד הטורים הבאים: על הוויכוחים המרים בסוגייתה הכתיב המלא והחסר.
אור מספר בספרו כי בקרב מה שנקרא "טהרני אודסה" עלתה התנגדות חריפה למפעלו של בן יהודה, והם כינו את "מרחיבי השפה" - "מחריבי השפה". משחק המילים הזה עלה גם מיד לאחר כניסת ישראל ביתנו לממשלה ממש לפני שבוע, כאשר פרשנים רבים תהו האם "הרחבת הממשלה" אינה אלא תחילתה של "החרבת הממשלה".
מסתבר שלמשחק המילים הזה יש היסטוריה. וכך כותב יהודה הלוי באחד מהשירים המופיעים בספר שירי הקודש: "לא לנצח יריב, ואם החריב – ירחיב, ואם הרחיק – יקריב/ ויקשיב להשיב, מי יודע ישוב וניחם אלוהים".
• מירי רגב מבהילה בקטע מפגר
• האיפור המוש של ביבי
• איך מדיחים את הלכלוך מהכנסת?
• איך גל, טל, אור וחן כבשו את ישראל
• האוחצ'ית המשודרגת ונפלאות הטבור
• בין אמנות לנאמנות ובין כוסון לשרמוטה
• כל מה שמצחיק את היהודים
• הפוליטיקה של בעלי החיים
גם לכם יצא השד העדתי? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית:www.ruvik.co.il
אקו"ם