מה עושים עם ג'ני: בלי קניג וקידר אין הצגה
להצגה הולכים כדי לקבל ערך מוסף, שלא מקבלים בצפייה בטלוויזיה, למשל. אך במקרה הגרסה החדשה של הקומדיה "מה עושים עם ג'ני" בהבימה, היש מעיד על האין, ורק צמד השחקניות הנדירות ליא קניג ודבורה קידר מצדיקות את כיתות הרגליים לאולם // ביקורת
"מה עושים עם ג'ני", הבימה
דור הנפילים של הדרמה והקומדיה בישראל. דבורה קידר וליא קניג ב''מה עושים עם ג'ני''
צילום: ז'ראר אלון
ייתכן מאוד שגם הצמדים חנה מרון ועדנה פלידל (הקאמרי, 1977) ותיקי דיין ורבקה גור (בית ליסין, 2002) גנבו את ההצגה בשתי ההפקות הקודמות למחזה "מה עושים עם ג'ני" מאת דונלד ר. ויילד, אך נדמה שההעלאה המחודשת של הבימה בעריכתו ובימויו של הלל מיטלפונקט ובתרגומו של שמוליק לוי נתפרה בדיוק למידותיהן של שתי השחקניות הללו ובהיעדרן לא תהיה הצגה. אין בכך טעם לפגם, שהרי הביצוע המקסים של שתיהן שוב מוכיח את קסמן הידוע, אבל במקרה הזה היש מעיד על האין.
עוד כותרות ב-nrg:
• הוידוי העצוב של אריק קלפטון
• גרבוז: חבריי מהשמאל שקרנים ופחדנים
• אדל עונה למבקר: "אתה יכול למצוץ לי את..."
• שי וניצן רגע אחרי הגמר: "זו חוויה מטלטלת"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
סיפורה של ג'ני הוא ייצוג אמנותי לבעיה קיימת: אלמנה בת 75, המוצאת מפלט מהחשש והבדידות בניהול אורח חיים שמנוגד לכל מה שאפיין אותה עד כה. היא עושה מעשים לא רציונליים (ציורי עירום, שתייה אובססיבית של שמפניה, התאהבות שגוררת אותה להסתכנות כלכלית, עישון ג'וינט, אירוח של להקה פרועה), דבר שמקומם את שתי בנותיה ואת גיסתה הנרגנת אודורה, וגורם להן לנסות לגרום לה להתמסד. ג'ני, מצדה, בועטת ומתריסה כנגדן. הקונפליקט הזה אמור לחולל רגעים סוערים, אך גם לשעשע כהוגן.
מעשים לא רציונליים. ''מה עושים עם ג'ני''
צילום: ז'ראר אלון
זאת הצגה ידידותית למשתמש עם ניצוצות של חן ואסקפיזם, ובכל זאת, אין הבדל גדול בין קומדיית מצבים טלוויזיונית לבין החומר הנ"ל: הצחוקים אמנם לא מוקלטים, אבל הבדיחות שטוחות; הסיטואציה אמנם מעניינת, אבל ההתמודדות עמה דורכת במקום; הבמה שעיצבה אלכסנדרה נרדי אמנם אסתטית, אבל סטטית והאמירה הכללית של המחזה - עדיף ליהנות מהחיים עד תומם מאשר לשקוע ברחמים עצמיים ו/או העולם שייך למבוגרים – לא זוכה כאן לפיתוח מיוחד.
• מי זה אורן חזן? משחק אסוציאציות עם ליא קניג
• סל תרבות: ליא קניג הולכת לישון עם הטקסטים
ג'ני מוגדרת כ"כוח טבע", והיא אכן כזאת (קניג במלוא עוזה, לבבית ומשגעת). מיטלפונקט, שמדי פעם חוטא בבימוי מחזות של אחרים, יודע להכניס בשר לדיאלוגים ומייצר פינג פונג מוצלח בין האם לבנות (מאיה מעוז במימיקה מצוינת וריקי בליך בתפקיד שכולו "ספורטינג"). דבורה קידר גדולה מהחיים כדודה עם ניואנסים פולניים מובהקים. פה ושם מצטרפים בתפקידים לא ממצים שחר רז ודורון עמית כחברי להקת "סקס חופשי" ורוי מילר כמומחה בחקר הזקנה ויש שירים חביבים בסגנון גוספל וראפ שיצרו הבמאי ושפי ישי.
ריקי בליך ומאיה מעוז בהצגה ''מה עושים עם ג'ני''
צילום: ז'ראר אלון
לא מדובר בנפילה מוחלטת, הפוטנציאל השלאגרי ברור. הקהל באולם רובינא קם על רגליו והודה בתשואות לשתי הענקיות. קניג השתעשעה ברעיון להתחיל את ההצגה מהתחלה. אך הסצנות הארוכות, היעדר גורם ההפתעה והאווירה המיושנות נמצאים בעוכריו של הערב כולו.
גדולות מהחיים. ליא קניג ודבורה קידר
צילום: ז'ראר אלון
אקו"ם