מבלי סודות לפרלמנט ממליגה: נתן נתנזון כבר סבא, אבל מרגיש כמו ילד
על היחסים עם חנן גולדבלט ("אמרתי לו את דעתי הנחרצת, עכשיו צריך לעזור לו להשתקם"), על הקושי לשחקנים מבוגרים בתעשייה ("אחרי גיל 40 אתה נחשב מת"), על הילדות ברומניה ("הבנתי שצרובים בי המון זיכרונות מודחקים") וקצת על פוליטיקה ("אני מופיע בכל מקום"). נתן נתנזון כבר חצה את גיל 60, אבל עדיין בלי סודות
עד היום אנשים עוצרים אותו ברחוב רק כדי להגיד לו "גדלתי עליך", ומתכוונים לימי ילדותם הרחוקים כשצפו בתוכנית הטלוויזיה "בלי סודות". וכמעט תמיד, נתן נתנזון, עוצר נותן בהם מבט ואומר: "גדלת יפה מאד".עוד כותרות ב-nrg:
• שרת התרבות מירי רגב בשירות אייל גולן
• היה קרבן להתעללות - ויגלם מנטור לפדופיליה
• כוכבת הנוער: "אדם משפיע בתעשייה אנס אותי"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מדהים איך שהזמן רץ וכבר חלפו יותר מ-30 שנה מאז התפרסם בתוכנית המיתולוגית, שנועדה בראשיתה ללמד ילדים לקרוא, אליה הגיע נתנזון בסוף שנות ה-20 שלו, ועכשיו כבר חצה את גיל 60 והוא סבא לנכד. ולמרות שעדיין נתנזון מרגיש לעתים כמו ילד, בגילו הכרונולוגי הפנסיה היא בהחלט נושא לדון בו, בחיים וגם בסרט הישראלי החדש "פטר השלישי" בהשתתפותו, שייצא לאקרנים הערב (יום חמישי, 14.7).
מדובר בקומדיה רומנית ואנושית שבמרכזה ארבעה חברים בגיל הפנסיה המתכנסים מדי יום ל'פרלמנט ממליגה', הפרלמנט הרומני שלהם בבית הקפה השכונתי בתל אביב. הדמות הראשית היא פטר (בכיכובו של רוברט הניג) אלמן בן 68, שחקן תיאטרון שמעולם לא קיבל תפקיד ראשי. בעידוד חבריו לפרלמנט (זיגי, מישו וניקו) וכדי להבטיח את הפנסיה, מחליטים להריץ אותו לכנסת "כי שם הפנסיה בטוחה", ובעזרתה של אלונה (דנה ידלין) מלצרית צעירה, שבדידותה נוגעת בבדידותו של פטר, השניים נפתחים זה לזו ועמלים על הקמת מפלגת האלמנים והאלמנות.
בקומדיה המקסימה נתנזון מגלם תפקיד כפול, אחים תאומים. האחד הוא זיגי, חבר הפלרמנט בעל מבטא רומני כבד, והשני – זוני, אחיו התאום, עורך דין מצליח ונטול מבטא, ובין השניים פעורים תהום ונתק. אגב, זוני, שמו של התאום המוצלח בסרט, הוא גם כינויו של נתן נתנזון בפי חבריו שהדביק לו נתן דטנר, חברו ללהקת פיקוד הדרום, אי שם בשנות ה-70.קצת לפני שבמאי הסרט טומי לנג, הבטיח לנתנזון את תפקיד התאומים, הוא התעניין האם יוכל לדבר במבטא רומני - שלא רק יצחיק, אלא גם ירגש. "במקום תשובה סיפרתי לו במבטא רומני כבד, סיפור עצוב ומרגש על אבא שלי", משחזר נתנזון.
ספר גם לנו.
"אבא שלי, ישראל נתנזון, כמו עולים רבים, רצה להיות צבר. והוא היה אומר לי: 'תראה מה זה נתן, 30 שנה אני בארץ ובכלל אין לי מבטא'. כמובן שאת המשפט הזה ובכלל אבי הגה במבטא רומני כבד. אבא שלי, שהיה אזרח עובד צה"ל, שהה במחיצת חיילים צעירים, והוא כל כך רצה להרגיש שייך, להיות צבר. המשפט הזה שובץ בסרט, כשזיגי אומר אותו לחברי הפרלמנט".
פרלמנט ממליגה החזיר אותך לעבר?
"כשעשיתי את דמותו של זיגי ראיתי לנגד עיני את אבא שלי, שהיה משתתף קבוע בפרלמנט הרומני השכונתי, בגינה באשקלון. חוש ההומור זה מאבא שלי. אמא שלי היתה חסרת הומור. אם למשל הייתי אומר לה 'אמא, את ממש פולניה', היא היתה עונה ברצינות 'אני רומניה'".
בשנת 1963, כשהוא ילד בן שבע וקצת, עלה נתן נתנזון עם משפחתו מהעיר יאסי ברומניה, לעיר אשקלון בישראל. "כל העולים שעלו איתנו ביקשו לגור בתל אביב, רק אבא שלי התעקש על אשקלון, שהיתה אז בסוף העולם. שלושה חודשים לפנינו עלה אח של אבי והתיישב באשקלון, הוא אמר לאבא שלי 'תבקש רק אשקלון'. אז נתנו לנו.
"עשר שנים חיכינו עד שהשלטונות הקומוניסטיים נתנו לנו היתר לצאת מרומניה. אמרתי לאבא שלי', למה לא נסענו לארה"ב? הייתי יכול להיות היום שחקן בהוליווד...", הוא צוחק.
שם באשקלון ידעת שתהיה שחקן?
"לא ידעתי. אבל רציתי להיות משהו מיוחד. וכך אני הילד בן השמונה, עם שלייקס, סנדלרים וגרבים, שרצה להיות צבר, נהגתי לעשות בגינה הציבורית 'שעת סיפור' לילדי השכונה. המצאתי סיפורים מהדמיון וגם גילמתי את הדמויות. הילדים קטנים וגדולים, ישבו מהופנטים כמו בסרט. אז הבנתי את היתרון שלי על פני ילדים אחרים".
מגיל עשר ואילך החל נתנזון לשחק בהצגות ילדים ובהן 'פרח לב הזהב' בתיאטרון 'לילך' בתל אביב. בהמשך עבר ללמוד בבית הספר למשחק "רננים" בתל אביב, אליו הגיע מדי יום מאשקלון במוניות 'יעל דרומה'.
ואף שבעולם הבידור והתיאטרון נציגות נאה לעדה הרומנית ולצאצאיה, ובהם ננסי ברנדס, מוסקו אלקלעי, ג'טה לוקה, ליא קינג, ינקו דאדא, צביקה הדר, שלמה ארצי, מתי כספי ואחרים, אביו מעולם לא הבין מה בנו עושה ולמה. "אני מבין שאתה עושה צחוק מעצמך. אבל מה אתה עושה כל היום?", היה חוזר ושואל את בנו. "אבל אחרי שהתפרסמתי בעקבות 'בלי סודות', הוא התגאה בי מאד", נזכר נתנזון.
בצבא שירת בלהקת פיקוד דרום, וכשעמד להתחיל לימודי תיאטרון באוניברסיטה, היה זה מוטי קירשנבאום שקטע את השכלתו.
"הגעתי לאודישן להצגה 'ערוץ 2' עם ספי ריבלין וטוביה צפיר. בסוף האודישן שאל אותי קירשנבאום הבמאי: 'מה אתה עושה מחר?' אמרתי שאני מתחיל ללמוד באוניברסיטה. בתגובה הוא אמר: 'מחר ב-9:00 בבוקר מתחילים חזרות. אל תאחר'. וכך היה", הוא משחזר.
"בלי סודות", תוכנית הטלוויזיה ששודרה בשנים 1984-1986 וכל פרקיה צולמו שלוש שנים קודם לשידורה, הפכה ללהיט של הטלוויזיה החינוכית. הדמויות שגילם נתנזון כ'עיתונאיש' ו'המלצר המוזר' הפכו לקאלט. "החיים שלי השתנו בעקבות הסדרה. אז לא היו 70 ערוצי טלוויזיה, ולתוכנית היו 99% רייטינג". שם בסדרה הוא פגש את חבריו לעתיד חני נחמיאס, אושיק לוי ואת חנן גולדבלט.
עבדת עם חנן גולדבלט לאחרונה.
"ממש לא. חנן ביים לאחרונה הצגת ילדים שבעבר גם אני ביימתי. והמפיק לא הסיר מהפוסטר להצגה את שמי. זה כל הסיפור. יכולתי לתבוע את המפיק אבל למי יש כוח להיכנס לתביעות ומשפטים".
אתה תומך בגולדבלט?
"לאחר שחרורו מהכלא עזרתי לו למצוא עבודה כנהג בחברה להשכרת רכב. ביקשתי טובה אישית מבעל החברה. בן אדם עשה את הטעות של חייו, ישב בכלא ושילם מחיר כבד מאד. ועכשיו צריך לעזור לו להשתקם. אלא אם יש חוק שקובע שאחרי שאדם יוצא מהכלא צריך לתלות אותו, ואין חוק כזה".
כלפי עבריין מין נוקטים בחומרה יתרה.
"אני מסכים, כשמדובר בעבריין מין צריך שתהיה זהירות יתר. אבל האם לא ניתן לו עבודה? אני לא מסכים עם המעשים שהוא עשה או לא עשה. לא אני קובע. אל תשכחי, אני אב לשתי בנות ובן. אמרתי את דעתי הנחרצת לחנן. הוא מצדו טוען שהוא חף מפשע. אבל הרבה אסירים בבתי הכלא טוענים לחפות. עם זאת זה לא סותר את העובדה שצריך לשקמו.
"אולי למפיק פרטי יש קושי לאפשר לו להופיע אצלו, אבל תיאטרון רפרטוארי יכול לעשות זאת. הרי הכישרון שלו לא נעלם. אבל, די לדבר על חנן גולדבלט, בואי נדבר קצת עלי. בסדר?".
במקביל לתפקידו בסרט "פטר השלישי" מופיע נתנזון ב"הבימה 4" במחזה שכתבה שירלי בייטן נתיב "מתים על בירוקרטיה", בתפקיד יו"ר ועדת מחזור המתים שמגיעים לשמיים. הוא מופיע עם מיכל מוכתר, הלא היא מיקי, כוכבת הילדים בהצגה חדשה שבה כתב לה את כל השירים, 50 שירים, אם לדייק, וגם הצטלם איתה לסדרה חדשה לילדים שתשודר ב"יס".
"לפני ארבע שנים כתבתי את הדי.וי.די הראשון ומשם התגלגלנו לקשר עם מיכל מוכתר. יצרתי את דמותו של 'סבא נתי' עוד לפני שנהייתי סבא", הוא מספר.
נתנזון מתגורר בשהם, 34 שנים הוא נשוי לגילה, מורה, ולהם שלושה ילדים: בר, 31 דוקטורנטית במכון ויצמן, שהפכה אותו סבא לחורש, נכדו בן השנתיים וחצי. נוף, 28 מסיימת לימודי אדריכלות, והבן, צוף, 24 בעל חברה לסאונד והגברה.
"הילדים התרחקו מהשואו ביזנס. הכי קרוב זה הבן שלי, אבל רק מאחורי הקלעים. ילדי החליטו שהם רוצים לעשות כסף".
עולם הבמה, תחום קשה כלכלית?
"צריך להקים קרן מיוחדת לסייע לאמנים בגיל המבוגר. אם הם אינם זוכים לקבל תפקידים, לפחות שתהיה להם הבטחת הכנסה, שיסיימו את חייהם בכבוד. בארץ אחרי גיל 35-40 אתה נחשב מת, בעוד שבכל העולם מתייחסים בכבוד לאמנים מבוגרים. לאחרונה שמעתי שאמ"י מתכוונים להקים כפר לאמנים מבוגרים".
אתה כבר שם?
"אני בן 60 פלוס אבל מרגיש כבן 20. אני כותב לפעוטות. החתן שלי, (אורי מארק, ראש דסק החדשות ב'הארץ') שאל אותי איך זה להיכנס לראש של בן שנתיים. אמרתי לו 'אני בן שנתיים. אני כותב את עצמי'. אבל יש תפקידים שרק מבוגרים יכולים לשחק. אישית אני לא מתלונן, לפני שנתיים שיחקתי בתפקיד האבא בהצגה 'החולה ההודי'. הבעיה שמראש נכתבים פה סרטים וסדרות שמלוהקים אליהם רק צעירים".
הכתיבה מעסיקה אותו. בימים אלה שוקד נתנזון על ספר המאגד את זיכרונותיו מארץ הולדתו. "כשקראתי את ספרו של חאלד חוסייני 'רודף העפיפונים', שנכתב מנקודת מבטו של ילד, הבנתי שצרובים בי המון סיפורים מודחקים שעכשיו אני רוצה לכתוב", הוא מספר.
הספר, שנכתב בלילות, נפתח בנתן בן החמש שיושב על אדן החלון ורואה את השכנים הרומנים שוחטים חזיר על השלג.
מזעזע.
"הם היו נותנים לנו את החלק הטוב ביותר של החזיר. גדלתי בבית יהודי, בל חילוני למהדרין. היה בו מקום למסורת היהודית ולתרבות המקומית. זכור לי התפקיד הראשון כסבא חג המולד בהצגה בגן הילדים ואילו בבית הדלקנו נרות חנוכה".
החיים היו נוחים?
"אבי היה נהג מיכלית נפט. כדי שנוכל להתקיים איכשהו הוא היה גונב כמה דליים של נפט, וכדי למלא את החסר שפכנו מים לתוך המיכלית. את הנפט הוא מכר בשוק השחור.
"בהקשר לזה זכור אירוע מפחיד, כשבאחד מערבי שישי דפיקה בדלת. בפתח עמד קצין של הסיקוריטטה (המשטרה החשאית של צ'אוצסקו) עם מגפים ונשק בהצלב. אנחנו ראינו את מלאך המוות לנגד עינינו. היינו בטוחים שזה בגלל גניבת הנפט.
"אבל הקצין בא לבקש מאבי האופוטרופוס של אליאנה, נערה רומניה שגרה בביתינו והיתה האופר שלנו - את ידה של הנערה, אותה פגש במועדון ריקודים. אבי הסכים מיד.
"עד היום לא נסעתי לבקר ברומניה. אני מפחד שיתפסו אותי בגלל גניבת הנפט", הוא צוחק.
אגב רומניה, לאחרונה מדברים גם אצלנו על "ניצני פשיזם".
"אני מתנגד לחתימה על 'נאמנות בתרבות' של השרה מירי רגב. צריך לאפשר לכל אחד לפעול לפי מצפונו. אם שחקן מסויים אינו רוצה להופיע בשטחים, אסור לפטרו, פשוט שיסדרו שחקן מחליף לאותה הצגה. אישית, אני מופיע בכל מקום.
"שרת התרבות מנסה להרוויח מנדטים. היא מצליחה במשרד התרבות ותצליח לעשות בלגן גם אם תהיה שרת החוץ. שמעתי שהיא רוצה להיות שרת הביטחון. נו, אם ליברמן יכול גם היא יכולה אז גם אני יכול. כשאהיה שר הביטחון כל האויבים שלנו יצחקו מהסטנד אפ שלי, ולא תהיה להם מוטיבציה לשגר טילים".
אמנים אמורים להתערב בפולטיקה?
"אני רוצה שכמה שיותר אנשים ייחשפו לאמנות שלי. שיבואו להצגה, יצפו בסרט או יקראו את הספר שאני כותב. אני אומר ליוצרים ולאמנים תציירו, תשירו, תשחקו, תרקדו, תפסלו.
"זאב רווח אמר פעם: 'אלוהים נתן לי כשרון וכוח להצחיק אנשים. להוציא אותם לשעתיים מהצרות שלהם. זו זכות'. אז מי שרוצה פוליטיקה, שיילך לפוליטיקה. הנה יאיר לפיד שהיה עיתונאי, כתב מחזות ושירים, החליט ללכת לפוליטיקה.
"אותי כל הדיבורים על ימין ושמאל ופוליטיקה מעייפים נורא".
אקו"ם