ראשי » תרבות » טלוויזיה

על קו הזינוק: רון שחר נגד תרבות הריאליטי

בריאיון ייחודי מסביר רון שחר, מנחה "המרוץ למיליון", למה בעיניו לא כל תוכניות הריאליטי שוות זו לזו. בנוסף, הוא מבהיר כי "אני יכול גם להבין אמן שלא מוכן לבוא כי זה מנוגד לתפיסת העולם שלו"

רון שחר, בוא נסגור את הפינה הזאת אחת ולתמיד: איך זה שלא משנה מה הפער, הזוגות ב"המרוץ למיליון" תמיד מגיעים לקו הסיום בהפרש של שנייה בעריכה?
"צודקת. בואי ניקח זמן אמת. נעשה שהזוג התשיעי יגיע בשעה אחת-עשרה בלילה והזוג הבא אחריו בחצות. נעבור לתוכנית אחרת ונחזור למבזק של המרוץ עם התוצאות הסופיות. נראה לך שלמישהו תהיה סבלנות לצפות בזה?"

עוד כותרות ב-nrg:
- חוששים מדאעש: עשרות אלפי חיילים יתפרסו בצרפת
- בג"ץ עצר את השימוש במושגון האזרחות
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

    

אתה רוצה לומר שאתם באמת לא מתערבים במיקומים?
"ממש ככה. למשל בעונה הרביעית הגיעו אלינו טילטיל ומזרחי. ידענו שהם זוג מאוד חזק מבחינת טלוויזיונית ושהקהל ימות עליהם, ובמדינה הראשונה שנחתנו בה הם עפו. לחשתי לעורך באוזנייה: 'שחר, מה קורה?' והוא ענה לי: 'שום דבר, לא מתערבים'. יש פה החלטה עקרונית של גוף שידור. אנחנו יכולים לחיות עם זה שזוג שאהוב על הצופים ילך הביתה ובתנאי שלא נוותר על הדיגניטי והמחויבות שלנו כלפיהם".

כמה זמן אתה מתייבש שם בנקודת הסיום?
"לפעמים אני יכול לא להתייבש בכלל וממש לנהל תחרות להגיע לנקודת הסיום לפניהם".

קרה שהם הגיעו ולא היית?
(צוחק) "לא. אוי ואבוי לי".
 
אתה מעורב בתהליך הליהוק של המתמודדים?
"אני צופה בהם לקראת סוף האודישנים. יש לי דעה, אבל היא לא חייבת להילקח בחשבון".

שמתי לב שבעונה הנוכחית אין מתמודדים דתיים.
"נכון, אבל זה לא משהו מכוון נגד היהדות. אנחנו לא נפסול זוג בגלל השתייכות דתית, אבל ברור שמבחינה הפקתית זה לא פשוט לנו. צריך להתחשב בהם, לדאוג שהכול יהיה כשר, יש המון לוגיסטיקה סביב זה ודברים שיכולים לעלות טונות של כסף בגלל האילוצים של שמירת שבת. אגב, גם אין מבוגרים בעונה הזאת. יצא ככה".

עקיבא וענהאל הפכו לכוכבים מאז שהשתתפו בעונה, אפשר לומר שההשקעה השתלמה.

"בצדק. הם גם היו מאוד טובים טלוויזיונית. יצאו מהם דברים שאני די בטוח שלא היו יוצאים מהם ביום-יום, במיוחד אצל עקיבא. לקחת זוג כזה ולשים אותו בתוך סיר הלחץ של המרוץ זה לבשל מטעמים. אצל עקיבא היו מקומות שהוא ממש איבד את זה, ולדעתי הוא גם קלט את זה בזמן אמת. הוא מאוד אוהב את אשתו, אבל היו מקומות שהוא יצא עליה באגרסיביות והרגשתי שהוא ממש נקרע בתוך עצמו מבחינת המידות והערכים שלו.

"אפשר להסתכל ולומר 'הנה, יצא המרצע, הדתיים הצבועים האלה'. אבל אני אומר הפוך - תראו איך בן אדם עם כל הכיפה והמצוות והאשת חיל, כששמים אותו במקום מסוים יוצא ממנו משהו מאוד אנושי. הוא כל הזמן בתהליך, וקל מאוד להתחבר לזה".
 

נשארת בקשר איתם?
"האמת שהם הזמינו אותנו לארוחת שבת ולא יצא לנו לבוא. אני מקווה שזה יקרה בקרוב".

הצילומים לעונה החמישית של "המרוץ למיליון", המשודרת בשבועות האחרונים בערוץ 2, הסתיימו זה מכבר. עבור שחר (44), כעת מתחילה מערכה ב' בעבודה שנקראת "להיות המנחה של המרוץ למיליון", והיא כוללת צילום ברכות סלולריות לילדי בר מצווה, הענקת חתימות לאנשים ברחוב וגם לא מעט מחזרות נלהבות.

"את יודעת איך זה, אתה נמצא שתי דקות בטלוויזיה ופתאום כולם נזכרים בך. נשים עוצרות אותי ברחוב, מצביעות על הבעל שלהן ואומרות לי 'קח אותו'. בחורות שולחות לי הודעות בפייסבוק. כולם רוצים ממך נתח, ואני ממש משתדל לקחת את זה בפרופורציות, להיות נחמד, לא לתת לזה לנהל אותי".

אנחנו נפגשים בבית קפה במתחם בזל בתל-אביב, ששחר בוחר מבעוד מועד. הוא מתעקש שנשב בפנים, ואפשר להבין אותו. בימים כתיקונם הוא מסוגל לקבוע פגישות בלי שיהפכו לאייטם במדור רכילות, אבל לא כשהוא מבליח על המסך פעמיים בשבוע בפריים טיים.
 

הפפראצי מציקים לך הרבה?
"האמת שאני לא כזה מעניין אותם. לא צעיר בן 25 ולא חושף את עצמי בבגד ים. לפני כמה ימים ראיתי שצילמו את גילי מוסינזון (כדורסלן עבר), בים והצמידו לו כותרת נוראית. אתה מסתכל ולא מאמין שכתבו כותרת כזאת. בעיניי זה גובל בהטרדה מינית".

גם אותך צילמו עם אשתך באיזה בוקר וכל מה שהיה להם לכתוב הוא שאתם יושבים בקפה ולא מדברים.
"זה המשחק שלהם. הם ניזונים מזה כנראה. להפריד בין זוגות זה כנראה רומנטי בשבילם. אבל אני מרגיש שהכול חלק מתהליך גדול יותר, שסף הגירוי כל הזמן עולה. כל התופעה הזאת של אנשים שמעלים לאינסטגרם תמונות עם הצמיד מבית החולים, התרגלנו שאנחנו צריכים לדעת הכול על כולם. הפכנו להיות קהי חושים.

"קחי סדרה כמו 'משחקי הכס' או 'שובר שורות', הן לא היו עולות לפני עשר שנים. היום לא היינו מתלהבים מפרק של 'חברים' כי זה כבר לא מספיק פורנוגרפי ולא מספיק בפרצוף. אני נכנס לסרטונים ביוטיוב ורואה דברים מטורפים. לפעמים אני מרגיש שהפסקתי להבין את העולם הזה. אני מתגעגע לימים שרצית לראות את חבר שלך ופשוט הלכת אליו הביתה".

 

ובכל זאת, גם אתה מתחזק עמוד פייסבוק די פעיל ומקפיד לעדכן מה קורה איתך.
"כן, אבל אני שם בעיקר טיזרים לפרקים של המרוץ ולא תמיד מצליח להתחבר לקטע הזה שכולם חברים שלך ומרגישים בנוח להגיב לך. לפעמים אני מרגיש שכולם מתחזים וזה כבר נהיה אוטומטי. רואים שרון שחר כתב משהו ועושים לייק. מה סתם לייק? מעדיף שתכתבו לי מה שאתם חושבים".

שחר הגיע אל עסקי המשחק והטלוויזיה למרות שהמסלול שנכתב עבורו היה שונה לחלוטין. הוא נולד בנתניה לאב יהלומן ואמא מנהלת מרפאת שיניים, ילד שלישי מבין ארבעה אחים.

"אני מכיר את כל העבריינים בעיר, פרנסואה אבוטבול היה חבר ילדות שלי. פעם אפילו כתבתי סדרה שמבוססת על ימי הנעורים בעיר והיא לא התקבלה כי חשבו שזה אלים מדי. זה מעניין, כי נולדתי במקום מוכה פשע אבל אף פעם לא נמשכתי לזה. אני לא בנוי לחיים כאלה כי אני אדם חומל".
 

איזה מין ילד היית?
"הייתי ילד שובב וגם לא מאוד מקובל. לא היה לי מאוד קל בילדות. אני לא זוכר ילדות שמחה ומרקדת. זוכר את הקושי להיות ילד. מה מרשים לי ומה לא. עד היום חשוב לי לרצות אנשים וזה עדיין מקום שאני נאבק בו. החינוך בבית היה נוקשה מאוד, ואני מת לעשות פעם היפנוזה ולחזור לשם כי אני לא זוכר כלום. לא זוכר למשל שיצאנו אי פעם לטיול, למרות שיום אחד ישבתי עם אבא שלי והוא ממש נעלב שלא זכרתי שהיינו בחרמון או בים".

את האהבה למשחק גילה כבר בגיל צעיר כשנהג לככב בהצגות סיום שנה. בעוד חבריו פנו לעסקי הפשע, הוא העדיף להמשיך ללימודים בסטודיו של יורם לוינשטיין. בתחילת הדרך לפחות, המראה המצודד שלו העניק לו בעיקר תפקידים בטלנובלות, והוא עבר הרבה כאלה: "משחק החיים", "טלנובלה בע"מ", "נשות הטייסים", "בובות" ועוד.
 
מבאס אותך להיות תמיד בתפקיד "החתיך"?
"לפעמים זה יתרון ולפעמים זה חיסרון. יש המון תפקידים שאני שואל אם אני יכול ללכת לאודישן ואומרים לי בצורה הכי פשוטה שאני נראה טוב מדי לתפקיד. ואז אני רואה את השחקן על המסך ומתבאס, כי המון פעמים אלו דמויות מלאות ועגולות והייתי מת לגלם אותן. אבל אני לא מצטער על שום דבר ואומר תודה על כל דבר טוב שבא".

אתה נהנה מתפקיד המנחה?
"מאוד. זאת אחת מהמתנות הכי טובות שיכולתי לקבל. אין בן אדם ברחוב שלא אומר לי 'הייתי רוצה להחליף אותך', ואני מתרגש בטירוף כשאני הולך לתת לזוג מיליון שקל". 

אתה בטח מקבל המון אהבה. אתה גם נותן בחזרה?
כן. אני מקבל המון. ומודה על כל חיבוק שאני מקבל כי זה לא מובן מאליו. לכן אני גם רואה את עצמי כשליח ציבור. הרי מה הקטע בהיות מפורסם אם אין לזה את הערך המוסף - אם אתה לא משתמש בפרסונה הטלוויזיונית שלך כדי לעשות דברים טובים זה לא שווה שום דבר. אז אני מרבה להתנדב ועושה כל מיני פרויקטים לעמותות. בחיי, אני לא זוכר מתי סירבתי להנחיה בהתנדבות או לסלפי עם ילד".

 

כן מגשים את עצמו או לא, את השבועות האחרונים מבלה שחר במקום שהוא באמת אוהב - בימת התיאטרון, שם הוא מצוי בעיצומן של החזרות האחרונות על ההצגה "האורחת" (מאת סביון ליברכט, בבימויה של ציפי פינס), שעתידה לעלות בשבוע הבא בתיאטרון בית ליסין. שחר מגלם את בנה של אלמנה טרייה שהשידוך שלה עם אלמן אחר כמעט מופר, כשאשתו המנוחה חוזרת לבית כרוח רפאים וילדיהם של בני הזוג מנסים לחבל ביחסים.

"זה מחזה שאני רואה אותו כקריאת השכמה לדור שלנו. הוא בעצם עוסק בנושא של חיים שניים ברמה הרגשית. הרבה פעמים כשאחד מבני הזוג נפטר משהו מת גם בבן הזוג שנשאר חי, ואני ממש מרגיש שיש כאן איזו מין קריאת התעוררות לדור הצעיר מול ההורים שלנו. מעטים מאוד המקרים שהם מסונכרנים מתי ללכת, ולא צריך לחכות שזה יקרה וחשוב להיות שם כשהם עוד ישנם. תוך כדי החזרות אמרתי לעצמי שאני חייב להכין רשימה של דברים שאני רוצה להספיק לעשות עם ההורים שלי מעבר ללבוא לבקר עם הילדה. אני באיזשהו מקום גם מרגיש שהגיע הזמן קצת לסלוח להם על העבר ולהניח לזה. חמלה כלפי ההורים זה משהו שאני לומד ועובד עליו". 

אם לשפוט לפי תמונות הפייסבוק הפסטורליות מימי הצילומים שהוא מעלה בימים האחרונים, נראה ששחר לא סובל בעבודה במיוחד. סתלבט על הים בזנזיבר, סלפי עם זוג משבט אפריקאי.

 

ועוד משלמים לך על זה.
"לגמרי. אבל שלא תחשבי, אנחנו עובדים קשה שם. הצוות שלי הוא צוות מאוד אינטימי, אנחנו חמישה אנשים שמסתובבים כל הזמן ביחד וגם אנחנו בסוג של מרוץ. זה לצאת בבוקר ראשונים מהמלון, לצלם משימה ראשונה וברגע שהם מוזנקים אנחנו כבר במשימה השנייה והמתחרים כל הזמן על הזנב שלנו".

ואחרי שמגיעים לכל מיני חורים בעולם, קשה לחזור לארץ?
"תראי, אני מאוד אוהב לטייל ולהסתובב. שימי לי תיק על הגב ואני מבסוט. אבל לחיות במקום אחר? לא יודע. יש לי סנטימנטים לארץ. למרות שהרבה דברים מרגיזים אותי פה, בייחוד זה שהפכנו לאומת הקפיטיליזם. אני לא האמנתי שאי פעם אקרא על ניצול שואה שאין לו מה לאכול".

אתה מגדיר את עצמך ציוני?
"כן. בדרך שלי. ישראל היא הבית שלי, אבל באילו גבולות? איזה מחיר צריך לשלם כדי לגור בגבולות האלה? את זה כבר צריך לשקול".
 

אני גרה בהתנחלות. היית בא לבקר אצלנו?
"לבקר כן. גם הייתי בא להופיע, למה לא? אבל אני יכול גם להבין אמן שלא מוכן לבוא כי זה מנוגד לתפיסת העולם שלו. מבחינתי זאת המשמעות של להיות טולרנטי".

היית מחוץ לקו הירוק?
"בטח. תהיי מופתעת לשמוע אבל אשכרה בניתי את אלקנה ואת אריאל". 

באמת מפתיע.
"הייתה תקופה אחרי הצבא שעבדתי בחברת 'עדן' שעשתה שם את כל הבנייה הראשונה. לפני כמה זמן נסענו להופיע באריאל וזאת הייתה אחת ההופעות הכי כיפיות שהיו לי. היה שם קהל נהדר, והיה מעניין לראות איך מהחולות שעבדתי בהם יצאה עיר כזו ענקית".

למי הצבעת בבחירות?
"לא זוכר. משהו מרכזי. נראה לי לכחלון".

זה עד כדי כך לא משמעותי עבורך.
"אני מאוד מאוכזב מהאיש. ציפיתי ממנו ליותר".
 

ממי עוד התאכזבת?
"יש לנו שרת תרבות שלא רצתה בהתחלה את התיק והיום היא אחד האנשים הכי מדוברים בכנסת".

מה אתה חושב עליה?
"שהיא אישה עם המון יכולות שמנתבת את הכישרונות שלה למקומות לא נכונים. האמירות שלה בעידנא דריתחא לא נכונות ולא מחושבות. הדרישה שלה להאדרת התרבות המזרחית היא לגיטימית, אבל אני חושב שיש דרך לעשות דברים. אני ממוצא מולטי - חצי מרוקאי חצי רוסי, אז אפשר לומר שאכלתי אותה מכל המגזרים, אבל אני לא מרגיש דפוק. הכול בסדר ואני אוהב את האנדלוסית וחושב שמוצרט נפלא ושלהשוות ביניהם זה דבר לא חכם מלכתחילה".

מה אתה חושב על הדרישה שלה לא לתקצב תכנים אנטי-ציוניים?
"אני חושב שזה לא נכון. צריך לשאוף לתקצב כל אמנות שהיא ראויה בלי לשאול לאן היא מכוונת. אני לא חושב שצריך לתקצב פרובוקטורים. סבבה, אותם אל תתקצבי. אבל אמנים שכותבים? זה שבן אדם מבקר את ההתנהלות של המדינה אומר שהוא אנטי ציוני? אבא שלי עלה לארץ בגיל 17. יום אחר כך הוא גויס למלחמת השחרור. הוא מהאנשים שאחראים לזה שיש פה מדינה והוא הצביע מערך והוא בעד שלום. אז מה זה אומר עליו? אם הוא שוחר שלום זה אומר שלא החזיק נשק ויצא ללחום? אדם לא אמור להסתכל על השרה ולהרגיש שהיא האויבת שלו".
 
ואתה גם שוחר שלום כמוהו?
"בגדול כן, אבל גם עם הפלסטינים יש בעיה. באיזשהו מקום כולם לא בסדר ואני מחכה שאלוהים יירד למטה ויעשה לכולם נו-נו-נו".

גם לבועה התל-אביבית?
"בטח. אבל למה לקרוא לה בועה? זה כור ההיתוך הכי גדול בישראל. איפה תראי בתי ספר בארץ שלומדים בהם ילדים ישראלים ואריתראים באותה כיתה? כשאני יוצא מתל-אביב לערים אחרות ומגלה שיש מקומות שבהם הומו זה עדיין קללה זה מדהים אותי".
 

אם כבר הזכרנו את אלוהים, אתה מאמין בו?
"אני מרגיש את אלוהים כל הזמן. יש לנו ממש מערכת יחסים, מעין ערוץ אישי שפתחתי איתו. ואני ממש חווה את זה, שאיך שאני נוטה ימינה או שמאלה הוא מחזיר לי בקטנה".

אתה חשוף ליהדות?
"כן, אני עושה ימימה".

 

עוד אחד שמצטרף לטרנד.
"יש לי חבר שהוא אחד מהתלמידים הוותיקים שלה. גם גדלתי בבית של מסורת ואבא שלי הולך לבית כנסת בשישי ובחגים. אפילו הייתה תקופה שחשבתי שהבת שלי תלמד בחינוך דתי. אני חושב שיש הרבה ערכים שלא נותנים להם מספיק משקל בחינוך החילוני".

היה קצת מוזר לגלות בעמוד הפייסבוק שלך תמונה של החפץ חיים.
"צילמתי סרט דוקומנטרי ונכנסתי למשרדים של החברה וזה היה תלוי שם. הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי 'אח שלי, כמה אתה צודק. הלוואי והיינו חכמים כמוך להבין את זה'. לצערי לשון הרע זה משהו שמתפרנסים ממנו היום". 

כששחר מדבר על לשון הרע, הוא מתכוון בין השאר לחזית שפתח מול אסי עזר סביב שידורי העונה הקודמת של האח הגדול, כאשר כתב בעמוד הפייסבוק שלו נגד התופעה: "כשמנחה הפח הענק צווח בכל מקום שהוא חולם להיות הסלב עם הכי הרבה עוקבים באינסטגרם ובפייסבוק, כשהוא מצייץ כל כמה דקות כדי לשמר מעמדו הרם כמגה-מגה-סלב, אל לנו להתפלא שגם רוני מיילי הפך לגיבור העם".
 

רון, גם אתה מנחה של תוכנית ריאליטי.
"נכון, אבל אצלנו בן אדם כמו שי חי לא היה יכול להתקבל לתוכנית. זה לא היה עובר אצלנו. יש משהו במרוץ למיליון שפחות מחפש את האינטריגות הקשות או לחשוף את המתמודדים בצורה מביכה. מתי במרוץ יכול מתמודד להישבר? כשיש סטרס והוא בתוך פעולה, לא כשהוא סתם יושב בתא עישון קטן ובא מישהו יותר חזק ממנו ופשוט סוקל אותו במילים.

"אני חושב על ילדים שרואים את זה בבית ומקבלים תמונה מעוותת וחושבים שכך אמורות להיראות מערכות יחסים. במציאות זה הרי לא היה תופס. אם הייתי עובד באתר בנייה ופתאום הייתי אומר לבוס שאני לא רוצה לעבוד, באותו יום לא הייתי שם. באח הגדול משתמשים בזה כדי לעשות מניפולציה ומיד אחר כך הופכים את הבטלן לרודן. אני כמבוגר אולי יכול להבין שזה לא מציאותי, לא בטוח שילד יכול".
 
גם במרוץ למיליון זוג יכול להידחק לפינה. מה למשל אתה עונה על הטענה שהרבה מהזוגות שמגיעים למרוץ נפרדים אחר כך?
"לא יודע, יש גם כאלה שהתחתנו והביאו ילדים ביחד כמו עקיבא וענהאל למשל. אם נלך לפי הסטטיסטיקה סביר להניח שחצי מהמתמודדים במרוץ יתגרשו. אני מסכים עם זה שיש משהו גדול מהחיים בחוויה הזאת וצריך לדעת איך לבוא בגישה הנכונה. מאוד טבעי לרצות לנצח, אבל צריך לדעת איך לקחת את הדברים כשלא הכול הולך חלק".

היית מוכן להתחרות שם בעצמך?
"בטח. מאוד. אני גם קצת מקנא בהם. כמה פעמים יוצא לך לעבור מדינות ויבשות בתוך שלושה-ארבעה ימים ולפגוש אנשים שבחיים לא היית פוגש? זו באמת חוויה של פעם בחיים. לכן כל זוג שמודח לוקח את זה קשה. אף פעם לא ראיתי זוג שיש לו הקלה כשהוא הולך. כולם מרגישים שחתכו להם את החוויה באמצע".

אתה מתנסה לפעמים במשימות?
"רק אם יש מאכלים מעניינים או חוויות אקסטרימיות. דברים שמוציאים אותי מהדופק הרגיל. בקיצור, מה שאפשר לעשות שמסתדר עם הביטוחים".
 

בוא נדבר רגע על המתמודדים. נניח יוסיאל ויעל, שדי גונבים את ההצגה.
"הם זוג מעניין מאוד. יש להם ווייבים טובים, הם צוחקים המון, אבל אני אוהב דווקא את הרגעים שהם נשברים ושקשה לה. יוצא מהם משהו עגול יותר".

נעמי וחן?
"בכל עונה יש זוג שובר סטריאוטיפים והן הגיעו רחוק הרבה יותר ממה שחשבו שיגיעו. בעונה שעברה זה קרה עם וובה ואלה והפעם אלו נעמי וחן. הן שתי נשים והן לוחמות והמשקל שלהן פשוט לא משנה. הן לא אוהבות להפסיד".
 
מה לגבי רז ועמית, שנחשבים לפייבוריטים?
"הם זוג מורכב ומעניין מאוד בעיניי. יש שם יחסים של אבא ובן שמתהפכים מדי פעם. לא תמיד האבא הוא המבוגר האחראי. האבא הזה לא פראייר בכלל, הוא גידל ספורטאים במשך כל חייו והאופי התחרותי כנראה דבק בו. הוא גם ההוכחה שאת הגיל הכרונולגי אי אפשר לשנות, אבל בן כמה אתה? זה כבר סיפור אחר".

אם כבר הזכרנו את עניין הגיל, נדמה שלשחר, כמו לכל גבר שצלח את העשור הרביעי בחייו, לא היה כל כך פשוט להתבגר. אחרי שנים של הוללות ונישואין ראשונים שלא צלחו, הצליח סוף-סוף להתמסד, ובשש השנים האחרונות הוא מנהל זוגיות יציבה עם מיה קרמר, אף היא פליטת התוכנית, מהתקופה שבה המנחה היה רז מאירמן. לשניים בת משותפת בשם הילה.

איך הן מתמודדות עם הנסיעות שלך?
"זה לא קל וזה נהיה יותר ויותר קשה ככל שהילה גדלה יותר ומבינה. מזל שיש בעולם סקייפ ואני מתקשר ומראה לה איפה אני נמצא ומנסה לחבר אותה לעבודה שלי. ילדים מבינים הרבה יותר ממה שנדמה, אבל כמובן שאני מרגיש צורך לפצות אותה ואת מיה וכשאני חוזר אני משתדל להיות אבא טוב".
 

ומה מיה עושה בזמן שאתה לא נמצא?
"מיה היא גורו יוגה ומדיטציות, והיא מדהימה. היא מאוד עוזרת לאנשים להתאזן ואני חושב שבעולם שלנו זה קריטי".

אתה מרגיש שצריך מישהי כזאת לידך בבית, שתאזן דברים?
"בבית היא לא מאוזנת. בבית היא אישה ואמא לשני ילדים, אחד גדול מטומטם עם זקן ואחת קטנה".

אתם נשואים?
"לא ברבנות. התחתנו בארה"ב אצל רב רפורמי".

קשה לשמור על זוגיות יציבה בתוך העולם התזזיתי שאתה חי בו?
"בוודאי. לא רק על זוגיות טובה, קשה לשמור על מונוגמיה. אפשר להגיד שאני ומיה עברנו תהליך. אחרי הנישואין הראשונים שלי לא רציתי להתחתן שוב. הייתי מאוד מאוכזב ולא האמנתי שאני מסוגל לקיים את הדבר הזה. אמרתי לעצמי 'אין לך את הגן הזה, אתה היהודי הנודד'. ואז אלוהים סימן לנו והילה נולדה ופתאום הכול נהיה יותר ברור. הסוד של הזוגיות שלנו הוא שיש בה גם הרבה ספייס. אני דוחף אותה תמיד לעשות דברים. תצרי, תגשימי חלומות. מאוד חשוב לי שהיא תממש את עצמה ותמצא את השביל שלה, כמו שלי חשוב שיהיה לי את השביל שלי".
 
אז אפשר לומר שצלחת את משבר גיל הארבעים?
"אני עדיין עובר אותו אבל נראה לי שאני מתחיל לצאת ממנו. מתחיל קצת להתיישב. אני מאמין שהמרוץ מאוד עוזר לי כי בכל כמה זמן יש לי הפוגה מהחיים ואני רואה עולם וככה אני לא מרגיש שאני מפספס".

אתה רוצה עוד ילדים?
"בטח".

ואיך זה מסתדר עם הנפש החופשייה?
"למה? ילדים זה חופש. ילדים זאת פריבילגיה בעיני. זכות. מתנה. מעבר לזכות שבלאהוב אותה, הבת שלי פשוט מלמדת אותי לאהוב את עצמי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg