ראשי » תרבות » טלוויזיה

הזמן הצהוב: יוצרי משפחת סימפסונס נחשפים

מייק ריס רק רצה להעביר קיץ של כיף בכתיבת סדרת טלוויזיה פרועה ש"איש בטח לא יצפה בה". 30 שנה אחרי, "משפחת סימפסון" בהובלתו היא אחת הסדרות המצליחות בכל הזמנים. "בסוף זו סדרה על טיפשות", הוא מודה בריאיון

שלושים שנה עברו, ונדמה שאצל בני משפחת סימפסון דבר לא השתנה: בארט נותר פרחח בן עשר, ליסה אחותו חנונית בת שמונה ואילו מגי התינוקת לנצח תמשיך לצקצק במוצץ שלה. גם ההורים, הומר ומארג', לא הזדקנו אפילו ביום.

עוד כותרות ב-nrg:
- חוששים מדאעש: עשרות אלפי חיילים יתפרסו בצרפת
- בג"ץ עצר את השימוש במושגון האזרחות
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

"אף דמות בסרטים מצוירים לא גדֵלה לעולם", מסביר מייק ריס, תסריטאי ומפיק בכיר בסדרה, "מיקי מאוס הוא בן מאה אבל אתה לא רוצה להתייחס אליו כאל איש זקן. זה הדבר הכי גדול שאתה יכול לעשות בסדרה מצוירת לעומת סדרה שבה הדמויות הן בשר ודם: אנשים אוהבים את הדמויות בגיל שבו הן נמצאות, את זה שמגי לעולם לא תדבר והילדים לעולם לא יגדלו. אז בערך פעם בשנה אנחנו עושים פרק או התייחסות לכמה שנים קדימה בעתיד ומורידים את זה מהסיסטם שלנו".

לא יהיה מוגזם לכנות את ריס אחד ההורים של הדמויות הצהובות, שחוגגות 28 עונות ו-625 פרקים, וזיכו אותה בתואר "הסדרה המצוירת הארוכה ביותר בתולדותיה של אמריקה".

"כולנו ממש אוהבים לכתוב את הדמות של ליסה", מספר ריס, "היא ילדה קצת יותר מדי חכמה, לא כל כך פופולרית, שנלחמת להתאים ולהשתלב בעולם. אבל מה, התעוררנו בוקר אחד כולנו וגילינו שאנחנו נעשים סוג של הומר. הפכנו לאנשים נרגנים רוב הזמן. כן, אני מודה, גם אני הפכתי להומר, ואני אוהב את הדמות הזו כי כל דבר שקשור אליו פשוט מצחיק והוא יכול לומר כל מה שבא לו. זו דמות נפלאה עבור כותב".

רגע לפני שריס נוחת בישראל כדי להשתתף ב"אנימיקס" - הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה שיתקיים בסינמטק תל-אביב בין 2 ל-6 באוגוסט - הוא מספר בריאיון טלפוני מיוחד למוצש על נפלאות הסדרה שמשודרת ברשת פוקס האמריקאית ובארץ כיום בערוץ Yes Comedy.
 
השנים עוברות, ומשפחת סימפסון לא מראה סימנים של לכבות את האור. גם משברים כלכליים או פרסונליים שהיו בהפקה לאורך השנים נפתרו לבסוף באמצעות קיצוצים ויישור ההדורים. וכך גם בסדרה: בשנה שעברה פורסם כי הומר ומארג' עומדים להתגרש - ואפילו נכנסה דמות נשית חדשה לסדרה כזוגתו החדשה של הומר - אבל לבסוף הם חזרו זה לזרועותיה של זו.

ריס: "כמה שהם לא רבים - תמיד אכפת להם האחד מהשנייה. גם כשלא היה לנו מושג מה אנחנו רוצים מהסדרה, ידענו שהציר שיש לנו הוא ציר המשפחה. להומר ולמארג' יש את אחד מקשרי הנישואים הכי אמיתיים בטלוויזיה, תמיד יש להם בעיות אבל הזוגיות שלהם מעולם לא התפרקה".

לטובת מי שנחת כאן מכוכב אחר, נספר שמשפחת סימפסון, משפחה אמריקאית פרברית בלתי מתפקדת בעליל, מתגוררת בעיר הדמיונית ספרינגפילד. אב המשפחה, הומר, עובד במפעל הכוח הגרעיני בעיר ומארג', אם המשפחה, היא עקרת בית. לא מעט דמויות סובבות את בני משפחת סימפסון: השכן הנוצרי האדוק נד פלנדרס השנוא על הומר, אפו נהספימפטלון, חבר קרוב של הומר שהוא מהגר הודי ובעל חנות מכולת (ודמות שחביבה על ריס במיוחד), וישנן גם אחיותיה של מארג', קראסטי הליצן הנרגן והמושחת, אביו של הומר ועוד.

במה לא עסקה הסדרה משפחת סימפסון לאורך השנים? במפעל הגרעיני המזהם שבו עובד הומר, בביקורת מושחזת על תוכניות טלוויזיה זולות ומשחיתות, בפוליטיקאים ובעסקנים נכלוליים, בבעיות עם השכנים, בדיחות פוליטיות, תאגידים דורסניים ועוד.
 

בעוד סדרות לא מונפשות כמו האישה הטובה מצליחות ללוות אירועי אקטואליה דוגמת המרוץ לנשיאות ארה"ב ממש בזמן שהם מתרחשים בפועל, ריס מסביר כי ליוצרי הסדרה לוקח שנה לייצר כל פרק ועל כן קשה להם להיות כל כך עדכניים: "מה שקורה עכשיו יכול להגיע לסדרה אפילו שמונה שנים לאחר מכן, וגם ייקח זמן עד שיגיע למדינות אחרות כמו ישראל".

כך או כך, נדמה שהסימפסונים תמיד מגיבים בסופו של דבר לכל אירוע תקשורתי משמעותי: אם זו שקופית שבה נראית מגי התינוקת מחזיקה דגל של "je suis charlie" בעקבות טבח הקריקטוריסטים במערכת העיתון "שארלי הבדו" בפריס ב-2015, או כאשר מארג' מעבירה את אתגר דלי הקרח למנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און. בחודש האחרון אפילו פורסם קטע ויראלי שבו הומר שקוע כולו במשחק "פוקימון גו" בעוד בארט נופל לכלוב האריות בספארי.

 

הסדרה גם מכילה מחוות לסרטים קלאסיים כמו "הסנדק" ו"האזרח קיין" ולכל סדרת טלוויזיה אפשרית כמעט - מ"סיינפלד" ו"חברים" שהפציעו במקביל אליה, דרך "מד מן" ועד "שוברי שורות", "משחקי הכס" ו"כתום זה השחור החדש". לעתים מדובר במחוות כל כך עדינות, שרק מיטיבי לכת - הן באותו סרט או סדרה והן בנבכי ההומור הסימפסוני - יבינו למה מתכוון המשורר, וגם זה לא בהכרח בצפייה ראשונה.

לפחות 300 ידוענים התארחו בתוכנית בשלושים שנותיה, בחלק מהמקרים גילמו את דמותם שלהם ובחלק דמות בדיונית שמצטרפת לעוד עלילה הזויה. מייקל ג'קסון למשל דיבב דמות של בחור בשם ליאון קומפווסקי, חולה נפש שפוגש שטוען שהוא מייקל ג'קסון אבל למעשה מתברר שהוא פועל בניין מניו-ג'רזי. שלושה מחברי להקת החיפושיות - פול מקרטני, ג'ורג' האריסון­ורינגו סטאר - הופיעו בתפקיד עצמם וכמוהם גם סטיבן הוקינג, מארק צוקרברג, ליידי גאגא­וטוני בלייר. רשימה חלקית ביותר.

 

אך ריס מספר שלמרות הפופולריות של הסדרה, לא תמיד היה קל להביא את כל הידוענים האלה. "סירבו לנו כל הזמן", הוא מסביר, "היו אנשים שניסינו וניסינו כמו ברוס ספרינגסטין והוא המשיך לסרב, וגם את אמינם שהיה מאוד פופולרי. לאלה שהגיעו שילמנו סכום ממש זעום והם תמיד השתתפו רק אם הם באמת אהבו את הסדרה".

הייתה לכם מחשבה לפנות למשל לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו?
"מעולם לא תכננו לכלול את נתניהו בתוכנית. יש לנו ממש מעט מזל בלהביא פוליטיקאים לתוכנית - ביקשנו מעשרות רבות ורק טוני בלייר אמר לנו כן".
 

ואת מי הכי אהבת מקרב המפורסמים שכן הגיעו?
"אחד האהובים עליי היה ליאם ניסן, מעולם לא חשבתי שהוא איש מצחיק, והוא היה מצחיק בטירוף. גם ריצ'רד דין אנדרסון (מקגייוור, מ"פ) - מדהים כמה בדיחות יש לו. אני בהחלט אוהב סוג כזה של הפתעות".

ריס (57) נולד למשפחה יהודית בקונטיקט, ארה"ב, אמצעי בין חמישה ילדים. "גדלתי במשפחה שבה הלכו לבית כנסת בשבתות אבל מדויק יותר לומר שגדלנו כיהודים מבחינה תרבותית ולא דתית", הוא אומר. כיום הוא מתגורר עם אשתו דניס בניו-יורק. ולמרות שברא לא מעט דמויות של ילדים בתסריטיו והוא אף כותב ספרי ילדים, אין לזוג ילדים משלו.

ריס למד אנגלית באוניברסיטת הרווארד וכבר בשנה הראשונה פגש באל ג'ין, שותפו ליצירת "משפחת סימפסון". השניים החלו בכתיבה הומוריסטית לעיתון הסאטירי של האוניברסיטה, ובשנת 1981 כאשר סיימו את לימודיהם החלו לכתוב בעיתון ההומוריסטי "National Lampoon".

הכתיבה הזו הביאה את ריס גם לפרויקטים טלוויזיוניים גדולים כמו תוכנית האירוח המיתולוגית "The Tonight Show" עם ג'וני קארסון, "המופע של גארי שנדלינג" ואפילו סדרת הילדים "אלף". ריס מופתע לגלות בריאיון עד כמה אלף הייתה סדרה פופולרית בישראל. "אוי אלוהים, זה נהדר", הוא צוחק.
 

ריס עוד זוכר איך הצטרפו הוא וג'ין למאט גראונינג ולצוות הכתיבה המקורי של משפחת סימפסון בשנת 1989. אגב, הסיבה שהסדרה חוגגת השנה שלושים - למרות 28 עונותיה - נעוצה בכך שקטעים קצרים בהשתתפות הדמויות שודרו בטלוויזיה כבר מראשית 1987.

היכולת הזו להגיד כל דבר, בלי לחשוב אם הוא פוליטיקלי קורקט או ממש לא, אפיינה את הסדרה כבר מהרגע הראשון. "כשרק התחלנו, לא הייתה תוכנית מצוירת בפריים-טיים במשך שלושים שנה", מספר ריס, "התחלנו מתוך נקודת הנחה שאיש לא יצפה בזה והיינו בטוחים שהתוכנית תחזיק מעמד שישה שבועות גג. היה לנו ממש קשה להשיג כותבים וכשהעונה הראשונה עלתה לאוויר, זו הייתה אז אחת העבודות הכי כיפיות והכי קלות שהיו לי, כי לא היה אכפת לנו מה יהיה בה כי ממילא לא חשבנו שיהיו לה צופים.

 

"במסיבת הפרמיירה, מישהו הגיע עם ביקורות שיצאו באותו יום. מתברר שהמבקרים התחברו מיד וקראו לתוכנית 'קלאסיקה טלוויזיונית', ו'התוכנית שתשנה את הטלוויזיה לנצח'. אנחנו היינו מופתעים לגמרי. וביום למחרת - נתוני הרייטינג הגיעו וגילינו שאלה נתוני הרייטינג הכי גבוהים בהיסטוריה של רשת פוקס. אף אחד לא ציפה לזה. רק רצינו לעשות כיף באותו קיץ, אבל במחשבה שנייה אולי זו הדרך הכי טובה ליצור תוכנית טלוויזיה".

לאחר כשנתיים בתוכנית, קיבלו ריס וג'ין הצעה להיות המפיקים והמובילים של הסדרה. "היינו בלחץ גדול כי היינו בערך בני 28 והתוכנית הזו הייתה הלהיט הכי גדול באמריקה. במצב של לחץ כזה אתה עושה הכי טוב שאתה יכול לעשות: עבדנו מאה שעות בשבוע עם מינימום חופשות, זה היה קשה מאוד.

"בסיום השנתיים האלה התהלכתי בהרגשה שאני לא רוצה להיות אחראי על שום תוכנית שוב לעולם, אבל התגברנו על זה, ואני מאוד גאה בתקופה הזו ובמה שעשינו בתוכנית. גם היום כשאני מסתכל על תוכניות ישנות, אני נזכר בעבודה הקשה שהשקענו בהן. אני יכול לראות בדיחה ולהגיד: 'וואו, לקח לנו שלוש שעות כדי לחשוב על הבדיחה הזו'".

 

הפרק האהוב על ריס מתקופת היותו אחראי על הסדרה הוא "מארג' נגד המונורייל". בפרק המופתי הזה מתגלה כי מר ברנז, הבוס של הומר בתחנת הכוח הגרעינית, הסתיר פסולת גרעינית בפארק המקומי ובית המשפט מחייב אותו לשלם לעיירה שלושה מיליון שקלים. הכסף מושקע בפרויקט של מונורייל - רכבת עירונית - והומר אף נשכר לעבוד בפרויקט, אבל מארג' מגלה שבונה המונורייל הוא איש מושחת ושהרכבת עלולה להיות מסוכנת.

ריס: "זהו פרק פופולרי מאוד, ולהתעסק בספרינגפילד שמקבלת רכבת היה רעיון נפלא. הפרק נכתב על ידי קונאן או'בריאן שנהיה אחר כך כוכב גדול וזה היה שילוב נהדר של לעבוד על נושא נהדר ומצחיק עם יוצר נהדר. אני אוהב לצפות בפרק הזה שוב ושוב".

באמת? אתה מארגן להנאתך ערבי צפייה של פרקי הסדרה?
"לא, לא באמת", הוא צוחק, "אני אף פעם לא הולך הביתה וצופה בפרקים אחרי ששודרו. אבל היו שנתיים שבהן לא עבדתי בסדרה בפועל, ואלו היו שנים שבהן ישבתי בבית וצפיתי בה, צחקתי ואמרתי לעצמי: 'זו באמת תוכנית נהדרת, אולי אפילו יותר טובה כשאני לא כותב אותה בפועל'".
 

ריס מצטנע, אבל בשנים שהיה אחראי על הסדרה גרף לא פחות מארבעה פרסי אמי, נוסף על כל פרס אפשרי שקטפה הסדרה עצמה. ריס גם הוביל את ההפקה בעונתה הרביעית של הסדרה, שזכתה לכינוי "העונה הטובה ביותר של הסדרה הטובה בהיסטוריה" וזכה בשנת 2006 בפרס על מפעל חיים מטעם אגודת התסריטאים האמריקאית. מגזין טיים הכתיר את משפחת סימפסון כסדרה הטובה של המאה ואת בארט כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם - הדמות הבדיונית היחידה ברשימה.

ריס מספר שצוות הכותבים מונה 22 איש, שמייצרים 22 פרקים בשנה. על אף שלוקח כשנה לייצר פרק, העבודה היא על כמה פרקים במקביל. תהליך הכתיבה כולל בעיקר שכתוב-לדעת של כל פרק ופרק: "אנחנו חורשים על כל תסריט מלמעלה עד למטה שמונה פעמים אז לעתים קרובות גם אם כתבת משהו פנטסטי ממש, עד שהוא יגיע לאוויר - כבר שינינו בין שמונים למאה אחוז ממנו. אנחנו בודקים על קהל וגם על עצמנו מה מצחיק ומה לא יעבוד".

במהלך ביקורו בישראל ריס ישתתף במספר אירועים. הוא יספר על מאחורי הקלעים של הסדרה ויקיים כיתת אמן כאורח של איגוד התסריטאים הישראלי. אמני קומיקס ואנימציה ישראלים אף ציירו מחוות לסדרה, והבולטת בהן היא ההכלאה בין בארט לבר רפאלי, של המאייר אורי פינק ("זבנג").

אבל ההרצאה שמושכת את תשומת הלב הרבה ביותר היא זו שייתן ריס בנושא "הסימפסונים ומשפחות יהודיות אחרות" ובה יספר על המוטיבים היהודיים בסדרה. הגילוי למשל שקראסטי הליצן הוא בעצם יהודי, בן של רב אפילו, היה מרעיש. בפרק שבו סופרו תולדות חייו אף שולבו לא מעט בדיחות על היהדות, כולל התעסקות פארודית בגן העדן היהודי.

"אני חייב לומר שזה משעשע שיש שיח על היהדות בסדרה", אומר ריס, "מעולם לא ביקשו ממני שאדבר על הזווית ההודית או על הינדואיזם בסימפסונס. יש בסך הכול חמישה פרקים מתוך 600 שעשינו שמתעסקים בנושאים יהודיים, וזה לא הרבה".

 

למה החלטתם שדווקא קראסטי הליצן יהיה זה שמגלה שהוא יהודי?
"היה לנו קו מחשבה של להביא עליו פרט מפתיע. זה היה הדבר שנשמע לנו הכי קלאסי כי הוא הרי קומיקאי, אז זה הגיוני שהוא יהודי".

בתום ההרצאה של ריס על היהדות יוקרן פרק ששודר באמריקה בפסח 2010, שבו מבקרת משפחת סימפסון בישראל. בפרק, ששמו בתרגום חופשי 'הסיפור הכי גדול שסופר אי פעם' מלווה המשפחה על ידי מדריך ישראלי טיפוסי עם מבטא ישראלי וג'סטות ישראליות מעצבנות. הם מבקרים בכותל, שם פותח בארט פתקים שחבויים בין האבנים, הומר נרדם בקבר ישו בכנסיית הקבר ואף לוקה בסינדרום ירושלים. בני המשפחה מבקרים בהר הבית, בים המלח ועוד. הפרק מכיל לא מעט מילים בעברית, כולל קללות כמובן.

בתחילת הפרק מסרב הומר להצעת שכנו, נד פלנדרס, שמציע לו סיור בארץ הקודש ואומר לו בסרקזם "המממ... תן לי לחשוב, לקחת את המשפחה שלי לאזור מלחמה, על אוטובוס מלא פנאטים דתיים, במדינה ללא חזיר, במדבר ללא קזינו. איפה אני נרשם?" אבל מארג' מטה את הכף ומכריחה אותו לנסוע.
 

ריס: "דיברנו בתוכנית על יהדות גם כי חשבנו שזה ייצא מצחיק וגם כי אנחנו מדברים בתוכנית על הכול. אני חושב שזה גם בגלל שתמיד יש לנו לפחות בין חמישה לשישה חברים יהודים בצוות. לצורך הפרק ערכנו תחקיר תרבותי רציני ועשינו הכול כדי שיצא כמה שיותר אותנטי".

לאורך השנים, התעסק ריס בפרויקטים נוספים. בשנת 1994 יצר ביחד עם ג'ין את הסדרה "The Critic" ("המבקר") תוכנית אנימציה על מבקר סרטים בשם ג'יי שרמן, ובשנת 2000, החליט לברוא סדרת אנימציה שתקדם סובלנות להומוסקסואלים ויצר דמות של ברווז הומוסקסואל תחת השם: "קוויר דאק". "קשה לאנשים להבין, אבל בתקופה שבה יצרתי את 'קוויר דאק' הבחנתי שלא הייתה שום דמות של הומוסקסואל בטלוויזיה", אומר ריס, "אני מאוד הופתעתי מזה, בעיקר בהתחשב בזה שהרבה אנשים בתעשיית הפקות הטלוויזיה הם בעצמם הומוסקסואלים.

זאת אומרת שהם מייצרים טלוויזיה אבל לא מיוצגים בה. הסדרה יצאה ומיד התחלתי לקבל טלפונים מעיתונאים. אני חושב שזו סדרה מצחיקה ומהנה ושהאנימטורים עשו בה עבודה ממש טובה, אבל חלק מההצלחה נבע מכך שעסקנו בנושא שעד אז לא נגעו בו".

אבל לא הכול ורוד בממלכת הסימפסונים. נראה לעתים שהצופים של התוכנית התבגרו ורבים מהם נטשו את הצפייה בה. גם המבקרים לא החמיאו לכל העונות באותה מידה ודיברו על עייפות החומר. במקביל, סדרות אנימציה אחרות, דוגמת "סאות'פארק" ו"איש משפחה" הפציעו על המסך, חצופות ונועזות לא פחות.

מה אתה חושב על הסדרות המתחרות?
"כשאתה כותב כל היום בתחום הזה, הדבר האחרון שבא לך זה לחזור הביתה ולצפות בסדרות מצוירות של אחרים, כי אתה זקוק לשינוי אווירה. אבל מאוד התרשמתי למשל מ'איש משפחה'. אני אוהב מאוד את התוכנית הזו וצפיתי בה אבל הפסקתי כי חששתי שאגנוב משם בדיחות, או שאבוא עם בדיחה ואשאל את עצמי אם באמת חשבתי עליה לבד".
 

אתה מרגיש שהצעירים של היום מספיק מכירים את הסימפסונים?
"צעירים עדיין צופים בסימפסונס ולא בהכרח אומרים לעצמם: 'או, זו סדרה שההורים שלי אוהבים'. היום שבו היא לא תעניין צעירים יהיה היום שבו נרד מהאוויר. אבל למען האמת אנחנו אף פעם לא חושבים על הילדים כשאנחנו עובדים על הסדרה, אנחנו אוהבים אותה, היא גורמת לנו לצחוק".

לריס גם ניסיון על המסך הגדול: הוא אחראי לעיבוד הקולנועי של משפחת סימפסון שיצא לאקרנים בשנת 2007, וגם על לא מעט בדיחות באחד הסרטים מסדרת "עידן הקרח". בשנת 2009 יצא הסרט הראשון פרי תסריטו: "האהבה היוונית שלי" בכיכובה של השחקנית ניה ורדלוס ("החתונה היוונית שלי"), והוא מספר על שני פרויקטים קולנועיים שלו שתקועים כיום באולפנים. "קורה שהדברים שאנשים הכי אוהבים לעשות הולכים לאיבוד בסטודיו, כי האולפנים קוראים מאות תסריטים ובסוף עושים רק סרט אחד. זה החלום שלי: לדחוף את שני הפרויקטים האלה".

מהו בעיניך סוד השרידות של משפחת סימפסון?
"מה שמאפשר לסדרה להצליח ולשרוד כל כך הרבה שנים הוא העובדה שמדובר בתוכנית על העולם, לא רק על משפחה. לעשות את התוכנית הזו הייתה מאז ומעולם הזדמנות גדולה שקיבלנו, פשוט לעשות צחוק ממה שקורה בעולם. ככל שהשנים עוברות אנחנו גם מבינים שזו סדרה על טיפשות וכל עוד אנשים יישארו טיפשים - תמיד יהיו לנו חומרים לכתוב עליהם".
 
בינתיים הוא עובד עם שאר הצוות על העונות הבאות של הסדרה. "לא. אני לא יכול לספר מה צפוי בעונות הבאות אבל הכול עומד להיות מצחיק בטירוף", הוא אומר במסתוריות דיפלומטית. חברו ג'ין כבר צייץ כי העונה ה-28, שתעלה לאוויר בארה"ב בספטמבר 2016, תיפתח בפרק של פלשבק לילדותו של מר ברנז, הבוס של הומר במפעל הגרעיני. ג'ין אף אמר בריאיון לאתר BGR.com לפני כשנה כי ייתכן שהסדרה תסתיים בעונה השלושים, אבל שלא נתפוס אותו במילה, כי כבר אמר דברים כאלה בעבר, והם לא התממשו בפועל.

ריס תמים דעים. "אנחנו חושבים על פרק סיום כבר לפחות עשרים שנה ואף אחד עוד לא הגיע מעולם עם רעיון ממש נהדר על איך לסיים את התוכנית. אנחנו מדברים כל הזמן ועושים היסטוריה בדרך, אבל פשוט אין לנו את זה עדיין. אני רק מקווה שזה יבוא בעודי בחיים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg